חפץ (מחזה)

חֵפֶץ הוא מחזה בן שתי מערכות מתיאטרון האבסורד מאת חנוך לוין משנת 1972. המחזה, שנדחה על ידי "התיאטרון הקאמרי" ו"הבימה", הועלה בתיאטרון חיפה והיה להצלחתו הגדולה, הביקורתית והקופתית, הראשונה של לוין.

חֵפֶץ

כתיבה	חנוך לוין
מדינה	ישראל
הצגת בכורה	מרץ 1972, תיאטרון חיפה
מספר מערכות	2
שפה	עברית

המחזה זיכה את לוין בפרס נשיא המדינה לספרות לשנת תשל"ב; אולם לוין סירב לקבל את הפרס מידי הנשיא זלמן שזר, וכתב לו: "לאחר פרסום ברבים על מורת-רוחך מהענקת הפרס על שמך עבור המחזה "חפץ"... כפי שנמסר, נעוצה הסיבה בהצגתי הקודמת "מלכת אמבטיה". לפיכך, אני רואה לי לכבוד לשחרר אותך ממעמד הפגישה עמי ומוותר על הפרס". המחזה נכלל בתוכנית הלימודים הישראלית בספרות עברית וכללית של משרד החינוך לחטיבה העליונה.[1]

תקציר העלילה

המחזה מתחיל שבועיים לפני חתונתם של פּוגרָא ווַרשביָאק. הוריה של פוגרא, טיגלך וכלמנסע, יוצאים לבקר את בתם וארוסה. חפץ, לא יוצלח, קרוב משפחה רחוק שלהם, מתגורר בביתם מזה 17 שנה. חפץ נעלב מאוד מכך שהודיעו לו על החתונה זמן קצר מראש ובדרך אגב ומציק להם. בתגובה, טיגלך (שמצידו מושפל על ידי אשתו ובתו), יוזם מחזה קומי בו הוא וכלמנסע, מציגים בפניו את סיפור חייו בצורה קומית, בו חפץ מוצג כדמות נלעגת. פעם הוא מוצג כמציצן שמנסה להציץ לכלמנסע העירומה דרך חור המנעול ופעם אחרת מציגים אותו כמי שלא נוקף אצבע כשאמו על ערש דווי. חפץ בייאושו מחליט לקפוץ מהגג ביום חתונתה של פוגרא.

פוגרא מתייחסת בהתנשאות אל הוריה ואל בעלה ורשביאק המתרפס אליה ומעריצה בצורה עיוורת. כל הדמויות לועגות לחפץ ומשפילות אותו, למעט חנה צ'רליץ' המלצרית בבית הקפה. חפץ מזמין את חבריו וקרוביו לצפות בהתאבדותו. אדש-ברדש, חברו של חפץ, היפוכונדר החדור רחמים עצמיים, מבקש את ידה של חנה המלצרית לאחר התלבטויות רבות, וזו נענית מיד. אך לבסוף היא חוזרת בה מההחלטה להינשא, כשהיא נוכחת לדעת עד כמה הוא מעורר רחמים.

חפץ מצפה שיניאו אותו מהתאבדותו, אולם להפך, כולם מעודדים אותו לכך. וכשמגיע הרגע להתאבד, הוא אינו מוצא אומץ לכך ומתחרט, אבל פוגרא הנוכחת במקום דוחפת אותו מהגג.

המחזה בדפוס

• חפץ: מחזה בשתי מערכות, תל אביב: מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור – ספרי סימן קריאה, תשל"ב.
• מחזות 1 - חפץ ואחרים, הוצאת הקבוץ המאוחד.

חפץ בתיאטרון הרפרטוארי הישראלי

1. תיאטרון חיפה – הצגת בכורה: מרץ 1972

• יוצרים: בימוי – עודד קוטלר, עיצוב תפאורה – רות דר, מוזיקה – אבל ארליך.
• בהשתתפות: נתן מייזלר - טיגלך; מרים גבריאלי - כלמנסע; לאורה ריבלין - פוגרא; אילן תורן - ורשביאק; אמנון מסקין - חפץ; מרדכי בן-זאב - אדש ברדש; הלן קופילביץ' - חנה צ'רליץ'; גדליה בסר - שוקרא.

2. תיאטרון הקאמרי - הצגת בכורה: 3 באוגוסט 1996

• יוצרים: בימוי – אילן רונן, עיצוב תפאורה ותלבושות – בוקי שיף, מוזיקה – ערן דינור, עיצוב תאורה - פליס רוס.
• משתתפים: חפץ - יעקב כהן, טייגלך - יוסף כרמון, כלמנסע - תיקי דיין, אדש ברדש - יצחק חזקיה, פוגרא - קרן מור, שוקרא - יונתן צ'רצ'י, חנה צ'רליץ' - מירב גרובר, ששי סעד - ורשביאק.

לקריאה נוספת

• מיכאל הנדלזלץ, ""הורסים וזהו": שרטוטים סביב 'חפץ'", סימן קריאה: רבעון מעורב לספרות, 2 (1973), 376–379.
• מרים אורן, ‏"ההירארכיה של ההשפלה", 'מאזנים', 36,‏3 (1973), 233–236, באתר JSTOR
• יצחק לאור, ""דמו לכם לא-כלום", תיאוריה וביקורת, 14 (1999), 5–37.
• זהבה כספי, "'כולנו חלשים כל כך בעצם': תפיסת הכוח במחזות הראשונים של חנוך לוין", דפים למחקר בספרות, 12 (1999/00), 333–351. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה).

קישורים חיצוניים

• חפץ, הטקסט המלא, באתר חנוך לוין
• ניתוח היצירה בויקיספר
• גדעון עפרת, חפץ ולא אדם: עם הצגת "חפץ" בתיאטרון העירוני של חיפה, דבר, 14 באפריל 1972, המשך