טיוטה:נוירופדגוגיה

גרף המתאר את תחומי הדעת המעורבים בנוירופדגוגיה

נוירופדגוגיה היא מדע חדש, שמשלב חמישה בסיסי ידע: פדגוגיה ודידקטיקה, פסיכולוגיה קוגניטיבית, נוירופסיכולוגיה (פסיכולוגיה ביולוגית), פסיכולוגיה נוירוקוגניטיבית, ומדע המוח והעצב (neuroscience). מטרתה המרכזית של הנוירופדגוגיה היא להציע שיטות ודרכי למידה אפקטיביות, המבוססות על הרעיון, שלמידה יכולה להתרחש כאשר היא מכוונת להתאים עצמה לתהליכי עיבוד המידע במוח. היא מבקשת לעשות שימוש בידע על תהליכי עיבוד המידע במוח האנושי כבסיס להקניית תוכני לימוד חדשים לתלמידים. הנוירופדגוגיה מניחה שגם התנאים הסביבתיים שבהם מצוי הלומד מהווים חלק נכבד בתהליך הלמידה ובעיבוד החומרים המיועדים ללמידה. באופן מעשי, הנוירופדגוגיה מבקשת לפתח ולהפעיל בכיתה ובבית הספר מודלים של הוראה ותהליכים ייחודיים וחדשים של תפקודים קוגניטיביים כמו למידה, זיכרון, שפה, רגשות, קשב, פונקציות מינהליות, תכנון, קבלת החלטות והתנהגות חברתית.

תרומתו האפשרית של מדע העָצָב להשבחת ההוראה והלימוד

עריכה

כבר לפני למעלה מעשור סברו מומחי חקר המוח והחינוך, שקיימים מחקרים רלוונטיים לפרקטיקה החינוכית, שראוי להביאם לידיעת ציבור המורים והמחנכים, ולתועלתם. חוקרים אלו הצביעו על תובנות נוירולוגיות מתחום חקר המוח, שהן בעלות תרומה פוטנציאלית לקידום עבודתם של מורים ולשיפור הלמידה של תלמידיהם (Ansari, Smedt, & Grabner, 2011; Cleary & Scott, 2011; Sousa, 2011, Twardosz & Bell, 2012). לדוגמה, קיימות עדויות נוירולוגיות, שמאפשרות הבנה טובה יותר של הפרעות קשב, ריכוז והתנהגות (ADHD), כמו גם של הפרעות בקריאה, ברכישת שפה והשימוש בה, ובמיוחד – במתמטיקה. נמצאו גם קשרים נוספים, לא בתחום הצרכים המיוחדים, כמו מיפוי האנטומיה של המוח הקשורה בלימוד מתמטיקה ובקריאה ושינויים באנטומיה המוחית של תלמידים מתקשים, שמאפשרים להבין את תהליכי הלמידה שלהם (Willis, 2008). להלן דוגמאות נבחרות של ממצאים מבוססים ואמינים, שמקורם במחקרי המוח, שיש להם השלכה ברורה על הפרקטיקה הפדגוגית:

שונות, ייחודיות ואינדיבידואליות

עריכה

אנשים שונים אלה מאלה. המוחות האנושיים ייחודיים כמו פניהם של בני האדם, כשהגבעות והחריצים במוח יכולים להיות מושווים לטביעת האצבעות. המבנה הבסיסי של המוח, המבנים, המיקום והתהליכים הקבועים הקשורים לדרכי הלמידה, דומים אמנם ביותר בין אנשים שונים, אך אין שני מוחות זהים. בהתבסס על כך שאין מוח אחד דומה לאחר, בוודאי לא זהה, אפשר להניח שאנשים אינם שווים גם ביכולותיהם ללמוד, לפתור בעיות ולחשוב חשיבה מורכבת. מורים ומחנכים צריכים להכיר בכך שהמוחות של תלמידיהם שונים אלה מאלה, וכי הבדלים בין תלמידים צריכים להיות הקו המנחה בהוראה ובלימודים. בתי ספר צריכים אפוא להגדיל בחירה, לאפשר קצב התקדמות שונה לכל תלמיד ולהכיר בכך שתלמידים שונים לומדים אחרת.

גמישות המוח והתחדשותו

עריכה

למוח האנושי רמה גבוהה של גמישות נוירונית (neuroplasticity), שהיא היכולת של המוח להשתנות. גמישות המוח מתייחסת לשינויים תוספתיים וגם לתהליכי אובדן וגיזום (pruning) של תאי מוח ושל קישורים בין תאי מוח. במהלך הגדילה והתפתחות האדם מודגשים אצל אנשים שונים כיווני התפתחות ופעולה מסוימים, בעוד שכיווני התפתחות ופעולה אחרים אינם מנוצלים, ועל כן הקישורים המוחיים המייצגים אותם מתנוונים ונעלמים. בכל שלב של התפתחות תאי עָצָב שאין נעשה בהם שימוש נגזמים ונמוגים. מחנכים צריכים לדעת שהמוח משתנה משעה לשעה, ובזמן פעילות גם מרגע לרגע. גדילה של תאי מוח מבוססת למידה. מרבית התאים המשמשים במוח לאחסון מידע קיימים כבר סמוך ללידה, אולם במהלך החיים מתנוונים ונעלמים תאי עָצָב רבים בשל היעדר שימוש בהם. לעומת זאת, מתקיימת גדילה של תאי תמיכה וקישורים בין תאים, שמעשירים ומייצבים את התקשורת בין תאי העָצָב, ובכך משפרים את היכולות הקוגניטיביות של האדם. גדילה זאת היא אחד הביטויים המובהקים של גמישות המוח, ונוצרת כתגובה ללימוד ולרכישה של מידע ומיומנויות, ניסיון וחוויות. ככל שלמידה מתרחשת באופנים שונים, כך נבנים מסלולי זיכרון מגוונים ורבים יותר, ומתעצמת יכולת הלימוד וההבנה. החוויות שהאדם הצעיר חווה בביתו, בסביבתו ובבית ספרו, יכולות לעצב את המעגלים הנוירוניים במוחו ולקבוע מה ילמד ביעילות בשנים המאוחרות יותר.

על הזיכרון והלמידה

עריכה

התהליך הסכמתי הכללי של הטמעת חומר לימוד חדש מתרחש במסלול של קליטת מידע חדש, ושמירתו באזור הזיכרון קצר המועד (המשמש גם לצורך קיום פעולות עתידיות מסוימות, ומוגדר גם כ"זיכרון עבודה"), עובר לשלב הקישור עם זיכרון של מידע קיים ויצירת תבניות ידע וחשיבה, ובסופו של דבר נאגר בזיכרון לטווח הארוך. זיכרון נוצר ומאוחסן, בין היתר, על ידי יצירת דפוסים (patterns). המוח מקבל מידע מן החושים והופך אותו בהיפוקמפוס למידע נלמד בתהליך של קידוד. התהליך הזה דורש בדרך כלל הפעלה של מידע קודם, שאגור במוח בדפוס דומה. חיבור מידע חדש למידע קודם, השמור בזיכרון, מאפשר לימוד. כאשר מורים פועלים להדגים את הקשרים בין מידע חדש למידע מוכר לתלמידים, הם יוצרים קשרים בין תבניות הזיכרון הקיימות במוחם של תלמידיהם, בין המידע החדש לבין המידע הקיים, המשמש בסיס לקליטת המידע החדש. דבר זה מסביר ומבסס את מהותה של החשיבה האנלוגית ויתרונותיה בהוראה ובלמידה.

רגשות

עריכה

חקר המוח הצביע על האופן שבו רגשות משפיעים על הלמידה, על הזיכרון ועל אחזור המידע שנאגר בו. כדי שלמידה תתרחש תשומה חושית עוברת דרך מסננים מוחיים, ומעובדת על ידי האונה הקדמית של המוח. לרגשות יש השפעה רבה על המוח ועל התהליכים המוחיים. ישנם רגשות מולדים (כמו חרדה, כעס, שמחה וכיוב), וישנם רגשות אחרים שדורשים לימוד, הכשרה ואימון. תלמידים אינם מגיעים לבית הספר כשהם מוכנים ובשלים מנקודת הראות של רגשות.

יומְמוּת (מחזור העֵרוּת – circadian rhythms) ולמידה

עריכה

חקר היומְמוּת מסייע להסביר מדוע הוראה ולמידה בזמנים מסוימים של היממה יכולים להיות קשים יותר, מצביע על חשיבות השינה, ובמיוחד – על ההשלכות הלימודיות של היעדר שינה מספקת על יכולת הלמידה והזיכרון. לכל תלמיד יש המחזור האופייני לו, ולכן קשה לתאם בין כל התלמידים ביחידת זמן אחת.

פעילות גופנית

עריכה

נמצאו עדויות לכך שתנועה ואימון גופני משפרים מצב רוח, מגדילים מסת מוח ומקדמים עיבוד קוגניטיבי. פעילות גופנית, מנוחה ותנועה, תומכים בלמידה והם חיוניים ביותר בתהליך החינוכי. הפעילות הגופנית מסייעת ליצירת קשרים חדשים בין נוירונים קיימים. חשוב שתתקיימנה פעילויות גופניות לתלמידים בבית הספר במהלך כל שנת הלימודים.

מקורות

עריכה
  • פרידמן, י', טייכמן-וינברג, א', וגרובגלד, א' (2016). מודל אחוה לנוירופדגוגיה – יישום ממצאי חקר המוח בהוראה ובלמידה. המכללה האקדמית אחוה.
  • Ansari, D., Smedt, B., & Grabner, R.H. (2011). Neuroeducation – a critical overview of an emerging field. Neuroethics. Doi: 10.1007/s12152-011-9119-3.
  • Cleary, M.J., & Scott, A.J. (2011). Developments in clinical neuropsychology: implications for school psychological services. Journal of School health, 81(1), 1-7.
  • Sousa, D. A. (2011). How the brain learns (4th Ed.).Thousand Oaks, CA: Corwin.
  • Twardosz, S., & Bell, M.A. (2012). Introduction to the special issue on neuroscience perspectives on early development and education. Early Education and Development 23 (1), 1-3. Willis J. (2008). Building a bridge from neuroscience to the classroom. Phi Delta Kappan, 89, 424–427.

קטגוריה:למידה קטגוריה:פדגוגיה קטגוריה:פסיכולוגיה קוגניטיבית קטגוריה:מדעי העצב

ראו גם

עריכה