חרדון מצוי
חרדון מצוי (שם מדעי: Stellagama stellio[2]) הוא מין של לטאת חרדון יחיד בסוגו. החרדון המצוי נמנה עם משפחת החרדוניים. הוא נפוץ במזרח התיכון וביוון. זהו השכיח ביותר מבין החרדוניים בארץ ישראל.
 חרדון מצוי
| |
|---|---|
_2.jpg)
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | זוחלים |
| סדרה: | קשקשאים |
| תת־סדרה: | לטאות |
| משפחה: | חרדוניים |
| סוג: | Stellagama |
| מין: | חרדון מצוי |
| שם מדעי | |
 Stellagama stellioליניאוס, 1758 | |
| |
מאפייניםעריכה
אורכו לרוב עד 30 ס"מ. הראש רחב, שטוח ומשולש. גופו מוצק, מגושם ומחוספס בשל הקשקשים הגדולים והקוצניים שעליו, ובמיוחד על זנבו.
צבעי גופו של החרדון המצוי מגוונים ומשתנים בהתאם לגורמים שונים כמו למשל אזור המחיה, גיל, זוויג, טמפרטורת סביבה. בשעות הבוקר הקרירות צבע גופו כהה יחסית על מנת לקלוט את חום השמש ביעילות, ובמשך היום הוא הולך ומתבהר עם ההתחממות.
כמיני חרדונים רבים, החרדון המצוי משתמש בתנועות קידה לתקשורת תוך-מינית: להכרזה על טריטוריה ולחיזור אחר נקבות.
מזונו של החרדון הוא בעיקר חרקים ופרוקי-רגליים שונים ולעיתים גם חלזונות, וכן מזון צמחי כפרחים ועלים.
רבייהעריכה
הזכרים שומרים על הטריטוריות שלהם ואינם נותנים לזכרים זרים להיכנס אליהן. סביב כל זכר ישנם 4-1 נקבות וצעירים אחדים. עונת ההטלה היא בסוף האביב עד תחילת הקיץ. הנקבה חופרת גומה באדמה לחה ומטילה בה 13-6 ביצים. הצעירים בוקעים אחרי חודשיים.
תפוצה בישראלעריכה
החרדון מצוי נפוץ ברוב חלקי ארץ ישראל, ואף ביישובי אדם. הוא מועיל לאדם בטרפו מזיקים שונים במקומות יישוב ובשטחי חקלאות.
אוכלוסיית החרדונים המצויים בישראל מתחלקת לשני תת-מינים, האחד בצפון הארץ ובמרכזה, והשני בדרומה. הם שונים מעט אחד מהשני בגודלם, במשקלם, בצבעם, ובאורך אצבעות רגליהם האחוריות. בני תת-המין הדרומי גדולים יותר, צבע גופם בהיר יותר, והכתמים שעליהם כתומים-אדומים ובולטים יותר.
גלריהעריכה
חרדון מצוי צפוני
חרדון מצוי דרומי
חרדון מצוי בגן החיות התנ"כי בירושלים
חרדון מצוי על קיר באצבע הגליל
תגובת קיפאון בתנוחה מאיימת אצל חרדון מצוי, סמוך למושב בית אלעזרי
.jpg)
קריאה נוספתעריכה
- אביעד בר, גיא חיימוביץ ואמיר ארנון, זוחלים ודו-חיים בישראל - מדריך שדה, מהדורה שלישית 2022. ISBN 978-965-91880-2-4, עמודים: 79-81
קישורים חיצונייםעריכה
- חרדון מצוי, באתר ITIS (באנגלית)
- חרדון מצוי, באתר NCBI (באנגלית)
- חרדון מצוי, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- חרדון מצוי, באתר GBIF (באנגלית)
מיכל סמוני-בלנק ועמיר וינשטיין, אדון חרדון, "טבע הדברים" (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט)- חרדון מצוי - הבדלים בין אוכלוסיות צפוניות לדרומיות בישראל, עמותת מן השדה
הערות שולייםעריכה
- ^ חרדון מצוי באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ Baig, K.J., P, Wagner, N.B. Ananjeva & W. Böhme (2012). A morphology-based taxonomic revision of Laudakia G ray, 1845 (Squamata: Agamidae). Vertebrate Zoology, 62 (2), pp.213-260
