טמוקו

עיר בצ'ילה

טמוקוספרדית: Temuco) היא עיר וקומונה בדרום צ'ילה, היא בירת פרובינציית קאוטין ובירת מחוז אראוקניה והעיר הגדולה ביותר בו. בעקבות הגישה הנוחה שלה הן לעמק האנדים והן לחוף משמשת טמוקו כמוקד הכלכלי התרבותי התיירותי וההיסטורי של אראוקניה. העיר ממוקמת כ- 670 קילומטרים מדרום לבירה, סנטיאגו, היא משתרעת על פני שטח של 464 קמ"ר וע"פ מפקד האוכלוסין לשנת 2017 מתגוררים בה 282,415[1] תושבים.

טמוקו
Temuco
Escudo de Temuco.svg
סמל טמוקו
Temuco - mirador Ñielol.jpg
מדינה צ'ילהצ'ילה  צ'ילה
מחוז אראוקניהאראוקניה  אראוקניה
תאריך ייסוד 24 בפברואר 1881
שטח 464 קמ"ר
גובה 360 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 282,415 (2017)
 ‑ במטרופולין 358,541 (2017)
קואורדינטות 38°44′00″S 72°40′00″W / 38.733333°S 72.666667°W / -38.733333; -72.666667
אזור זמן UTC -4
www.municipalidadantofagasta.cl
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יחד עם העיר הסמוכה פאדרה לאס קאסאס הן נקראות גראן טמוקו ומונות 358,541 תושבים מה שהופך אותה למטרופולין המאוכלסת ביותר בדרום צ'ילה.

מקור השםעריכה

מקור השם הוא בשפת בני המפוצ'ה ומשמעותו היא "מי טמו". "טמו" הוא שמם הנפוץ של שני מיני עצים המאופיינים בקליפה כתומה-אדומה ועל ידי פירות ועלים ארומטיים שמשמשים את בני המפוצ'ה בדרך כלל למטרות רפואיות.

 
העץ שמהווה מקור השם טמוקו

השילוב בין המילים "טמו" ו- "קו" (מים) משקף ככל הנראה את העובדה שעצים אלו צומחים לעיתים קרובות לצד מקורות מים.


היסטוריהעריכה

העיר הוקמה ב-24 בפברואר 1881 כמבצר בזמן כיבוש אראוקניה ונקראה פוארטה רקברן.

 
מפת התקדמות הגבול הצ'יליאני הדרומי בשנת 1870 במהלך תהליך כיבוש אראוקניה.

לאחר מכן המבצר הפך לעיר שגדלה במהירות, ובמפקד האוכלוסין ב-1895 היו בה כ-7,000 תושבים. ב-1908 פרצה בעיר שרפה גדולה שפגעה בכשליש מהמבנים בעיר. בשנות ה-60 של המאה ה-20 נאמדה אוכלוסיית העיר בכ-70,000 תושבים, ועשור מאוחר יותר מנתה אוכלוסיית העיר כ-110,000 נפש. העיר נפגעה במהלך רעידת האדמה בצ'ילה ב-2010, וכן הושפעה ממספר רעשים משניים לאחר מכן.


דמוגרפיהעריכה

על פי מפקד האוכלוסין שנערך בשנת 2017 העיר מונה 282,415 תושבים, ו-358,541 תושבים בגראן טמוקו[1]. אחד המאפיינים הדמוגרפיים הייחודיים של טמוקו הוא הנוכחות הבולטת של בני המאפוצ'ה,המהווים כחמישית מהאוכלוסייה בעיר.

אחוז גדול של התושבים הם צאצאים של מתיישבים שהגיעו מאירופה אחרי הקמת העיר בשנים 1883-1901 בעיקר מגרמניה, שווייץ, ספרד, צרפת, איטליה ובריטניה. בנוסף במהלך מלחמות העולם הגיע גל שני של מהגרים ממדינות אחרות באירופה כמו הולנד, אוסטריה, קרואטיה, ארמניה, יוון ופורטוגל. כמו כן בשנות השלושים של המאה ה-20 במהלך מלחמת האזרחים בספרד הגיע גל נוסף של מהגרים מספרד, ובסוף שנות החמישים לאחר סיום מלחמת קוריאה ובעקבות תוכנית העתקה לצ'ילה של האו"ם הגיעה גל של פליטים קוריאנים, סינים ויפנים.

ישנן גם קהילות קטנות של יהודים (שהגיעו ממקדוניה, רוסיה, פולין, והונגריה) וערבים ( מלבנון, סוריה ופלסטין). התרחשות זו של הגירה מאירופה ואסיה, ובמידה פחותה, של יהודים וערבים, מסייעת להסביר את החלוקה למועדונים, בתי הספר ואזורים שונים בעיר טמוקו.

חינוךעריכה

בעיר נמצאות שתי אוניברסיטאות מרכזיות: אוניברסיטת החזית (בספרדית: Universidad de La Frontera) והאוניברסיטה הקתולית של טמוקו.

תחבורהעריכה

נמל התעופה מַקֵאוּאֵה נמצא במרחק של כ-5 קילומטרים דרום-מערבית לעיר והוא מציע טיסות למספר ערים בתוך צ'ילה.

תרבותעריכה

לשירה הצ'יליאנית יש שורשים עמוקים בעיר. זוכי פרס נובל לספרות גבריאלה מיסטרל ופבלו נרודה חייו שניהם בעיר.

הקהילה היהודיתעריכה

בראשית המאה ה-20 החלה הגירת יהודים מקהילת ביטולה שבאזור מקדוניה לטמוקו. ב-1916 הוקם מרכז קהילתי ומועדון נוער. ב-1919 הצטרפה הקהילה לקונגרס הקהילות היהודיות בצ'ילה. ב-1929 נמנו בעיר 203 יהודים יוצאי ביטולה ובעיר הוקם בית כנסת לקהילה. הרב שבתאי ג'אין מונה לנשיא כבוד של הקהילה. ב-1930 הגיע לעיר גל מהגרים נוסף מביטולה והקהילה שהייתה במצב כלכלי קשה התקשתה לקלוט אותם. במועד זה מנתה הקהילה 300 משפחות. ב-12 בספטמבר 1935 החריבה שרפה את מבני הקהילה. בקרב בני הקהילה נרשמה פעילות ציונית ענפה.[2][3] בראשית המאה ה-21 מנתה הקהילה בטמוקו 20 משפחות.[4]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא טמוקו בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 WEB DISEMINACIÓN CENSO 2017, resultados.censo2017.cl
  2. ^ שלמה אלבוחר, קהילת מונסטיר (ביטולה), מקדוניה, הוצאת הספרייה הציונית, ירושלים, 2005, עמודים 415-406.
  3. ^ Mark Cohen, Last Century of a Sephardic Community, Foundation for the Advancement of Sephardic Studies and Culture, New York, 2003, pages 108-109.
  4. ^ הקהילה היהודית בטמוקו, באתר en.turismojudaico.com (באנגלית).