טופולב Tu-28רוסית: Ту-128, קוד דיווח נאט"ו: Fiddler) היה מטוס יירוט ארוך טווח מייצור ברית המועצות. אף על פי שהסימון הרשמי שלו היה Tu-128 הוא לא היה בשימוש נרחב במערב. המטוס הזה היה מטוס היירוט הגדול והכבד ביותר שנכנס לשירות מבצעי.

טופולב Tu-28
Ту-128
מאפיינים כלליים
סוג מטוס יירוט כבד וארוך טווח
קוד נאט"ו Fiddler
ארץ ייצור ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות
יצרן תוכנן במשרד תכנון ניסויי - טופולב יוצר במפעל 64
טיסת בכורה 18 במרץ 1961
תקופת שירות 19641990 (כ־26 שנים)
צוות שניים - טייס ומפעיל מערכות מכ"ם
יחידות שיוצרו 198
משתמש ראשי חיל ההגנה האווירית הסובייטי
ממדים 
אורך 30.06 מטר
גובה 7.15 מטר
מוטת כנפיים 17.53 מטר
שטח כנפיים 96.94 מטר רבוע
משקל ריק 24,500 קילוגרם
משקל המראה מרבי 43,700 קילוגרם
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ביצועים 
מהירות מרבית חמוש - מאך 1.5 (1,665 קילומטר בשעה), לא חמוש - 1,920 קילומטר בשעה
טווח טיסה מרבי 2,565 קילומטר
שהות באוויר מעל 3 שעות
סייג רום 20,000 מטר (65,617 רגל)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
חימוש 
טילים ארבעה טילי ביסנובאט R-4
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הנעה 
שני מנועי טורבו סילון עם מבער אחורי מדגם ליולקה AL-7 תת-דגם F-2
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
תרשים

המטוס פותח עקב הצורך של ברית המועצות להגן על האזור האווירי הצפוני של רוסיה פני מפציצים המגיעים מהאזור הארקטי, חזית אווירית באורך של 5,000 קילומטר. עקב חוסר היכולת להחזיק מספר רב של בסיסים עם מטוסים קצרי טווח שהקנו הגנה נקודתית שיחדיו היו מכסים את החזית, החליט חיל ההגנה האווירית הסובייטי על הקמת בסיסים מפוזרים המפעילים מטוסי יירוט ארוכי טווח בסיורים ארוכים להגנה מרחבית.

פיתוח המטוס החל בשנת 1958 על בסיס מטוס ההפצצה הTu-98 העל-קולי. המערב פגש את המטוס לראשונה במטס בטושינו בשנת 1961. בשנת 1963 שונה סימון המטוס ל-Tu-128 ובשל כך נוצר מצב בו הסימון הישן דבק במערב.

ייצור המטוס הופסק בשנת 1970 לאחר שנבנו 198 יחידות. המטוס שירת ברציפות לאורך 26 שנים, והוחלף במטוסי מיג-31.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא טופולב Tu-28 בוויקישיתוף
  ערך זה הוא קצרמר בנושא כלי טיס צבאיים ובנושא ברית המועצות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.