טנהויזר

אופרה גרמנית

טנהויזרגרמנית: Tannhäuser) היא אופרה מאת ריכרד וגנר ודמות באגדה גרמנית. אופרה בת שלוש מערכות זו שייכת לתקופת הביניים של יצירתו של וגנר. הליברית של האופרה נכתב על ידי וגנר עצמו, כמו בשאר האופרות שיצר, ובהשראת שירו של המשורר היהודי גרמני היינריך היינה המבוסס על אגדה גרמנית מימי הביניים.. האופרה הועלתה לראשונה בשנת 1845.

טנהויזר וונוס בוונוסברג

צלילי הפתיחה של האופרה הושמעו בטקס הפתיחה של הקונגרס הציוני העולמי השני ב-1898.[1]

סיפור העלילה עריכה

מערכה I עריכה

הגיבור הראשי בעלילה הוא טנהויזר, אביר ומשורר אשר מצא את ונוסברג, משכנה התת-קרקעי של האלה הרומית ונוס. לאחר ששהה שם במשך כשנה כמאהבה של ונוס, נמלא טנהויזר חרטה על מעשיו וגעגועים אל הארץ, והוא משתחרר מכבלי האהבה של ונוס. ההר נמצא בגרמניה בסמיכות לטירת וורטבורג.

בהמשך המערכה, כשטנהויזר עוזב את ונוסברג, הוא שומע שיר של נער על בוא מאי, ואת שירת הצליינים היוצאים לעליית רגל לרומא, וכך הוא מתוודע שהגיע בבטחה אל הארץ. חבורת אצילים, גם הם מינזינגר (רטובדורים גרמנים) עוברים במסע צייד ומגלים שם את חברם היינריך טנהויזר, הם שמחים על הימצאו לאחר ההיעלמות הארוכה ושואלים אותו היכן שהה כל הזמן הזה; טנהויזר עונה כתשובה כי "נדד בארצות רחוקות" והוא ירצה להמשיך בנדודיו, ושיעזבו אותו במנוחה (כנראה משום שהוא יודע כי שהותו בונוסברג נחשבת לחטא), אך כשטנהויזר מתוודע לכך שהנסיכה אליזבת (שהייתה מאוהבת בו עוד לפני כן) שקעה בצער מאז שנעלם, הוא מחליט לחזור אליה, לטירת וורטבורג.

מערכה II עריכה

טנהויזר מגיע אל טירת וורטבורג, מקום מושבה של אליזבת, בת המושל הרמן, שהייתה מאוהבת בו כל השנים. אליזבת מקבלת בשמחה את טנהויזר ויחד אתו הולכת לתחרות שירה שנערכת במקום. סצנת הכניסה לתחרות וקבלת הפנים למשתתפים מלווה בשירת מקהלה נהדרת. טנהויזר שמשתתף בתחרות, שומע את שירי שאר המתמודדים, על אהבה, אושר וגן-עדן ומתמלא בזעם, על כך שהמשוררים שרים על נושאים שמעולם לא חוו את חוויתם, ופורץ בשירה על צביעותם ועליבותם של שאר המשוררים, וכך הוא חושף את סיפור אהבתו לוונוס. הדבר נחשב לחטא נורא, ורק התערבותה של אליזבת מצילה את טנהויזר מחרבותיהם של האבירים. שוב נשמעת שירת הצליינים וטנהויזר מסכים לעלות לרגל לרומא יחד עמם ולבקש את מחילתו של האפיפיור.

בתחרות השירה משתתפות דמויותיהם של מינזינגר מימי הביניים כגון ולטר פון דר פוגלווידה.

מערכה III עריכה

אליזבת מחכה לשובו של טנהויזר כשהיא מלווה בחברו הטוב וולפראם פון אשנבאך (גם הוא מינזנגר ודמות היסטורית). גם וולפראם מאוהב בה. נשמעת המקהלה המפורסמת של עולי הרגל השמחים לחזור למולדתם האהובה. אליזבת הולכת ביניהם כדי למצוא את טנהויזר, אך הוא לא חזר. ביאושה היא מתה. וולפראם שר את הסרנדה המפורסמת על "כוכב הלילה" בה הוא מתפלל על נשמתה. רק אז מגיע טנהויזר כשבגדיו קרועים. האפיפיור אורבן החמישי לא סלח לו אלא קילל אותו לנצח. הוא אמר שרק אם המטה שבידו (ביד האפיפיור) יפרח, תהיה גאולה לחוטא. טנהויזר רוצה לחזור לונוסברג ולהתנתק מן הארץ ורואה חזיונות של ונוסברג ואת קריאותיה של ונוס לשוב אליו, אך הוא מצליח להתגבר עליהם כשהוא קורא בשמה של אליזבת. כשהוא רואה את לווית אליזבת, הוא מתרפק על גופתה ומבקש שתבקש בעבורו מחילה מאלוהים. הוא מת ותוך כדי כך המלווים והצליינים מכריזים על נס - המטה שבידי האפיפיור פרח. טנהויזר נגאל.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא טנהויזר בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה