טיפוס מצוקים

פעילות שבה המשתתפים מטפסים למעלה או יורדים למטה על פני תצורות סלע טבעיות או תצורות מלאכותיות
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

טיפוס מצוקים[1][א] או גם טיפוס סלעים היא פעילות שבה המשתתפים מטפסים למעלה או יורדים למטה על פני תצורות סלע טבעיות. המטרה היא להגיע לפסגה של תוואי נוף או נקודת קצה של מסלול מוגדר מראש, מבלי ליפול. בשל אורך המסלול והסיבולת הממושכת הנדרשת, ומכיוון שתאונות נוטות יותר לקרות בירידה מאשר בעלייה, מטפסים על סלעים אינם יורדים בדרך כלל במורד המסלול שבו עלו. נדיר מאוד שמטפס ירד מצוק, בייחוד אם הירידה מורכבת ממספר קטעים (pitch) רב. המטרות בתחרויות טיפוס מקצועניות הן השלמת המסלול בזמן המהיר ביותר או השגת הנקודה הרחוקה ביותר על מסלול ההולך ונעשה קשה יותר ויותר. סקרמבלינג,[ב] היא פעילות נוספת הדומה לזו לטיפוס מצוקים, הכוללת טיפוס על גבעות ותצורות דומות. עם זאת, טיפוס מצוקים בדרך כלל נבדל מפעילות זו בשל השימוש המתמשך בידיים כדי לתמוך במשקל המטפס, כמו גם כדי לספק איזון.

מטפס מצוקים
טיפוס מצוקים

טיפוס מצוקים הוא ספורט תובעני פיזית ונפשית, כזה שבדרך כלל בוחן את כוחו של המטפס, את כושר הסיבולת שלו, את זריזותו ואת שיווי המשקל שלו יחד עם שליטתו המנטלית. הטיפוס יכול להיות פעילות מסוכנת, וידע בטכניקות טיפוס ושימוש בציוד טיפוס מיוחד חיוניים להשלמה של מסלולים בבטחה. בשל סוגים רבים ומגוון רחב של תצורות סלע ברחבי העולם, נהוג לחלק את טיפוס המצוקים למספר סגנונות שונים ותת-תחומים.

היסטוריהעריכה

 
טיפוס מצוקים בגרמניה סביב 1965. שימו לב למחסור בנקודות עגינה ושיטת הקשרים הבלתי בטוחה, המדגימים את הסיסמה של אז "אסור למוביל ליפול"

ציורים המתוארכים לשנת 200 לפנה"ס מתארים סינים המטפסים על מצוקים. בתקופה הקדומה באמריקה נחשבו בני האנסאזי למטפסים מעולים. מטפסים ראשונים באירופה השתמשו בטכניקת טיפוס מצוקים ככישורים הנדרשים להגיע לפסגה בעת טיפוס הרים. בשנות ה-80 של המאה ה-19 החל באירופה ענף טיפוס מצוקים הנפרד מטיפוס הרים.[2]

אף שטיפוס מצוקים היה מרכיב משמעותי בטיפוס הרים בהרי האלפים בתקופה הוויקטוריאנית משערים שספורט טיפוס המצוקים החל ברבע האחרון של המאה ה-19 בחלקים שונים באירופה. טיפוס מצוקים התפתח בהדרגה מיכולת נדרשת לטיפוס אלפיני לפעילות אתלטית נפרדת.

טיפוס עזרים[3][ג] (Aid climbing), טיפוס תוך שימוש בציוד הפועל כמאחז יד או רגל מלאכותיים הפך פופולרי בתקופה בין 1920 ל-1960, ואפשרו טיפוסים בהרי האלפים ובעמק יוסמיטי שנחשבו בלתי אפשריים בלא עזרים אלו. עם זאת, התפתחו טכניקות הטיפוס, הציוד ושיקולים אתיים בהתמדה. מאז הפך טיפוס חופשי (free climbing), טיפוס תוך שימוש במאחזים המורכבים לגמרי מסלע טבעי תוך שימוש בציוד אך ורק לשם הגנה ולא לשם עזרה בעליה, לצורה הפופולרית ביותר של הספורט. טיפוס חופשי התפתח מאז לכמה תת-סגנונות טיפוס כתלות בצורת האבטחה.[ד]

במהלך השנים הלכו ונוצרו שיטות דירוג במטרה להשוות באופן מדויק יותר את הקושי היחסי של טיפוס המצוקים.

סגנוןעריכה

בספרו "כיצד לטפס על מצוקים" (How to Rock Climb) מציין המחבר ג'ון לונג (John Long) שעבור מטפסים בעלי כישורי טיפוס בינוניים לא די בלהגיע לקצה המסלול, חשוב כיצד מגיעים לפסגה. בטיפוס חופשי מבחינים בין שלושה סגנונות של טיפוס:

  • on-sight – טיפוס על המסלול ללא ניסיונות קודמים עליו, בלי ידע קודם עליו ובלא כל עזרים. הסגנון הנחשב ביותר.
  • flash – בדומה ל-"on-sight" טיפוס על המסלול ללא ניסיונות קודמים עליו, בלא עזרים אבל להבדיל מ-"on-sight", עם ידע מוקדם על המסלול, כולל שיחות עם מטפסים שכבר טיפסו על המסלול.
  • Redpoint – טיפוס חופשי של המסלול אחרי שהמטפס כבר טיפס עליו קודם.[4]

סוגי הטיפוסעריכה

מרבית הטיפוסים בתקופה המודרנית הם מהסוג המכונה טיפוס חופשי – טיפוס תוך הסתמכות על הכוח הפיזי של המטפס בלבד, כשהציוד נועד להגנה בלבד ולא לתמיכה – בניגוד לטיפוס עזרים, צורת הטיפוס התלויה בציוד עזר שהייתה דומיננטית בתקופה הראשונה של טיפוס מצוקים. טיפוס חופשי נחלק לכמה סגנונות השונים זה מזה כתלות בבחירת הציוד שבו משתמשים והתצורות של העגינה והחיבל.

ככל שהמסלול מתרחק יותר ויותר מהקרקע מחייב הסיכון ההולך וגובר של פציעות מסכנות חיים אמצעי אבטחה נוספים. קיים מגוון של טכניקות טיפוס וציוד טיפוס שנועדו לספק אבטחה זו. מטפסים פועלים בדרך כלל בזוגות ומשתמשים במערכת של חבלים ועוגנים שנועדו לעצור נפילות. את החבלים והעוגנים אפשר לנצל בדרכים שונות על מנת להתאים לסוגים רבים של טיפוס, והטיפוס בעזרת חבל מחולק לסוגי משנה המבוססים על שיטת האבטחה שבה משתמש המטפס. כללית, טירונים יתחילו טיפוס TopRope או טיפוס בולדרינג פשוט וימשיכו הלאה לטיפוס הובלה ומעבר לכך.

טיפוס עזריםעריכה

עדיין השיטה הפופולרית ביותר לטפס על קירות גבוהים, מטפסים בעזרת עזרים מתקדמים במעלה המצוק תוך הצמדת ציוד עגינה שנועד לסייע בטיפוס ולקדם אבטחה.

טיפוס חופשיעריכה

שיטה המתבססת על הכוח הפיזי והכישורים של המטפס על מנת להשלים את הטיפוס. טיפוס חופשי יכול להסתמך על שיטות אבטחה של TopRop או טיפוס הובלה על מנת לקבוע את ההגנה ותחנות האבטחה. עוגנים, חבלים ואבטחה נועדו לגיבוי והם פסיביים בניגוד לעזרי טיפוס אקטיביים. תת-סוגים של טיפוס חופשי הם טיפוס מסורתי וטיפוס ספורטיבי. טיפוס ספורטיבי. טיפוס חופשי נעשה בדרך כלל כ-"clean lead", שפירושו שלא נעשה שימוש ביתדות להגנה.

קישורים חיצונייםעריכה

ביאוריםעריכה

  1. ^ השם שקבעה האקדמיה ללשון העברית ל-Rock climbing‏[1]
  2. ^ מאנגלית Scrambling, טרם נקבע מונח עברי, ראו באנציקלופדיית הטיפוס
  3. ^ המונח של האקדמיה ל-Aid climbing‏[3]
  4. ^ באנגלית belay

הערות שולייםעריכה