טיוטה:יהושע לוינוביץ

טוראי יהושע לוינוביץ נולד ביום י"ז בתמוז תרע"ג (22 ביולי 1913) נפל בכפר עציון, ביום ד' באייר תש"ח (13 במאי 1948), לחם בקרבות בגוש עציון ונפל בקרב האחרון, רגע לפני ההכרזה על הקמת מדינת ישראל.

סיפור חייו ומותו

יהושוע בן צפורה וחיים-אליעזר, נולד בעיר רייגורוד שליד ביאליסטוק, פולין. גדל במשפחה שומרת דת ומסורת, תרבותית, אמידה ונוטה לציונות. הוא למד ב"חדר", בבית-ספר יסודי פולני, בשיעורים לעברית וב"ישיבה" קטנה. הקפיד על קיום המצוות, התפלל ברגש ובטעם ובייחוד נהנו מקריאותיו בבית-הכנסת במגילות של ימי החגים בניגון המסורתי המקובל בליטא. יהושע חיבב את התנ"ך והגה בו אף בימי צרות ומלחמות בגולה ובארץ. בימי לימודיו ב"ישיבה" הצטרף לסניף "השומר הדתי" ואחר-כך ל"החלוץ המזרחי", משך אחריו רבים מה"ישיבה" ומילא תפקידים מרכזיים בהדרכה ובהנהגה. היה מורה במשך שנה בבית-הספר "יבנה" בצ'כאנוב. הוזמן לפעולה במרכז התנועה בווארשה ותרם רבות לטובתה בכל הנושאים. הוא ייצג את תנועתו במשרד הארצישראלי. גם במחלקת החרדים של הקק"ל הורגשה פעולתו הברוכה. בהגיע תורו גויס לצבא הפולני, התייחס ברצינות לשירות (במשך 18 חודש), בראותו בכך הכשרה להגנת מולדת ישראל בעתיד, קיבל אותות-הצטיינות על כושר קליעתו ושירותים אחרים והועלה בדרגה. מששוחרר מהצבא חזר לעבודת ארגון והדרכה בהנהגה הראשית של "השומר הדתי" בווארשה, ניהל מחנות-קיץ לחברים ולמדריכים, ומהמחנה הארצי בקיץ 1939 בנובי-טארג הוזעק טלגרפית אל גדודו בשל קרבת המלחמה עם גרמניה. יהושע השתתף במלחמה נגד האויב הנאצי, הגיע עם גדודו הנסוג והמתפורר עד לגבול ליטא, נכלא במחנה-מעצר לחיילי פולין בליטא, ובעזרת יהודים קיבל אוכל כשר ואחר-כך גם אפשרות להימלט מהמחנה. בקובנה החל לעבוד במרכז "תורה ועבודה" של פליטי פולין, עזר בארגון הבריחה של חברים מפולין ובסידורם בריכוזי חלוצים בליטא. עם חבורת חלוצים-פליטים הוטס דרך שבדיה והולנד לצרפת, ובאונייה ממרסיי הגיעה החבורה ארצה ב-1 באפריל 1940. הוא הצטרף עם חבריו לקבוצת "אברהם" בכפר פינס. נשלח לעבודת-חוץ חינוכית - תחילה להורות לימודי יהדות ולרכז סניף "בני-עקיבא" בפרדס חנה, ואחר-כך להדריך את החברה הראשונה של נוער ארצישראלי, במסגרת עליית הנוער הדתי, בהכשרה בטירת צבי. אחרי כשנתיים חזר לקבוצתו, שעלתה בינתיים להתיישב בכפר עציון שבגוש עציון. מצא סיפוק בעבודתו בהכשרת הקרקע ובנטיעת יער, שימש כמזכיר לענייני פנים, ריכז את ענייני החברה, התרבות והחינוך, הוציא את שבועון המזכירות, ערך את עיתונה הפנימי של הקבוצה "במחננו" ושיגר "אגרת" לחברי הקבוצה המגויסים ב"הגנה" ובצבא והקדיש תשומת-לב למציאת פתרון לבעיות ההלכה שנתעוררו בתוך התנאים המיוחדים בחיים ובעבודה של הקבוצה. בחודש סיוון תש"ה נשא לאישה את חניכתו ממחנה-ההדרכה האחרון בפולין, מרים, שהגיעה לארץ עם שארית הפליטה, ואחרי שנה נולדו להם שני בנים תאומים.

בחורף תש"ח, בזמן שגוש עציון היה נצור והתגלה קושי לקיים חיי משפחה תקינים בעקבות המצב הבטחוני, הועברה משפחתו למנזר רטיסבון בירושלים עם כל האימהות והילדים והוא השתתף בשמירה, באימונים ובביצורים בכפר עציון. בקרבות נגד האויב נמנה עם צוות המרגמה, ובין קרב לקרב המשיך בפעילות תרבותית. כבעל הכשרה צבאית וניסיון קרבי עוד מחוץ- לארץ עמד איתן בתלאות ובסכנות. אחרי ההתקפה הקשה על הגוש בכ"ה בניסן תש"ח כתב: "אם מישהו מפקפק שמתרחשים נסים בימינו, יכול היה להיווכח בכך אתמול אצלנו. כפר עציון שלנו צריך היה לעמוד מול התותחים של צבא בריטניה הגדולה - ולא להפסיד בקרב". ביום נפול כפר עציון, ביום ד' באייר תש"ח (13 במאי 1948), נפל גם הוא על משמרתו בעמידה אמיצה ובפעולת-אש תקיפה נגד האויב עד הרגע האחרון. בחודש ספטמבר 1948 הובאו אלמנות ויתומי כפר עציון אל שכונת גבעת עלייה (ג'בליה) שבדרום יפו (כיום יפו ג'). הם שוכנו בקבוצת בתים בני קומה אחת או שתיים ששימשו את הצבא הבריטי ואשר שכנו סביב רחבה גדולה, שזכתה בפי המתיישבים לשם "החצר הגדולה".

ביום כ"ה בחשוון תש"י (17 בנובמבר 1949) הובא למנוחת-עולמים בקבר אחים בבית-הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.

הנצחה

• אנדרטה בגן הבנים בתל אביב.
• גן זיכרון לבוני גוש עציון ומגיניו בכפר עציון.
• אנדרטה בבית יד לבנים בתל אביב.
• אתר ההנצחה והמורשת בכפר עציון.
• אנדרטת הקיבוצים לזכר חברי הקיבוצים שנפלו במערכות ישראל.

לקריאה נוספת

• אבינעם (גרוסמן) ראובן, גוילי-אש: ילקוט כולל מבחר עזבונם הספרותי-האמנותי של הבנים שנפלו במלחמת הקוממיות לישראל; כרך א', תל אביב: משרד הביטחון, תשי"ב 1952.
• ליבליך עמיה, ילדי כפר עציון, הוצאת כתר תשס"ז 2007.
• קנוהל דב, גוש עציון במלחמתו, הוצאת ההסתדרות הציונית, 1954.