פתיחת התפריט הראשי

טרב עבד אלהאדי

פעילה לאומית ופמיניסטית פלסטינית

טרב עבד אלהאדי (בערבית: طرب عبد الهادي; 1910-1976) הייתה פעילה פוליטית ופמיניסטית בתנועה הלאומית הפלסטינית. הייתה מייסדת שותפה של ועידת הנשים הפלסטיניות בשנות ה-20 של המאה ה-20, ארגון הנשים הערביות הראשון שקם בארץ ישראל תחת המנדט הבריטי, והייתה פעילה גם בארגון-האחות של הוועידה, אגודת הנשים הערביות.

טרב עבד אלהאדי
طرب عبد الهادي
טרב עבד אלהאדי
לידה 1910
ג'נין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1976 (בגיל 66 בערך)
קהיר, מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארץ ישראל תחת האימפריה העות'מאנית/המנדט הבריטי, מצרים
מקצוע פמיניסטית, פעילה פוליטית, רפורמטורית חברתית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג עווני עבד אל-האדי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

טרב נולדה ב-1911 בעיר ג'נין[1] למשפחה מוסלמית. אביה היה סלים אחמד עבד אלהאדי, אחד הפעילים הפוליטיים הבולטים בתנועה הפלסטינית, אשר נולד בשכם ב-1870 למשפחה עשירה ואצילה. הוא הוביל מפגינים בדרישה לשיפורים כלליים בממשל העות'מאני, ולכן הורה המושל אחמד ג'מאל פאשה על חיסולו ב-1915. את לימודי התיכון השלימה טרב בשכם, ולאחר מכן נישאה לבן דודה, עורך הדין והפוליטיקאי עווני עבד אל-האדי, שהיה ממובילי מפלגת אל-איסתקלאל הפאן-ערבית. טרב פעלה במסגרת תנועה זו, יחד עם נשים ירושלמיות אחרות, בהתנגדות לנוכחות הציונית בארץ ישראל ובתמיכה במאבק הלאומי של הגברים, זאת בתקופה שלא היה מקובל לנשים לצאת ולפעול במרחב הציבורי.

פעילות פוליטיתעריכה

ב-26 באוקטובר 1929 נערך מפגש הייסוד של "ועידת הנשים הפלסטיניות" (Palestine Arab Women Conference, PAWC), שנחשב ל"פעם הראשונה" שנשים פלסטיניות נכנסו לזירה הפוליטית. המפגש נערך בביתה של עבד אלהאדי, שגם מונתה לוועד המנהל של הארגון, שכלל בעיקר נשים ממשפחות מובילות בחברה הערבית, למשל ממשפחות חוסייני, עלמיס, נשאשיבי, ובודיירי.[2] מביתה יצאו הנשים למחאה ברחובות ירושלים בשיירה שכללה 120 מכוניות. השיירה עצרה מול הקונסוליות המערביות מתוך כוונה למחות נגד מעשיה של ממשלת בריטניה ותמיכתה בהגירת היהודים לארץ ישראל. ב-15 באפריל 1933 נערכה הפגנת נשים נוספת, נגד ביקורם של הגנרלים אלנבי וסווינטון בארץ. חרף מזג האוויר הגשום ביום זה, התהלכו הנשים ברחובות ירושלים עד שהגיעו למסגד עומר על הר הבית. טרב המוסלמית נאמה בכנסיית הקבר, ואילו שותפתה מאתייאל מג'נם הנוצרייה נאמה במסגד.

בנאומה אמרה עבד אלהאדי:[3]

הנשים הערביות מבקשות מלורד אלנבי לומר לממשלתו... כי האמהות, הבנות, האחיות של השאהידים הערבים נאספו כאן כדי לאלץ את העולם לשאת עדות לבגידה של הבריטים. אנו רוצות שכל הערבים ברחבי עולם יזכרו היטב שהבריטים הם מקור סבלנו, ושעליהם ללמוד מכך את הלקח.

Palestinian women: fighting two battles, Susan Muaddi Darraj

הנשים עסקו גם בעבודת תמיכה במטרות הפלסטיניות-לאומיות, כמו כתיבת מכתבים ושליחת מברקים כדי להעלות מודעות למצוקה הפלסטינית. הן גם עסקו בפעילות למען אסירים. זה כלל הגשת בקשות לרשויות הבריטיות לקיצור תקופות מאסר, וגיוס כספים לתמיכה במשפחות שאבדו את מפרנסיהן.[4]

בשנת 1936 הובילה עבד אלהאדי פעילות התרמה למען בני ההרוגים, היתומים ומשפחות המורדים בזמן השביתה הגדולה שנערכה בזמן המרד הערבי הגדול. היא גם תמכה ותרמה להקמת אגודות נשיות שעסקו בזכויות נשים בפלסטין. היא גם הנהיגה את המשלחת הפלסטינית לכנס הנשים הערביות שהתקיים בקהיר ב-1938 ביוזמתה של הודא שעראווי.

עבד אלהאדי הייתה פעילה גם ב"אגודת הנשים הערביות" (Arab Women's Association, AWA), שהוקמה אף היא ב-1929, והייתה עד מהרה לארגון הנשים הפמיניסטי הערבי המוביל בארץ ישראל. ב-1944 נסעה לקהיר כדי לסייע בתהליך יצירת קשרים בין הנשים המצריות ובין נשים פעילות אחרות ברחבי העולם הערבי. בין יתר פעילויותיה במסגרת זו, לקחה חלק בקמפיין נגד הרעלה, אשר עודד נשים פלסטיניות להסיר את כיסוי פניהן.[5] היא גם עבדה בשיתוף פעולה עם נשים פלסטיניות מעדות שונות במטרה "לשחרר את האישה הפלסטינית מכל סוגי השעבוד". היא גם ביקרה בכפרים ועודדה נשים פלסטיניות להצטרף לשורות המאבק הלאומי, וכמו כן להשתחרר מהנורמות והמנהגים המסורתיים המגבילים אותן מהשתתפות במאבק נגד הציונים והבריטים.[6]

סוף חייהעריכה

בשנת 1948, עם הקמת מדינת ישראל, עקר הזוג עבד אלהאדי לקהיר, שם המשיכה טרב את פעילותה מביתה, ותרמה להקמת ההתאחדות הנשים הפלסטינית - סניף קהיר. בשל מנהיגותה הן בתנועה הלאומית הערבית והן בתנועה הפמיניסטית לאורך שנים, וכחלק מהחיבור בין התנועות, עבד אלהאדי נחשבת בין הנשים המובילות בתנועה הלאומית הפלסטינית.

ב-1970 נפטר בעלה עווני, וטרב נפטרה ב-1976.[7]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ http://emtiazalnahhal.blogspot.com/2014/02/blog-post.html
  2. ^ Ellen Fleischmann (March 1995). "Jerusalem Women's Organizations During the British Mandate, 1920s-1930s". PASSIA
  3. ^ Susan Muaddi Darraj (מאי 2004). "Palestinian women: fighting two battles". Monthly Review. 
  4. ^ Karmi, 2002, pp. 31-33
  5. ^ "Palestine Facts - Personalities: Chronological listing". Palestinian Academic Society for the Study of International Affairs (PASSIA
  6. ^ http://www.safsaf.org/word/2013/aug/55.htm
  7. ^ Susan Muaddi Darraj (May 2004). "Palestinian women: fighting two battles". Monthly Review