טביעת הצוללת הרוסית קורסק

קוּרְסְק (ברוסית: Курск) הייתה צוללת תקיפה גרעינית מדגם A 949 של הצי הרוסי. הצוללת, שהייתה חמושה בטילי שיוט, טבעה בים ברנץ ב-12 באוגוסט 2000. 118 אנשי צוות הצוללת נספו כולם באסון. צוות הולנדי הצליח לחלץ את גוף הצוללת בסתיו 2001, ו-115 גופות נמצאו והובאו לקבורה ברוסיה.

טביעת הצוללת הרוסית קורסק

תאריך	12 באוגוסט 2000
מיקום	ים ברנץ
קואורדינטות	69°36′59″N 37°34′30″E
הרוגים	118
ניצולים	0
(למפת רוסיה מוגדלת)   מוסקבה סנקט פטרבורג נובוסיבירסק אנאדיר נורילסק סקנדינביה אי רו פה קזחסטן איראן סין מונגוליה ק. יפן האוקיינוס השקט אוקיינוס הקרח הצפוני מיקום הטביעה (למפת רוסיה רגילה)   מוסקבה סנקט פטרבורג נובוסיבירסק אנאדיר נורילסק סקנדינביה אי רו פה קזחסטן איראן סין מונגוליה ק. יפן האוקיינוס השקט אוקיינוס הקרח הצפוני מיקום הטביעה (למפת מחוז מורמנסק רגילה)   מורמנסק אפטיטי סברומורוסק מונצ'גורסק קנדלקשה קירובסק פוליארני זפוליארני נורווגיה פינלנד קרליה א. ים ברנץ הים הלבן מיקום הטביעה (למפת מחוז מורמנסק מוגדלת)   מורמנסק אפטיטי סברומורוסק מונצ'גורסק קנדלקשה קירובסק פוליארני זפוליארני נורווגיה פינלנד קרליה א. ים ברנץ הים הלבן מיקום הטביעה

בשעה 11:28 זמן מקומי, ערכה הצוללת אימון בירי טורפדו לעבר סיירת קרב מסדרת קירוב בים ברנץ, צפונית לחצי האי קולה. הטורפדו נורה בהצלחה, אך מספר רגעים לאחר מכן התרחשה התפוצצות על סיפון הצוללת והיא החלה לטבוע. שתי דקות ו-15 שניות לאחר הפיצוץ הראשון נרשם פיצוץ שני, חזק בהרבה, שעוצמתו נאמדה ב-3–7 טונות TNT. למרות הפיצוצים העזים עדיין נותרו בצוללת מדורים שלא נפגעו, ובהם התרכזו הניצולים, אך מאמצי הצלה של צוותים רוסיים ונורווגיים לחלצם נכשלו.

הפיצוץ

קורסק הייתה צוללת מדגם 949A "אנטֶיי", המכונה במערב "אוסקר 2" (לפי קוד דיווח נאט"ו), צוללת תקיפה מונעת בשני כורים גרעיניים וחמושה ב-24 טילי שיוט SS-N-19 וטורפדות בקוטר 553 ו-650 מ"מ. היא נבנתה בראשית שנות התשעים. סימולה היה K-141 וסיווגה בנאט"ו הוא SSGN (כלומר Submarine, Guided missiles, Nuclear propulsion).

הפיצוץ שגרם לטיבוע הצוללת התרחש כתוצאה של דליפת HTP (מימן על-חמצני מרוכז), ששימש כדלק לטורפדו, בשל חלודה בגוף אחד הטורפדו. חומר זה הגיב עם נחושת ופליז בצינור השיגור וגרם לתגובת התחממות ופיצוץ.

הדלת האטומה המפרידה בין מדור הטורפדו ויתר הצוללת הייתה פתוחה. היה זה נוהג רגיל בצוללת בשל האוויר הדחוס שהשתחרר בירי הטורפדו. הדלת הפתוחה איפשרה להדף הפיצוץ להגיע לשני המדורים הראשונים מתוך תשעת המדורים בצוללת הגדולה. שבעה אנשי צוות נהרגו במדור הראשון ושלושים ושישה במדור השני.

אף על פי שאין עדות מוצקה על המתרחש לאחר מכן, פורסם כי הקפטן, ששהה באותה עת במדור השלישי, לא הספיק לשלוח כל אות מצוקה. גם מצוף החירום, שאמור היה להיות משוחרר אוטומטית בעת שהצוללת שוקעת או שאוחזת בה אש ולהקל על מציאתה - לא שוחרר. בתמרונים שנערכו שנה קודם לכן היה חשש ששחרור שגוי של המצוף יחשוף את הצוללת לצי האמריקאי ולכן הוא נוטרל.

הצוללת "אומסק", צוללת אוסקר 2 אחות לקורסק

שתי דקות ו-15 שניות לאחר הפיצוץ הראשון נרשם פיצוץ גדול הרבה יותר במכשירי ניטור ברחבי העולם. מידע סייסמי מתחנות בצפון אירופה מעיד כי פיצוץ זה התרחש על קרקעית הים בעומק 115 מטר, ומקורו כנראה בהתנגשות הצוללת הטובעת בקרקעית, שגרמה לפיצוץ כשישה טורפדו. עוצמת הפיצוץ השני נאמדה ב-3–7 טונות TNT. הפיצוץ השני קרע חור בשטח של כ-2 מטרים מרובעים בדופן הצוללת, שתוכנן לעמוד בלחץ של צלילה ל-1,000 מטרים. הפיצוץ פגע גם במדור השלישי ובמדור הרביעי ומים החלו לחדור לתוכם בקצב של 90,000 ליטר בשנייה. כל השוהים במדורים אלו מתו מיד.

המדור החמישי הכיל את הכורים הגרעיניים של הצוללת, ובודד במעטה של 5 סנטימטרים נוספים של פלדה. מיגון הכורים עמד בפיצוץ ומנע תזוזה של מוטות הבקרה בכורים, שהייתה מביאה לאסון גרעיני. משקיפים צבאיים ברוסיה ובמערב הביעו הערכה לעמידות יוצאת דופן זו. 23 איש שעבדו במדורים השישי עד התשיעי שרדו את הפיצוצים. הם התאספו במדור התשיעי, שבו הייתה מנהרת החילוץ המשנית (הראשית הייתה במדור השני שנהרס כליל). קפטן לוטננט דמיטרי קולסניקוב תפס פיקוד ורשם את שמות כל האנשים שעמו. מבחינה פיזית ניתן היה להשתמש בפתח החילוץ, שכן הלחץ במדור היה זהה ללחץ האטמוספירי, אולם לא ידוע בוודאות מה הנזק שנגרם לפתח החילוץ והאם היה ניתן לפותחו מבפנים. סביר שרוב האנשים דחו את הסיכון הרב שבחילוץ עצמי והעדיפו להמתין למחלצים מבחוץ. לא ידוע כמה זמן שרדו האנשים במדור התשיעי. הכורים הגרעיניים כיבו עצמם אוטומטית וכוח החירום אזל עד מהרה, מה שהותיר אותם בעלטה מוחלטת וקור מקפיא. קולסניקוב כתב שני פתקים נוספים, באחרון נכתב:

חשוך כאן מכדי לכתוב, אבל אנסה על פי התחושה. נראה כי שום סיכוי, 10-20%. אני מקווה שלפחות מישהו יקרא את זה. הנה רשימת האנשים ממדורים אחרים שכעת [נמצאים] במדור התשיעי וינסו לצאת. ברכות לכולם, אין להתייאש. קולסניקוב.

ויכוח עז ניטש בשאלה כמה זמן שרדו האנשים במדור התשיעי. ברוסיה רבים הטוענים כי הם מתו מוות מהיר. מים מתחילים לדלוף לצוללת כמו הקורסק (מדגם "אוסקר 2"), כשהיא נייחת, עד מהרה דרך צירי המדחפים, וכבר בעומק 100 מטר לא ניתן למנוע זאת. משום כך רבים הסוברים כי שורדי הפיצוצים טבעו עד מהרה. חוקרים אחרים מצביעים על כך שמטעני סופראוקסיד משומשים רבים, המשמשים לספיחת פחמן דו-חמצני ושחרור חמצן, נמצאו כאשר נמשתה הצוללת. אלו מצביעים על כך שהאנשים שרדו מספר ימים ונשמו באמצעותם. באופן טראגי, היו אלה מטעני הסופראוקסיד שגרמו למות האנשים במדור התשיעי. אחד מהמלחים הביא בטעות למגע בין אחד המטענים למי הים, שהיו באותה עת בגובה המותניים במדור. התגובה הכימית גרמה לשריפה כימית שהרגה חלק מהמלחים וכילתה במהירות את החמצן הנותר לאלו ששרדו.

ניסיונות ההצלה

תגובת ממשלת רוסיה

כדברי הגרדיאן "עבור הנשיא ולדימיר פוטין הייתה זו לא רק טרגדיה אנושית, אלא אסון יחסי ציבור אישי. יממה לאחר היעלמות הצוללת, בעוד קציני הצי מעריכים את סיכויי הצוות לשרוד, צולם פוטין עורך מסיבת ברביקיו בבית הנופש שלו בים השחור". ברקע לכך ניתן לציין כי אביו של פוטין שירת בצעירותו, בשנות השלושים של המאה ה-20, כמלח בצוות צוללות. ההודעה הראשונה שנשלחה מהצי הרוסי לסוכנויות הידיעות טענה כי לצוללת היו "בעיות טכניות מינוריות". הממשלה הפחיתה בחומרת התקרית וטענה כי מזג אוויר גרוע באזור לא מאפשר ניסיונות הצלה כלשהם.

ב-18 באוגוסט התפרצה נדז'דה טיליק, אמו של הקצין סרגיי טיליק שהיה על הצוללת, בסערת רגשות ובבכי באולפן במהלך שידור חי של מהדורת חדשות שעסקה בהיעלמות הקורסק. ניסיונות להרגיעה לא צלחו ולבסוף אחות הזריקה לה זריקת הרגעה והיא הוצאה מהאולפן. אירוע זה, ששודר בשידור חי למיליוני צופים, עורר גל של ביקורת קשה על תפקוד הממשלה ותגובתה לביקורת הציבור.

השתלשלות האירועים

הספינות האחרות שהשתתפו בתרגיל לא דיווחו על היעלמות הצוללת. כל אחת מהן ידעה רק על חלקה בתרגיל ושיערה כי הפיצוץ, שהורגש היטב, היה תרגיל במטעני עומק. רק לקראת ערבו של יום הודיעו מפקדי הספינות כי הם מודאגים מהיעדר תקשורת עם הצוללת. במהלך הלילה שוגר צוות חיפוש והצלה וספינת החילוץ "רודניצקי", הנושאת את צוללות ההצלה AS-32 ו-AS-34, הגיעה למקום בשעה 8:40 בבוקר המחרת. הסוללות בצוללות ההצלה היו במצב גרוע, התרוקנו במהירות ולא נטענו היטב. ה-AS-32 הייתה למעשה חסרת כל שימוש. צוללת החילוץ השנייה, שכונתה "פריץ" הגיעה למדור השני של הקורסק אחר הצהריים אולם כשלה להתחבר אליו. ניסיונות נוספים נערכו בימים הבאים אולם לא צלחו בהתחברות וביצירת הוואקום הדרוש לחילוץ מוצלח.

ממשלות ארצות הברית ובריטניה הציעו עזרתן במשלוח צוללות החילוץ שלהן. ב-16 באוגוסט הסכימה ממשלת רוסיה לקבל את עזרת בריטניה ונורווגיה. ספינת חילוץ יצאה מנורווגיה ב-17 באוגוסט והגיעה יומיים לאחר מכן לאתר הטביעה. צוללים בריטיים הגיעו לפתח החילוץ של המדור התשיעי ב-30 באוגוסט וקבעו שכל המדור מוצף, מה שסתם את הגולל על אפשרות מציאת ניצולים בחיים. רוב גוף הצוללת הוצל על ידי החברות ההולנדיות סמית אינטרנשיונל ומאמוט בסתיו 2001 ונגרר לנמל רוסליקובו של הצי הרוסי. 115 גופות מתוך 118 נמצאו והובאו לקבורה ברוסיה. הנשיא ולדימיר פוטין חתם על צו המעניק לכל אנשי הצוות את אות "מסדר האומץ". קפטן הצוללת, גנאדי ליאצ'ין, עוטר באות "גיבור הפדרציה הרוסית".

סיפור הצוללת בתרבות

בשנת 2018 יצא לאקרנים הסרט "גיבורים במצולות". הסרט, אשר מתאר את קורות חברי צוות הצוללת, מבוסס על ספרו של רוברט מור - "זמן למות".

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טביעת הצוללת הרוסית קורסק בוויקישיתוף

• סקירה על טביעת הקורסק בפורום "צבא וביטחון" ב"פרש"