טוהר המידות

נורמות וכללי התנהגות מחייבים לאדם, בפרט אדם הנושא תפקיד ציבורי

טוהר המידות הוא נורמות וכללי התנהגות מחייבים לאדם, בפרט אדם הנושא תפקיד ציבורי. טוהר המידות מחייב הימנעות מניגוד עניינים, משיקולים זרים, ממשוא פנים ומניצול מעמד. נורמות אלה מוסדרות בחוקים, בנהלים ובפסקי דין, וגם במנהג ובציפיות של הציבור. הדרישה לטוהר המידות נכללת באחדים מחוקי ישראל.

אטימולוגיהעריכה

מבקר המדינה יצחק נבנצל ציין כי

צירוף המלים "טוהר המידות" חידוש הוא, שנתחדש בלשוננו לפני כמחצית יובל שנים בלבד, בראשית צמיחתה של התחיקה הישראלית, ולשווא נחפשנו במקורותינו העתיקים ובספרות המשפט העברי רבת הענפים וההיקף. אף אין לו, לפי מיטב ידיעתי, מקור מובהק בשום דיסציפלינה משפטית. בימינו נתגבש ביטוי זה כמושג של האתיקה המעשית, המורה על תכונה חיובית ואף נעלה, והוא מעורר תגובה רגשית חיובית, כפי שבהקבלה טבעית מעורר המושג "פגיעה בטוהר המידות" תגובה רגשית שלילית.[1]

חיים כהן ציין כי "לשון 'טוהר־המידות' אינה מצויה במקורותינו. אולי נחמה פורתא היא שלשון מקבילה לזו אינה מצויה גם בשפות אחרות" והוסיף: "בלטינית, וממנה באנגלית ובצרפתית, המונח הקרוב ביותר לטוהר־המידות הוא Integras, integrity, intégrité. בגרמנית מדברים על Unbeschoitenheit, מעין חוסר פגם; ואילו 'טוהר־המידות' Sittenreinheit, שמור למוסר מיני בלבד. הטוהר עצמו הוא Puritas, purity, pureté, ובכוח גם טוהר־המידות בכלל זה."[2]

לחוקי מדינת ישראל נוסף המושג "טוהר המידות" בתיקון לחוק מבקר המדינה, תש"ט-1949, שבו נדרש מבקר המדינה לבדוק האם הגופים המבוקרים "נהגו בחסכון וביעילות ובטוהר המידות".[3]

בחקיקה ובפסיקהעריכה

אחדים מחוקי ישראל עוסקים בטוהר המידות, ובהם:

החוקים אינם מפרטים מה נכלל בטוהר המידות או בפגיעה בטוהר המידות, ולכן גבולותיו של מושג זה נתונים לפרשנות. מבקר המדינה יצחק נבנצל ציין שבמצב זה

"לא נותר למבקר המדינה אלא לקבוע בעצמו, ממקרה למקרה, מה דורש טוהר המידות, ומה מהווה פגיעה בו. קביעותיו אלה אסור שתהיינה שרירותיות, שכן במילוי תפקידים ציבוריים במשטר דמוקרטי אין מקום לשרירות. יוצא, שמבקר המדינה אמנם הוא הקובע, אבל קביעתו צריכה להתקבל על הדעת : אם לא על דעת הכל, לפחות על זו של חלק גדול מן הציבור : ואם לא כדעה אפשרית יחידה, לפחות כאחרת הסבירה מאוד."[1]

בהתאם לכך ציינה היועצת המשפטית של משרד מבקר המדינה, נורית ישראלי, כי " במהלך השנים הצטברו דוחות מבקר המדינה העוסקים במגוון נושאים וגופים מבוקרים, נוצקו הרבה תכנים לביקורת, וכיום יש רשימת עניינים שיש להם תיוג של פגיעה בטוהר המידות."[4] בחלק מהמקרים נורמות שקבע המבקר הוטמעו בחקיקה. דוגמה: לאחר דוחות ביקורת אחדים שבהם הצביע מבקר המדינה על מעבר של עובד מדינה לעבודה בגוף שמולו עמד כעובד מדינה כפגיעה בטוהר המידות, נחקק חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר הפרישה), הקובע הגבלות בתחום זה, ובהן תקופת צינון.

נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, ציין כי "טוהר המידות משמעותו התנהגות הוגנת וישרה של עובד הציבור. שירות ציבורי שמידותיו אינן טהורות ושכפיו אינן נקיות הוא שירות ציבורי לא מוסרי. זהו שירות ציבורי שאינו משרת עוד את הציבור. הוא מופקע מן הסמכות המוסרית לפעול בשם הציבור ולמענו."[5]

בהחלטת ממשלת ישראל על הקמתה של הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה נקבע: "מטרת עבודתה של הוועדה בנושא המינויים היא להבטיח את טוהר המידות, ובין השאר, כי לא ייעשו מינויים לא ראויים מסיבות כגון: זיקה אישית, זיקה עסקית או זיקה פוליטית לגורמים בממשלה".[6] בג"ץ הרחיב בעניין מטרת הוועדה:

"עיקר תפקידה של הוועדה המייעצת הוא, איפוא, לבדוק את המינוי המוצע מבחינת טוהר המידות במובנו הרחב של מושג זה, הן מבחינת האדם המוצע לתפקיד, הן מבחינת הגורם הממנה, והן מכל היבט אפשרי אחר שעשויה להיות לו נגיעה לשאלת טוהר המידות הכרוך במינוי. פרשנות רחבה זו של סמכות הוועדה המייעצת נובעת מנוסחה של החלטת הממשלה ומהתכלית והמטרות שלשמן הוקמה הוועדה. ... ביקורת מנהלית כאמור עשויה להיות אף רחבה יותר מן הביקורת השיפוטית, המתמקדת, על-פי טיבה, בבחינה – האם נפל בהחלטה פגם משפטי."[7]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה