מתקיים דיון בו מוצע לאחד את הערך האכלת חתולי רחוב עם ערך זה.
אם אין התנגדויות, ניתן לאחד את הערכים שבוע לאחר הצבת התבנית.

חתול רחוב (או חתול אשפתות) הם חתולים החיים ברחובות הערים. הם נמנים עם אותה קבוצה תת-מין כמו חתולי הבית, אך הם ננטשו על ידי בעליהם או נולדו ברחוב. תופעת חתולי הרחוב קיימת ברוב מדינות העולם, ובהן ישראל. נכון ל-2021 מספרם של חתולי הרחוב בישראל מוערך בלמעלה ממיליון חתולי רחוב.[1]

חתולת רחוב בעלת קצה אוזן קטומה, לאות שעברה עיקור, בחוף הים ברידינג, תל אביב
חתול רחוב שותה בגינה ציבורית

רוב חתולי הרחוב בישראל הובאו לארץ ישראל בתקופת המנדט על ידי הבריטים במטרה לצמצם את אוכלוסיית העכברים והעכברושים (חולדות) בארץ ישראל. כתוצאה מכך, חתולי רחוב נפוצים מאוד בישראל, ונעשות פעולות למען שינוי המצב, בעיקר על ידי תהליכי עיקור וסירוס של חתולי רחוב, והשבתם לאזור מחייתם לאחר מכן.

הסיבה לכך היא שבשונה מחיות אחרות שיצאו מכלל שליטה, כגון כלבי רחוב שהשיטה במקרה שלהם היא לכידה והעברתם למכלאות עד לאימוצם או מסירתם לעמותות שונות, חתולי הרחוב בישראל יצאו מכלל שליטה ומספרם רב מדי. בנוסף הם גורמים לנזקים שונים, בכללם הרג של חיות בר כמו צב היבשה המצוי הנתון בסכנת הכחדה בישראל, יונים, דגים ועוד. חתולי הרחוב גם מחטטים בפחים ואף על פי שנחשבים לחיה נקייה עלולים לשאת עימם מחלות, לדוגמה כלבת.

ריבוי טבעי של חתולי רחוב עריכה

להבדיל מחתולי הבר, חתולי הבית הם בעלי מנגנון רבייה מאוד מפותח, המאפשר לנקבות להמליט עד שלוש פעמים בשנה; ובאקלים נוח כמו זה שבישראל, עד שמונה גורים בכל פעם ובממוצע ארבעה גורים בהמלטה, כלומר עד פי 9 מחתולת הבר. הייחום הראשון של חתולה מתרחש לרוב כבר בהיותה כבת 5 חודשים.

חייה של חתולת בית שלא בוצע בה עיקור, קצרים יותר בדרך כלל במידה משמעותית מחיי חתולת בית מעוקרת - 4 שנים בממוצע לעומת 14 שנים לחתולת בית מעוקרת, אך לא נעשה מחקר מסודר על השפעת העיקור על חתולות רחוב. במהלך ההריון ולאחר ההמלטה, חתולה זקוקה למזון בכמות משולשת מזו של חתול אחר. הטיפול בגורים והשמירה עליהם גובה לא פעם מחיר גבוה כיוון שחתולה תלחם בכל איום כדי להגן על גוריה גם במחיר חייה.

בערים גדולות וצפופות ברחבי העולם התרבו החתולים בגלל הזמינות הגבוהה של המזון ומקומות המסתור, וכן נטישה של חתולי בית (כאשר אלו אינם מעוקרים או מסורסים) וקצב ריבוי טבעי גבוה של חתולי הרחוב. כיוון שחתול הוא חיה טריטוריאלית, צפיפות האוכלוסייה מגבירה בצורה ניכרת את הקרבות בין הזכרים שאינם מסורסים. תנועת הרכבים יוצרת איומים נוספים על חתולי הרחוב וחתולים רבים נפצעים ומתים. אוכלוסיית חתולים שמתרבה מעבר לכושר הנשיאה של תא השטח עלולה לסבול מרעב, חוסר יציבות, תחלואה גבוהה ושיעור תמותה גבוה. כאשר מצב אוכלוסיית החתולים מתדרדר החתולים עלולים להפוך למטרד לבני האדם ובמקרים מסוימים אף להוות מפגע תברואתי.

 
חתול זכר מסורס

ויסות הריבוי הטבעי עריכה

הטוענים לריבוי אוכלוסיית החתולים מעלים את הצורך לווסת את מספר החתולים, בעיקר במרחב העירוני. קיימות דרכים שונות למניעת התרבות בלתי מבוקרת וצמצום מספרם של חתולי הרחוב. קיים ויכוח בין פעילי זכויות בעלי החיים, התומכים בעיקור וסירוס, לבין אנשי שמירת טבע, התומכים בהמתה, לגבי השיטה העדיפה לוויסות אוכלוסיית החתולים.[2] לעומתם יש הטוענים שמספיקה שליטה במקורות המזון לצורך שליטה בגודל האוכלוסייה.

  • המתה המונית - שיטה המהווה פגיעה בזכויות בעלי החיים הקבועות בחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) ולפיכך אסורה בישראל.[3] ישנם המטילים ספק ביעילותה.[4][5][6] למשל, על פי רישומי הטיפול הווטרינרי, מאז 1931 הורדמו למוות בתל אביב כ-150 אלף חתולים, אך גדילת האוכלוסייה לא נפסקה והאוכלוסייה לא קטנה.[5]
  • עיקור וסירוס והקמת נקודות האכלה מסודרות - ההנחות של שיטה זו היא שהחתולים המסורסים והמעוקרים תופסים את הטריטוריה ומונעים מחתולים אחרים להיכנס אל תחום מחייתם, וכך ישנו ויסות של גודל האוכלוסייה. על מנת להגיע לוויסות יש צורך לסרס ולעקר כ-75% מאוכלוסיית החתולים. למשל, במועצה האזורית אזור ערכו מבצע עיקור חתולות עקב תלונות תושבים על מפגעי רעש. לאחר עיקור 300 חתולות דיווח הווטרינר העירוני על ירידה משמעותית בתלונות.[5] אולם חוקרי טבע טוענים כי השיטה אינה יעילה לוויסות גודל אוכלוסיית החתולים, ולמניעת טריפת חיות הבר על ידיהם.[2][7]
  • מניעת התרבות על ידי סגירת פחים והגבלת האכלה - דעה זו לא מקבלת מקום בקרב וטרינרים וארגונים למען בעלי חיים, אך מופיעה רבות בקרב מתנגדים לפגיעה בבעלי החיים בכל צורה שהיא.[8] לפי דעה זו אוכלוסיית חתולי הרחוב תווסת את עצמה באופן טבעי לפי כושר הנשיאה של תא שטח (טענה הנפוצה גם בקרב התומכים בהמתה המונית[9]). לכן מספיק שעירייה תוודא שאין לחתולים גישה לפחי זבל פתוחים ולפסולת ברחוב ותנטר את האכלת חתולי הרחוב על ידי הציבור ואין צורך לפגוע בחתולים על ידי המתה או על ידי עיקור וסירוס.

חתולי הרחוב והאדם עריכה

קיום קהילה בריאה ויציבה של חתולי רחוב בקרב בני האדם נחשב כבעל יתרונות מסוימים לבני האדם כהגנה מפני עכברים, חולדות, נחשים וחרקים. כמו כן, מבחינה אקולוגית, בשטחים בקרבת יישובים שבהם בני אדם גרים, הכחידו את הטורפים הטבעיים. פעילות הציד של החתולים יכולה לעזור באיזון האוכלוסיות הטבעיות.

במרחב המזרח התיכון החתול הוא אחד מהטורפים הטבעיים הוותיקים ביותר. התרבותו בצד התיישבות הקבע ובעיקר ההתיישבות העירונית תועדה עוד מראשיתה. יכולתו של החתול לנצל את האשפה שייצרו בני האדם כמזון ולצוד עכברים וחולדות שהתרבו סביב אותם מקורות מזון הפך את הסביבה העירונית לתחום מחיה מועדף לחתולים .[10][11] תפוצתו העיקרית של חתול הבית מחוץ למזרח התיכון התרחשה ככל הנראה לפני כ-2000 שנה, במהלך התקופה הרומית, כאשר החתול הפך נפוץ גם בערי אירופה והים התיכון וגם, דרך נתיבי הסחר, במזרח הרחוק.

במחקר על חתולי הבית ניתן דגש רב לפגיעה במגוון הביולוגי של חיות בר אחרות אותן החתול צד. מחקרים אלו נעשו בעיקר באזורים אליהם החתול הובא בידי האדם (אוסטרליה, ארצות הברית, ניו זילנד, בריטניה) והוא מהווה למעשה מין פולש. מעט המחקרים שנעשו בישראל בתחום זה הראו כי חתולי הרחוב בישראל אינם מראים העדפות ציד ולכן צדים בעיקר את בעלי החיים הנפוצים בסביבתם, כמו עכבר הבית. לאחר אלפי שנים בהם חי החתול בצד האדם במזרח התיכון לא ניתן להצביע על פגיעה במגוון הביולוגי המקומי באופן דומה לזו שניכרת באזורים בהם החתול הוא מין פולש[12].[13]

המחקר המקיף ביותר שנעשה בישראל הראה כי רובם המכריע של חתולי הרחוב מחזיקים טריטוריה מוגבלת עד 200 מ' רדיוס לנקבות ועד כ-300 מ' רדיוס לזכרים, כאשר התרחקותם מגבולות היישוב פחותה מכך בכ-100 מ'. במחקר נבחנה תכולת קיבה של כ-190 חתולים רחוב מהן שליש נמצאו ריקות, אצל חתולי הרחוב העירוניים לא נמצא טרף כלל ובקיבות בהן נמצא טרף רובו היה של עכברים, חולדות וחיות אחרות שאינן בסכנת הכחדה. חיות בסכנת הכחדה היוו כ-2% מהטרף שזוהה. אחוז זהה של חיות בסכנת הכחדה דווח גם במעקב אחרי חתול הבית החריג ביותר במחקר[12].

פגיעות אחרות המיוחסות לחתולי הרחוב הן רעש עקב קרבות בין חתולים זכרים, ריח הנובע מסימון הטריטוריה וסכנת הצטברות פשפשים, פרעושים וקרציות במקומות מסתור בהם חתולות נוטות להמלטות חוזרות ונשנות.

עיקור וסירוס של חתולי רחוב עריכה

 
חתול רחוב בעל אוזן קטומה, לאות שעבר סירוס

פעולות העיקור והסירוס מבוצעות על ידי וטרינר בניתוח בהרדמה מלאה, שבו מוסרים מהנקבה הרחם והשחלות, ומהזכר האשכים. הטענה הרווחת היא שאין להליכים אלו תופעות לוואי שליליות. לרוב, בהתערבות כוללת באוכלוסיית חתולים נוטים לבחור באחת הפעולות, עיקור או סירוס, על מנת לעצור את התרבות החתולים. הבחירה בעיקור החתולות עשויה לעצור את הריבוי הטבעי, אך היא חודרנית ומסובכת יותר מבחינה רפואית, ולכן עלולה לסכן יותר את החתולות המשוחררות מיד לאחר הניתוח למקומן הטבעי ללא אפשרות למעקב ולטיפול חוזר. לעומת זאת, מוצג סירוס החתולים הזכרים כפעולה פשוטה יותר שאינה חודרנית ולכן לעיתים עדיפה על פני עיקור מסיבי.

חתולי הרחוב המעוקרים והמסורסים מסומנים באזנם בעזרת חתך קטן. לאחר הניתוח החתולים מוחזרים אל סביבת המחיה שלהם.

המתנגדים לסירוס ולעיקור של חתולי רחוב מתחלקים בין התומכים בהמתה הטוענים שסירוס ועיקור לא עוזרים בהקטנת אוכלוסיית החתולים[7] לבין כאלו המתנגדים לפעולה מסיבות מוסריות, מסיבות של היעדר מחקר מספק על השפעת העיקור והסירוס על חתולי רחוב, או מתוך הסכנות בניתוח ובתופעות הלוואי העלולות להתפתח בעקבותיו. בתוך כך ניתן למנות את הטענה שחתולי רחוב אינם זוכים לטיפול ברמה זהה לזה של חתולי בית ושנעשה חיסכון הן בחומרי ההרדמה והן על ידי קיצור משך זמן ההחלמה של החתול לפני החזרתו לרחוב .[14][15] סכנות מוכרות של תהליכי עיקור וסירוס כוללות רגישות לחומרי הרדמה, זיהום באזור הניתוח, דימומים, איבוד תיאבון, פגיעה בגדילה והתפתחות, סכנת התפתחות סרטן (מסוגים שאינם קשורים לאברי הרבייה), משקל עודף, דלקות בדרכי השתן ועוד[16][17]

גורמים יהודים אורתודוקסים מתנגדים לתהליכים אלו מסיבות הלכתיות[18][19].

מאבק משפטי בישראל עריכה

בישראל נערך מאבק של גופים לזכויות בעלי חיים כנגד רשויות ואגודות כגון צער בעלי חיים הנוקטות במדיניות של הריגת חתולי הרחוב כדי לשלוט בריבוים הטבעי באמצעות המתה. הרשויות הפועלות להמתת בעלי החיים רואות בהם מפגע תברואתי וטוענות שהמתתם תביא לפתרון הבעיה. המתנגדים לכך רואים במעשה פגיעה בזכויות בעלי החיים אותם ביית האדם ולכן הוא אחראי עליהם.

הנוהג ברשויות המקומיות הוא כי כאשר מדווח להן על חתולת רחוב שהמליטה, הן משגרות למקום לוכד-חתולים מטעמן. החתולים מובאים לווטרינרים העובדים עבור אותן רשויות מקומיות. אלה, מסרסים את החתולות וגוריהן, קוטמים חלק קטן מהאוזן שלהם ומשחררים אותם חזרה לחופשי. כך ניתן לזהות חתולי רחוב שכבר סורסו, ובכך בעצם מגבילות הרשויות המקומיות את פעולת הרבייה של חתולי הרחוב.

השופט מישאל חשין בסיכום בפסק דין ברע"א 1684/96: ”העיקרון של 'ורחמיו על כל מעשיו' חייב להיות נר לרגלי בית המשפט הנכבד לגבי חוקיות האיסור להאכיל חתולי רחוב. צווינו מלידה להגן על החלש ובעלי החיים שהם חלשים. בעל חיים ליד האדם הוא כילד, תמים וחסר הגנה. התעללות בילד תזעזע אותנו וכך צריך להיות גם התעללות בחיה. החיה מתקשה להגן על עצמה מפני האדם, והמלחמה בין האדם לחיה היא מלחמה בין מי שאינם שווים. האדם מצווה להגן על החיה כחלק מצווי המוסרי להגן על החלש”.

בפסיקה נוספת של בית משפט השלום בתל אביב נקבע כי לכידה או המתה של חתולי רחוב, שאינם מהווים סכנה לשלום הציבור, היא עבירה על החוק.[20]

החוק בישראל בנוגע להמתת חתולי רחוב עריכה

על פי הנחיות בג"ץ, חתול רחוב נחשב לחתול אשר חי בסביבת האדם, אין לו בעלים והוא ניזון בעיקר מפחי האשפה.

המתת חתולי רחוב מותרת כאשר:

  • קיים סיכון מידי להתפשטות מחלת הכלבת.
  • במקרה של התפשטות מחלת חתולים מדבקת באוכלוסיית חתולי-רחוב באזור מסוים.

המתת חתולי רחוב לצורכי "דילול" וויסות אוכלוסיית החתולים אסורה.

דרכים חוקיות להמתת חתולי הרחוב:

  • הרדמת חתול הרחוב במתקן המיועד לכך, על ידי רופא וטרינר, או על ידי עובדיו בפיקוחו ואחריותו. ההמתה תבוצע באמצעים שימזערו את הסבל הנגרם לחתולים.
  • המתת חתולים על פי פקודת הכלבת יכולה להיעשות – וזאת רק כאשר אין אפשרות לפעול בדרך אחרת – בחומרים, שיטות ותנאים שאושרו על ידי מנהל השירות הווטרינרי. פעולה זו תבוצע באחריותו הישירה של הרופא הווטרינר הרשותי, בתחום גאוגרפי ולמשך פרקי זמן שייקבעו על ידי מנהל הלשכה הווטרינרית המחוזית. בפעולה זו מחויבים השירותים הווטרינריים לנהוג במשורה ובצמצום המרבי האפשרי.

גלריה עריכה

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אילנה קוריאל, הערכה: בישראל כמיליון חתולי רחוב, באתר ynet, 30 במאי 2021
  2. ^ 1 2   צפריר רינת, דילמת החתול: חתולי הבית מסכנים מינים מוגנים, באתר הארץ, 2 בינואר 2014
  3. ^ יובל יועז, בג"ץ: יש לקבוע נוהל חדש שיגביל המתה של חתולי רחוב, באתר הארץ, 3 ביוני 2004
  4. ^ חתולי הרחוב, ד"ר רפי קישון, אתר פט-נט, 2 בפברואר 2002
  5. ^ 1 2 3 צפריר רינת, ניתוחי העיקור והסירוס מתחילים להניב תוצאות, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2001
  6. ^ עיקור וסירס חתולי רחוב, אתר עמותת כפר סבא אוהבת חיות.
  7. ^ 1 2 תשע נשמות והמון בעיות | זווית
  8. ^ ראו הערות על הפוסט, אנשי החתולים נגד אנשי הציפורים, באתר מדע גדול בקטנה, ‏2016
  9. ^ רונה סגל, מאכילי חתולי הרחוב לא מוכנים להפסיק. לאנשי הרשויות כבר נמאס מזמן, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2010
  10. ^ ביות החתול - מתי ואיך הוא התרחש?, באתר הידען, ‏2009-12-18
  11. ^ Digs uncover buildings in Cyprus' 11,000-year-old village, phys.org (באנגלית)
  12. ^ 1 2 Inbal Brickner-Braun,Eli Geffen &Yoram Yom-Tov, The Domestic Cat as a Predator of Israeli Wildlife, Israel Journal of Ecology & Evolution, כותבי המאמר מסיקים כי חתול הבית בישראל יוצר פגיעה, אך הנתונים בו מראים בפועל את ההיפך., ‏2013
  13. ^ צפריר רינת, חתול בבית, נמר בחוץ, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2005
  14. ^ N12 - תחקיר: כישלון סירוס חתולי הרחוב, באתר N12, ‏2018-06-19
  15. ^ אבנר הופשטיין, חתולים מתים בסתר, באתר זמן ישראל, 4 באוקטובר 2019
  16. ^ Christie Keith, The unspoken truth about spaying and neutering our pets, SFGATE, ‏2010-04-06 (באנגלית)
  17. ^ MV Root Kustritz, Effects of Surgical Sterilization on Canine and Feline Health and on Society, Reproduction in Domestic Animals 47, 2012, עמ' 214–222 doi: 10.1111/j.1439-0531.2012.02078.x
  18. ^ ארז ארליכמן, המדינה לא תשתתף בעיקור וסירוס חיות מחמד, באתר ynet, 19 בדצמבר 2007
  19. ^ אליעזר מלמד, בעלי חיים בשימוש האדם, באתר "ישיבה", תשנ"ד - על הלכות בעניין גידול חיות מחמד
  20. ^ צו המניעה של בית המשפט בעניין המתת חתולים כאמצעי לוויסות הרבייה הטבעית