חפץ חיים (ספר)

ספר הלכות לשון הרע מאת הרב ישראל מאיר הכהן

חפץ חיים הוא החיבור הרבני הראשון המקיף את כל הלכות לשון הרע בהלכה. הספר חובר על ידי הרב ישראל מאיר הכהן מראדין, יצא לאור לראשונה בווילנה בשנת 1873 (תרל"ג) בעילום שם המחבר ובמהרה הפך לספר העיקרי על הלכות לשון הרע. על-שמו קיבל הרב את כינויו "החפץ חיים". המקור לשם החיבור הוא הפסוק ”מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים, אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב. נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע, וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה” (ספר תהילים, פרק ל"ד, פסוק י"ג).

חפץ חיים
שער הספר "חפץ חיים" שיצא לאור בחיי המחבר, משנת 1873, ווילנא
שער הספר "חפץ חיים" שיצא לאור בחיי המחבר, משנת 1873, ווילנא
מידע כללי
מאת רבי ישראל מאיר הכהן מראדין
שפת המקור עברית
סוגה הלכות לשון הרע ורכילות
הסכמות הרב מרדכי קלאצקי, הרב ברוך מרדכי ליפשיץ, הרב משה אריה, הרב יוסף בן הרב רפאל, הרב בצלאל הכהן
הוצאה
תאריך הוצאה תרל"ג (1873)
מהדורות נוספות
מקורות לכתיבת הספר תלמוד בבלי, רמב"ם, ספר מצוות גדול, שערי תשובה, דיבוק חברים גדולי תורה
קישורים חיצוניים
היברובוקס מהדורת תשל"ה, מהדורת תשמ"ט,
רחוב בירושלים על שם הספר חפץ חיים.

החפץ חיים ויתר על זכויות היוצרים במשנה ברורה, והתיר לכל המעוניין להפיצם באופן זהה למקור בתנאי ש-4% מהספרים יתרמו לבית כנסת[1].

הסיבה לחיבור הספר

עריכה

בתחילת הספר מובאות שלושים ואחת מצוות מהתורה הקשורות בלשון הרע. בנוסף לכך כותב החפץ חיים שחטא לשון הרע הוא הסיבה להתארכות הגלות והצרות. הטעם לכך שאיסור לשון הרע אינו ידוע בציבור למרות חשיבותו היא בגלל חוסר ידיעת ההלכות הרבות שבו. כדוגמה לפרטים שלא ידועים לרוב האנשים הוא מביא את האיסור לומר לשון הרע גם אם הוא נכון, או את ההלכה שאיסור לשון הרע חל גם על השומע. לפי החפץ חיים הסיבה לחוסר ידיעת הפרטים היא היעדרו של ספר הלכה שיסכם במקום אחד את כל ההלכות הקשורות בלשון הרע וברכילות.

שלושים ואחת המצוות

עריכה

מתוך שלושים ואחת מצוות שהרב מונה בספר, 17 מצוות הן מצוות לא תעשה, כלומר דברים שאסור לעשותם, ו-14 מצוות עשה, כלומר דברים שאדם חייב לעשותם. מתוך שלושים ואחת מצוות אלו, על שמונה מצוות לפחות אדם עובר בכל לשון הרע, והשאר תלויות במקרה של לשון הרע. בנוסף לשלושים ואחת מצוות אלו מציין הרב 4 ארורין המוזכרים בפרשת כי תבוא, שהעובר עליהם מקבל נידוי: על מספר לשון הרע נאמר "אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר" (ספר דברים, פרק כ"ז, פסוק כ"ד), כי לדבר על אדם לשון הרע בלי לספר לו זאת הרי זה כהכאה בסתר, על המספר והשומע נאמר "אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ" (שם, שם, י"ח) כי הם מטעים את האדם עליו הם מדברים, על אדם המדבר לשון הרע באופן קבוע כך שהוא נוהג בכך כאילו זה היתר נאמר "אָרוּר אֲשֶׁר לֹא-יָקִים אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת, לַעֲשׂוֹת אוֹתָם" (שם, שם, כ"ו), ועל אדם שאומר לשון הרע על הוריו נאמר "אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ" (שם, שם, ט"ז).

בית המקדש השני חרב בגלל שנאת חינם. הביטוי המעשי של שנאה זו הוא אמירת/קבלת לשון הרע על סוגיו (הוצאת שם רע/לשון הרע/רכילות), כך מסביר החפץ חיים. החפץ חיים עושה חישוב שאת העונש על שנאת החינם שבגללה חרב בית המקדש כבר קיבלנו, וכרגע בית המקדש לא נבנה רק מכיוון שעדיין יש שנאת חינם, כלומר, מכיוון שעדיין לא הפסקנו לדבר לשון הרע.

המקורות לכתיבת הספר

עריכה

לכתיבת הספר נעזר הרב בתורה, בתלמוד הבבלי, ובפוסקים הראשונים ובעיקר ממשנה תורה לרמב"ם, ספר מצוות גדול לרבי משה מקוצי ושערי תשובה לרבנו יונה, וכן בדבוק חברים גדולי תורה. המקורות מפורטים במדור מיוחד בשם 'באר מים חיים'. עבודתו של מחבר חפץ חיים דמתה מבחינה זו לעבודתו של רבי יוסף קארו, אף הוא אסף מדברי הראשונים, דן בהם וגיבש את מסקנותיו בצורת סעיפים ממצים וקצרים יחסית.

מבנה הספר

עריכה
  • הסכמות
  • הקדמה
  • פתיחה להלכות לשון הרע ורכילות
  • הלכות איסורי לשון הרע
  • הלכות איסורי רכילות
  • "ציורים" - שלושה תיאורים (מילוליים) של תרחישים נפוצים, בהם יש להגדיר את המותר והאסור לומר.
  • העתק תשובות מפוסקים קדמונים בעניין איסור לשון הרע.

גדולי ישראל על הספר

עריכה

האדמו"ר אברהם מרדכי אלתר מגור, בעל ה"אמרי אמת", כתב לחסידיו לפני עלייתו ארצה: "כי היות שתכפו עלינו צרות רבות מבית ומחוץ, וחכמינו ז"ל בראייתם העמוקה הורונו שהסיבות לגלות זו הנם מלשון הרע ושנאת חינם, על כן הנני מציע שכולכם תלמדו ספר חפץ חיים וספר שמירת הלשון".

רבי חיים חזקיהו מדיני, בעל ה"שדי חמד", רבה של חברון, כתב בספרו: "נדפס ספר נחמד חפץ חיים לרב גדול בדורנו יצ"ו, הוא בנוי ומשוכלל על הלכות לשון הרע ורכילות אשר אסף הרב המחבר כל מאמרי חז"ל ודברי הפוסקים המדברים בעניינים אלו... אשרי שיאחז בו ולא ירפנו להגות בו תמיד, וכולי האי ואולי נוכל לכוף יצרנו הרע בעזרתו יתברך שמו" (מערכת הל' כלל ס"ג).

הרב צבי יהודה הכהן קוק הדגיש בפני תלמידיו את חשיבות לימוד הלכות שמירת הלשון, והקפיד לקיים סדר לימוד בספר חפץ חיים בישיבת מרכז הרב.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ פרופ' נחום רקובר, זכות היוצרים במקורות היהודיים תנאיו של החפץ חיים למדפיסי המשנה ברורה והספר "חפץ חיים", 102. הוצאת ספרית המשפט העברי; משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל, תשנ"א-1991