טיוטה:בעיית הידיעה והבחירה

בעיית הידיעה והבחירה היא בעיה פילוסופית עתיקה שעוסקת ביחס שבין ידיעת אלוהים את העולם לבין היכולת של האדם לבחור בצורה חופשית. הצגת הבעיה היא כך: אם לאדם יש בחירה חופשית אז אלהים לא יודע מה הוא יבחר ואם אלהים יודע מה הוא יבחר אז לאדם אין בחירה חופשית, כך או כך יש לוותר על אחד מהשניים או להגיע לאיזון מסוים בין השניים.

השאלה ביהדות

בתקופת חז"ל

במסכת אבות מובא מאמר בשם רבי עקיבא:

הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה

— אבות ג טו

רבי עקיבא לא מתייחס לשאלה העולה מהדברים אלא מציג את הדברים כפשוטם-מצד אחד הכל צפוי וידוע ומהצד השני הרשות, כלומר הבחירה החופשית, נתונה לאדם.

בתקופת הראשונים

במשנה תורה מעלה הרמב"ם את השאלה ועונה:

שמא תאמר והלא הקדוש ברוך הוא יודע כל מה שיהיה וקודם שיהיה ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע, אם ידע שהוא יהיה צדיק אי אפשר שלא יהיה צדיק ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע הרי לא ידע הדבר על בוריו, דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר, כבר בארנו בפ' שני מהלכות יסודי התורה שהקב"ה אינו יודע מדיעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם שהם ודעתם שנים, אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו...וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא כל הברואים והמעשים אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם ואין הקדוש ברוך הוא מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך, ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר זה אלא בראיות ברורות מדברי החכמה, ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את האדם על מעשיו כפי מעשיו אם טוב ואם רע וזה הוא העיקר שכל דברי הנבואה תלויין בו.

— רמב"ם הלכות תשובה פרק ה הלכה ה

לדעת הרמב"ם שאלה זו נובעת מטעות שמשווה את ידיעת האדם לידיעת הבורא אך באמת אלו שתי ידיעות שונות לחלוטין וממילא השאלה אינה נכונה, הראב"ד בהשגה תוקף את הרמב"ם וכותב ש'לא נהג זה המחבר מנהג החכמים שאין אדם מתחיל בדבר ולא ידע להשלימו'.

מספר כיוונים נאמרו בהסבר שיטת הרמב"ם גם על סמך דבריו במורה הנבוכים, בין השאר היו שהסבירו את הרמב"ם בכך שהבורא עומד מחוץ לגבולות הזמן וממילא לא שייך לשאול לגביו איך הוא יודע מה שהיה קודם משום שאין לגביו קודם ואחרי, כיוונים אחרים פילוסופים יותר מסבירים את הרמב"ם דרך העמקה בהסבר הידיעה במורה הנבוכים.

דעת הרלב"ג היא שה' אינו יודע את מעשי האדם, לאדם בחירה חופשית מלאה אך ידיעתו של ה' מוגבלת.

כיוון מנוגד ניתן למצוא בדברי רבי חסדאי קרשקש שכותב שבאמת אין לאדם בחירה חופשית.

בתקופת האחרונים

רב צדוק הכהן מלובלין כותב שבעומק הדבר לאדם אין בחירה וגם כל החטאים שהאדם עשה נובעים מתוך רצון הבורא. בדומה כותב גם הרב קוק שלאחר שהאדם עושה תשובה מתברר שבעצם המעשה הרע שהוא עשה כלל לא מיוחס אליו אלא 'לרשות גבוה', הרב קוק מבדיל בין השלב שקודם התשובה שבה האדם האחראי על מעשיו לבין השלב שלאחר התשובה שבה מתברר למפרע שהוא לא אחראי למעשים, את הדברים מעמיד הרב קוק על היסוד 'שהשאלה על דבר שני הפכים בנושא אחד היא רק תכונה יחסית לנו, לגבי שכלנו המגבל, ואינה שיכת כלל בחק בורא כל'.

במקום אחר מתייחס הרב קוק לשאלה ועונה שדווקא מתוך ידיעה אלהית ניתן לחולל בחריה חופשית, ע"פ דברי הרב קוק אם העולם היה יוצא מתוך פעולה דטרמיניסטית אז לא היה אפשר לדבר על בחירה חופשית משום שמערכת דטרמיניסטית לא יכול ליצור בחירה חופשית, באופן פרדוקסלי דווקא מתוך ידיעה חופשית תמידית של ה' את העולם ניתן לדבר על בחירה חופשית של האדם בעולם והיא אף מחייבת בחירה חופשית משום שללא בחירה חופשית אין זו מציאות אלהית.

הערות שוליים

[[קטגוריה:סוגיות תלמודיות]]