טפשונת משטרים

טפשונת משטרים הוא ספר השירה הראשון של אלקס ריף, שראה אור בשנת 2018 בהוצאת פרדס. הספר מסכם בחמישים שירים את חוויותיה כילדה שעלתה מברית המועצות לישראל. הספר מתאר את החוויות שלה כילדה, את החוויות של משפחתה וקרוביה והאופן בו הם התקבלו בחברה. הספר זכה בפרס ספר הביכורים של מרכז הספר והספריות בישראל ובפרס שרת התרבות למשוררים בתחילת דרכם לשנת תשע״ח. כמו כן, בעקבות הספר זכתה זכתה ריף בפרס מתנאל למשוררת מבטיחה. הספר נערך על ידי יעל גלוברמן ואת השירים מלווים איוריה של וליה רוזנמוויג. הספר הוצא אחרי קמפיין מיקור המונים מוצלח באתר הדסטארט.

מבנה הספר

עריכה

הספר מחולק לשישה שערים:

  1. שמלת תחרה לבנה ופפיון אדון
  2. חותמת אי-כשרות
  3. שירים לילדים מבוגרים
  4. טפשונת משטרים
  5. תבוסת נעורינו
  6. אלמנה גיבנת ועקר

ביקורות

עריכה

הספר התקבל בביקורות חיוביות על ידי מרבית המבקרים. חלק רב מהביקורות הדגיש את תוכנו המקורי והייחודי של ספר השירים. כך למשל נכתב באתר כלכליסט: "בחמישים שירים קצרים פורסת ריף מניפת רגעים שנובעים מהחוויה הבסיסית של זרות, חוסר יכולת להשתייך [...] הקריאה בספר עוצמתית, אך לעיתים קשה להכלה, מתפקעת מרגש. ריף מפתה אותנו בחריזה חביבה, ואז מכה במילים כמו בפטיש"[1]

ביקורות אחרות שמו דגש על סגנון הכתיבה הייחודי. כך, המשורר אילן ברקוביץ' כתב בביקורת בעיתון הארץ: "כל הדמויות המופיעות בו — המשוררת עצמה, הוריה, אחיה, חבריה, אנשי צבא ועוד — כולן מוצגות בצורה זו או אחרת כטיפשונות משטרים: המשטר הרוסי הקומוניסטי, הסובייטי, המשטר הציוני, הישראלי, ואפילו המשטר העדתי. ריף מציגה מצד אחד את יכולתה להתמסר לכל המשטרים כולם, בכתיבה נוקבת, הומוריסטית ואף ארוטית, אך מצד שני היא שוברת פעם אחר פעם את מוסכמות כור ההיתוך שהיא אמורה הייתה להיות מותכת אליו בהצלחה".[2]

לצד הביקורות החיוביות, נשמעה גם ביקורת על אופייה הרגשני של כתיבתה של ריף. מאשה אברבוך, שהייתה כתבת לענייני התרבות הפוסט סובייטית בהארץ, כתבה על השיר "חלום חוזר": "זה לא רק מרגיש כמו סחיטה רגשית. על מנת להיכנס לקישקעס של הקוראים ולהמחיש את אימת ההגירה, ריף כאילו שואלת קרביים של אחרות ואחרים [...] זהו דימוי שמתעורר יותר בקלות אצל מי שלא חיו את הסטיגמה [...] מצוותן של נפשות יצירתיות היא לעמת אותנו עם התסריטים הגרועים ביותר. אבל גדולתן האמנותית נמדדת גם באמינות התסריטים, בייחוד כאלה שמחוברים לחיים עצמם, ולא רק באבסורדיות, שבה ממילא יבחינו רק בעלי החוש הדק לאירוניה והמודעות החברתית".[3]

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה