טיפקס (להקה)

להקת רוק ים תיכוני ישראלית

טיפקס היא להקה ישראלית שמשלבת השפעות ים תיכוניות ומוזיקת רוק. במשך שנות פעילותה הרבות השתנה הרכב הלהקה מספר פעמים, אך הבסיס, ובראשו כותב השירים, המלחין והסולן קובי אוז, הבסיסט גל פרמן והגיטריסט רמי יוסיפוב נשאר זהה.

טיפקס
טיפקס מופיעה באירוויזיון 2007
טיפקס מופיעה באירוויזיון 2007
מקום הקמה שדרות עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות שדרות, ישראל
תקופת הפעילות 19882009, 2013
סוגה פופ, רוק מזרחי, מוזיקה ים תיכונית, רוק, מוזיקה עממית, מוזיקה אלקטרונית, מוזיקה מזרח אירופאית, דיסקו, מוזיקת עולם, ראפ
חברת תקליטים הד ארצי
www.teapacks.co.il
חברים
קובי אוז - זמר, קלידים, פזמונאי, מלחין
גל פרמן - גיטרה בס
מוטי יוסף - תופים
רמי יוסיפוב - גיטרה
אדם מדר - כינור, מנדולינה, חצוצרה
שחר ימפולסקי - קלידים
שני יצהרי - שירה
חברים לשעבר
עינב כהן - גיטרה
אבינועם מרטון - קולות, אפקטים ותופים
יואב נגר - תופים
ורד מסיקה ריגר - קולות
רונית שפי - אקורדיון, קלידים, שירה, טמבורין
אבי אלבוחר - אקורדיון וקלידים
דני אברג'יל - גיטרה
נוריאל עמר - עוד, כינור, דרבוקה
אורי מילס - אקורדיון, פסנתר, קלידים
שרון בן צדוק - קולות
נועם ינקלביץ' - קלידים
ביג אם (מאיר עמר) - מכונת תופים, מפיק מוזיקלי
גלעד חזן - כינור ועוד
שי וצר - תופים
אורי אפרת - קלידים
יובל זילברשטיין - קולות
דניאל קריאף - שירה
נועם חן - כלי הקשה
צליל קליפי - שירה
תמיר ימיני - תופים
ספי עספורי הירש - כינור ועוד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הלהקה הוקמה בשנת 1988 ועד לפירוקה בשנת 2009 הקליטה להיטים רבים. לאחר פירוקה שקד קובי אוז על קריירת הסולו שלו והוציא שני אלבומים אישיים. בשנת 2013 הוקמה הלהקה מחדש. הלהקה זכתה שלוש פעמים בתואר להקת השנה במצעד הפזמונים העברי השנתי.

היסטוריה עריכה

 
סולן הלהקה, קובי אוז, בהופעה של להקת טיפקס ביום הסטודנט של האוניברסיטה העברית בירושלים, 21 במאי 1997
 
סמל הלהקה המלווה אותה על עטיפות אלבומיה והופעותיה

בשנת 1988 נפגש קובי אוז, מוזיקאי מתחיל, עם גל פרמן, כשזה עוד טרם עסק במוזיקה. השניים צירפו אליהם מספר חברים מקיבוצים מאזור שדרות, ושינו את הרכבם תדירות, בעיקר עקב גיוס של חברים בלהקה לצה"ל. שם הלהקה המקורי היה "ההוצאה לפועל". לאחר שהלהקה עברה מהדרום לתל אביב שונה שמה ל"טיפקס". השם נבחר מכיוון שרצו חברי הלהקה "למחוק" את הגבולות בין האנשים בישראל. הלהקה שינתה את שמה באנגלית ל-"Tea Packs" (שקיות תה) ב-1995 כדי להבדיל בין המוצר ללהקה.

בתחילת 1990 עברה הלהקה לתל אביב,[1] והקליטה שיר ראשון, "העוול". ההרכב כלל אז את אוז בשירה וקלידים, פרמן על הבס, עינב כהן בגיטרה ותמיר ימיני בתופים. בתום ההקלטה צורפו רמי יוסיפוב ואבינועם מרטון. המפיק דני רכט התמנה לתפקיד מנהל הלהקה ויועצה האמנותי, ובשנת 1992 הוציאה הלהקה אלבום ראשון בחברת "הד ארצי", בשם "שביל קליפות הגרעינים" (השם הוא פרפרזה על הספר "שביל קליפות התפוזים").[2] האלבום כלל מוזיקה מעורבת: פופ עם השפעות של רוק ומוזיקה מזרחית. מילות חלק מהשירים עסקו במחאה לצד שירים פשוטים יותר. האלבום זכה להצלחה מזערית עם צאתו, והתפרסם מתוכו הלהיט, "הרבי ג'ו כפרה", שכתב אוז יחד עם רכט.[3] שיר נוסף שגם זכה להצלחה מועטה מהאלבום הוא "ריקוד הפסדובלה". לימים מכר האלבום 22 אלף עותקים.[4]

בתחילת 1993 הקליטה הלהקה את אלבומה השני, "האחרון בעשירון התחתון". הרכב הלהקה כלל אז את אוז, פרמן, יוסיפוב, ימיני, רונית שפי ואבינועם מרטון, והתארחו בו חיים אוליאל ולהקת שפתיים. השיר המפורסם ביותר באלבום היה לאחד מלהיטיה הגדולים של הלהקה: "בתוך נייר עיתון", שכתב אוז על פי לחן מרוקאי עממי. אוז כתב והלחין את יתר השירים באלבום, ביניהם "זמנים קטנים" ו"עננה". האלבום זכה לפרסום רב יותר מקודמו, ואף להצלחה מסחרית, עם מכירות בגובה 29 אלף עותקים.[4] בתום העבודה על האלבום נפרדה הלהקה ממנהלה דני רכט, שהוחלף ביניב דוידסון.

המהפך הגדול של הלהקה הגיע בשנת 1995, עם הוצאת האלבום "החיים שלך בלאפה". הפעם השתתפו בהקלטות אורי מילס, נוריאל עמר ושרון בן צדוק. בין השירים הבולטים באלבום נכללו "התחנה הישנה", "מה עשית", "יש לי חברה" ו"והפעם שיר אהבה" עם הזמרת רונית בן שמעון. גם באלבום זה כתב והלחין אוז את כל השירים, ועל העיבודים היו אחראים חברי ההרכב. מהאלבום נמכרו 65 אלף עותקים.[4] באותה שנה השתתפה הלהקה בשנית בפסטיגל, עם השיר "הפילון הזה" שהגיע למקום הרביעי.

בשנת 1996 הקליטה הלהקה את אלבומה הרביעי, פסקול הסרט "כלבים לא נובחים בירוק". האלבום הוקלט בביתו של אוז, והיה מעורב מבחינת תוכנו: קטעי דיבור מתוך הסרט (עם חברי החמישייה הקאמרית), קטעים אינסטרומנטליים ("הבלדה לסופי" ו"גחליליות"), רמיקסים לשירים מהאלבום הקודם ("למה הלכת ממני", "יש לי חברה" ו"מה עשית"), גרסאות כיסוי לשירים של אחרים ("היא" של נקמת הטרקטור, "מאמי" של מיכאל מחפוד פטישי, "מתנה לחג" של נושאי המגבעת, "מה אומרות עינייך" ו"זה הזמן לסלוח"), ואף שני שירים מקוריים: "גבר רומנטי" ו"כלבים לא נובחים בירוק". האלבום מכר כ-15 אלף עותקים.[4]

בשנת 1997 הוציאה טיפקס את אלבומה החמישי, "נשיקה לדוד" אותו הם הקליטו בקיבוץ העוגן. אורי מילס ונוריאל עמר נשארו גם להקלטת האלבום הזה, אוז כתב והלחין את רוב השירים, והעיבודים היו של כל חברי הלהקה. מהאלבום התפרסמו השירים "עוד שבת", "סתם", "אני אוהב אותך ממש מוגזם", "איזה עולם" (ששימש כפתיח של סדרת הטלוויזיה "שמש") והדואט "למה הלכת ממנו" עם שרית חדד, שעד אז לא הייתה מוכרת לציבור הרחב. על השיר סתם כתב לימים קובי אוז כי הוא נכתב "באמצע גריפה שקיבלתי אחרי רצח רבין. היה לי חום וכתבתי שיר שנקרא "סתם" - כתבתי ומיד הקלטתי את כל התפקידים והשירה באולפן הביתי שלי". בעיצוב עטיפת האלבום נעשה שימוש בעיצובי "שנה טובה" ישנים ובחוברת הופיעו תמונות של יותר מארבעים הדודים והדודות של חברי הלהקה. האלבום זכה להצלחה מסחרית גבוהה וממנו נמכרו 49 אלף עותקים.[4] במצעד הפזמונים העברי השנתי של רשת ג' לשנת תשנ"ז נבחרה הלהקה כ"להקת השנה". בסוף סיבוב ההופעות שליווה את האלבום הפסיקה הלהקה את הופעותיה באופן זמני, וחבריה שמרו בסוד את מועד ואופן חזרתם לבמה.

בשנת 1998 חגגה טיפקס עשור לפעילותה, והוציאה מיני-אלבום בשם "העצב עבר לגור כאן", שכלל חמישה שירים. האלבום נשמע שונה מכל מה שטיפקס עשתה בעשר שנות פעילותה, והוקלט בצורה שונה: הלהקה נכנסה לאולפן ללא חזרות והזמינה אנשים רבים לבקר ולקחת חלק בתהליך. באלבום שיתף אוז פעולה לראשונה עם "ביג אם" (מאיר עמר), שהיה שותף לעיבודים. האלבום מכר כ-23 אלף עותקים.[4]

בשנת 1999 יצא האלבום "דיסקו מנאייק". האלבום, שהיה אלבום קונספט,[5] המשיך את הקו המוזיקלי החדש של הלהקה והשתתפו בו יותר מ-20 נגנים. האלבום כלל 26 קטעים, חלקם הגדול מעברים קצרים או קטעים אינסטרומנטליים, ואורכו היה כ-78 דקות. בין השירים הבולטים ניתן למצוא את "סמי וסומו", "שלוש בלילה", "בשפכת הזורם" והדואט עם שרית חדד "כשאני איתך אני כמו דג", שנכלל גם באלבומה "כמו סינדרלה" שיצא באותה שנה. האלבום מכר כ-35 אלף עותקים[4] ובשנת 2000 נבחרה הלהקה בפעם השנייה כ"להקת השנה" במצעד הפזמונים השנתי של רשת ג'.

בשנת 2001 הוציאה טיפקס את אלבומה הבא, "יושבים בבית קפה", הפעם ללא המתופף תמיר ימיני שעזב את הלהקה. האלבום הזכיר בסגנונו את אלבומיה הראשונים של הלהקה יותר מאשר את "דיסקו מנאייק".[6] שיר הנושא היה ללהיט גדול, בנוסף ל"כמו לפני עשרים שנה" ו"תזרח". הלהקה זכתה בפעם השנייה ברציפות בתואר "להקת השנה", ו"יושבים בבית קפה" נבחר כ"שיר השנה" במצעד הפזמונים השנתי של גלי צה"ל. האלבום מכר כ-33 אלף עותקים.[4] לאחר הוצאת האלבום הצטרפו ללהקה דני אברג'ל בגיטרה ומוטי יוסף בתופים. באותה שנה השתתפה הלהקה בפעם השלישית בפסטיגל, עם השיר "בצלחת מעופפת" שזכה במקום השלישי.

בשנת 2003 הוציאה הלהקה אלבום אוסף ראשון, "כל הלהיטים". לצד להיטיה הישנים של הלהקה כלל האלבום גם את השיר החדש "ריקודי עמבה", גרסת כיסוי ל"הימים האחרים" של להקת פיקוד מרכז שהוקלטה עבור השירותרום וביצוע משותף עם שרית חדד ל"התקווה".

כעבור שנה הוציא אוז אלבום סולו, "דמעות וים". בניגוד לכל אלבומיהם של "טיפקס", שיצאו בחברת "הד ארצי", יצא האלבום בחברת "הליקון", על מנת לעשות את ההפרדה בין עשייתה של "טיפקס" לעשייתו של אוז. עם זאת, על אף שהיה אוז החתום היחיד על האלבום, העבודה עליו הייתה כאלבום של "טיפקס" לכל דבר וכל חברי הלהקה לקחו חלק ביצירתו.

יוסף ואברג'ל נשארו גם לאלבום הבא של הלהקה, ואליהם הצטרף נועם ינקלביץ' כקלידן. האלבום, "רדיו/מוסיקה/עברית", יצא בשנת 2006. נכללו בו מספר דואטים, בהם "פרח השכונות" עם השחקנית עלמה זק, "כלוב של זהב" עם מירי מסיקה ו"אהבה ראשונה" עם שחר סויסה.

תחרות האירוויזיון 2007 עריכה

טיפקס נבחרה לייצג את ישראל באירוויזיון 2007 שהתקיימה בהלסינקי.[7] באירוע הקדם-אירוויזיון הציגה "טיפקס" ארבעה שירים בעלי מסר נוקב: "12 נקודות", שהביע לגלוג על אופייה המסחרי והלא אמנותי של התחרות; "סלאם סלאמי", שעסק בסכסוך הישראלי-פלסטיני; "כפתור אדום" (‎Push the Button‏") שעסק במאבקי הכוח ואיומי ההשמדה של מדינות כלפי מדינות אחרות; ו-"Voulez-vous" (בצרפתית: "האם אתם רוצים") שמביע לגלוג על התיירים בישראל ועל הישראלים עצמם ביחסם אליהם.[8]

השיר שזכה לייצג את ישראל בתחרות הוא השיר "כפתור אדום".[9] כבר בימים הראשונים לפרסומו של השיר התעוררה סערה תקשורתית באירופה, עקב תוכן השיר, שניתן לפרשו כאילו הוא מתייחס לאיום הגרעיני של איראן כלפי ישראל. בסערה החלה רשת ה-BBC, ובעקבותיה שקלו מארגני תחרות האירוויזיון להחרים את השיר, מכיוון שלטענתם הוא כולל "מסרים פוליטיים לא ראויים".[10] חברי הלהקה הבהירו שהשיר איננו כולל כל מסר סמוי או גלוי לאיראן. בסופו של דבר השיר אושר על ידי הנהלת האירוויזיון.[11]

ב-10 במאי 2007 התקיים שלב חצי הגמר בהשתתפות 28 מדינות. עוד במהלך החזרות התלוננו חברי הלהקה על ניסיונות להצר את צעדיהם האומנותיים, ולמנוע מהם להעביר את המסר שאותו ניסו להעביר בשיר. במהלך שידור השיר נגרמה תקלה טכנית באחד מלוויני השידור להופעת שקופית אדומה למשך 7 שניות. ערעור שהגישו חברי המשלחת הישראלית, ובו טענו כי הדבר יפגע בסיכויי חברי הלהקה לעלות לגמר, נדחה על הסף.[12] בסופו של הערב, משהוכרזו 10 השירים העולים לשלב הגמר, נפקד מקומה של הלהקה מביניהם. תגובתו הראשונית של קובי אוז הייתה "מאוכזבים אבל נהנינו".[13]

פירוק הלהקה עריכה

ב-10 בנובמבר 2008 הודיעה הלהקה על פירוקה לאחר 20 שנות פעילות. הלהקה התפרקה רשמית ב-1 בינואר 2009.[14]

ב-12 באוגוסט 2010 הוציאה חברת עננה אלבום אוסף של הלהקה בשם "טיפקס: האוסף הרומנטי". באלבום זה נכלל לראשונה השיר "כל יום אני כמעט", שיצא כסינגל בשנת 2003 אך לא נכלל באף אחד מאלבומי האולפן של הלהקה.

חזרה לפעילות עריכה

ב-22 באפריל 2013 הודיע סולן הלהקה, קובי אוז, כי הלהקה תחזור לפעילות, וכי חברי הלהקה מתחילים לנגן יחד לצורך כך.[15] כעבור קצת יותר משנה, ב-26 ביוני 2014 נערכה הופעת האיחוד בתל אביב. להופעה וגם לכמה הופעות נוספות בקיץ 2014 נמכרו כל הכרטיסים. ב-28 בפברואר 2016 הוציאה טיפקס את הסינגל והקליפ "מי הפרובנציאל?", שזכה להצלחה בתחנות הרדיו וביוטיוב עם למעלה ממיליון צפיות. בהמשך יצאו סינגלים נוספים: "צמד איילות", "לילה טוב", "מה איתי?" ו"עבודת כפיים" – שיר מחווה ללהקת "שפתיים". בנוסף הוציאה הלהקה אוסף שיצא רק באתר בנדקמפ שנקרא "שירים נוספים" וכולל בין היתר את "ריקודי עמבה", השיר "Танцуем Амба" (שהיא למעשה גרסה נוספת ברוסית לשיר "ריקודי עמבה"), פרומו לשיר שנקרא "עמבה צ'ייסר", ושיר הלהקה מהאירוויזיון "Push The Button". ב-7 בספטמבר 2016 הוציאה הלהקה את אלבומה התשיעי "עבודת כפיים", עשר שנים אחרי אלבום האולפן הקודם "רדיו/מוסיקה/עברית".[16] יום לאחר מכן, ב-8 בספטמבר, הופיעו לראשונה באמפי קיסריה. ההופעה זכתה להצלחה ולביקוש להופעות נוספות בארץ.

ב-7 באפריל 2019 הוציאה לאור הלהקה את הסינגל "גזגז" ברשתות החברתיות והצהירה כי מעתה תתמקד בהוצאה לאור של סינגלים בכל פרקי זמן קצרים ולא ביצירת אלבום בפרקי זמן ממושכים יותר. ב-19 באוגוסט 2019 שחררה הלהקה שיר ברשתות החברתיות בשיתוף הוד מושונוב שנקרא "BBBBBB#" שהוא מעין שיר פארודי על שירי קיץ ומסיבות. ב-9 ביוני 2020 שחררה הלהקה את הסינגל "דחלילים" שתוכנו הוא שיר מחאה המעביר ביקורת על הממסד, התקשורת והפוליטקאים בעיקרו, שנכתב כבר ב-2013 אך הוחלט להוציאו רק ב-2020.

ב-14 במרץ 2021, הוציאה הלהקה את השיר "בקרוב תהיה לי הופעה". ביולי של אותה השנה, הוציאו את השיר "מה יש לך?" בשיתוף עם הזמרת נוי פדלון.

ב-22 במאי 2022 הוציאה הלהקה את השיר "יוקר המחיה", בעקבות משבר יוקר המחיה בשיתוף עם הזמרת נטע אלקיים. ב-27 באוקטובר 2022 הוציאו את הסינגל "שכחנו איך לחלום".[17]

ב-16 באפריל 2023 השתתפו בשיר "היי טק דבקה" של עידו מימון. הלהקה עבדה על אלבום חדש שתואר כ"הכי מצחיק והכי פרוע" שלהם לפני מתקפת הפתע על ישראל. לאחר ה-7 באוקטובר, תוכניות הלהקה שובשו, והם בילו חודשיים בהופעות עבור מפונים וחיילים באירועים שונים, כולל טקסים, אזכרות והלוויות. ב-31 בדצמבר 2023 הם הוציאו סינגל בשם "תגיד משהו", דואט עם שני יצהרי.[18]

סגנון הלהקה עריכה

הסגנון האקלקטי של להקת "טיפקס" בא לידי ביטוי בכך שמאז שהוקמה, יצירותיה נשמעות שונות יחסית אחת מהשנייה. סגנונם נע בין רוק אוריינטלי כבד, לפרקים מורכב ואפל ("האחרון בעשירון התחתון"), מוזיקה אלקטרונית ("דיסקו מנאייק"), ג'אז ("והפעם: שיר אהבה"), ובין נגיעות של מוזיקה אירית. "טיפקס" השתמשה רבות גם בכלים לא אופייניים ללהקת פופ כמו: עוד, כינור, חמת חלילים, פלוגלהורן, ועוד. בעוד סגנון השירים השתנה, הקו האמנותי/רעיוני של הלהקה נשאר זהה.

הלהקה מתאפיינת לעיתים בשירים עם מילים בעלות מסר חברתי נוקב, שבאות לידי ביטוי בטקסט שכותב קובי אוז ללהקה. לעיתים משתמשת הלהקה בתדמיתה כלהקת "חפלות" על מנת ליצור שירים פרודיים על התרבות המזרחית. דוגמה בולטת לשיר שכזה הוא "ריקודי עמבה", שהפך ללהיט בתחנות הרדיו בישראל, בעוד הוא בעצם שיר מחאה נוקב שמבקר את אותם האנשים שרוקדים לצליליו. כמו כן מוטיב החוזר בכל עטיפות אלבומיה של הלהקה ובמהלך ההופעות הוא סמלה - סמל החמסה הנפוץ בעיקר בקרב יוצאי ארצות ערב במזרח התיכון ובצפון אפריקה ונהוג לתלות אותה בעיקר בפתחי הבתים, על הצוואר, במכונית, בארנק, או במחזיק המפתחות ועל פי האמונה מגן על מחזיקו מעין הרע (שיכול להתפרש גם כסמל פארודי או מטעמי אמונה ומסורת של הלהקה).

דיסקוגרפיה עריכה

אלבומי אולפן

פסקולים

מיני-אלבומים

אלבומי אוסף

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אייל לוי, מוסיקה דרומית, מעריב, 19 בפברואר 1990
  2. ^ עמית שהם, ביקורת תקליט - 'הלהקה של החתול שמיל', חדשות, 7 בספטמבר 1992
  3. ^ יואב בירנברג, הביצה הקדושה של טיפקס, חדשות, 14 ביולי 1992
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 עמוס אורן, אחרי 15 שנה: אוסף ראשון ל"טיפקס", באתר ynet, 4 במרץ 2003
  5. ^ שינוי כיוון והצלחה מחודשת, בביוגרפיית הלהקה באתר MOOMA
  6. ^ משה גורלי, ‏יאללה בוא הביתה, קובי, באתר גלובס, 8 באוגוסט 2001
  7. ^ טל פרי, ‏תנו לטיפקס לנצח, באתר גלובס, 24 בינואר 2007
  8. ^ אורי משגב, בעל הבית, באתר הארץ, 27 בפברואר 2007
  9. ^ מרב יודילוביץ', "בסוף יהיה פיצוץ", באתר ynet, 27 בפברואר 2007
  10. ^ מרב יודילוביץ' וסוכנויות הידיעות, באירוויזיון שוקלים להחרים את השיר הישראלי , באתר ynet, 1 במרץ 2007
  11. ^ מרב יודילוביץ', "כפתור אדום" אושר להשתתף באירוויזיון , באתר ynet, 14 במרץ 2007
  12. ^ מירב קריסטל ומרב יודילוביץ', השיר של טיפקס נקטע - ישראל ערערה, באתר ynet, 10 במאי 2007
  13. ^ מרב יודילוביץ', הלסינקי, אירוויזיון: טיפקס לא בגמר, באתר ynet, 10 במאי 2007
  14. ^ אור ברנע, "טיפקס" מתפרקת, באתר ynet, 10 בנובמבר 2008
  15. ^ מנגנים ביחד: להקת טיפקס חוזרת לפעילות, באתר ynet, 22 באפריל 2013
  16. ^   בן שלו, אל תספידו את קובי אוז ו"טיפקס", באתר הארץ, 24 בספטמבר 2016
  17. ^ קשת ברגסון, ‏להקת טיפקס בסינגל חדש: "שכחנו איך לחלום", באתר "סרוגים", 27 באוקטובר 2022
  18. ^ מאיה כהן, איזה עולם: "אנחנו מנסים להחזיק את המשפחות שלנו ולחבק את הקהל", באתר ישראל היום, 31 בדצמבר 2023