פתיחת התפריט הראשי

טוהר וסכנה

ספר מאת מרי דאגלס

טוהר וסכנה: ניתוח של המושגים זיהום וטאבואנגלית: Purity and Danger: An Analysis of Concepts of Pollution and Taboo) הוא ספרה הקלאסי של האנתרופולוגית הבריטית מרי דאגלס, ונחשב לאחת היצירות החשובות בספרות האנתרופולוגית במאה ה-20. הספר יצא לאור בשנת 1966 ויצא לאור בעברית בשנת 2004. הספר נבחר על ידי מבקרי ה-Times Literary Supplement לאחד ממאה הספרים המשפיעים ביותר על השיח המערבי מאז המחצית השנייה של המאה ה-20.[1]

טוהר וסכנה
Purity and Danger: An Analysis of Concepts of Pollution and Taboo
מאת מרי דאגלס עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מסה עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה ראוטלג' עריכת הנתון בוויקינתונים
שנת הוצאה 1966 עריכת הנתון בוויקינתונים
ספר קודם The Lele of the Kasai עריכת הנתון בוויקינתונים
ספר הבא Natural Symbols עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
מסת"ב 978-0-7100-1299-9
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

אודות הספרעריכה

הספר עוסק בטומאה ובלכלוך מנקודת מבט אנתרופולוגית והוא כולל ניתוח של טקסים, דתיות וסגנונות חיים שמאתגרים, על פי דאגלס, את התפיסות המערביות לגבי זיהום, תוך ניסיון להראות כיצד תפיסות אלו מובנות מתוך הקשר תרבותי והיסטורי.[2] במרכז הספר מעמידה דאגלס את השאלה: מדוע מייחסות תרבויות לדברים מסוימים חשיבות עד כדי קדושה, בו בזמן שדברים אחרים נחשבים כה מזוהמים עד כדי כך שמוטל עליהם טאבו? בניסיון לענות על שאלה זו מתחקה דאגלס אחר חוקי הטומאה והטהרה של בני הללה (זאיר) תוך השוואה לחוקי הכשרות בספר ויקרא. הטענה המרכזית של דאגלס בספר היא שמה שנחשב בתור לכלוך בחברה נתונה הוא כל מה שנחשב כמחוץ למקומו (אוכל אינו מלוכלך מטבעו, אבל כתמי אוכל על בגדים נחשבים לכלוך; עפר איננו מלוכלך אלא אם כן הוא נכנס הביתה וכיוצא בזה.[3]

אחד הרעיונות המרכזיים של הספר הוא "טומאה חילונית", לפיו מנהגי היגיינה מודרניים אינם שונים מבחינה מבנית מאלו ה"פרימיטיביים". ב-"טוהר וסכנה" מרי דאגלס הציעה לראשונה את הרעיון לפיו חוקי הכשרות של היהודים אינם תקנות בריאות פרימיטיביות כפי שנהוג לחשוב או כללים שרירותיים המבטאים את מחויבותם של היהודים לאלוהים. תחת זאת, דאגלס טענה כי כללי הכשרות מתחזקים גבולות סמליים של התרבות היהודית. חוקי הכשרות הם למעשה חלק ממערכת האבחנות והסמלים שהחברה היהודית יצרה כדי להבחין בין הקטגוריות שעומדות בבסיסה, כמו טהרה-טומאה, טוב-רע. היוצאים מן הכלל הם הטמאים. מזונות אסורים על פי ההלכה היו אלו שלא התאימו לתוך קטגוריה מוגדרת כלשהי. כך למשל, מקומם של החזירים בסדר הטבעי אינו חד-משמעי מכיוון שהם מפריסי פרסה אך לא מעלי גרה ולכן הם "שוברים" את קריטריון המיון. לכן היא מסיקה כי הטומאה היא ביטוי לאנומליה וחוסר סדר, ואחת מן הדרכים להתמודד עם תופעות לא רגילות הגורמות לאדם חוסר נחת בולט היא באמצעות הרחקתו של המושא האנומלי והגדרתו כטמא.[4]

דאגלס מנסה לבאר את ההבדלים בין קדוש, טמא ולא-טמא בתרבויות ובזמנים שונים בעולם. כדי להבין את הטומאה היא נוקטת בגישה סטרוקטורליסטית, והולכת בעקבות אמיל דורקהיים וקלוד לוי-שטראוס שחקרו את התרבות כמערכת שמשקפת את טבעה האוניברסלי של החשיבה האנושית. דאגלס קובעת שהטומאה היא תוצאה של חריגה מגבולות הסדר, יציאה מגבולות הארגון החברתי-תרבותי. הבחנה נוספת המצויה בספרה היא הקשר בין הממד האישי לממד הציבורי-פוליטי. לטענתה, טקסים המביעים חרדה בנוגע לנקבי הגוף – דם, מוגלה, זרע וכדומה – נובעים מהשאיפה להגן על האחדות הפוליטית והחברתית של קבוצת מיעוט. לדבריה, דאגתם של היהודים לשלמות הגוף הפיזי משקפת את האיום שחשו כלפי גופם.[5]

לדברי דאגלס, תפיסה מודרנית אינה מוכוונת זיהום (לכל היותר הזיהום נתפס כעניין של אסתטיקה, היגיינה או אתיקה והבעיה היחידה שהוא יכול ליצור היא אי נעימות). לעומת זאת בתפיסות שבטיות שבהם אין "מובדלות" והכול אחוז אחד בשני, הזיהום נתפס כחטא. בעולם הקדם-תעשייתי מוצאת דאגלס את המבנים והרעיונות האוניברסליים, אבל המבנים הללו עצמם קיימים גם בעולם המודרני.

ביקורת עצמית מאוחרתעריכה

בהקדמה למהדורת 2002 של "טוהר וסכנה" דאגלס חזרה בה מדבריה בנוגע לחוקי הכשרות וטענה כי הייתה טעות באבחנה המוקדמת שלה אודותיהם. היא הציעה הסבר חלופי לפיו חוקי התזונה היהודיים הם מודל סמלי מורכב של הגוף ושל המזבח אחד על גבי השני כארץ של בעלי חיים. בני ישראל יכלו לאכול אך ורק חיות שניתן היה גם להקריב כקורבן, אלו היו חיות שבני אדם יכלו להציע כקורבן, דהיינו רק בעלי חיים מבויתים שבני אדם רועים. כך הסיקה דאגלס כי חיות הנחשבות על ידי המסורת כטמאות אינן בלתי טהורות אלא בעלי חיים שבהן אסור לאדם לפגוע, וכי פרשנים מאוחרים יותר לרבות המחבר המקראי פירשו את התפיסה הזאת בצורה שגויה. כמו כן, דאגלס מבהירה ב"טוהר וסכנה" כי היא אינה מצדדת בשיפוט של דתות כאופטימיות או פסימיות בהבנתן את הלכלוך כחיובי או כשלילי.[6]

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה