טיוטה:עיתונות נשים במצרים במאה ה-19

עיתונות נשים במצרים במאה ה- 19

העיתונים הראשונים בעולם הערבי שסקרו נושאים ותחומים הקשורים לנשים והיו מיועדים . לקהל קוראים של נשים, נפתחו במצרים בעשור האחרון של המאה ה- 19

הרקע החברתי-פוליטי להקמת עיתוני נשים במצרים בסוף המאה ה- 19 בעשור האחרון של המאה ה- 19, מצרים הייתה נתונה לשליטה פוליטית מלאה של האימפריה הבריטית,שמאז שנת 1881 ניהלה בפועל את מדיניות החוץ והביטחון של מצרים ואת תעלת סואץ, שנתפשה על ידי האימפריה הבריטית כעורק תחבורה ימי חיוני, המקשר בין דרום אירופה והים התיכון עם מזרח אפריקה,חצי האי ערב ויבשת אסיה שם היו לבריטניה מאחזים קולוניאליים רבים. הבריטים ניהלו גם תחומי פנים שונים במצרים כמו תחום החינוך, השלטון הבריטי מילא תפקיד מרכזי בהרחבתה של מערכת החינוך במצרים פתיחתה והנגשתה לנשים.

הרקע החברתי-פוליטי להקמת עיתוני נשים במצרים בסוף המאה ה- 19 בתחילתה של המאה השתים עשרה, בתי ספר פרטיים וממשלתיים העניקו לנשים השכלה מגן ילדים עד לבית ספר תיכון ואפילו הוקמו מוסדות חינוך, שהכשירו נשים לשמש כמורות. אולם הדבר לא הביא לצמצום משמעותי בהיקף הבערות) אי ידיעת קרוא וכתוב (בקרב הנשים, שהגיע לשיעור גבוה של למעלה משנים עשר אחוזים). ידיעת קרוא וכתוב הייתה נחלת נשים מהמעמד הבינוני והגבוה העירוני, שהתגוררו בעיקר בקהיר ובעיר הנמל אלכסנדריה ובקרב נשים מהמיעוט הקופטי-הנוצרי והיווני. מסוף המאה ה-19 הלכה וגברה במצרים אי הנוחות והתסיסה החברתיים והפוליטיים כנגד השלטון והנוכחות הבריטיים במדינה.

הקמת עיתוני הנשים במצרים בסוף המאה ה-19 משפחות נוצריות שהיגרו מסוריה ולבנון למצרים במחצית השנייה של המאה ה -19 , מלאו תפקיד מרכזי בפתיחתם של עיתוני הנשים הראשונים במצרים. משפחות אלו היגרו למצרים מסיבות כלכליות ואישיות, או מרצון לפתוח במיזמים בתחומי הספרות והעיתונות הכתובה, מיזמים שלא יכלו לנהל אותם בארצות מוצאם בגלל הצנזורה הכבדה של האימפריה העותמאנית ששלטה ברוב שטחי סוריה ולבנון. אישים ממוצא סורי-לבנוני היו חלוצים בפתיחתם והדפסתם של עיתוני מדע במצרים, ששימשו כבמה לאליטה אינטלקטואלית המצרית לדיונים בסוגיות חברתיות-אמנותיות ותרבותיות. האחים סאלים ובישארה טאקלה פתחו באמצע שנות ה -20 של המאה ה -19 את היומון "אל אהראם", שהפך משנות ה -20 ואילך במאה ה -19 לאחד מהעיתונים המרכזיים והמשפיעים ביותר במצרים, יומון ששימש כביטאון לא רשמי של המשטר. עיתון הנשים הראשון במצרים, שהיה עיתון הנשים הראשון שיצא לאור בשפה הערבית החל להופיע באלכסנדריה בשנת 1811 , שם העיתון היה("אל-פאתאה")האישה הצעירה,המוציאה לאור והעורכת הראשית הייתה הינד נוופאל. זה היה עיתון שנתן ביטוי כתוב לנושאים וסוגיות, שנשים מוצאות בהם עניין רב כגון: בישול,אפיה וניהול משק הבית, עיתון שנתן במה לדעות של נשים. אביה של הינד נוופאל שהיה סופר ניהל את המשרד של העיתון, האחות-שרה סייעה. זמן קצר אחר נישואיה של הינד, נסגר העיתון.

עיתון הנשים השני במצרים נפתח ביוני 1811 , המוציאה לאור והעורכת הראשית הייתה לואיזה חאבלין, שם העיתון היה ("אל פירדוס") גן העדן. העיתון יצא לאור בקהיר והוא התמקד בכתיבת מאמרים בנושא ניהול משק בית וגידול ילדים, העיתון יצא לאור במשך שנתיים עד שנת 1818, בשנה זו המוציאה לאור האשימה עיתון אחר בגניבה והעתקת מאמרים, שהודפסו והופיעו ב"אל פירדוס". מספר חודשים אחרי הופעתו של " אל פירדוס" יצא לאור בנובמבר 1811 עיתון נשים נוסף בקהיר- "מיראט אל חסנה") הראי של היופי( בעריכתה של מרים מאזאר,העיתון התמקד בכתיבה על נושאים הקשורים לנישואין וההכנות שיש לערוך לטקסי חתונה,הודעות על זוגות המתכוונים להתחתן וסיפורים בהמשכים על זוגות נשואים, העיתון יצא בשש מהדורות בלבד. אחרי סגירת העיתון התברר שמרים מאזאר היה שם עט וכיסוי לגבר בשם סאלים סארקיס -סופר נוצרי- לבנוני , שהיה העורך הראשי והכותב הכמעט יחידי ב" מיראט אל חסנה". המגמה של ההוצאה לאור של עיתוני נשים במצרים בעשור האחרון של המאה ה -19 המשיכה עם היציאה לאור באלכסנדריה בשנת 1818 של העיתון ("אניס אל-ג'אליס" )שותף אינטימי. המוציאה לאור והעורכת הראשית הייתה אלכסנדרה אוורינו, שמוצאה היה ממשפחה יוונית-אורתודוקסית מבוססת שהתגוררה באלכסנדריה. העיתון יצא פעם בחודש והוא לא כתב וסיקר רק על נושאים שהם בעלי זיקה לנשים, אלא סיקר גם נושאים אקטואליים שנמצאו בסדר היום הציבורי-פוליטי במצרים, בעיתון כתבו נשים וגברים נוצרים ומוסלמים. אלכסנדרה אוורינו הייתה פעילה פוליטית ובמידה מסוימת גם פעילה פמיניסטית יוצאת דופן בנוף החברתי-פוליטי של מצרים בשלהי המאה ה-19 . בשנת 1822 נסעה הגברת אוורינו לפאריס על מנת לייצג את הנשים המצריות, בוועידת נשים שבקשה לדון בקידום השלום בעולם, האישה זכתה להערכה מצד מנהיגי עולם כמו הסולטאן של האימפריה העות'מנית, השאה של איראן והאפיפיור ברומא בגין "פעילותה הנמשכת לשפר את מצבן של הנשים במצרים ובמקומות אחרים בעולם". פעילותה הספרותית-ציבורית של אלכסנדרה אוורינו, באה בין היתר לידי ביטוי, בכתיבת שירה ומחזות לתאטרון וניהול סלון בביתה, סלון בה השתתפו נשים וגברים: אינטלקטואלים, סופרים ומשוררים, שדנו בנושאים שברומו של עולם ובסוגיות חשובות במדינה ובחברה המצרית. קהל הקוראים של עיתוני הנשים במצרים בשלהי המאה ה-19 לא היו רק נשים, אלא גם גברים בני המעמד הבינוני והגבוה העירוני יודעי קרוא וכתוב. הפריחה של עיתוני הנשים במצרים בעשור האחרון של המאה ה-19 שיקף את התסיסה החברתית- לאומית,שפקדה את המדינה הערבית על רקע פעילותו של השלטון הבריטי במצרים והתגבשותה המהירה של זהות לאומית מודרנית מצרית.

לקריאה נוספת

וינקלר און, "דמוגרפיה פוליטית במדינות ערב במאה ה 02- ", הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, . רעננה, 1228 Baron Beth, "The Women's Awakening in Egypt- Culture, Society and Press",Yale University Press, London,1994. Russel I. Mona,"Creating the New Egyptian Woman-Consumerism, Education and National Identity 1863-1922", Palgrave-Macmillan, New York, 2004.

הערות שוליים

1. Russel,"Creating the New Egyptian Woman-Consumerism, Education and Mona I. National Identity 1863-1922", Palgrave-Macmillan, New York, 2004.pp99-102 2. Beth Baron, "The Women's Awakening in Egypt- Culture, Society and Press",Yale University Press, London,1994, p.13 3.Ibid, pp.14-16. 4. Ibid, p.16. 5. Ibid, pp.16-17. 0 6. Ibid, pp.17-19