טענה מקדמית

טענה מקדמית היא טענת הגנה העולה בדיון משפטי ומבקשת לבטל את הדיון ללא התייחסות לגופן של הטענות והראיות שהובאו לדיון, עקב פגם מהותי בעצם הגשת העניין לבית המשפט. הצגתה של טענה מקדמית היא בדרך כלל בתחילתו של המשפט, אך ניתן להעלותה גם בהמשכו.

במשפט פלילי

עריכה

סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי מונה עשרה סוגים של טענות מקדמיות:

  1. חוסר סמכות מקומית: כתב האישום אמור להיות מוגש במחוז שיפוט אחר מזה שיש להגישו.
  2. חוסר סמכות עניינית: בית המשפט שבו הוגשה התביעה אינו מוסמך לדון בה מחמת נושאה. דוגמה: לבית משפט השלום הוגשה תביעה נגד קטין, שהיא בסמכותו הבלעדית של בית משפט לנוער.
  3. פגם או פסול בכתב האישום;
  4. העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה;
  5. זיכוי קודם או הרשעה קודמת בשל המעשה נושא כתב האישום: על מעשה מסוים ניתן להעמיד לדין רק פעם אחת. אם אדם הועמד לדין על מעשה מסוים, וכבר זוכה או הורשע, אין לחזור ולהעמידו לדין על מעשה זה (אך ניתן לערער על הזיכוי או ההרשעה).
  6. משפט פלילי אחר תלוי ועומד נגד הנאשם בשל המעשה נושא כתב האישום;
  7. חסינות: לעומד לדין ניתנה חסינות בחוק מפני העמדה לדין על העבירה שבה הוא מואשם. דוגמאות לכך הן חסינות דיפלומטית וחסינות חברי הכנסת.
  8. התיישנות: העבירה המדוברת התרחשה לפני זמן רב, ולפי כללי ההתיישנות חלף הזמן שבו ניתן להעמיד לדין בגין עבירה זו.
  9. חנינה: כאשר אדם קיבל חנינה טרם תחילת משפטו או במהלך המשפט (כפי שקרה לנאשמי פרשת קו 300), אין להמשיך בהליך המשפטי.
  10. הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית (ראו: הגנה מן הצדק).

כאשר התקבלה טענה מקדמית, רשאי בית המשפט לתקן את כתב האישום או לבטל את האישום, ובמקרה של חוסר סמכות רשאי בית המשפט, בהתאם לסעיף 79 לחוק בתי המשפט, להעביר את הדיון לבית המשפט המתאים.

במשפט אזרחי

עריכה

במשפט אזרחי על הנתבע להעלות את טענותיו המקדמיות בכתב ההגנה (העלאת טענות אלו בשלב מאוחר יותר מצריכה קבלת רשות מבית המשפט). טענות אלה כוללות:

  1. חוסר סמכות מקומית: התביעה הוגשה במחוז שיפוט אחר מזה שיש להגישה.
  2. חוסר סמכות עניינית: בית המשפט שבו הוגשה התביעה אינו מוסמך לדון בה מחמת נושאה. דוגמה: לבית משפט השלום הוגשה תביעה בנושא שהוא בסמכותו הבלעדית של בית הדין לעבודה.
  3. כתב התביעה אינו מגלה עילה,
  4. הנתבע חסר כשרות משפטית
  5. מעשה בית דין: כבר ניתן פסק דין בעילת תביעה זו.
  6. התיישנות
  7. היעדר יריבות.

קיימת אפשרות להגיש בקשה עצמאית לסילוק על הסף של התביעה לפני הגשת כתב ההגנה, אלא שלפי הפסיקה הקיימת, ככלל, בית המשפט לא יכריע בה לפני הגשת כתב הגנה, אלא אם כן (1) סיכויי הבקשה גבוהים ו- (2) עלויות הכנת כתב הגנה כבדות, כאשר בין תנאי החריג מתקיימת "מקבילית כוחות"[1]. על פסיקה זו נמתחה ביקורת בספרות המשפטית. נטען, כי יש ליישמה רק במקרים בהם תוצאת קבלת הטענה המקדמית תהיה העברת ההליך למסלול דיוני אחר, ואילו במקרים (השכיחים) בהם תכלית הטענה המקדמית היא חסכון בעלויות התדיינות לצדדים ולציבור, כך שאם תתקבל ההתדיינות תגיע לסיומה, באופן מלא או חלקי, אין להחיל את הכלל הנוהג. כמובן, שלצורך כך על בית המשפט להרשם כי לטענה המקדמית סיכויים של ממש[2]. הוסבר, כי במקרים מהסוג השני, ממילא לרוב בית המשפט אינו נדרש לעיין בכתב ההגנה, ומסתפק בבחינת עובדות כתב התביעה, ודי בכך שהן אינן עשויות להעניק לתובע את הסעד המבוקש בתביעתו - כדי להביא לסילוקה על הסף. מסיבה זו, במקרים אלו אין הצדקה לחייב נתבעים להקדים ולהגיש כתב הגנה, שבנסיבות מסיומות אף עלול להקטין את התמריץ שלהם לעתור לסילוק על הסף, כגון: המקרה של היעדר עילה. לטענת הביקורת, סילוק הליך חסר תוחלת מעשית הוא אינטרס מערכתי, לא פחות משהוא אינטרס אישי, של הנתבע, משהוא חוסך במשאבי שיפוט ציבוריים לא פחות משהוא חוסך במשאבי הצדדים. לפיכך, כל עוד מדובר בטענה מקדמית הראויה להתברר שאם תתקבל - סופה להביא לקץ ההתדיינות, כולה או חלקה, ואין צורך ממשי בגרסת ההגנה לצורך הכרעה בה, אין מקום לחייב את הנתבע להגיש כתב הגנה בטרם בירור בקשתו לסלק את ההליך על הסף. היה והבקשה נדחתה - הנתבע יחוייב בהוצאות משפט הולמות.

לקריאה נוספת

עריכה
  • שלומי נרקיס, טענות מקדמיות בראי ההליך הפלילי, הוצאת אוצר המשפט, 2012

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ רע"א 10227/06 בובליל נ' אינדיג (5.2.2007).
  2. ^ אבישי אדד, "עיון נוסף בפסק דין בובליל נ' אינדיג ובהיקף תחולתו - בירור בקשת סילוק על הסף לפני הגשת כתב הגנה", נבו, מדור ספרות, 2024