חרסי שומרון

כתובות עבריות קדומות על חרסים שנמצאו בעיר שומרון

חרסי שומרון הם שתי קבוצות של אוסטרקונים הכתובות כתב עברי עתיק שנמצאו בעיר שומרון, בירת ממלכת ישראל, ומעריכים כי שימשו כתעודות משלוח לתוצרת. התאריך המקובל לתעודות הוא ימי ממלכת ישראל, אך יש הסבורים כי הם מן התקופה הפרסית, כאשר שומרון שימשה בירת פחווה (מחוז). חלק מהכתובות התפרסמו וסומנו כ-KAI 183-188.

הקבוצה הראשונה

עריכה

קבוצה ראשונה מונה 102 אוסטרקונים שנמצאו בחפירות הארכאולוגיות שנערכו בשומרון בשנת 1910 על ידי אוניברסיטת הרווארד. החרסים נמצאו בשכבת הרס של בית המחסנים. מתוך 102 אוסטרקונים של הקבוצה הראשונה רק כ-76 ניתנים לקריאה חלקית, ו-63 מהם מכילים טקסט בעל משמעות. התיארוך המקובל של החרסים הוא בין 850 ועד 750 לפנה"ס, הזמן בו נחרב בית המחסנים בו נמצאו. גם התיארוך על פי סגנון הכתב הוא לאמצע המאה השמינית לפני הספירה.

רוב החרסים שימשו תעודות משלוח של שמן ויין מנחלת שבט מנשה לעיר שומרון. נוסח התעודות כמעט קבוע והוא מכיל את שנת המשלוח, התוצרת, כמות התוצרת, שם מקום ושם אדם. החוקר אריה בורנשטיין סידר את החרסים על פי השנה בה נשלחו, מוצא המשלוח, שם המקבל וסוג המשלוח. מסקנותיו הן שבכל שנה היה צריך יישוב מסוים לספק תוצרת לשר הממונה על המחוזות בשומרון. בכל שנה כל יישוב מספק תוצרת רק לפקיד אחד. לדוגמה - בשנה התשיעית אלו היו המשלוחים: גת פארן לשמריו, קצה לגדיו, גבע ויצת לאדניעם, ושפתן לבעל-זמר. מסקנה נוספת היא שהיו כרמים שהיו מחוץ לחשבון המחוזות, אולי כרמים סמוכים לארמון המלך. ברנשטיין מציין גם כי כמות היין היא פי שלושה מכמות השמן.

החרסים מלמדים גם על שמות נפוצים בממלכת ישראל, שכמו בממלכת יהודה כללו שמות תאופוריים לרוב, אולם בעוד ביהודה הסיומת הנפוצה היא "יהו", בחרסי שומרון נפוצות הסיומות "בעל" ו"יו".

  • בשנת - "בשת" - שנת המשלוח היא 9, 10, 15, ו-17 שנה למלכות המלך, והפרשנות הרווחת היא שמדובר במלך אחאב. ישנם חוקרים שמפרשים שהכוונה היא לירבעם השני, כדי להתאים עם התיארוך ע"פ סגנון הכתב.
  • התוצרת היא יין או שמן, וישנן אף הגדרות איכות - נבל יין ישן (משובח), נבל שמן רחץ (מזוקק, או מיועד לסיכה). יין מופיע עם "י" אחת, כמו במילה "קץ" - כלומר קיץ, המופיעה בלוח גזר.
  • כמות התוצרת היא לרוב "נבל", נאד עור או כלי חרס ששימש לנוזלים.
  • שם היישוב או בית האב מופיע כ: "מ (שם מקום/בית אב ידוע) ל (שם נמען)". שמות המקומות הם מנחלת מנשה באזור השומרון, וחלקם ידועים מן המקרא וממקורות אחרים. ממקומות אלו יצאה התוצרת:
  • הנמענים היו ראשי מחוזות שישבו בסמוך לארמון המלך, והיו ממונים על גביית המיסים מן הנישומים וקבלת המשלוחים. חלק מן השמות המופיעים כנמענים או כנישומים הם:
  • שמרי (ה)ו, גדי (ה)ו, אדניעם, בעל-זמר, אשא אחימלך, ידעי (ה)ו, עוזא, אחז, חלץ אחמא, אחמא אסא, אלישע, אפער, חנן בערא, גמר, בדיו, נמשי[9].

חרס מס' 1

בַּשָת הָעֲשִרִת לִשְמַרְיָו מִבְּאֵרַיִם נֵבֶל (יֵן) יָשָן רָגַע אֱלִישָע 2
עֻזָא ק[..]בש 1
אֱלִבָּא נ[..] 1
בַּעֲלָא אֱלִישָ[ע] 1
יְדַעְיָו [1]

חרס מס' 6

בַּשָת הָתְשִעִת מִקֹצֹה לְגַדִיָו
נֵבֶל יֵן יָשָן

חרס מס' 19

בַּשָת הָעֲשִרִת מִיָצִת נֵבֶל שֶמֶן רחץ לַאֲדֹנִעָם

לא ידוע מה פירוש המונח 'רחץ' או אף כיצד יש לנקד מילה זו. במחקר שפרסם זהר עמר הוא הציע לקרוא למונח בשם "שמן רָחֻץ" (כשם סביל), והראה ששם זה השתמר בכמה מקורות שנכתבו בערבית בספרי רפואה ורוקחות (מאות 10 – 12 לסה"נ), ויש בהם להעניק פרשנות חדשה ופתרון לביאור כתובות שומרון. מקורות אלה מציינים לשבח את שמן הזית האיכותי שיוצר בארץ-ישראל, בשמו הערבי "זית אלמע'סול", דהיינו שמן השטוף, הרחוץ. על פי הכתובים העתיקים, שמן הזית עבר תהליך שטיפה במים בתוך כלים עם פתחי ניקוז בתחתיתם, על מנת להסיר את ריחו וטעמו על מנת להפכו לשמן בסיס, כשמן נושא נייטרלי, לצורך ערבובו בבשמים או בשמנים ארומטיים אחרים. במסגרת המחקר נערכו אף ניסיונות שיחזור על פי ההנחיות המפורטות שבטקסטים הקדומים, ובסופם התקבל בתהליך האמולסיה "שמן רחוץ", בעל צמיגות משחתית, לבנבנה וחסרת ריח לוואי.

בעקבות המחקר של זהר עמר נמצא הסבר לתעלומת כלי חרס גדולים מנוקבים בתחתיתם שנמצאו באתרים שונים בארץ ישראל בתקופת הברזל, כמו במגידו, תל בית שמש, בתל חצור, בתל לכיש, בתל מקנה ובתל גורן (עין גדי) – שם נמצא כלי כזה כחלק ממכלול תעשייתי ששימש להפקת בשמים[10].

הקבוצה השנייה

עריכה
 
אוסטרקון השעורים (c1011)
 
אוסטרקון עם רשימת שמות, (מסומן: c2101)

הקבוצה השנייה מונה שבעה אוסטרקונים נמצאה בחפירות שנערכו במקום בשנים 19311935 על ידי משלחת חפירות מאוחדת, המורכבת מאוניברסיטת הרווארד, הקרן האנגלית לחפירות בארץ ישראל, האקדמיה הבריטית, בית הספר הבריטי לארכאולוגיה בירושלים, והאוניברסיטה העברית. ניהל את החפירות ג'ון וינטר קרופוט. בקבוצה השנייה של החרסים בולט אוסטרקון השעורים, וגם הוא מתוארך למאה השמינית לפני הספירה.

אוסטרקון השעורים (מסומן: c1011)

בָּרֻך שָלֹם, בָּרֻך הָרֹעִם, הַקְשִבוּ, יִמְנֶה שְעֹרִם III‏ (=3)

אוסטרקון נוסף (מסומן: c2101) מכיל רשימת שמות, בשבר האוסטרקון שנמצא רשומים 5 שמות ב-5 שורות, כל השמות מוכרים לנו בצורתם מהמקרא, והם מתאפיינים בכתיבה הישראלית המקוצרת (בה שם ה' נהגה ונכתב יהו    , והתוספת התאופורית יהו לשמות אנשים נהגת ונכתבת "יו"   ). זמנו של האוסטרקון הוא המחצית השנייה של המאה השמינית לפני הספירה (750 - 700 לפנה"ס).

השמות המופיעים באוסטרקון הם:

מחס[...]
קליו
סמכ[...]
ארי[...]
מנ[...]
מַחְסֵ[יָו]
קֹלָיָו
סְמַכְ[יָו]
אֻרִיָ[וּ]
מְנַ[חֵם]

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
 
פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

  • I.T. Kaufman, The Samaria Ostraca: An Early Witness to Hebrew Writing, The Biblical Archaeologist 1982
  • W.H. Shea, The Date and Significance of the Samaria Ostraca, Israel Exploration Journal 1977
  • M. Suriano, A Fresh Reading for'Aged Wine'in the Samaria Ostraca, Palestine Exploration Quarterly 2007
  • H. M. Niemann, A New Look at the Samaria Ostraca: The King-Clan Relationship, 2008 Tel Aviv. Vol.35/2. Pp. 249-266.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא חרסי שומרון בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ספר שופטים, פרק ו', פסוק י"א
  2. ^ ספר במדבר, פרק כ"ו, פסוק ל"ב
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ישראל אפעל (ע), ההיסטוריה של ארץ-ישראל - ישראל ויהודה בתקופת המקרא (המאה השתים עשרה - 332 לפני הספירה), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, כתר הוצאה לאור, 1998, עמ' 220
  4. ^ ספר במדבר, פרק כ"ו, פסוקים ל'ל"ג
  5. ^ ספר במדבר, פרק כ"ו, פסוק ל"ב
  6. ^ ספר במדבר, פרק כ"ו, פסוקים ל'ל"ג
  7. ^ ספר במדבר, פרק כ"ו, פסוק ל"ב
  8. ^ ספר במדבר, פרק כ"ו, פסוק ל"ב
  9. ^ מן העניין לציין כי יהוא בן נמשי היה מקציניו הקרובים של אחאב.
  10. ^ זהר עמר, "שמן רָחֻץ – פירוש חדש", מחקרי יהודה ושומרון, יט (תש"ע), עמ' 47 – 58