טל ניצן

סופרת ישראלית

טל ניצן (נולדה ב־9 בנובמבר 1961) היא משוררת, סופרת ומתרגמת ישראלית. זוכת פרס ברנשטיין לשנת 2008, פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2010 ופרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת לשנת 2012.

טל ניצן
טל ניצן
טל ניצן
לידה 9 בנובמבר 1961 (בת 61)
יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק משוררת, סופרת ומתרגמת
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

ניצן היא ילידת יפו. התגוררה בבואנוס איירס (ארגנטינה), בבוגוטה (קולומביה) ובניו יורק (ארצות הברית), כיום חיה בתל אביב.

בעלת תואר ראשון בתולדות האמנות ובלימודים ספרדיים ולטינו-אמריקנים, ותואר שני בספרות כללית והשוואתית, מהאוניברסיטה העברית, ירושלים.

לימדה תרגום שירה בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב, וב-2014 הנחתה סדנה לכתיבת שירה באוניברסיטה העברית, במסגרת פרס דוליצקי לשירה.

ניצן הייתה נשואה למטפס ההרים דניאל קרן ולהם שני ילדים. אחיה הוא הסופר והעיתונאי גבי ניצן.

יצירתהעריכה

ניצן פרסמה שבעה ספרי שירה וערכה שלוש אנתולוגיות לשירה: שני מבחרים משירת אמריקה הלטינית בתרגומה, ואת המבחר 'בעט ברזל' לשירת מחאה עברית[1].

שיריה תורגמו והופיעו באנתולוגיות ובכתבי עת בשפות רבות, ותריסר מבחרים משיריה ראו אור בתרגום.
שיריה הולחנו, בין השאר, על ידי אלונה דניאל, ערן צור, דניאל סלומון, עומר קליין, ענת גוטמן וגל זיו.

תרגמה עשרות יצירות בשירה, בפרוזה ובתיאטרון, מספרדית ומאנגלית.

ב-2015 ראה אור רומן ראשון פרי עטה, "את כל הילדים בעולם", בהוצאת אחוזת בית[2].

בשנת 2017 הקימה עם חברותיה לקבוצת "תיקון" את המוסך, כתב עת מקוון לספרות[3].

עורכת את סדרת "מקומי" לספרות עברית בהוצאת כרמל, ערכה את סדרת "לטינו" לספרות היספנית מתורגמת בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ואת כתב העת "אורות" ליצירה בעקבות יוצרים[4].

ב-2020 יצא לאור רומן שני שלה "הנוסעת האחרונה" בהוצאת עם עובד.

ספריהעריכה

שירהעריכה

פרוזהעריכה

ספרי ילדיםעריכה

  • הרפתקאות דון קיחוטה, עיבוד לילדים ולנוער, (סדרת 'לטינו', הקיבוץ המאוחד, 2006).
  • שקספיר לפני השינה, עיבוד המחזות לסיפורים (אחוזת בית, 2011).
  • בארץ אחרת, (עם עובד, 2013)[14].
  • הבלגן שלי, (עם עובד, ספריית פיג'מה, 2015)[15].
  • גברת עוד, (הקיבוץ המאוחד, 2017).
  • דנית הביישנית ודניאלה אין-דומה-לה, (הקיבוץ המאוחד, 2018).

מבחרים מתורגמים משירתהעריכה

  • Penki langai į sodą ("חמישה חלונות אל הגן"), מבחר משיריה בליטאית, 2009.
  • Architettura d'interni ("עיצוב פנים"), מבחר משיריה באיטלקית, בהוצאת Franco Puzzo Editore,‏ 2010
  • Soirée ordinaire ("ערב רגיל"), מבחר משיריה בצרפתית, בהוצאת Al Manar,‏ 2011.
  • Dans l'esquif étroit ("בסירה הצרה"), ספר אמן בצרפתית, עם האמן Guy Paul Chauder, בהוצאת Al Manar,‏ 2011.
  • Vago ("תועה"), מבחר משיריה בספרדית, בהוצאת Pen Press,‏ 2012.
  • Animale Notturno ("חיית לילה"), מבחר משיריה באיטלקית, בהוצאת Il Laboratorio,‏ 2013.
  • El tercer niño ("הילד השלישי"), מבחר משיריה בספרדית, בהוצאת Pen Press,‏ 2013.
  • O ponto da ternura ("נקודת הרוך"), מבחר משירה בפורטוגזית (ברזיל), בהוצאת Lumme Editore,‏ 2013.
  • At the End of Sleep ("בקצה השינה"), מבחר שירים דיגיטלי, בהוצאת Restless Books, ארצות הברית, 2014.
  • Zu Deiner Frage ("לשאלתך") מבחר משיריה בגרמנית, בהוצאת Verlagshaus Berlin, גרמניה, 2015.
  • Deux fois le même nuage ("אותו ענן פעמיים"), מבחר משיריה בצרפתית, עם עבודות של האמן Albert Woda, בהוצאת Al Manar,‏ 2016.
  • With an Iron Pen (גרסה אנגלית לאנתולוגיה 'בעט ברזל', עם Rachel Tzvia Beck) בהוצאת SUNY Press, ארצות הברית, 2009
  • D'un burin de fer (גרסה צרפתית לאנתולוגיה 'בעט ברזל'), בהוצאת Al Manar,‏ 2013.

תרגומי שירהעריכה

תרגמה משירתם של מיגל דה סרוואנטס, אנטוניו מצ'אדו, פדריקו גארסיה לורקה, ססאר ואייחו, פבלו נרודה, חורחה לואיס בורחס, אוקטביו פס, אלחנדרה פיסארניק ואחרים.

ניצן ערכה ותירגמה שתי אנתולוגיות לשירת אמריקה הלטינית במאה העשרים:

תרגומי פרוזהעריכה

תרגמה מיצירתם של ג'ון סטיינבק, איאן מקיואן, טוני מוריסון, אדית וורטון, אנג'לה קרטר, גבריאל גרסיה מרקס, מריו ורגס יוסה, חואן קרלוס אונטי, אנטוניו מוניוס מולינה[16], ארנסטו סאבטו, מיגל דליבס, אדוארדו מנדוסה, אאוגוסטו מונטרוסו, קרלוס פואנטס, חוליו קורטאסר ואחרים[17].

עיבדה גרסה לנוער של "דון קיחוטה" (סדרת 'לטינו', הקיבוץ המאוחד, 2006)[18], ואת המבחר "שקספיר לפני השינה", עיבוד המחזות לסיפורים (אחוזת בית, 2011)[19].

פרסי ספרותעריכה

אקטיביזם ופעילות פוליטית-ספרותיתעריכה

בשנת 2003 ארגנה וערכה יחד עם המשוררת טלי לטוביצקי ואחרים את האירוע רב-המשתתפים "שירה. מצפון. שלום – שירים ומשוררים לסיום הכיבוש" במועדון צוותא. באירוע, בהנחיית פרופ' נסים קלדרון, נטלו חלק המשוררים אגי משעול, מאיר ויזלטיר, אריה סיון, טהא מוחמד עלי, יהודה אטלס, סלמאן מצאלחה ורועי צ'יקי ארד, המוזיקאיות רונה קינן, שרון בן-עזר ואלונה דניאל, והשחקנים עינת ויצמן ושמעון מימרן

בשנת 2005 ערכה את האנתולוגיה לשירת מחאה "בעט ברזל" (הוצאת חרגול)[23].

באפריל 2013 יזמה מכתב בחתימת עשרות סופרים ואנשי רוח לראש הממשלה במחאה על מדיניות המעצרים המנהליים, ובקריאה דחופה לשחרור העציר המנהלי שובת הרעב סאמר אל-עיסאווי. נוסח אנגלי של המכתב בתרגומה הופץ ביוזמתה מחוץ לישראל[24] ועורר תהודה כחלק מקמפיין בינלאומי לשחרורו[25]. בהמשך אותו חודש התחייבה ישראל לשחרר את אל-עיסאווי בתום שמונה חודשי מעצר, והוא הפסיק את שביתת הרעב שנמשכה תשעה חודשים[26].

בשנת 2014 הובילה ביחד עם רועי ארד מאבק מול בית ביאליק ועיריית תל אביב למען תשלום למשוררים תמורת השתתפותם באירועי ספרות בבית ביאליק. המאבק הוכתר בהצלחה.

ביוני 2016 יזמה וערכה שני אירועי שירה, בתל אביב ('סיפור פשוט') ובחיפה, בסולידריות עם המשוררת דארין טאטור אשר נעצרה והועמדה לדין בגין הסתה לאלימות ותמיכה בארגון טרור בעקבות מספר פרסומים בפייסבוק וביוטיוב[27]

באוקטובר, במלאת שנה למעצרה של טאטור, יזמה טל ניצן גילוי דעת המוחה על המעצר וקורא לשחרורה. למעלה ממאתיים אנשי רוח ואקדמיה ישראלים חתמו על גילוי הדעת, ביניהם חתני פרס ישראל דויד גרוסמן, א.ב. יהושע, טוביה ריבנר, אבישי מרגלית ושמעון זנדבנק[28].

בעקבות טור של בני ציפר בעיתון הארץ שבו הצדיק ניצול מיני של מעריצות צעירות על ידי אמנים[29], יזמה ניצן יחד עם המשוררת ליאת קפלן גילוי דעת ובו הצהירו מאתיים משוררות ומשוררים כי לא ישתתפו בפסטיבל מטולה לשירה כל עוד מכהן ציפר כמנהלו האמנותי[30]

בהמשך יזמה וערכה, עם אחרות, את הפסטיבל האלטרנטיבי 'תיקון' לשירה, שנערך בחודש יוני, במקביל לפסטיבל מטולה, בארבעה מוקדים ברחבי הארץ (שדה בוקר, חיפה, ירושלים ותל אביב) בהשתתפות עשרות משוררות ומשוררים[31].

המוזיקאי דרור בן-יעקב הלחין את טקסט המחאה של טל ניצן, "כשלא היה אכפת לי", וכלל אותו באלבום 'על החיים ועל המוות'[32][33].

בתגובה לביקורת מצד השרים מירי רגב ואביגדור ליברמן על גלי צה"ל בגין שידור תוכנית על מחמוד דרוויש, ערכה והנחתה אירוע מחווה לשירת דרוויש בחנות הספרים 'המגדלור'[34].

בינואר 2018 יזמה וארגנה את גילוי הדעת של הסופרים והסופרות נגד גירוש מבקשי המקלט - מביטויי המחאה הראשונים נגד תוכנית הגירוש ההמונית[35].

קישורים חיצונייםעריכה

  אתר האינטרנט הרשמי של טל ניצן

מיצירתה:

הערות שולייםעריכה

  1. ^ על האנתולוגיה בעט ברזל באתר של הוצאת חרגול
  2. ^ את כל הילדים בעולם
  3. ^ הַמּוּסָךְ מוסף לספרות, באתר הספרייה הלאומית
  4. ^ סדרת 'מקומי' באתר הוצאת כרמל (ארכיון)
  5. ^ מעין הראל, תמונה אסתטית של סכנה, באתר הארץ, 29 במאי 2006
  6. ^ ביקורות:
    אלי הירש, כיסופים, באתר ynet, 3 בפברואר 2008
    "במצולת המבט שאי אפשר עוד לעצום", מאמר של דנה אמיר על "קפה השמש הכחולה" באתר של 'מקום לשירה'
  7. ^ ביקורות:
    אלי אליהו, המשוררת טל ניצן יודעת לבעוט, באתר הארץ, 18 ביוני 2009
    דנה אמיר, צד הצעקה | "לשכוח ראשונה", באתר הארץ, 12 באוגוסט 2009
    אלי הירש, על "לשכוח ראשונה", ידיעות אחרונות 28 באוגוסט 2009
  8. ^ ביקורות:
    אלי הירש על "להביט באותו ענן פעמיים", ידיעות אחרונות, 21 בדצמבר 2012
    ספרה החדש של טל ניצן "להביט באותו ענן פעמיים" באתר אינדיבוק
    ארז שוייצר, החיבוק החולף, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2012
    דנה אמיר, איך אפשר לקרוא לציווי הזה, באתר כתב העת "אודות", 11 בדצמבר 2017
  9. ^   אמיר בקר, "אין דָבָר שקֵט יותר/ מהמַכּוׂת הנִחָתוֹת על אֲחֵרים", באתר הארץ, 6 ביולי 2015
  10. ^   יותם ראובני, "אטלנטיס" של טל ניצן: תקווה עמומה לאפשרות אחרת מעבר למועקה, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2019
  11. ^ ביקורות:
      אברהם בלבן, גן הילדים כ"בריכה של פיראנות", באתר הארץ, 22 במאי 2015
    חגית חוף, הילד השמימי, במוסף 'שבת', 6 בנובמבר 2015 - על "את כל הילדים בעולם"
  12. ^ עופרה עופר אורן, "הנוסעת האחרונה": מי תגלם את נינה?, בבלוג "סופרת ספרים", 12 במרץ 2020
      איתן גלס, "הנוסעת האחרונה" מנסה לשקף את ה"כאן ועכשיו" הישראלי, אבל התוצאה פלקטית ולא בוגרת, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2020
  13. ^ לילך קרסנטי, שבריריות החלום, באתר "מעלה", דצמבר 2021 - על "איך לנצח את העצב בשלושה צעדים"
  14. ^ ביקורות:
      מור דבורקין-פוגלמן, עכבר העיר, ספרי ילדים: "בארץ אחרת" מבטיח עתיד טוב יותר, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2013
    יותם שווימר, ילדות קרועה בין יבשות, שפות וארצות, באתר ynet, 22 באוקטובר 2013 - על "בארץ אחרת"
  15. ^   "יותר מדי אור" וספרים חדשים אחרים, באתר הארץ, 5 בפברואר 2016
  16. ^   עינת טלמון, מאה שנים של בדידות, הגרסה הספרדית, באתר הארץ, 2 בפברואר 2014
  17. ^   שלומית כהן־אסיף, משחק הזיכרון של קורטאסר, באתר הארץ, 13 במרץ 2013
  18. ^ יצחק גל-נור, גם בכל אחד מאיתנו הדון והסאנצ'ו מתערבבים זה בזה, באתר הארץ, 24 ביולי 2006
  19. ^ רונית רוקאס, עכבר העיר, התרגום שהלך לאיבוד: טל ניצן מרחיקה את הילדים משקספיר, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2011
  20. ^ הזוכים בפרס לספרי ביכורים, באתר הארץ, 31 ביולי 2002
  21. ^ שירי לב-ארי, לא נמצא זוכה בפרס ברנשטיין לרומן עברי, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2008
  22. ^ מיה סלע, פרס טשרניחובסקי לתרגום בסך 18 אלף שקל יוענק לד"ר עמינדב דיקמן וטל ניצן, באתר הארץ, 29 במאי 2012
  23. ^ דוד זונשיין, עת לשיר בעט ברזל, באתר הארץ, 30 במרץ 2005
  24. ^ אינטלקטואלים ישראלים קוראים לשים קץ למעצרים המנהליים
  25. ^ ידיעה ב-Huffington Post
  26. ^   יהונתן ליס וג'קי חורי, סופרים במכתב לרה"מ: שחרר את העציר שובת הרעב, באתר הארץ, 14 באפריל 2013
  27. ^ מערכת ערוץ התרבות, ‏"אני מתביישת להיות אזרחית במדינה שרודפת משוררים", באתר ‏מאקו‏‏, ‏28 ביוני 2016‏
  28. ^ גילוי דעת לשחרורה של דארין טאטור, באתר "העוקץ", 13 באוקטובר 2016
  29. ^ טל ניצן, ‏טור ההתנצלות של בני ציפר: מראה בפני "הארץ", באתר ‏מאקו‏‏, ‏9 במרץ 2016‏
  30. ^   גילי איזיקוביץ, עשרות משוררים מסרבים להשתתף בפסטיבל מטולה בניהולו האמנותי של בני ציפר, באתר הארץ, 7 במרץ 2016
  31. ^ פסטיבל 'תיקון' לשירה (ארכיון)
  32. ^ השיר "כשלא היה אכפת לי"
  33. ^ כתבה על הסטטוס שהפך לשיר
  34. ^ אירוע מחווה למחמוד דרוויש
  35. ^ אלעד זרט ואלישע בן קימון, זעקת הסופרים נגד גירוש הפליטים: "אסור שמדינת ישראל תחולל אסון הומניטרי", באתר ynet, 18 בינואר 2018