טהרת המשפחה

שמירה על קיום יחסי אישות רק בזמן שהאישה טהורה מטומאת נידה.

טהרת המשפחה הוא מונח בהלכה היהודית שמובנו הוא: שמירת קיום יחסי האישות לזמן הטהרה ממצב של נידה. המונח מתייחס למכלול הדינים והלכות ההרחקה שעל איש ואישה לשמור במערכת יחסים זוגית. על פי ההלכה ישנם מקרים שונים בהם על האיש והאישה להתרחק זה מזה ואסורים בקיום יחסי אישות ובצורות קרבה נוספות עד שתסיים האישה את תהליך הטהרה, שעיקרו טבילה במקווה. בחלק ממקרים אלה האיסור הוא מן התורה, ובחלק מן המקרים – מדרבנן. עיקר הימים בהם אסורה האישה לבעלה הם ימי הנידה הבאים בעקבות הווסת החודשית של האישה, ואיסור כרת חל על קיום יחסי אישות עמה בימים אלה.

חדר הכנה במקווה בירושלים
"עד בדיקה", בד לבן המשמש לבדיקה פנימית בהפסק טהרה ולימים של שבעה נקיים.

משך הזמן בו האישה נאסרת לבעלה ודינים שונים של ההרחקות ביניהם משתנים ממקרה למקרה, אך באופן כללי בכל המקרים הללו הבעל והאישה נאסרים, והאישה צריכה לעבור תהליך טהרה. המקורות ההלכתיים מכנים את כל ההלכות הנוגעות להרחקות אלו הלכות נידה. וכיוון שטומאת נידה היא הסיבה העיקרית והשכיחה להיאסרות האשה על בעלה, כל אישה האסורה על בעלה, אף מסיבה אחרת, מכונה "נידה".

להרחקה בימי הנידה נוספה במרוצת הדורות משמעות רעיונית רחבה בתחום המחשבה היהודית-תורנית. ראשית, נטען שההרחקה מבטאת את החשיבות של פיתוח חיי הרוח בזוגיותם של איש ואשתו. האיסור לקיים יחסי אישות ולגעת זה בזה מחייב את בני הזוג להמיר את המגע הגופני בקשר מילולי. שנית, ההרחקה יוצרת מפגש מחודש של בני הזוג מדי חודש. בכל חודש ישנם ימים של השהיה, ציפייה, התאפקות והתגברות על היצר, ובכל חודש בני הזוג נפגשים מחדש - כמו ביום החתונה - ומממשים מחדש את אהבתם[1].

מצבי טומאה מדאורייתא עריכה

נידה עריכה

  ערך מורחב – נידה

נידה היא ההרחקה המתבקשת לפי ההלכה בזמן הווסת החודשית, שהיא המקרה השכיח ביותר בענייני טהרת המשפחה. מעת קבלת הווסת האשה נחשבת לנידה עד סיום תהליך הטהרה בטבילה במקווה. מדין התורה, ניתן להיטהר מטומאת הנידה בתום שבעה ימים מתחילת הדימום (אך מדברי חכמים רק בתום ספירת שבעה נקיים, כדין זבה).

וְאִשָּׁה כִּי-תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ וְכָל-הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד-הָעָרֶב. וְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו בְּנִדָּתָהּ יִטְמָא וְכֹל אֲשֶׁר-תֵּשֵׁב עָלָיו יִטְמָא. וְכָל-הַנֹּגֵעַ בְּמִשְׁכָּבָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. וְכָל-הַנֹּגֵעַ בְּכָל-כְּלִי אֲשֶׁר-תֵּשֵׁב עָלָיו יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. וְאִם עַל-הַמִּשְׁכָּב הוּא אוֹ עַל-הַכְּלִי אֲשֶׁר-הִוא יֹשֶׁבֶת-עָלָיו בְּנָגְעוֹ-בוֹ יִטְמָא עַד-הָעָרֶב. וְאִם שָׁכֹב יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים וְכָל-הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר-יִשְׁכַּב עָלָיו יִטְמָא.

בתורה מופיע ציווי מפורש להתרחק מהאישה בימי נידתה כחלק מרצף איסורי העריות, בספר ויקרא, פרק י"ח, פסוק י"ט: "ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב לגלות ערותה". עונשו של אדם שבא על אישה נידה במזיד הוא כרת. לגבי דין זה אין הוולד נחשב ממזר כמו יתר חייבי כריתות, משום שאשה זו מותרת לבעלה תמיד ואסורה רק בזמן נידתה.

זבה עריכה

  ערכים מורחבים – זבה, דימום רחמי לא תקין

זבה היא אישה שזב ממנה דם מן הרחם במהלך אחד עשר הימים שאחר שבעת הימים הראשונים מאז תחילת הווסת החודשי. התורה מבחינה בין זבה קטנה, שמדממת יום אחד או יומיים במהלך אחד עשר הימים הללו, שדינה לספור יום אחד נקי ללא דם ולטבול, לבין זבה גדולה, שמדממת לפחות שלושה ימים רצופים במהלך אחד עשר הימים. על פי החוק המקראי, אישה זו טמאה בטומאה הזהה לטומאת נידה, אך בניגוד לנידה רגילה שמדאורייתא נטהרת שבעה ימים אחרי תחילת הדימום, הזבה צריכה להמתין עד שיהיו שבעה ימים שלמים ללא דימום ("שבעה נקיים"), ורק אז תוכל להיטהר. בנוסף, כשהיה בית המקדש קיים, הביאה זבה שדיממה שלושה ימים רצופים בימי הזיבה קרבן לכפרתה:

וְאִשָּׁה כִּי-יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת-נִדָּתָהּ אוֹ כִי-תָזוּב עַל-נִדָּתָהּ כָּל-יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה טְמֵאָה הִוא. כָּל-הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר-תִּשְׁכַּב עָלָיו כָּל-יְמֵי זוֹבָהּ כְּמִשְׁכַּב נִדָּתָהּ יִהְיֶה-לָּהּ וְכָל-הַכְּלִי אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה כְּטֻמְאַת נִדָּתָהּ. וְכָל-הַנּוֹגֵעַ בָּם יִטְמָא וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. וְאִם-טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּקַּח-לָהּ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וְהֵבִיאָה אוֹתָם אֶל-הַכֹּהֵן אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת-הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת-הָאֶחָד עֹלָה וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה' מִזּוֹב טֻמְאָתָהּ.

כדי למנוע טעות בין צבע טהור לצבע טמא, או בין ימי נידה לימי זיבה, קבע רבי יהודה הנשיא, שכל אשה המדממת שלושה ימים רצופים צריכה לנהוג בו כאילו היא זבה גדולה, ועליה לספור שבעה נקיים לטהרתה. ובנות ישראל החמירו לנהוג שגם אם מדממות דימום כלשהו - סופרות שבעה נקיים[2].

ביוץזבהנידה

בתרשים ניתן לראות את הפרשנות המקובלת[3] לחוק המקראי, בהנחה שלאישה יש מחזור קבוע של 28 ימים:
שבעה ימי נידה מתחילים מרגע תחילת קבלת הווסת. (באדום)
לאחר מכן 11 ימי זבה, בהם אם תראה דם תצטרך לנהוג לפי דיני זבה קטנה או זבה גדולה. (בוורוד)
לאחר מכן פרק זמן בלתי מוגבל (עשרה ימים במחזור ממוצע), בהם דימום חדש נחשב לנידה ולא זבה. (בלבן)
הקו הכחול מסמן את הזמן שבו אישה יכולה להיות טהורה ולקיים יחסי אישות במשך המחזור.

יולדת עריכה

  ערך מורחב – טומאת יולדת

יולדת היא מי שילדה תינוק או הפילה עובר, והיא אסורה לבעלה, גם אם לא ראתה דם. מן התורה, האשה אסורה לבעלה במשך שבעה ימים כאשר הוולד הוא זכר, ובמשך ארבעה עשר יום כאשר הוולד הוא נקבה.

אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר, וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים, כִּימֵי נִדַּת דְּו‍ֹתָהּ תִּטְמָא. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה, בְּכָל-קֹדֶשׁ לֹא-תִגָּע וְאֶל-הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד-מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ. וְאִם-נְקֵבָה תֵלֵד, וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ, וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל-דְּמֵי טָהֳרָה.

לאחר מכן, למשך תקופה מסוימת (שלושים ושלוש יום לזכר ושישים ושש לנקבה), חלים ימי טהרה, כל הדמים שתראה טהורים והיא מותרת לבעלה. אולם החל מתקופת הראשונים חלה החמרה והיחס אל הדמים בימים אלו הושווה ליחס הרגיל, ואין האשה נטהרת עד שתפסיק לראות דם ותשב שבעה נקיים.

מצבי טומאה מדרבנן עריכה

פרישה סמוך לווסת עריכה

  ערך מורחב – פרישה סמוך לווסת

עניין נוסף המוגדר בהלכות טהרת המשפחה, הוא החובה ההלכתית המוטלת על בני זוג להימנע מקיום יחסי אישות במועד בו צפוי להגיע הווסת של האישה. על פי הלכה זו על בני הזוג לבדוק מתי עשוי לחול הווסת הבא של האישה, לפי כללים הלכתיים המשתנים מאישה לאישה, וביום זה או בלילה זה עליהם להימנע מקיום יחסי אישות.

על פי רוב הדעות, הלכה זו היא תקנת חכמים הנסמכת על פסוק בתורה. טעם החיוב הוא כדי למנוע מצב בו החל הדימום ללא ידיעת בני הזוג. כמו כן, הוסיפו חכמים, כי בעת זו על האישה לבדוק את עצמה (בצורה דומה לבדיקת הפסק טהרה) ולוודא שלא התחיל הווסת. בסוף אותו יום או אותו לילה, אם לא מצאה דם, יכולים בני הזוג לחזור ולקיים יחסי אישות. קיום הלכה זו מצריך ידיעת פרטים הלכתיים רבים, מעקב תמידי אחר הווסת של האישה ולפעמים גם שאלת חכם.

דם בתולים עריכה

  ערך מורחב – דם בתולים

אישה בתולה שקיימה יחסי אישות בפעם הראשונה, נאסרת לבעלה מיד. גם בפעמים הבאות, אם תראה שוב דם היוצא מקרום הבתולים תיאסר.

רואה כתם עריכה

  ערך מורחב – כתם (נידה)

אישה שמצאה כתם דם על בגדה או במקום אחר, כאשר ברור שהדם הגיע ממקורה, ואי אפשר לתלות את הדם בגורם אחר (כגון דם של חרק מת, או דם של פצע).

דינים הנהוגים בזמן ההרחקה עריכה

  ערכים מורחבים – איסור משכב עם נידה, הרחקות הנידה

התורה אוסרת במפורש קיום יחסי אישות עם אישה בזמן נידתה: ”וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ.” העונש לעובר על איסור זה (במזיד) הוא כרת: ”וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה דָּוָה וְגִלָּה אֶת עֶרְוָתָהּ אֶת מְקֹרָהּ הֶעֱרָה וְהִיא גִּלְּתָה אֶת מְקוֹר דָּמֶיהָ וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם מִקֶּרֶב עַמָּם.” (ספר ויקרא, פרק כ', פסוק י"ח)

מהמילים ”לֹא תִקְרַב” למדו חז"ל שלא רק אסור לאיש ולאשתו לקיים יחסי אישות בזמן שהאישה נידה, אלא גם אסור לגבר לגעת "נגיעה של חיבה" באישה נידה. יש מחלוקת עיקרית בין הרמב"ם והרמב"ן האם איסור זה הוא איסור מהתורה או מדרבנן.

בתלמוד נזכרו חמישה חיובי הרחקות בין הבעל לאשתו בזמן נידותה: איסור נגיעה. איסור אכילה על שולחן אחד בלי סימן היכר, ועוד שלושה דברים שאסור לאישה לעשות עבור בעלה: הצעת המיטה, מזיגת הכוס, רחיצת פניו ורגליו של בעלה.

בתקופת הראשונים והאחרונים נוספו איסורים נוספים, כגון איסור למסור חפץ מיד ליד איסור הגשת שתייה ואוכלים איסור ישיבה או שכיבה על מיטת בן הזוג וכדומה.

סדר טהרה עריכה

 
מקווה טהרה. לאחר טבילת האישה במקווה, בני הזוג שוב מותרים זה לזה.
  ערכים מורחבים – דרכי היטהרות מטומאה, חומרא דרבי זירא

על פי ההלכה בימינו, תהליך הטהרה של אישה שנטמאה ונאסרה לבעלה דומה בכל המקרים בהם נאסרה מלבד שינויים קלים ממקרה למקרה. מדאורייתא אישה נידה זקוקה לטבילה בלבד כדי להיטהר, שבעה ימים אחרי תחילת ווסתה, אולם עקב חומרא דרבי זירא, בדיקת הפסק טהרה וספירת שבעה נקיים הפכו לדין מחייב כלפי כל אשה שנאסרה לבעלה מחמת אחת הסיבות המנויות בהלכות טהרת המשפחה.

  1. פולטת שכבת זרע – לפני תהליך הטהרה, על האישה להמתין עד אשר יעברו ימי פולטת שכבת זרע. כלומר, עליה להמתין שלושה ימים מלאים, שהם ארבעה ימים בפועל (ולחלק מהדעות חמישה ואף שישה) מאז הפעם האחרונה בה קיימה יחסי אישות, עד שתוכל להתחיל את תהליך הטהרה (יש הסוברים כי את הימים הללו מונים משעה שנאסרה ולא משעת קיום יחסי האישות האחרונה).
  2. הפסק טהרה – השלב הראשון של תהליך הטהרה נועד לוודא שהדימום פסק לחלוטין. על האישה להחדיר בד לבן נקי לפתח הנרתיק ולוודא כי הוא נקי מדימום.
  3. שבעה נקיים – לאחר שהאישה וידאה שהדימום פסק, עליה להמתין שבעה ימים בהם היא מוודאת כי אין המשך לדימום והיא אכן "נקייה". בימים אלה עליה ללבוש בגדים תחתונים לבנים ולבדוק שאין דם בנרתיק שלה באמצעות בד לבן פעמיים ביום. במקור הדין, ספירת שבעה נקיים הייתה מיועדת רק לזבה גדולה ולא לכל נידה.
  4. טבילה – השלב האחרון בתהליך הטהרה הוא הטבילה. לאחר שהאישה וידאה כי הדימום פסק לחלוטין ואף ספרה שבעה ימים נקיים, עליה להכין את עצמה לטבילה. הטבילה כשרה רק אם אין דברים החוצצים בין הגוף לבין מי המקווה, ולכן מתבצע תהליך של רחצה, בדיקה, והסרת חציצות שונות מהגוף, המכונה בספרות ההלכתית בשם חפיפה. לאחר ההכנה, עליה לטבול במקווה טהרה ובכך היא נטהרת. האישה מברכת על טבילה זו: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על הטבילה".

צניעות בקיום יחסי אישות עריכה

  ערך מורחב – יחסי אישות (הלכה)

כחלק מהלכות טהרת המשפחה מונה ההלכה מקרים ומצבים שונים בהם אסור לאדם לקיים יחסי אישות עם אשתו אף שהיא אינה אסורה עליו מצד עצמה. לדוגמה, התורה אוסרת לקיים יחסי אישות ביום הכיפורים, וחכמים הוסיפו אף את תשעה באב. כמו כן, מובא בהלכה שלא ראוי לקיים יחסי אישות בזמן שהאיש והאישה אינם שלמים בדעתם ובאהבתם מצבים אלו מכונים בני תשע מידות.

ההלכה מפרטת דינים נוספים על קיום יחסי האישות כגון: איסור לקיים יחסי אישות באור, איסור לבעל לנשק את הפות של אשתו ועוד.

עקרות הלכתית עריכה

  ערך מורחב – עקרות הלכתית

ייתכנו מקרי עקרות שאינם ביולוגיים אלא כאלו הנובעים מכך שהביוץ חל לפני הטבילה, עקרות זו מכונה עקרות הלכתית.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ תלמוד בבלי, נידה לא ע"ב
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף ס"ו, עמוד א'
  3. ^ למשל, בעל הטורים טור יורה דעה סימן קפג


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.