טימאיוס (דיאלוג אפלטוני)

ספר מאת אפלטון

טִימַאיוֹס (או תִּימַיוֹס, ביוונית Τίμαιος, בלטינית Timaeus היגוי: טימַיאוּס) הוא אחד מהדיאלוגים של אפלטון משנת 360 לפני הספירה, שרובו עוסק בנאום של טימאיוס מלוקרי על המציאות הטבע וההתנהגות האנושית בעולם החומר. דיאלוג זה מקדים את הדיאלוג של קריטיאס משלושים הטיראנים איש אתונה, המדבר על אטלנטיס. רוב כתבי אפלטון רשומים כדיאלוגים - ויכוח ודיון ברב-שיח שבמסגרתו מוצגים דעות וטענות הדוברים ועורך הכתבים (או מחברם).

טימאיוס
Τίμαιος
Plato Timaeus.jpg
מידע כללי
מאת אפלטון
שפת המקור יוונית עתיקה
סוגה דיאלוג אפלטוני
הוצאה
תאריך הוצאה 360 לפנה״ס עריכת הנתון בוויקינתונים
סדרה
הספר הבא קריטיאס 
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בעבר נטען שלא בצדק שאפלטון שאב את רוב דבריו בטימאיוס מספרו של פילולאוס "על הטבע" (או: "על העולם"), העוסק בדעותיו של פיתגורס, אך חוקרים וביניהם קארל הופמן הוכיחו שהרעיונות עברו עיבוד ושימשו רק כתב משני להאיר היבטים מקוריים של הדיון בתוך טִימַאיוֹס.[1]

Plato-raphael.jpg
הדיאלוגים האפלטוניים
הדיאלוגים המוקדמים:
הדיאלוגים התיכוניים:
הדיאלוגים המאוחרים:

תוכן הדיאלוגעריכה

הדמויותעריכה

המשתתפים בדיון זה הם סוקרטס, טימאיוס מלוקרי, הרמוקרטס, וקריטיאס. יש הסבורים שקריטיאס המדבר כאן הוא סבו של קריטיאס המספר על אטלנטיס בדיאלוג הבא.[2]

השיחותעריכה

הקדמה - סוקרטס וקריטיאסעריכה

יום לאחר שסוקרטס הציג בפני שומעיו את המדינה הרצויה והאידיאלית, כפי שמופיע בכתבי אפלטון בדיאלוג המדינה (הרפובליקה). סוקרטס מבקש להבהיר את ההגדרה ולדייק יותר, ואומר בדרך אגב שהיה שמח לשמוע כיצד עיר בשלטון מיטבי כזה הייתה נוהגת עם ערים אחרות. הרמוקרטס מציג את קריטיאס המכיר סיפור כזה.

קריטיאס מספר מסע סולון למצרים שם הוא שומע על מלחמת אתונה העתיקה שהייתה אז מדינה אידיאלית, נגד אטלנטיס. הוא מביא את דברי כהן העיר המצרית צאיס על מחזורי הטבע ארוכי הטווח ועל מחזורי החורבן והתקומה הצפויים לאנושות.

נאום טימאיוסעריכה

לאחר דברי קריטיאס, טימאיוס פותח בנאום מונולוג על העולם החמרי, מטרתו ואפיו.

טימאיוס על העולם החמריעריכה

עולם חמרי לעומת שכלי: קיימת הבחנה בין העולם החמרי המוחש המשתנה והמתכלה כלומר העולם הסופי, אשר קיימים לגביו היבטים לא שכלתניים ותחושות שגויות, לבין העולם הקבוע, האינסופי, הנתפש באמצעות המחשבה בלבד, וניתן לברר את אמיתותה. אחת מטענותיו בעניין זה היא שבעולם החמרי "אין לחתור למצוא אלא סיפורים מסתברים".(29:4)

השינוי הפנימי הנצחי מאליו, והשינוי החיצוני הנובע ממניע: טימאיוס קבע שכל שינוי בהכרח נובע מגורם המשנה אותו, ומכאן מסיק שקיים גורם אשר הביא לקיום העולם המשתנה תדיר, והנע. לגורם המניע קרא אבי היקום או האמן היוצר - ביוונית δημιουργός דמיורגוס. משמעותו המקורית של מושג זה היה במשמעות צר כלי חרס על ידי שינוי החומר שבהם, ולא במשמעות בורא.[2]

הצורות והסדר הטוב וההוגן: מתוך התבוננות בעולם הטבעי ההוגן והמסודר כעת, שבוודאי היה חַסַר סדר קודם יצירתו וסידורו, הוא הסיק שהעולם נוצר בידי הגורם המסדר מתוך אי סדר, על פי התבניות ההוגנות הקיימות בעולם השכל להן קרא הצורות או אידיאות, ששימשו ליוצר העולם כתוכנית פעולה בה הביט.

מטרת היקוםעריכה

הגורם המניע, בהיותו בעצמו טוב, שאף להביא לעולם את הטוב ביותר ככל האפשר. מכיוון שתבניות הצורות הקבועות והאינסופיות הן הטוב ביותר האפשרי, שהרי הן לא כלות ואין בהן לא מוות ולא חסרון, הגורם המניע יצר את הסדר בחומר מתוך התוהו על ידי יציקת החומר לתבניות אלו, או הנעת החומר לפי הצורות.

הוא השתמש במושג Ἀνάγκη (אֲנַיכִי או אנַיכן, כוח ביוונית) לתאר את הגורל הקובע למעשה את הקורה בעולם, לאחר שנברא.

מבנה היקוםעריכה

טימאיוס מתאר את ארבעת היסודות חסרי הצורה מהם עשוי היקום: ארץ, רוח, אש, ומים (אדמה אוויר אש ומים). היסודות מכילים בתוכם תנועה פנימית עצמית שאינה נובעת מדבר, אך יכולה להניע את החומר איתה היא באה במגע.

כדי להבין את העולם יש להבדיל בין טוב לרע, ולהבין שהחומר המונע והמקבל צורה הוא תמיד במגמת שיפור לטובה.

עולם החי: הנפש המחשבתית והגוף החמריעריכה

טימאיוס טוען שהמחשבה יושבת בנפש, הנפרדת מהגוף. העולם כולו הוא יצור חי. מכיוון שבעלי החיים המסוגלים לחשוב הם טובים יותר מחיות חסרי מחשבה, האמן היוצר "נתן את החכמה בנפש, ואת הנפש בגוף" (30:1-2) ובהמשך הדברים: "וכך כמסתבר, העולם הוא יצור חי ובו נפש וחכמה שניתנה בו בידי האמן.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא טימאיוס בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ פסקה 7.2, פילולאוס ואפלטון בערכו של פילולאוס באנציקלופדיה של מכללת סטנפורד (באנגלית, אתר אנציקלופדיית סטנפורד)
  2. ^ 1 2 פילוסופיה יוונית חלק ראשון: מתלס ועד אפלטון, הוצאת מקמילן, לונדון, 1913. עמוד 328 (באנגלית, בכרטסת הספריה הלאומית)