חקיינות מילריינית

תופעה בטבע

חקיינות מילריינית היא תופעה בטבע בה שני מינים רעילים, החיים בקרבה אחד לשני וסובלים מטורפים דומים, ישתמשו באותו סוג של אזהרה במקביל. חקיינות זו היא מוטואליזם, בו שני המינים מרוויחים. תופעה זו קרויה על שם הזואולוג וחוקר הטבע הגרמני פריץ מילר (אנ'), אשר הציע את הרעיון לראשונה ב-1878 על פרפרים שחקר בברזיל.

שני מיני פרפרים מסוגים שונים: דנאית מלכותית ו-Limenitis archippus (אנ') צבועים בצבעים דומים כדי להזהיר טורפים שהם ארסיים

תופעה זו מוסברת כך שאם טורף יראה שני מיני טרף רעילים הוא ילמד שלא לאכול את שניהם. אם שני מינים אלו בעלי אותות אזהרה דומים, כמו צבע וצורה, ילמד הטורף להימנע משניהם בצורה מהירה יותר. לדוגמה, אם טורף צריך לאכול אלף פרטים על מנת ללמוד כי זהו מין מסוכן, מספר הפרטים שיצטרך לטרוף הטורף כאשר יש שני מינים דומים ושניהם רעילים מתחלק בין השניים וכך כל מין ניזוק פחות. שני המינים בחיקוי זה אינם חייבים להיות בעלי דרגות זהות של הגנה. יש ספקטרום שלם בין חקיינות מילריינית, אמיתית, לחקיינות בטסיאנית, לא אמיתית. בנוסף ישנם סוגי חקיינות נוספים.

חקיינות בעזרת ברירה זוויגיתעריכה

צבעים אפוסמטיים עשויים להשתנות לאורך הזמן ולכן על החקיין להמשיך ולעדכן את צבעיו ללא הרף כדי להמשיך ולהידמות למושא החיקוי. מחקר שנעשה על קבוצת פרפרים[1] מצא כי הפרפרים מצליחים לעשות זאת בעזרת ברירה זוויגית. צוות מחקר שבדק את איכויות הצבע של קבוצת פרפרים מהסוג הליקוניוס ומלינאה (Melinaea), מצא כי הצבעים בעל גוון "חי" יותר בצד הגבי של הכנפיים מאשר בגחון. כמו כן בהשוואת המינים נראה כי לנקבות יש כתמים בהירים יותר בכמה מקומות ספציפיים. החשיבות בבחירת גוני הצבעים נועדה להימנע מגוונים עדינים מדי שיפחיתו את יעילות החקיינות. קולטנים עצביים מיוחדים במוח הפרפר מעניקים לו את היכולת להבחין בין דקויות עדינות של גוונים המאפשרים לו לדייק בבחירת בן הזוג. כדי לבדוק את חשיבותם של רמזים עצביים וחזותיים אלה בפרפרים ערכו חוקרים ניסוי בו הם שינו את צבעי כנפי הפרפר. כאשר הסירו את הצבע האפוסמטי, הצלחתו של הפרפר למשוך בנות זוג נפגעה לעומת פרפרים עם צבע בעל גוון תקין.

ראו גםעריכה


קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה