הדף נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הדף בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
הדף נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הדף בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו. שיחה

ישראל השנייה הוא מונח בחברה הישראלית, בתקשורת ובאקדמיה במדינת ישראל המשמשים לתיאור מעמדות חברתיים בישראל, ומשמש כחלק מהשיח על השסע העדתי בישראל.

רקע היסטורי עריכה

עד שלהי המאה ה-19 השתייכו מרבית בני הישוב היהודי ליישוב הישן, דהיינו האוכלוסייה היהודית הוותיקה שהייתה ברובה ספרדית וחלקה ישבה בארץ מדורי דורות; המסתערבים שישבו בארץ מקדמת דנא, הספרדים שמרביתם הגיעו לארץ ישראל לאחר גירוש ספרד והמוגרבים (יהדות צפון מערב אפריקה) שעלו לישראל באמצע המאה ה-19. כמו כן היתה בארץ קהילה אשכנזית קטנה בעיקר מעליית תלמידי הגר"א.

ההגמוניה החברתית והכלכלית בחברה היהודית היתה בידי הקהילה הספרדית בארץ ישראל. הספרדים שלטו על המסחר והיו נציגי הציבור היהודי כולו אל מול השלטונות העות'מאנים.

בשנת 1882 החלה עליית יהודים לארץ ישראל, מרביתם מאירופה. עלייה זו נקראה בפי כמה חוקרים בשם "העלייה הראשונה".[1] במשך העשורים הבאים ועד לקום מדינת ישראל עלו יהודים בחמש עליות גדולות מרביתם ממזרח אירופה ובחלקם בורגנים בעלי אמצעים. יהודים אלו, אשכנזים ברובם תפסו עמדות מפתח בישוב היהודי ופעלו להקמת ארגונים שונים בתחום הכלכלי החברתי הצבאי והמדיני. מבין הארגונים הבולטים שהוקמו בתקופה שבין העלייה הראשונה לחמישית ניתן למנות את "קרן קיימת לישראל", "הכשרת הישוב", "ההגנה", ו"המוסד לעלייה ב".

בעשור הראשון לקיומה של מדינת ישראל, הביטוי "ישראל השניה" התייחס לאוכלוסיית יהודים עולים חדשים, מחוסרי אמצעים ולרוב נקשר ליושבי המעברות, לעיתים תוך אזכור מוצא המתיישבים, יוצאי ארצות האיסלם.[2][3][4]

בשנת 1957 נעשה שימוש בכינויים אלה, על ידי שר החינוך זלמן ארן, שהתייחס לעולים החדשים ולתושבי עיירות הפיתוח.[5]

בשנת 1965 בדיון על תקציב המדינה, הודה שר החינוך דאז זלמן ארן בכשלון המאמצים לצמצמם באופן משמעותי את פערי ההישגים בין תלמידים יוצאי אירופה לתלמידים יוצאי ארצות האיסלם:

מבחן הסקר מגלה את האמת. הוא אינו מניח מקום לאשליות. שנה־שנה אנו בודקים את המתרחש בבית הספר היסודי. אמנם קיימת התקדמות בבית הספר היסודי, אך היא מסויגת ואיטית איננו זקוקים למצליפים — הסקר מצליף עלינו חמורות. הוא מראה: ההישגים המכסימליים והאופטימליים הם נחלת רוב התלמידים מבני יוצאי אירופה; ההישגים הלימודיים שהם למטה מבינוניים או מינימליים הם נחלת רוב התלמידים מבני עולים יוצאי ארצות האסלאם. מוטל עלינו לעשות בכל דרך שיש בה סיכוי לשינוי המצב הזה כי המדובר במחצית העם המתהווה במדינה.

בשנת 1971 ערכה תנועת "ישראל השניה" עצרת בירושלים בהשתתפות הפנתרים השחורים.[6]

בשנת 1972 כחלק מנימוקי הקמת האוניברסיטה הפתוחה ציין אחד ממקימי האוניברסיטה, פרופ' שניאור ליפסון: [7]

שיעור בעלי תעודת־הבגרות בין האשכנזים הוא 375 מתוך אלף ובין עדות המזרח — 55 מתוך אלף. דבר זה מעיד על בעיה חמורה העלולה לזעזע את חברתנו. האשכנזים מהווים את הרוב באוניברסיטאות. ואילו בתי־הספר האחרים, כגון מִנהל, הנהלת חשבונות, הנדסאות ואחרים מאוכלסים ברובם על־ידי בני עדות המזרח. באוניברסיטה שתעניק תואר אקדמי עם מקצוע ממשי בלי דרישה לתעודת בגרות, יגדל בהכרח מספרם של בני עדות המזרח.

פרופ' שניאור ליפסון, 1972.

תיאוריות ומחקר עריכה


שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים

פרמטרים ריקים [ NoCategory ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

הסוציולוג אפרים יער ציין באמצע שנות השמונים כי מהקמת המדינה היה מעמדם של יוצאי אפריקה ואסיה במדינת ישראל נמוך משל יוצאי אירופה האשכנזים וההסבר שניתן להבדל המעמדות היה פערים ברמת ההשכלה בין שתי הקבוצות. פערים אלו באו לידי ביטוי בפנייה למסלולי לימוד שונים לפערים בשכר ובשיבוץ לתפקידים שונים בתעשייה, במערכת הביטחון ובמוסדות האקדמיים בישראל. [7]

אזכורים בתקשורת עריכה

הביטוי 'ישראל השנייה' הוזכר לראשונה בתקשורת בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20, בסמוך לקום המדינה בהתייחס לעולים החדשים שבאו מארצות האסלאם. במשך עשרות שנים הוזכר הביטוי בכתבות שונות על חוסר השתלבותן של תושבי הפריפריה במדינת ישראל שברובם היו בנים ליוצאי ארצות האסלאם.

הביטוי 'ישראל השנייה' הוזכר בשנת 2018 על ידי איש התקשורת אבישי בן-חיים. באותה עת הוא יצר סדרת כתבות בטלוויזיה בשם "גנבו לנו את המדינה", בה סקר מספר קבוצות מייצגות של החברה הישראלית. במהלך הסדרה הוא עשה שימוש רב בכינויים "ישראל הראשונה וישראל השנייה" כהסבר לפערים החברתיים בישראל. [8]

לטענת בן-חיים, "ישראל הראשונה" מזוהה עם הגמוניה תרבותית, פוליטית ומשפטית, שמאוכלסת ברובה באשכנזים בעלי נטיות מרכז-שמאל, בעוד "ישראל השנייה" מזוהה עם ציבור המזרחים ונוטה לתמוך בליכוד ובמפלגות ימין. על בסיס זה בנה בן-חיים נדבכים נוספים בתאוריה שלו, לדוגמה: מערכת המשפט בישראל מנסה לשמור על ההגמוניה שלה, ומאז המהפכה החוקתית היא מנסה להחליש את המערכת הפוליטית. הוא נותן דוגמאות למאבקים מזרחיים שהוכשלו לדבריו על ידי הממסד, בהם אירועי ואדי סאליב, הפנתרים השחורים, הרשעתו של אהרן אבוחצירא ובעקבותיה נפילתה של מפלגתו המזרחית "תמ"י", והמחאה על פרשת ילדי תימן. [9] טענותיו של בן-חיים זכו לתומכים [10] ולמתנגדים.[5] [11] [12]

בתגובה לסקירתו של בן-חיים פרסם איש התקשורת בן כספית מספר כתבות ובו טען כי השימוש בביטוי 'ישראל השניה' מבוצע מטעמים פופוליסטיים.[13][14]

בשנת 2022 הוציא בן-חיים את הספר ישראל השנייה - הבשורה המתוקה, הדיכוי המר, ובו סקירה רחבה לתאוריית 'ישראל השנייה'.

כיום רווח השימוש במונח גם כתיאור כללי לאוכלוסיות מוחלשות בישראל, בדרך כלל אלו המזוהות עם המחנה הימני, ולא רק לתיאור של יהודים בעלי מוצא מזרחי מהפריפריה.[15]

קיטוב וריבוד חברתי ברחבי העולם עריכה

קיטובים חברתיים דומים קיימים במדינות רבות. למשל, לאורך דורות ארוכים פולין הייתה מחולקת ל"פולין הראשונה ופולין השנייה" (אנ'), כאשר חלקה המערבי של המדינה מפותח יותר מבחינה כלכלית ותרבותית ומרוכזת בו עיקר הפעילות הפוליטית, בעוד החלק המזרחי יותר כפרי ומסורתי.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מכיוון שהיו עליות רבות וחשובות לארץ ישראל לפני עליה זו, המונח "עלייה ראשונה" זוכה לביקורת רבה מצד כמה חוקרים. "מהעלייה השלישית לעלייה השניה ובחזרה: היווצרות החלוקה לתקופות לפי העליות הממוספרות", ציון עז, תשע"ב, עמ' 189-222.
  2. ^ ב"מדינת ישראל השניה", על המשמר, 2 באוגוסט 1949
  3. ^ "ישראל השניה הצביעה לראשונה", 14 ליוני 1951, נתן דונביץ עתון הארץ.
  4. ^ "ישראל השניה מצטמצמת", 28 לאוקטובר 1953 עתון שערים.
  5. ^ 1 2 מיכאל טוכפלד, ‏הגברת הקיטוב: הסכנות בתיאוריית "ישראל השנייה", בעיתון מקור ראשון, 10 במאי 2020
  6. ^ עצרת 'ישראל השניה' בירושלים, 25 למרץ 1971 עתון למרחב.
  7. ^ 1 2 אורי כהן, 'השכלה גבוהה לישראל השנייה' שניאור ליפסון והקמת האוניברסיטה הפתוחה, 1970-1976
  8. ^ הסדרה "גנבו לנו את המדינה", באתר חדשות 13
  9. ^ אבישי בן-חיים, ישראל הראשונה וישראל השנייה, פוסט בפייסבוק, ‏24 בנובמבר 2019
  10. ^   יפעת בן חי שגב, מלחמת העצמאות של ישראל השנייה, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2019
  11. ^   אבי שילון, אבישי בן חיים והמחאה שלא היתה, באתר הארץ, 2 ביוני 2020; יאיר שלג, ‏לא רק אנשי ימין "מסומנים": חמש טענות נגד תאוריית ישראל השנייה, בעיתון מקור ראשון, 28 ביולי 2020
  12. ^ מי אתה שתקבע שישראל השנייה בעד נתניהו?, רונית פלג, רפאל זגורי-אורלי ,יצחק בנימיני 24 במאי 2020, באתר Ynet.
  13. ^ כספית תוקף את בן חיים: "עולב העולבים, על זה שאתה משסה לא תהיה כפרה"בן כספית, ICE 19 לאפריל 2021
  14. ^ מועדון הביביזם חלול לגמרי, אחרת כיצד הצטייר נתניהו כמנהיג "ישראל השנייה"? בן כספית, מעריב 5 לדצמבר 2021.
  15. ^ אל תירא, ישראל השנייה, באתר משפחה, ‏י"ז תמוז תשפ"א

קטגוריה:פוליטיקה של זהויות קטגוריה:השסע העדתי בישראל