חסימת כבישים כמחאה
חסימת כבישים היא צורת מחאה, שהמשתמשים בה משבשים את התנועה הסדירה של כלי תחבורה בכביש. השיבוש נעשה על ידי שימוש בגוף החוסמים, על ידי העמדת כלי רכב או על ידי הצבת חפצים הגורמים לחסימה. לעיתים החסימה היא מטרה בפני עצמה, כחלק מהמחאה, ולעיתים נועדה לשבש פעילות צבאית או משטרתית.
אמצעים לחסימות כבישיםעריכה
חסימת כבישים נעשית בצורות מגוונות, על ידי מפגינים הנמצאים על הכביש, או באמצעות חפצים גדולים שהמפגינים מציבים על הכביש. לעיתים, המפגינים מבעירים את החפץ על מנת להקשות על המשטרה להזיז אותו. תנועת Reclaim the Streets, שהחלה את דרכה בלונדון, מארגנת מסיבות ברחוב או על כבישים מהירים על מנת לשבש את תנועת המכוניות הסדירה, מתוך דעה שבשטח הציבורי יש מקום לפעילויות מגוונות ולא רק לתנועת מכוניות.
מדי שנה, כחלק מהתנגדות לקיום ועידת ארגון המדינות המתועשות, יוצאים אלפי פעילים בניסיונות לשבש את תנועת המנהיגים ופמלייתם לוועידה. המפגינים חוסמים כבישים ומסילות רכבת ואף ניסו להשבית פעילות של נמל תעופה. חלק גדול מהמפגינים משתמש בפעולה ישירה לא אלימה בשילוב עם מוזיקה או הומור.
על מנת להאט את תנועת המכוניות הסדירה, אך לא לעבור על החוק, פעילים רבים משתמשים בטקטיקת מסה קריטית, בשיטה זאת, המפגינים רוכבים באיטיות על אופניים, באופן שמעכב את תנועת המכוניות אך לא חוסם אותה. שימוש בטקטיקה מבוצע בעיקר על ידי פעילי איכות הסביבה, אך היא נלקחה גם לתחומים אחרים כגון מאבק בכיבוש או מאבק למען זכויות בעלי חיים. סיסמתם של המפגינים היא "אנחנו לא חוסמים את התנועה, אנחנו התנועה!".
לעיתים קורה שהפגנה שקטה הופכת למהומה והמפגינים ללא כל תכנון מוקדם חוסמים את נתיב המכוניות.
יחס ותגובות לחסימת כבישיםעריכה
במדינות שונות חסימת כבישים אסורה על פי חוק,[דרושה הבהרה] ואינה נכללת ברישיון לעריכת הפגנה. אף שלא ניתן רישיון לחסימת כבישים כמחאה, הפגנה מרובת משתתפים עשויה להביא לחסימת כבישים כדי להגן על ביטחון המפגינים. בקרב מפגינים ישנם חילוקי דעות האם חסימת כבישים היא כלי מחאה לגיטימי או לא[דרוש מקור]. הדעה הרווחת בארגוני מחאה היא שחסימת כבישים אינה בגדר מחאה אלימה[דרוש מקור]. ההתנגדות לחסימת כבישים נובעת משיבוש התנועה, מעיכוב נהגים ובזבוז זמנם בשהיה לא רצויה.
בישראלעריכה
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא הטיית מקומיות, פירוט ורשימתיות יתר, היעדר יכולת להסתפק במקרים מייצגים..בישראל, שימשה חסימת כבישים קבוצות מפגינים שונות:
- עובדים בתעשייה האווירית בתקופת הדיון על פרויקט מטוס הלביא חסמו את כביש 1, וכן עובדים מחברות נוספות חסמו כבישים שונים כחלק ממאבקם כנגד פיטוריהם.
- כחלק מהתנגדות לשליטת ישראל ביהודה והשומרון וברצועת עזה נחסמו מספר פעמים כבישים כחלק מהפגנה גדולה או כפעולה ישירה, בתחומי הקו הירוק ומחוצה לו.
- במחאה נגד הסכמי אוסלו, בעיקר בשנים 1994–1995, תנועת זו ארצנו חסמה לעיתים קרובות כבישים וצמתים מרכזיים ברחבי ישראל.
- במהלך תוכנית ההתנתקות ולפניה מספר צמתים מרכזיים ברחבי הארץ נחסמו על ידי מתנגדים לתוכנית[1]. חסימות אלה בוצעו גם כמחאה סמלית על כך שמספר שבועות לפני ביצוע התוכנית נאסרה הכניסה לרצועת עזה לכל מי שאינו תושב האזור[2][3], מתנגדי התוכנית טענו שאם לא מאפשרים ליהודים לנוע בחופשיות ברצועת עזה, אין סיבה שאנשים ינועו בחופשיות במרכז הארץ. בנוסף, מתנגדי תוכנית ההתנתקות ניסו למנוע הגעת כוחות צבאיים לאזור רצועת עזה.
- אחת החסימות הייתה ב־16 במאי 2005. פעולה זאת זכתה לעידוד מצד חלק ממנהיגי הציונות הדתית, למשל הרב דב ליאור שצוטט באמירה: ”חוסמי הכבישים יוצאים מתוך הנחה שצריך לעשות משהו שהממשלה תתחשב בו, ובחסימות כבישים הממשלה מתחשבת... אם הנהג שנתקע בכביש מבין אותנו, מה טוב, אבל אם הוא לא מבין, סימן שהוא שנא אותנו גם קודם. והרי נהגי משאיות יכלו לחסום כבישים מפני שהעלו להם את מחיר הדלק, ועובדי הנמלים השביתו את הנמל בשביל כסף” (מתוך אתר ישיבת בית אל, תשובה שניתנה בערוץ 7, כ"ד באייר תשס"ה).
- עורקי תחבורה מרכזיים נחסמו (מוצ"ש, 22.12.18) על ידי מפגינים בתל אביב נגד יוקר המחיה, וגרמו לעיכובים לאלפי כלי רכב לאורך קרוב לשעה[4].
- בדצמבר 2006, חברי הכנסת יואל חסון וסטס מיסז'ניקוב חסמו את כביש החוף באמצעות מכוניותיהם כמחאה על הרפורמה בתחום הליסינג והכוונה לייקר את השימוש ברכב צמוד[5]
- כחלק ממאבק הסטודנטים להקלות בשכר הלימוד, הם חסמו מספר כבישים ברחבי הארץ[6][7].
- מפגינים חרדים, במיוחד באזור גאולה (כיכר השבת) ומאה שערים[8].
- החל משנת 2012 חסמו מספר פעמים כבישים בישראל חרדי הפלג הירושלמי, כחלק ממחאתם על גיוס חרדים[9].
- החל ממאי 2017 חסמו פעמים רבות ארגוני נכים כבישים ראשיים בישראל, במאבקם להשוואת קצבת הנכות לשכר המינימום[10].
- בנובמבר 2018 חסמו עובדי מלט הר טוב את הכניסה לירושלים עם שקי מלט, בדרישה להטיל היטל היצף על ייבוא מלט מטורקיה[11].
- בדצמבר 2018 חסמו עובדים סוציאליים את הכניסה לירושלים במחאה על עומס עבודה ודרישה להוסיף כח אדם למקצוע[12].
- ב־1 ביולי 2019 חסמו אלפי מפגינים מעולי אתיופיה כבישים עם צמיגים בוערים, במספר מוקדים ברחבי הארץ, במחאה על פרשת מותו של סלומון טקה מירי שביצע קצין משטרה בלבוש אזרחי.
- ב־2020, במהלך מגפת הקורונה, חסמו עובדים סוציאליים כבישים רבים בישראל.
- ב־2020, חסמו את הרחובות הסמוכים לרחוב בלפור, כמחאה על התנהלות הממשלה בתקופת הקורונה.
- ב-2023, חסמו מפגינים נגד הממשלה, את נתיבי איילון וכבישים נוספים מספר פעמים במסגרת המחאה נגד ממשלת ישראל השלושים ושבע נגד הרפורמה המשפטית.[13]
היבטי החוק בישראלעריכה
חסימת כביש עלולה להיחשב עבירה על סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 – "סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה", שהעונש המרבי בגינה הוא עשרים שנות מאסר. בשני מקרים הייתה חסימת כבישים בפועל או בתכנון חלק מכתב אישום שהסתיים בהרשעה:
- בשנת 1997 הורשע משה פייגלין בהמרדה, פרסומי המרדה והתקהלות אסורה, כחלק מפעילות תנועת זו ארצנו, שהפגינה נגד מסירת שטחים לפלסטינים במסגרת הסכמי אוסלו. בכתב האישום נאמר כי פייגלין וחבריו "קראו לציבור, בין היתר, לשבש את תפקוד הרשויות על ידי חסימת כבישים, הפגנה בקרית הממשלה, והקמת מאחזים חדשים ביהודה ושומרון שיאוישו על ידי נושאי נשק, תוך התעלמות מהכרזת הצבא על היות השטח שטח צבאי סגור"[14].
- בשנת 2008 נשפטו והורשעו האחים לווינשטיין, שתכננו לחסום את מחלף קיבוץ גלויות בנתיבי איילון באמצעות הצתת כלי רכב, כמחאה נגד תוכנית ההתנתקות, בבית המשפט המחוזי בתל אביב בניסיון לסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, קשירת קשר לביצוע פשע, שיבוש מהלכי משפט והדחה בעדות בנסיבות מחמירות. בית המשפט גזר עליהם 40 חודשי מאסר[15][16].
ביוני 2005, בעקבות חסימות כבישים שהיו חלק מהמחאה נגד תוכנית ההתנתקות, פורסם באתר וואלה! מאמר בשם "כך תעיפו את המתנחלים מהכביש"[17]. המאמר הציע שלל פעולות בהן ניתן כביכול לנקוט כנגד המפגינים נגד התוכנית. בין השאר הוצע לאיים להצית מפגין שעומד להצית צמיג באמצע נתיב נסיעה ולרוקן מטף כיבוי אש לכיוון עיני המפגינים אם הצמיג כבר בוער. המאמר עורר סערה בציבור ובכנסת. לאחר תלונת מועצת יש"ע בפני היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, החליט מזוז להסתפק באזהרה בלבד כלפי וואלה! תקשורת ולא לפתוח בחקירה פלילית בחשד להסתה[18]. המאמר הוסר מהאתר רק ביולי 2019 על רקע חסימות הכבישים הנרחבות בהפגנות יוצאי אתיופיה.
קישורים חיצונייםעריכה
הערות שולייםעריכה
- ^ אפרת וייס, אבי כהן, אחיה ראב"ד, שרון רופא-אופיר, רענן בן-צור ואלי סניור; צילום וידאו: פז בר, פעילי ימין חסמו כבישים וצמתים בכל הארץ, באתר ynet, 16 במאי 2005
- ^ שלומי דיאז, סוכל ניסיון לחסום כבישים בירושלים, באתר News1 מחלקה ראשונה, 13 ביולי 2005
- ^ פסק דין המאזכר את האיסור על תנועת ישראלים שאינם תושבי אזור חבל עזה
- ^ מחאת האפודים: צירים נחסמו בחסות המשטרה, www.news1.co.il(הקישור אינו פעיל)
- ^ .רוני זינגר-חרותי, 2 ח"כים חסמו את כביש החוף במחאה על הרפורמה בליסינג, באתר הארץ, 17.12.06
- ^ יונת אטלס, סטודנטים חסמו כביש בב"ש: "רדו ממגדל השן", באתר ynet, 26 בדצמבר 2007
- ^ הארון תחאוכו, ת"א: עשרות סטודנטים חסמו את כביש מס' 1, באתר של "רשת 13", 17 בינואר 2008 (במקור, מאתר "nana10")
- ^ דורון בר-גיל, אומרים שהיה פה שמח: תולדות הפגנות החרדים בירושלים, באתר nrg, 15 ביוני 2009
- ^ מנדי גרוזמן, הפגנות סוערות נגד גיוס חרדים: כבישים חסומים ברחבי הארץ, באתר nrg, 6 בפברואר 2014
- ^ איתי בלומנטל, הפגנת הנכים: שובשה התנועה בנתיבי איילון, באתר ynet, 18 במאי 2017
- ^ שקי מלט חוסמים את הכניסה לירושלים, באתר ערוץ 7
- ^ העובדים הסולציאלים חוסמים את כביש הכניסה לירושלים, באתר ערוץ 7
- ^ הרב חננאל זייני, אז חסימת כבישים כבר לא מסכנת חיי אדם?, באתר ynet, 1 במרץ 2023
- ^ ההרשעה נעשתה בבית משפט השלום ב-2.9.97, והיא מוזכרת בבג"ץ 11243/02 משה פייגלין נ' מישאל חשין יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, ניתן ב־18 במאי 2003
- ^ ורד לוביץ', מאסר ממושך לאחים שהפגינו נגד ההתנתקות, באתר ynet, 3 בפברואר 2008
- ^ טנא סמואל, לוינשטיין האב: גזר הדין היה צפוי מראש, באתר אתר ערוץ 7, 3 בפברואר 2008 (ארכיון)
- ^ כך תעיפו את המתנחלים מהכביש בגיבוי של אתר וואלה!
- ^ מזוז נוזף בידיעות אחרונות ובאתר וואלה: אל תסיתו נגד המתנחלים