טהרוואדה
טהרוואדה (פאלי:𑀣𑁂𑀭𑀯𑀸𑀤, מילולית: "תורת הנזירים הבכירים"), היא הזרם המוקדם ביותר ששרד מבין זרמי הבודהיזם. הטהרוואדה טוענת להיות המשך של צורה מוקדמת של תרגול בודהיסטי ומחשבה בודהיסטית כפי שהתקיימה בזמנו של גאוטמה הבודהה, אך למעשה היא תולדה של התפלגויות שקרו במאות שלאחר מותו, ולכן יש להבדיל בינה לבין הבודהיזם הקדם-כיתתי (אנ') שהתקיים לפני שהתנועה הבודהיסטית התפלגה לזרמים וכיתות.
 | |
| ארגונים ופעילות | |
|---|---|
  | |
  |
הטהרוואדה היא הדת העיקרית בסרי לנקה ובמספר מדינות בדרום-מזרח אסיה (קמבודיה, לאוס, מיאנמר, ותאילנד), ויש לה נוכחות במדינות נוספות באסיה ובעולם. בתחילת המאה ה-21 היו כמאה מיליון מאמיני ומתרגלי טהרוואדה ברחבי העולם. בזרם המהאיאנה ("המרכבה הגדולה") המאוחר והנפוץ יותר, יש המכנים את מסורת הטהרוואדה בכינוי המזלזל "הִינַיַאנָה" ("המרכבה הקטנה"; Hīnayāna).
היסטוריה עריכה
במאות הראשונות אחרי מותו של הבודהה, שהתרחש במאה החמישית לפנה"ס, התפצלה הקהילה של תלמידיו מספר פעמים סביב מחלוקות פרשניות. מהפיצול המוקדם ביותר נוצרה קבוצת סְטְהַוִוירַוָואדִין, הקבוצה השמרנית יותר, שבהמשך התפצלה לקבוצות נוספות. אחת מהן, וויבג'הואדין, שהתבססה בסרי לנקה במאה השלישית לפנה"ס, מזוהה עם הטהרוואדה של ימינו.
פירוש השם טהרוואדה הוא התורה של הוותיקים (בשפת פאלי: טְהֵרָא) והוא מרמז על הגישה השמרנית ללמידה והתרגול וההתנגדות לתוספות וחידושים. על פי הגישה הזו הטהרוואדה טוענים ששמרו את תורת הבודהה באופן האותנטי ביותר על ידי העברה קפדנית מדור לדור מאז מותו.
הכתבים של זרם זה הם הקאנון הפאלי, והפרשנויות המאוחרות יותר שחוברו בסרי-לנקה. למרות שאין הסכמה במחקר שהקאנון כולו חובר בימי הבודהה, הוא נחשב לאוסף העתיק ביותר בשפה הודית שנשמר בשלמותו עד היום. הוא הועלה על הכתב בסרי לנקה במאה ה-1 לפני הספירה.
על בסיס הקאנון הפאלי התפתחה מסורת פרשנית שמאפיינת ומייחדת את הטהרוואדה. במאה ה-5 לספירה הפרשן בודהגהוסה אסף את הפרשנויות השונות שהיו כתובות בשפה המקומית ותרגם אותן לשפת הפאלי. בנוסף, הוא חיבר מדריך מקיף בשם "דרך הטיהור" שמסכם את ההבנה המסורתית לגבי הדרך שלימד הבודהה. המדריך והפרשנות מגדירים הלכה למעשה מה העמדה של הטהרוואדה לתרגול של ההיבטים השונים בדרך הבודהיסטית.
הטהרוואדה היא כנראה המסורת הנזירית העתיקה בעולם. כיוון שזו מסורת עתיקה, היא נחשבת על ידי רבים לשריד אותנטי יותר מזרמים אחרים.
פילוסופיה עריכה
הלימוד הבסיסי בזרם הטהרוואדה אינו שונה מהלימוד באסכולות הבודהיסטיות האחרות. הוא כולל את ארבע האמיתות הנאצלות, והדרך המתומנת הנאצלת שמובילה אל שחרור מוחלט מסבל (מכונה בפאלי ניבאנה אך מוכרת במערב בשמה הסנסקריטי נירוואנה). כמו בכל הזרמים, השילוב בין אתיקה, מדיטציה וחכמה מוביל אל השחרור, ובתוך זה ההכרה באי-הנחת שמאפיינת את הקיום, הארעיות של כל התופעות, והעדר-עצמי (אנטא).
בנוסף לארבע האמיתות והדרך המתומנת, מוזכרות נקודות שונות, הידועות שבהן הן עשר הפרמיטות, שעל הבודהיסט לטפח. רשימת העשרה כוללת נדיבות, מוסריות, פרישות, חכמה, מאמץ, סבלנות, כנות, נחישות, אהבה חברית, ואיזון נפשי. בין רשימה זו לרשימות דומות במסורות בודהיסטיות אחרות יש הבדלים, כגון ההוספה של ריכוז מדיטטיבי ועצמה רוחנית ברשימת הפרמיטות במאיאנה.
הבדל מרכזי בין הטהרוואדה למהאיאנה המאוחרת יותר הוא בדמות המתרגל - לפי מסורת הטהרוואדה דמות המתרגל האידיאלי היא המתרגל שהגיע להארה והשתחרר מסבל, אלו שהשיגו מטרה זו מכונים ארהאט. עם ההגעה להארה הארהאט משתחרר ממעגל הסבל ומגלגול הנשמות המכונה סמסרה. לעומת זאת, במהאיאנה הדגש הוא על דמות הבודהיסטווה, המתרגל שנדר לא לצאת ממעגל הסמסרה אלא להישאר חלק מעולם הסבל מבחירה, וזאת על מנת לכוון מתרגלים נוספים לעבר ההארה ולחתור להארה קולקטיבית של כל היצורים החיים. הבודהיסטווה המפורסם ביותר היום הוא טנזין גיאטסו, הדלאי לאמה הנוכחי, שהוא וכל קודמיו נחשבים גלגולים של הבודהיסטווה המיתולוגי אוולוקיטשוורה.
יישום בפועל עריכה
נזירים ובעלי בתים עריכה
ערך מורחב – נזירות בודהיסטית
בבודהיזם על זרמיו השונים נהוגות מספר צורות של התנזרות. קובץ הכתבים המתאר את קוד ההתנהגות הנדרש מנזירים והנדרים אותם הם נודרים מכונה וינאיה, ומטרתם לאפשר לנזירים לקיים אורח חיים פשוט וממוקד בתרגול הבודהיסטי. נזירים בטהרוואדה נשמעים ל-227 כללים, ונזירות ל-311. בין הכללים הבולטים אפשר למצוא הימנעות מכל פעילות מינית, איסור על החזקה בכסף או בעלות על רכוש, וכן כללים המסדירים את האכילה ואיסוף המזון. במסורות נזיריות שונות מתוך ומחוץ לטהרוואדה יש כללים שונים, מה שמגדיר את ההבדלים באורח החיים בין מסורות שונות ומסדרים שונים.
נזירים בודהיסטים מכונים בּיקְהוּ ונזירות בּיקְהוּני, משמעות המילה בפאלי היא "קבצן", כינוי שנובע מהאיסור על נזירים להחזיק רכוש. המאמינים הבודהיסטים שאינם משתייכים למעמד הנזירים מכונים "בעלי בתים". המסורת הטהרוואדית, והבודהיסטית בכלל, אינה פוסלת את האפשרות שבעל בית יגיע להישגים רוחניים משמעותיים. ועם זאת, הדבר נחשב קשה יותר, מכיוון שלבעל הבית חובות ומטלות רבות המפריעות לתרגול.
ישנם מסדרים בטהרוואדה שמאפשרים למאמין להפוך לנזיר לתקופה קצובה ולעבור טקס הסמכה על ידי קהילת הנזירים. אחרים מאפשרים הסמכה כזו רק עם כוונה להצטרף למסדר לכל החיים. בכל מקרה הנזירים אמורים לשמור על כללי מוסר רבים יותר מבעלי בית.
מדיטציה עריכה
מאמיני טהרוואדה, בין אם נזירים ובין אם לאו, מתרגלים מדיטציה באופן דתי. המדיטציה נקראת בפאלי בּהַאבַנָה (פאלי: Bhāvanā), מילה שלרוב נהוג לתרגם אותה לטיפוח איכויות הנפש.
ישנם מספר סוגי מדיטציה המתורגלים על ידי מאמיני הטהרוואדה המשרתים מטרות שונות, אך המרכזית בכולן היא החתירה אל ההארה וההפנמה האישית דרך חוויה לא מתווכת של אמיתות הדהרמה. לצד זאת שמור מקום של כבוד גם ללמידה האינטלקטואלית של אותם העקרונות.
שיטות המדיטציה המרכזיות הנהוגות בטהרוואדה מחולקות לרוב למדיציות המקדמות ויפאסנה ("ראיית הדברים כפי שהם" או "תובנה"), שהיא תכונת הנפש המאפשרת להביט בדברים כפי שהם ולהכיר בטבעם החולף והזמני, וכאלה המקדמות סַמַטְהַה, או השקטה של התודעה.
אסכולת הויפאסנה המודרנית כפי שמוכרת במערב נשענת על גישה שפותחה ונלמדה במיאנמר בסוף המאה ה-19.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- טהרוואדה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
טהרוואדה בודהיזם, דף שער בספרייה הלאומית
