טסית דם
טַסִּית דָּם (בלועזית: תְּרוֹמְבּוֹצִיט) היא תא חסר גרעין והקטן ביותר בזרם הדם. לטסית הדם צורה דיסקואידית בקוטר של כ-3 מיקרון. תפקיד הטסיות הוא בקרישת הדם, תהליך שבו משתתפים גם חלבונים הנמצאים בפלזמת הדם ונקראים פקטורי קרישה, ודופן כלי הדם. הטסיות מצטברות במקום בו כלי הדם נפגע, סותמות את החור כמו "פקק" ומפרישות חומרים המעודדים ריפוי פצעים[1].
 | |
| מימין לשמאל: תא דם לבן, טסית דם ותא דם אדום. צולם באמצעות מיקרוסקופ אלקטרונים סורק (SEM) | |
| שיוך | תא דם, non-nucleated solocyte |
|---|---|
| התפתחות מתוך |
מגקריוציט  |
| תיאור ב |
המילון האנציקלופדי הקטן ברוקהאוס ואפרון |
| מזהים | |
| FMA |
62851 |
| קוד MeSH |
A11.118.188 |
| מזהה MeSH |
D001792 |
| מערכת השפה הרפואית המאוחדת |
C0005821 |
  | |
מחלות מסוימות נובעות ממבנה לא תקין, מהרס או מקצב ייצור לקוי של טסיות הדם. מחלות אלו עלולות לגרום לקרישה מוגברת ועקב כך לחסימה לא רצויה של כלי דם, למשל אוטם שריר הלב או אוטם מוחי; או לחלופין לקרישה מועטה מדי של הדם ובעקבותיה דימומים.
במקרה של מיעוט טסיות דם או אי תפקוד שלהם ,ניתן לתת עירוי טסיות דם. טסיות דם נשמרות בבנק הדם למשך שבוע בטמפרטורת החדר בטלטול. ניתן לתת עירוי מתורם יחיד או מנה של 6 תורמים שונים.
פיזיולוגיהעריכה
ייצור טסיות הדם בגוףעריכה
טסיות הדם נוצרות במח העצם כמו שאר תאי הדם: כדוריות הדם האדומות ותאי הדם הלבנים. הטסיות עצמן נוצרות מתאי ענק במח העצם הנקראים מגהקריוציטים, בתהליך מיוחד בו המגהקריוציטים מיצרים שלוחות פלזמטיות שבקצותן מתארגנות הטסיות. המבנה מכונה קדם-טסיות (proplatelets).
ריכוז הטסיות בדם נע בין 150,000 ל-400,000 טסיות למיקרוליטר (מילימטר מעוקב) דם. ייצור הטסיות מואץ על ידי טרומבופויאטין, הורמון המופרש בעיקר על ידי הכבד, שנקשר לטסיות בזרם הדם.
מחזור חייםעריכה
אורך חיי הטסיות נע בין שבוע ל-10 ימים. בתום תקופה זו, הטסיות מפורקות על ידי הטחול. לכן, פגיעה בתפקוד הטחול עלולה לגרום לעלייה בכמות הטסיות בדם, בעוד שפעילות יתר של הטחול (היפרספלניזם), (המתרחשת, למשל, במחלת גושה ובלוקמיה), יכולה להביא לסילוק מוגבר של הטסיות ולרמות נמוכות (תרומבוציטופניה) שלהן בספירת הדם.
תפקודעריכה
טסיות הדם מופעלות כאשר הן באות במגע עם חומר מפעיל. חומרים עיקריים אשר יכולים לגרום להפעלה של טסיות דם הם:
- קולגן, אשר נחשף כתוצאה מפגיעה בתאי האנדותל של דפנות כלי הדם
- טרומבין
- ADP
- רצפטורים המבוטאים על-גבי תאי דם לבנים
כתוצאה מההפעלה, טסיות הדם מפרישות חומרים כמו ADP ותרומבקסן, אשר מפעילים טסיות דם נוספות. ההפעלה גורמת גם להעברה של פוספוליפידים טעונים שלילית מהצד הפנימי לצד החיצוני של ממברנת הטסית (תנועת flip-flop), אשר יוצרים סביבה הנחוצה לפעילות פקטורי הקרישה. טסיות הדם נצמדות אחת לשנייה בעזרת חלבון הפיברינוגן, המשמש כגשר בין טסיות שכנות, וכך נוצר מעין פקק. בזמן שפעול הטסיות, ריכוזי המיוזין והאקטין הגבוהים שבשלד התוך תאי עוברים שפעול שגורם לשינוי צורה של הטסית, השתטחות שלה, והתכווצות הקריש לאחר שנוצר.
רמות חריגות של טסיות דם ומחלותעריכה
בספירת דם, הרמות התקינות של הטסיות הן בין 150,000 ל-450,000 טסיות לכל מיקרוליטר (מילימטר מעוקב) של דם. ל-95% מהאנשים הבריאים, רמת טסיות הדם תמצא בטווח זה. בעוד שייתכן שלאדם בריא רמת הטסיות תחרוג מטווח זה, החריגה יכולה גם להצביע על מצב של מחלה.
רמות נמוכות באופן חריג של טסיות דם (תרומבוציטופניה) קשורות לבעיה בייצור טסיות, הרס מוגבר של הטסיות (ייצור נוגדנים עצמיים נוגדי טסיות), צריכה מוגברת של טסיות עקב דימומים, הרס טסיות בטחול מוגדל או מחלות גנטיות. בדרך כלל ירידה ברמת הטסיות לא תגרום תסמינים ותתגלה במקרה בספירת דם, אך מתחת ל-50,000 טסיות למיקרוליטר יכולים להופיע שטפי דם תת-עוריים, ונטייה לדמום מוגבר בזמן חבלה, ומתחת ל-10,000 עלולים להופיע דימומים פנימיים. מתחת ל-5000 (מצב נדיר בדרך כלל) הסכנה בדמום פנימי ספונטני גבוהה מאוד ודרוש טיפול מיידי, עירוי של טסיות או טיפול כנגד נוגדנים ההורסים את הטסיות כמו קורטיזון או עירוי של IVIG לווריד.
רמות גבוהות באופן חריג של הטסיות (תרומבוציטוזיס) יכולות לנבוע ממגוון מחלות, כגון זיהומים, מחלות דלקתיות, מחלות טרום סרטניות, ועוד. ברמה גבוהה מאוד של טסיות הדם עלולים להיווצר קרישי דם באופן ספונטני בגוף. לרוב, מצב זה נגרם ברמת טסיות מעל 1,000,000 (מיליון) למיקרוליטר, רמה שבדרך כלל נובעת ממחלה ספציפית ונדירה של מח העצם הנקראת תרומבוציטוזיס ראשוני.
ירידה בתפקוד הטסיות יכולה לנבוע מטיפול תרופתי (למשל אספירין ופלאביקס, המיועדים למעשה להפחית את תפקוד הטסיות על מנת למנוע קרישת יתר), או ממחלות גנטיות.
הטיפול ברמות נמוכות של טסיות כולל לרוב מעקב אחר רמתן בדם, טיפול בגורם לירידה ברמתן, הפסקת תרופות הפוגעות בייצור הטסיות, ובמקרים מיוחדים עירוי דם - כאשר הספירה היא מתחת ל-5,000 טסיות למילימטר מעוקב, במצב שבו נגרמה חבלה חמורה לגוף או לפני ניתוח בו קיימת סכנה לדמום.
היסטוריהעריכה
הראשון שתיאר את טסיות הדם היה הרופא הגרמני מקס שולצה. הוא תיאר את הטסיות כתאים הקטנים בהרבה מתאי הדם האדומים, ואשר משתתפים לעיתים ביצירה של חומר פיברילי. בהתבסס על ממצאים אלה, גיליו ביזוזרו (1846 - 1901), שחקר את זרימת הדם בדו-חיים, צפה לראשונה במיקרוסקופ בהצטברות של תאים אלה באתרים של פגיעה בצינורות הדם, וביצירה של קרישי דם. תצפיות אלה אישרו את תפקידן של הטסיות בתהליך הקרישה.
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
- טסית דם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- טסיות דם, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שולייםעריכה
- ^ A. V. Hoffbrand, Hoffbrand's essential haematology, Chichester, West Sussex: WILLEY Blackwell, Seventh edition, 2016, מסת"ב 978-1-118-40867-4