תבריז
תבריז (פרסית: تبریز, אזרית: تبریز ، Təbriz) היא עיר באיראן, בירת מחוז מזרח אזרבייג'ן. אוכלוסייתה היא הגדולה ביותר בצפון מערב איראן ומונה 1,597,319 איש (העיר ופרווריה העיקריים; נכון ל-2007), והשישית באיראן כולה (אחרי טהראן, משהד, אספהאן, כרג' ושיראז).
 | |
| מדינה |
 איראן |
|---|---|
| מחוז | מחוז מזרח אזרבייג'ן |
| ראש העיר | Iraj Shahin Baher |
| שפה רשמית |
פרסית  |
| תאריך ייסוד | 791 |
| שטח | 324 קילומטר רבוע |
| גובה | 1,340 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 1,558,693 (נכון ל־2016) |
| קואורדינטות | 38°05′00″N 46°17′00″E / 38.083333333333°N 46.283333333333°E |
| אזור זמן | UTC +3.5 |
| https://tabriz.ir/ | |
  | |
בשנת 2010 הכריז אונסק"ו על מתחם הבאזאר ההיסטורי שבעיר כאתר מורשת עולמית.
אוכלוסייהעריכה
רוב האוכלוסייה של העיר מורכבת מאזרים טורקים, ואחריהם פרסים, ארמנים ואשורים. השפה המדוברת ביותר בתבריז היא אזרית שהיא ניב של השפה הטורקית . עם זאת השפה המשותפת לכלל חלקי האוכלוסייה בעיר היא השפה הפרסית, שהיא השפה הרשמית של איראן.
היסטוריהעריכה
העיר נוסדה בשנת 791 על ידי זובידה, אשתו של הח'ליפה הארון א-רשיד, ובמשך מאות שנים רבות הייתה מרכז מסחרי ומרכז ייצור המרבדים. תבריז שימשה כבירת הממלכה לסירוגין במאה ה-12 ובמאה ה-13, ולאחר שהמונגולים בראשות הולגו ח'אן החריבו את בגדאד ב-1258 זכתה תבריז למעמד בכיר יותר כמרכז סחר אזורי. העיר הייתה בשיא פריחתה החברתית והכלכלית בין 1316 ל-1331, והיא זכתה לתיאורים מחמיאים בכתביהם של נוסעים ידועים בני התקופה כגון אבן בטוטה ומרקו פולו.
מיקומה האסטרטגי של העיר סייע לה לשגשג גם לאורך המאה ה-15, ובין תחילת פריחתה למאה ה-15 היא שימשה נקודת מעבר לשיירות רבות שנעו מכיוון מערב ומכיוון דרום לכיוון מזרח, וזאת בנוסף לפיתוח תעשיות כגון תעשיית הטקסטיל ומדיניות מיסוי נוחה. ב-1258 הוקם הסאהב-אבאד, שהיה אזור פתוח טקסי שהיה מוקף במבנים החשובים ביותר בתבריז באותה עת. סאהב-אבאד שימש גם לעריכת מצעדים צבאיים וגם כאתר כנסים.
בראשית המאה ה-16 נבחרה תבריז כבירת האימפריה הספווית, והעיר הפכה לאחד ממרכזי הממשל החשובים של האימפריה. האימפריה הספווית הייתה נתונה לאיום עות'מאני, וכתוצאה מכך הוחלט להעביר את עיר הבירה לקזווין ובהמשך לאספהאן. בהמשך המאה ה-16 וגם במאה ה-17 הפכה תעשיית הייצור המקומית ליותר מגוונת, וכללה בין היתר גם הכנת סבונים, אריגה, וייצור נשק. נפח הפעילות המסחרית גדל אף הוא. בעידן המודרני המוקדם, העיר השפיעה על שלושה אזורים הסמוכים לה, הקווקז, מזרח אנטוליה, ומרכז איראן.
האימפריה הרוסית כבשה את העיר ב-1826, אך היא חזרה לשלטון פרסי כעבור שנתיים בלבד. במהלך המאה ה-19 הייתה תבריז לאחת הערים החשובות ביותר במדינה. היבטים רבים של המודרניזציה המודרנית המוקדמת באיראן החלו בעיר.
כלכלהעריכה
בעיר מרוכזת תעשייה גדולה של כלי רכב, בתי זיקוק ופטרוכימיה, טקסטיל, מלט וענפי ייצור. העיר מפורסמת בעבודות יד אמנותיות כולל שטיחים באריגת יד ותכשיטים. היא ידועה גם כמרכז למגדניות של תוצרת מקומית: שוקולדים, אגוזים מיובשים, ואוכל מסורתי. תבריז היא גם מרכז אקדמי, ובה שוכנים כמה מהמוסדות האקדמיים החשובים ביותר בצפון מערב איראן.
אתרים בעירעריכה
- הבאזאר בתבריז - אחד השוקים הקדומים בעולם. הוכרז כאתר מורשת של אונסק"ו.
- מוזיאון אזרבייג'ן - מוזיאון המציג את המורשת התרבותית של אזריבייג'ן האיראנית.
- המסגד הכחול - אחד המסגדים ההיסטוריים בעיר. נבנה במאה ה-15 ושופץ במהלך השנים.
- מאוזוליאום המשוררים - מוקדש למשוררים איראנים חשובים מתקופות שונות.
- ביתה של פרווין אעתצאמי - הבית בו גדלה המשוררת הוכרז כאתר מורשת איראני ומשמש כמוזיאון להנצחת המשוררת.
_(14838941699).jpg)
אישים מפורסמיםעריכה
- שמס-י תבריזי - משורר פרסי בן המאה ה-12
- נאסר א-דין שאה קאג'אר - מלך פרס בין השנים 1848–1896. נרצח על ידי מתנקש באבי.
- אירג' מירזא - משורר פרסי, 1874–1926.
- פרווין אעתצאמי - משוררת, 1907–1941.
- צמד בהרנגי - איש רוח וחוקר, 1939–1967.
- סתאר ח'אן - מנהיג צבאי ודמות מרכזית בהפיכה החוקתית באיראן בשנת 1905.
- פארה דיבה - אשתו השלישית והאחרונה של מוחמד רזא שאה פהלווי. ילידת 1938.
ראו גםעריכה
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל איראן | ||
קישורים חיצונייםעריכה
אתר האינטרנט הרשמי של תבריז- וידאו המציג תמונות מהעיר תבריז
- תבריז, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
