חרטום בולבוסי
חרטום בולבוסי הוא מאפיין מבני של גופי אוניות רבים. זוהי בליטה עגלגלה, דמוית בולבוס, בחרטום (קדמת האונייה) מתחת לקו המים. החרטום נראה לעין רק כאשר האונייה נמצאת במבדוק, או כאשר היא צפה ללא זבורית. החרטום הבולבוסי משנה את תבנית זרימת המים סביב גוף האונייה, מפחית את הגרר, מגביר את מהירות האונייה וטווח הנסיעה שלה, ומייעל את צריכת הדלק. באוניות שבהן חרטום בולבוסי צריכת הדלק יעילה ב-12 עד 15 אחוז מאוניות דומות ללא מאפיין מבני זה.
יעילותו של החרטום הבולבוסי היא מרבית מעל מהירות של 6 קשר. במהירויות נמוכות יותר חרטום כזה עשוי להגביר את הגרר. לחרטום בולבוסי השפעה רבה יותר על אוניות גדולות, כגון אוניות משא ונוסעים, הנוסעות למרחקים גדולים במהירות קבועה. מאפיין זה נדיר בין ספינות קטנות.
אופן פעולה עריכה
כשאוניה נעה במים נוצרים גלי חרטום שמאטים את התקדמותה, וככל שהספינה גדולה יותר ונעה מהר יותר, כך הגלים גדולים וחזקים יותר. התוספת הבולבוסית בתחתית החרטום נועדה ליצור גלים בפאזה הפוכה לאלה שנוצרים מעל, והתוצאה היא התבטלות חלקית של הגלים בגלל התאבכות הורסת.
1. חתך צד של חרטום בולבוסי
2. חתך צד של חרטום מסורתי ללא בולבוס
3. הגל הנוצר על ידי הבולבוס
4. הגל הנוצר על ידי החרטום המסורתי
5. קו המים באזור התאבכות הגלים
הפחתה זו של גלי החרטום והשיפוליים כבר בנקודת החרטום משנה את חלוקת לחץ המים לאורך הספינה ומפחיתה את התנגדות הגלים לתנועתה.
צורתו של הבולבוס מותאמת לצורת החרטום ושונה מספינה לספינה.
יש המציינים כי חרטום בולבוסי אף גורם להגבהת החרטום מעל קו המים. כיוון שחרטומים בולבוסיים רבים הם סימטריים ואף בנויים בזווית העולה כלפי מעלה, הדבר תורם להתרוממות החרטום מעל המים.
פיתוח עריכה
החרטום הבולבוסי הראשון הותקן באוניית המערכה האמריקאית USS Delaware אשר הוכנסה לשירות בשנת מבצעי בשנת 1910 ואשר תוכננה על ידי המהנדס הימי דייוויד וו. טיילור. בשנות ה-20 ניסו אף אומות אחרות לבנות אוניות עם חרטומים בולבוסיים, ביניהן שתי אוניות הנוסעים הגרמניות "ברמן" (נכנסה לשירות בשנת 1929) ו"אירופה" (1930). שתי האוניות אף החזיקו בשיא המהירות לחציית האוקיינוס האטלנטי בין השנים 1929–1933. בשנת 1935 שברה את שיא המהירות בחציית האטלנטי האונייה הצרפתית "נורמנדי" אשר אף היא הייתה בעל חרטום בולבוסי. אף שאוניית הנוסעים הבריטית Queen Mary, אשר חרטומה לא היה בולבוסי, השיגה מהירות דומה, נורמנדי עשתה זאת עם מנוע שהספקו היה פחות בשליש מזה של האוניה הבריטית ובצריכת דלק קטנה יותר.
מחקרים מדעיים ראשונים באשר לתכונות החרטום הבולבוסי פורסמו בשנות ה-50. מחקרים אלה נמשכים עד היום ובזכותם שוכללה צורתו של החרטום הבולבוסי כדי להפחית את כוח הגרר על הספינה.
כיפת סונאר עריכה
בחלק אוניות המערכה, המצוידות בנשק ללוחמה בצוללות, בנוי חרטום הדומה לחרטום בולבוסי ובו מכשיר סונאר, אולם תפקידה ההידרודינמי של בליטה זו הוא משני בלבד לפעולת הסונאר. בליטה זו מלאה במים ודרכה משגר המכשיר את גלי הקול לאיתור צוללות.
