טכוגרף הוא מכשיר המותקן ברכב המתעד אוטומטית את מהירותו לאורך זמן והמרחק שנסע, יחד עם פעילות הנהג הנבחר מתוך מבחר מצבים. מצב הנסיעה מופעל באופן אוטומטי כשהרכב בתנועה, וראשי הטכוגרף המודרניים בדרך כלל עוברים בברירת מחדל למצב העבודה השני עם הגעת הרכב למנוחה. מצבי המנוחה והזמינות ניתן לשינוי באופן ידני על ידי הנהג כשהוא נייח.

טכוגרף אנלוגי
תרשים טכוגרף

מערכת טכוגרף כוללת יחידת שולח המותקנת בתיבת הרכב, ראש הטכוגרף ומדיום הקלטה. ראשי הטכוגרף הם מסוג אנלוגי או דיגיטלי. כל הרכבים הרלוונטיים המיוצרים באיחוד האירופי מאז 1 במאי 2006 חייבים להיות מצוידים בראשי טכוגרף דיגיטליים. אמצעי ההקלטה לראשים אנלוגיים הם דיסקיות נייר מצופות שעווה, ולראשים דיגיטליים ישנם שני אמצעי הקלטה:

זיכרון פנימי (שניתן לקרוא עם אחד ממגוון מכשירי ההורדה לקובץ .ddd) וכרטיסי נהג דיגיטליים (כרטיסים המכילים שבב עם זיכרון הבזק).

כרטיסי הנהג הדיגיטליים מאחסנים נתונים בפורמט שאפשר לקרוא מאוחר יותר גם כקובץ .ddd. ניתן לייבא קבצים אלה - הן אלה הנקראים מזיכרון פנימי עם התקן הורדה, והן הקבצים שנקראו מכרטיסי הנהג - לתוכנת ניתוח טכוגרף/תוכנת ארכיון.

נהגים ומעסיקיהם נדרשים על פי חוק להקליט את הפעולות שלהם בצורה מדויקת, לשמור את הרשומות (גם קבצים מהזיכרון הפנימי וגם מכרטיסי הנהג חייבים להישמר) ולספק אותם על פי דרישה לרשויות התחבורה שאחראיות על אכיפת התקנות.

הם משמשים גם בעולם הימי, למשל באמצעות הוועדה המרכזית לניווט בריין.

מקורות עריכה

הטכוגרף הומצא במקור למסילות הרכבת כדי שחברות יוכלו לתעד טוב יותר אי סדרים. הממציא היה מקס מריה פון ובר, עובד מדינה, מהנדס ומחבר. "הטכומטר של דניאל" ידוע בתעשיית הרכבות מאז 1844.[1] מקליט אירועי האסלר הוצג בשנות העשרים.

רגולציה עריכה

מטעמי בטיחות, רשויות מטילות הגבלות על שעות העבודה של נהגים בכלי רכב מסוימים, כגון אוטובוסים ומשאיות. ניתן להשתמש במכשיר טכוגרף כדי לפקח על כך ולוודא כי נעשות הפסקות בהתאם.

באיחוד האירופי עריכה

תקנת EEC[2] מ-20 בדצמבר 1985 הפכה את הטכוגרפים לחובה ברחבי ה-EEC החל מ-29 בספטמבר 1986. (תקנה 1463/70 שנקבעה בתקנה 2828/77 הפכה את הטכוגרפים לחובה החל מ-1 ביולי 1979, ניתן למצוא הפניה לתקנות אלה בתקנה 3821/85).

"הסדר אירופאי ביחס לעבודת כוח אדם נוהג העוסק בתעבורה בינלאומית" (AETR, ראשי תיבות של "Accord Européen sur les Transports Routiers" הצרפתי) נכנס לתוקף ב-31 ביולי 1985.

תקנה 561/2006/EC של האיחוד האירופי שאומצה ב-11 באפריל 2007[3] קובעת את זמני הנהיגה והמנוחה של נהגים מקצועיים.

מעסיקים, המשטרה ורשויות אחרות יכולים לבדוק נתונים אלו בעזרת הטכוגרף.

בישראל עריכה

משנת 1987 הותקנו טכוגרפים ברכבים כבדים בצה"ל.

בסוף שנות ה-80 החלה התקנה וולונטרית של טכוגרפים באוטובוסים שהסיעו תיירים למרחקים ארוכים (בעיקר נסיעות לאילת).

מ-1995 קיימת בישראל חובה להתקין ולהפעיל טכוגרף בכל האוטובוסים והמשאיות.

טכוגרפים אנלוגיים עריכה

רוב הטכוגרפים שיוצרו לפני 1 במאי 2006 היו מהסוג האנלוגי. דגמי ראש טכוגרף אנלוגיים מאוחרים יותר עוצבו באופן מודולרי, המאפשר לראש להשתלב בחריץ DIN סטנדרטי בלוח המחוונים של הרכב. דבר זה אפשר שדרוג קל יחסית לדגמים הדיגיטליים שבאו לאחר מכן ויוצרו בהתאמה לאותם ממדים פיזיים.

ראש הטכוגרף האנלוגי משתמש במחט כדי לעקוב אחרי חריצים על גבי דיסקית נייר מצופה בשעווה אשר מסתובבת לאורך היום. סיבוב מלא של הדיסקית מתעד 24 שעות.

אם הדיסק נמצא בראש מעל 24 שעות, נתונים חדשים יוקלטו על גבי הישנים וכן הלאה עד שהדיסק יוסר. שימוש בדיסק לתקופה ארוכה מזו שנועד לה מהווה הפרה של תקנה 561/2006 של האיחוד האירופי.

ניתן לפענח נתוני מהירות ומרחק שהוקלטו אחד על גבי השני אך מורכב הרבה יותר לפענח את שדה הפעילות שם נתון אחד יכול להמחק בקלות על ידי נתון אחר. ראשי טכוגרפים אנלוגיים לא מספקים שום אינדיקציה לנהג על כך שיש להחליף את הדיסק.

נתונים אנלוגיים ניתנים לאחזור באופן ויזואלי וניתן להסתייע גם בכלי ניתוח ידניים. ניתן גם לסרוק ולנתח דיסקים אנלוגיים באמצעות מחשב, למרות שתהליך המרה אנלוגי לדיגיטלי עדיין דורש פרשנות של מומחה אנושי לקבלת התוצאות הטובות ביותר, בשל פגמים בתקליטור המקור כגון לכלוך וסימני שריטות במשטח השעווה שעלולים להיקרא בטעות כנתונים.

שימוש בחקירת תאונות עריכה

מלבד אכיפת התקנות, בגרמניה לרוב משתמשים בטכוגרפים לחקירת ואכיפת נסיעה במהירות מופרזת. נוהג זה אושר על ידי בית המשפט המחוזי הגבוה בגרמניה בשנות התשעים. כמו כן, לאחר תאונה, הדיסקים נבחנים לעיתים קרובות במיקרוסקופ כדי לגלות את האירועים שהתרחשו במקום ההתנגשות.

שיבוש נתונים עריכה

ניתן לחבל בטכוגרפים בדרכים שונות, כגון סיבוב קל של הסמן, חסימת נתיב הזרוע בעזרת חתיכת גומי או קצף, גרימת קצר למכשיר לתקופות קצרות, מניעה מכוונת של זיהוי תנועת הילוכים בעזרת מגנט, או הפרעה לאספקת החשמל של הטכוגרף (האנלוגי) באמצעות נתיך.

כמובן שניתן גם "לשכוח להכניס" את הדיסק בתחילת העבודה. החלפה בלתי מורשית של הדיסקים (ולאחר מכן השלכת אחת מהשניים, כך שחלק מהפעילויות "נשכחות") ידועה ברחבי אירופה. פעולה נפוצה נוספת היא הוספת פרטיו של נהג נוסף שלא נמצא בפועל ברכב על מנת ליצור רושם שבוצעה החלפה ביניהם בנסיעה ארוכה.

טכוגרפים דיגיטליים עריכה

באיחוד האירופי עריכה

טכוגרפים דיגיטליים הרשו במידה רבה חבלה בנתונים באמצעות הקלטת האותות באופן מוצפן. תקנת האיחוד האירופי 1360/2002 הפכה את הטכוגרפים הדיגיטליים לחובה עבור כל כלי הרכב המתוארים בתקנות ויוצרו לאחר 1 באוגוסט 2005. טכוגרפים דיגיטליים נדרשים החל מ-1 במאי 2006 עבור כל כלי הרכב החדשים עליהם חלה תקנה EWG VO(EWG)3820/85, כפי שפורסם בעלון הרשמי של האיחוד האירופי L102 מ-11 באפריל 2006.

שימוש בטכוגרפים דיגיטליים מיושם במקסיקו מאז 1994, אך לא מדובר בתקנה פדרלית. להטמעות האחרונות שפותחו במקסיקו יש יכולות GPS כמו מיפוי, גובה והפעלת וידאו.

המשטרה ורשויות אחרות יכולים לבדוק נתונים אלו בעזרת הטכוגרף.

בישראל עריכה

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • ארמין מולר: קינצלה. Ein deutsches Industrieunternehmen im 20. Jahrhundert, מהדורה שנייה, פרנץ שטיינר Verlag: שטוטגרט 2014,ISBN 978-3-515-10669-6

ספר גרמני על המצאת הטכוגרף וההיסטוריה של היצרן Kienzle Apparate GmbH (היום VDO).

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא טכוגרף בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ [1] Meyers Konversations-Lexikon, 4th edition (1885-1890)
  2. ^ EUR-Lex – 31985R3821 – EN
  3. ^ "L_2006102EN.01000101.xml". eur-lex.europa.eu.