חרושת קטיף
חרושת קטיף (מכונה לעיתים גם קטיף חורשת מתכת) היא חברה בעלת מפעל שעוסקת בייצור מכלולי ממ"ד, דלתות ביטחון וארונות חשמל לתחום הבנייה ומשווק תוצרתו לקבלני בניין רבים בכל חלקי הארץ, מפעל החברה שוכן באשקלון ובעבר שכן באזור התעשייה בנווה דקלים עד ביצועה של תוכנית ההתנתקות ופינוי המפעל.
המפעל היה אחד מהמפעלים הגדולים שפעלו בגוש קטיף[1] ובשיאו העסיק כ-100 עובדים[2].
היסטוריה עריכה
המפעל הוקם ב-1987 באזור התעשייה שבנווה דקלים אך לאחר פינוי גוש קטיף נאלץ המפעל להעתיק את מקומו לאזור התעשייה באשקלון כמו מפעלים וחברות נוספות בגוש קטיף בהם חברת חסלט - עלי קטיף, מפעל המיצים "פרי קטיף" משתלת עצמונה ועוד.
בינואר 2002 נפל פצמ"ר בשטח המפעל ובעקבות כך נגרם לו נזק אך לא דווח על נפגעים[3].
במאי 2005 במסגרת ההתגברות של המחאה נגד תוכנית ההתנתקות פורסם באתר גלובס כי מספר בעלי עסקים בגוש קטיף וכן באזור התעשייה ארז בתמיכתו של הפורום המשפטי למען ארץ-ישראל הגישו עתירה לבג"ץ בדרישה לבטל את חוק פינוי-פיצוי בטענה כי אינו נותן לבעלי העסקים והתושבים פיצוי כספי הולם אך בסופו של דבר לא בוטל החוק והעתירה נדחתה, עוד פורסם באותה כתבה על כך ששמעון חזות, הבעלים של מפעל 'קטיף חרושת מתכת' ששוכנת באזור התעשייה של נווה-דקלים, בעד הקמת קרן הלוואות (שלבסוף הוקמה על ידי קרן מאמין וזורע) שתוכל לעזור, "הלוואה יכולה לעזור במימון העברת העסק".
לאחר שהחברה והמפעל העתיקו את מקום המפעל החליטה הנהלת החברה לשכור מבנה בשטח של 5,000 מ"ר, בתוספת 3,000 מ"ר חצר במתחם מפעל הלבידים שנמצא באזור התעשייה הצפוני באשקלון. מלבד המפעל של חברת קטיף חרושת הועתקו עוד מפעלים למתחם הסמוך למפעל בהם כ-2 מפעלים שעברו לאשקלון מיישובי גוש קטיף וכן מספר מפעלים שעברו לאשקלון מאזור התעשייה ארז[4] שגם הוא נאלץ להתפנות כמו יישובי התחומה הצפונית של ההתיישבות היהודית ברצועת עזה.
ראו גם עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ איציק סבן, בעלי המפעלים בנווה-דקלים בסכנת אבטלה, באתר ynet, 19 באפריל 2005
- ^ עסקים בהתנתקות: נגד פינוי-פיצוי, באתר גלובס, 3 במאי 2005
- ^ לפני דקה נפל פצמ"ר בתוך מפעל חרושת קטיף באיזור תעשיה נוה דקלים במקום נזק למפעל ב"ה אין נפגעים, באתר חדר החדשות, 31 בינואר 2002
- ^ 3 מהמפעלים בגוש קטיף עברו לאיזור התעשייה באשקלון, באתר גלובס, 8 בספטמבר 2005