פתיחת התפריט הראשי

טיאנגונג 2סינית: 天宫二号, בפין־יין: Tiāngōng èrhào, מילולית "ארמון שמימי מספר 2") הייתה תחנת חלל סינית ששוגרה ב־15 בספטמבר 2016 על גבי משגר לונג מארץ' 2F מנמל החלל ג'יוקואן שבמדבר גובי. משך המשימה המתוכנן של התחנה היה כשנתיים, ומטרתה לבחון טכנולוגיות הנחוצות כדי להגשים את היעד של תוכנית החלל הסינית להכנסתה לשירות של תחנת חלל מבצעית ומודולרית בסביבות שנת 2022.[1] היעדים המרכזיים שנבחנו במהלך משימת התחנה הם יכולת שהייה למשך זמן בינוני בחלל והעברת אספקה לתחנה ותדלוקה בחלל על ידי חללית מטען, כדי לאפשר שהייה ארוכת טווח בחלל. התחנה ירדה ממסלולה וחדרה לאטמוספירה כמתוכנן ב-17 ביולי 2019.

טיאנגונג 2
Tiangong 1 and shenzhou.jpg
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
הדמיה המציגה התקרבות של חללית שנג'ואו (משמאל) לתחנת החלל טיאנגונג 1, הדומה בצורתה לטיאנגונג 2
NSSDC 2016-057A
שיגור 15 בספטמבר 2016, 14:04 UTC
משגר לונג מארץ' 2F עריכת הנתון בוויקינתונים
כן שיגור ג'יוקואן LA-4
מסה 8,600 ק"ג
אורך 10.4 מטרים
רוחב 3.35 (מקסימום - 4.2) מטרים
קוטר 3.35 מטר
פריגיאה כ־380 ק"מ
נטיית מסלול 42.8 מעלה
ימים מאוישים 30 יום (שנג'ואו 11)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
דגם של תחנת החלל מסוג טיאנגונג מחוברת לחללית שנג'ואו

מסלול התחנהעריכה

התחנה שוגרה על ידי משגר צ'אנג ז'נג (לונג מארץ') 2F שהביא את התחנה למסלול לווייני נמוך ראשוני בעל פריגיאה של כ־200 ק"מ. לאחר הכניסה למסלול זה התחנה השתמשה במנועים הרקטיים שלה כדי להעלות עצמה למסלול מבצעי בגובה של כ־384 ק"מ. בזמן עגינה עם חלליות מאוישות מסוג שנג'ואו התחנה תעלה עצמה לגובה של כ־393 ק"מ.[2]

משימות אל התחנהעריכה

אל התחנה שוגר באוקטובר 2016 צוות מאויש של שני טייקונאוטים במשימת שנג'ואו 11, אשר שהה בתחנה במשך 30 יום במטרה להוכיח יכולת שהייה בחלל לתקופת זמן בינונית. הצוות ביצע מספר ניסויים באמצעות חבילות הניסויים שעל גבי התחנה. כמו כן במהלך השהות הם שיגרו לווין מלווה, אשר צילם מקרוב את התחנה.[3]. שנג'ואו 11 נפרדת מהתחנה ב־17 בנובמבר 2016, והצוות נחת בחזרה ב13:59 זמן ביג'ינג.[3]

ב־22 באפריל 2017 שוגרה בהצלחה חללית המטען הראשונה של סין, טיאנג'ו 1, במשימה שבחנה את יכולת תדלוק תחנה בחלל ולהעביר אליה אספקה שנחוצה כדי לאפשר שהייה ארוכת טווח בחלל.[2] תדלוק נוסף בוצע בתאריכים 15 ביוני 2017, ו־12 בספטמבר 2017. התדלוק השלישי, נמשך 6.5 שעות במקום יומיים, דבר שכונה "עגינה מהירה".[4]

התחנה שוגרה ביחד עם לוויין זעיר בשם Banxing-2 שינוע בסמוך אליה, ובאמצעות מצלמת 25 מגה־פיקסל יוכל לצלם אותה מרחוק.[5]

ביולי 2019, הודיעה סין כי בכוונת לסיים את שהות התחנה בחלל וב-17 ביולי 2019, התחנה חדרה לכדור הארץ ונשרפה באטמוספירה מעל האוקיינוס השקט הדרומי.

מבנהעריכה

 
תרשים של טיאנגונג 1, הדומה במבנה וצורה לטיאנגונג 2. יש לשים לב כי בניגוד לתרשים, לטיאנגונג 2 יש רק 4 מקטעים בכל לוח סולארי

החומרה של טיאנגונג 2 נבנתה במקור כגיבוי לתחנת החלל הראשונה של סין, טיאנגונג 1, והיא זהה לה בצורתה ובממדיה. אורכה עומד על 10.4 מטר, רוחבה הוא 3.35 מטר עם קוטר מקסימלי של 4.2 מטר, ומשקלה בזמן השיגור עמד על 8.6 טון.

התחנה בנויה משלושה רכיבים:

  • מודול מאויש שבו החלל המדוחס שהטייקונאוטים יכולים לשהות ולעבוד בו. בין היתר נמצאים במודול שני תאי שינה, מנגנון הבקרה והשליטה של התחנה ומכשירי הניסויים אותם יתפעלו הטייקונאוטים. המודול מכיל גם את מנגנון העגינה היחיד של התחנה שמאפשר לה לעגון עם רכבי חלל אחרים.
  • מודול השירות הלא־מאויש, המבוסס על תא השירות של חללית השנג'ואו. המודול מכיל בין היתר את המנועים הרקטיים של התחנה, מכלי הדלק שלה ואת הסוללות החשמליות שלה. הסוללות נטענות באמצעות שני לוחות סולאריים המחוברים אל מודול השירות. כל אחד מהלוחות עשוי מ־4 מקטעים ואורכם מקצה לקצה עומד על 18.4 מטר.
  • בין שני המודולים מחבר קטע קונוסי שבו מאוחסנים מיכלי החמצן והחנקן שמשמשים את אטמוספירת התחנה וכן מיכלי מים. הקטע מגשר את ההבדל שבין הקוטר של המודול המאויש (כ־3.3 מטר) ובין הקוטר של מודול השירות (כ־2.2 מטר).[6]

התחנה עברה מספר שיפורים ושינויים, שנועדו להקל ולהאריך את משך השהייה של האסטרונאוטים בחלל. בין היתר היא כוללת שטח אכסון רב יותר מקודמתה ומסוגלת להכיל אספקה לשהייה של שלושה טייסי חלל למשך 20 יום. מכיוון שמשימת שנג'ואו 11 תכלול רק שני טייקונאוטים, הם יוכלו לשהות בתחנה במשך 30 יום, במשימה שתהייה הארוכה ביותר של סין מאז תחילת תוכנית החלל המאוישת שלה.[5]

לתחנה הוספה זרוע רובוטית (Chinese Space Station Manipulator system) באורך של כ־10 מטר שתסייע בתחזוקת התחנה ובפעילות חוץ-רכבית ("הליכת חלל"), בדומה לקנדארם2, הזרוע הרובוטית של תחנת החלל הבינלאומית. הזרוע תשמש כאב־טיפוס לזרוע הרובוטית שסין מתכננת לכלול בתחנת החלל העתידית והקבועה שלה, שתכלול גם זרוע רובוטית נוספת קצרה יותר.[5]

מחקר מדעי על גבי התחנהעריכה

התחנה צוידה ב־14 חבילות ניסוי מדעי שונות ובהן:[2]

על גבי התחנה מורכב גם ציוד חישה מרחוק, שמאפשר תצפיות על כדור הארץ גם כאשר התחנה אינה מאוישת.[2]

סוף המשימהעריכה

ביוני 2018, בוצעו תמרונים להורדת המסלול של טיאנגונג 2, ככל הנראה כמהלך לדעיכה מבוקרת של המסלול של התחנה לקראת סוף תפעולה, למסלול בגובה של 292X297 ק"מ[8], אולם לאחר 10 ימים התחנה חזרה למסלולה המקורי ללא הסבר נוסף, בתמרון שככל הנראה צרך 144 ק"ג דלק עבור שינוי מהירות של 56 מטר/שנייה.[9]

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא טיאנגונג 2 בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Tiangong-2 takes China one step closer to space station, סוכנות הידיעות שינחואה, 16 בספטמבר 2016
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Stephen Clark, China’s Tiangong 2 space lab successfully blasts off, Spaceflight Now, September 15, 2016
  3. ^ 3.0 3.1 "SCIO briefing on China's Tiangong 2 and Shenzhou 11 manned space mission". China.org.cn. 19 בנובמבר 2016. בדיקה אחרונה ב-24 בנובמבר 2016. 
  4. ^ "China's Tianzhou-1 cargo craft and Tiangong-2 space lab perform final orbital docking". GBTimes. 12 בספטמבר 2017. בדיקה אחרונה ב-15 בספטמבר 2017. 
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 טיאנגונג 2, באתר spaceflight101 (באנגלית)
  6. ^ טיאנגונג 2, באתר China Space Report (באנגלית)
  7. ^ אתר משימת POLAR לגילוי התפרצויות גמא שמותקן על גבי התחנה
  8. ^ סין מתכוננת להוצאה מהמסלול של תחנת החלל טיאנגונג 2, אנגרו ג'ונס, SpaceNews, מתאריך 20 ביוני 2018
  9. ^ China's Space Station Got Weirdly Close to Earth For a Few Days And The Government Isn't Talking מישל סאטר, אתר sciencealert, מתאריך 25 ביוני 2018