פתיחת התפריט הראשי

טעמא דקראעברית: טעמו של המקרא) הוא מושג תלמודי, ופירושו הסבר לציווי מקראי שטעמו אינו מופיע במקרא. ההסבר ניתן על פי סברה.[1]

פסיקת הלכה על פי "טעמא דקרא"עריכה

בתלמוד מובאת מחלוקת תנאים האם ניתן לדון על פי הטעם שנראה לנו מסברה ולחדש הלכות על פיו, או שאין לחלק דינים ללא מקור מן המקרא. דעת רבי שמעון שאנו רשאים לדון מסברא מהו "טעמא דקרא" ולחדש על פיו דינים, ואילו דעת רבי יהודה שאין דורשים "טעמא דקרא".[2]

מחלוקת התנאים אינה נוגעת לשאלה אם יש לאדם לפרש טעמים בפסוק, אלא רק בשאלה האם אפשר להוציא על פי זה הלכות למעשה.

טעמים במקראעריכה

במקרא לא מופיעים טעמים לציוויי התורה, פרט לשני מקומות - האחד בציווי "לא ירבה לו נשים", והשני בציווי "לא ירבה לו סוסים". הטעם שהסתירה התורה בשאר המקומות את הטעם פירש התלמוד כדי שלא יבוא האדם להתיר לעצמו מתוך הנחה שהטעם לא שייך במקרה שלו.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הרב מיכאל אברהם, טעמא דקרא, באתר המכון הגבוה לתורה, אוניברסיטת בר-אילן
  2. ^ בבא מציעא קטו א; סנהדרין כא א
  ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.