טרופים ליסנקו

ביולוג סובייטי

טרוֹפים דֵניסוביץ' ליסֵנקוֹ (רוסית: Трофи́м Дени́сович Лысе́нко‏; 29 בספטמבר 1898 - 20 בנובמבר 1976) היה ביולוג סובייטי, יליד אוקראינה, שגישה לא-מבוססת ושגויה שלו בגנטיקה חקלאית, שנודעה בשם "ליסנקואיזם", שלטה בברית המועצות עד אמצע שנות השישים של המאה ה-20. ליסנקו נחשב היום לביטוי, אולי הקיצוני ביותר, של ההשפעה ההרסנית של מעורבות פוליטית במדע.

טרופים ליסנקו
Трофи́м Лысе́нко
לידה 29 בספטמבר 1898
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית קרליבקה (אנ'), רוסיה
פטירה 20 בנובמבר 1976 (בגיל 78)
ברית המועצות (1955–1980)ברית המועצות (1955–1980) מוסקבה, ברית המועצות
ענף מדעי ביולוגיה
מקום מגורים רוסיה
מקום קבורה בית העלמין קונצבסקויה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • Uman National University of Horticulture (1921)
  • National University of Life and Environmental Sciences of Ukraine (1925) עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט Donat Aleksandrovich Dolgushin, Vasyl Remeslo, Mikhail Olshansky, Pyotr Fyodorovich Kononkov עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס סטלין (1941)
  • פרס סטלין (1949)
  • מדליה על גבורת העמל (25 בדצמבר 1959)
  • פרס סטלין (1943)
  • עיטור הדגל האדום של העמל של אוקראינה הסובייטית (21 באוקטובר 1931)
  • עיטור לנין (30 בדצמבר 1935, 10 ביוני 1945, 10 בספטמבר 1945, 29 בספטמבר 1948, 27 באוקטובר 1949, 19 בספטמבר 1953, 27 בספטמבר 1958, 15 בספטמבר 1961)
  • איליה מצ'ניקוב (1950)
  • Honorary Academician of VRAL (2016)
  • מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין
  • פרס סטלין, דרגה 1
  • מדליה להנצחת 800 שנים לייסוד מוסקבה
  • גיבור העמל הסוציאליסטי
  • מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945
  • Orders and Medals of Soviet Republics עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
הוביל זרם שנוי במחלוקת בגנטיקה חקלאית שנודע בשם "ליסנקואיזם"
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חייו עריכה

ליסנקו נולד לדניס ואוקסנה במשפחה כפרית באוקראינה ולמד במכון החקלאי בקייב. בשנת 1927, בגיל 29, הוא עבד בתחנת ניסיונות באזרבייג'ן. באותה שנה התפרסמה כתבה בעיתון הממשלה "פראבדה", שתיארה אותו כממציא שיטה מהפכנית לדישון שדות ללא שימוש בדשן או מינרלים, וכמי שהוכיח שניתן לגדל יבול חורף של אפונה באזרבייג'ן כך ש"הבקר לא יגווע מרעב, והאיכר יוכל לעבור את החורף ללא פחד מהמחר". למרבה האכזבה של האיכרים, יבול האפונה נכשל כליל בחורפים שלאחר מכן.

תבניות מעין אלו אפיינו את הצלחותיו של ליסנקו בתקשורת הסובייטית משנת 1927 ועד שנת 1964: דיווחים על הצלחות מזהירות (על גבול הבלתי אפשרי), שהוחלפו בדיווחים חדשים ומדהימים אף יותר משהתברר כי הקודמים הם כזב והגזמה. מה שקסם לתקשורת הסובייטית אף יותר היה המיתוס של ליסנקו כ"מדען יחף", התגשמות האידיאל הקומוניסטי של "גאון כפרי".

כמדען, לא היו לליסנקו הישגים של ממש. במקרים המועטים בהם ניסח תאוריות ברורות, הן היו עירוב של למארקיזם ודרוויניזם מבולבל. רוב עבודתו התרכזה ביישומים מעשיים לחקלאות, כגון רעיונו לקרר זרעי דגן בטרם זריעתם (תאוריה לה קרא ורנליזציה). התאוריות שלו בדבר הכלאות דגן (שלא היו מבוססות מדעית) שבו את בכירי המשטר בהבטחותיהן לזן המבשיל מהר ובעל תנובה רבה. ליסנקו גם הוציא כתב עת החל משנת 1935 להצגת הצלחותיו המפוקפקות.

ליסנקו הצליח הרבה יותר ביצירת מוטיבציה בקרב האיכרים. אלו חשו אי אהדה כלפי המשטר בעקבות הקולקטיביזציה הכפויה של תחילת שנות השלושים, וחלקם אף השמידו או הסתירו את יבוליהם מפני המשטר. ליסנקו נתן להם את התחושה של חלק משמעותי בניסוי המהפכני הסובייטי הגדול, ותחושת אדנות לגורלם. בסוף שנות ה-20 כבר זכה ליסנקו לגיבוי פוליטי נרחב מבכירי המפלגה הקומוניסטית, דבר שאפשר לו לגנות בפומבי מדענים וגנטיקאים אחרים, בטענו כי עבודת המעבדה שלהם לא תועיל לאיכר הסובייטי.

ליסנקו עצמו היה מהיר חימה ולא סבל ביקורת. בשנת 1929 החל צינזור של כל מבקריו. לאחר נאום של סטלין שהילל את "הניסיון המעשי" לעומת "התאוריה" הורם ליסנקו מעל כל ביקורת אפשרית ונהנה מתמיכתו של סטלין.

בשנת 1935 מונה ליסנקו לראש האקדמיה למדעי החקלאות של ברית המועצות, והיה אחראי גם למניעת חלחול "רעיונות מזיקים" אל המדענים הסובייטיים בתחום. ליסנקו מילא תפקיד זה נאמנה והיה אחראי לכליאה, הגליה והוצאה להורג של מאות מדענים, ביניהם גדול הביולוגים הסובייטיים ניקולאי ואווילוב, ולדעיכתו של המחקר הגנטי (קודם לכן שדה משגשג) בברית המועצות. תקופה זו נודעה גם בשם "ליסנקואיזם". באוגוסט 1948 הציג ליסנקו "הוכחות" לכך שהסביבה משפיעה על התורשה, וייחס עמדה זאת לקלימנט ארקדייביץ' טימיריאזב ואיוואן מיצ'ורין[1]. ליסנקו טען שהשיטה הכופרת ביכולת לשנות את החומר התורשתי היא שיטה עקרה המונעת ממניעים קפיטליסטיים של שימור הקיים, בעוד השיטה של מיצ'ורין מבקשת להשתלט על הטבע לצורכי האדם.

ההמשך היה כישלון נרחב של הגידולים ורעב קשה שהרג מיליונים. שיא התמותה מרעב היה בשנים 1932-1933. השיטה של ליסנקו יושמה לגידולי החיטה, שעורה, תפוחי אדמה, סלק וכו'. לקראת סוף שנות ה-30 גדלו השטחים שישמו את השיטות של ליסנקו פי 163, אבל תפוקת היבולים הייתה קטנה מאשר לפני כן.  סין הקומוניסטית אימצה גם היא את השיטות בשנות ה – 50 ואלה גרמו לרעב אפילו המוני יותר. דבר מאלה לא שינה את מעמדו של ליסנקו שהמשיך להנות מהתמיכה של סטאלין. התמונה שלו התנוססה במכונים מדעיים בכל בריה"מ, מנגינות נוגנו לכבודו. בבריה"מ שאחרי מלחמת העולם השנייה כוחו רק התגבר, ומעמדו התחזק. במשך כעשרים השנים בהן היה ליסנקו בעמדת ההשפעה שלו לא חל כל שינוי בתפוקת היבולים למרות שינוי שיטות והגדלה דרמטית בהיקף השטחים המעובדים. גל שני של רעב קשה היה בשנים 1946-47 עם הופעה של בצורת. [2] 

אחרי מלחמת העולם השנייה, התמיכה הפוליטית של השלטון בתיאוריות הביולוגיות שלו פעלה גם לחיסול פיסי של ההתנגדות המדעית. מדענים שבמשך השנים לא הצליחו לחזור עת תוצאות הניסויים של ליסנקו וערערו על התיאוריה שלו הפכו לאויבי העם. מאות מדענים בתחומי הביולוגיה והחקלאות פוטרו ממשרתם, חלקם גם נשפטו על התנגדותם ל"ליסנקואיזם" שזוהה עם האידאולוגיה של השלטון [ראה סיפורו של ניקולאי ואווילוב].  המחקר הגנטי בבריה"מ שעד אז עמד בסטנדרטים בינלאומיים גבוהים הוכחד למעשה. מחוץ לבריה"מ היתה ביקורת קשה. מדען בריטי מתאר את ליסנקו כבור בנושאים כמו גנטיקה ופיזיולוגיה של צמחים. "לדבר עם ליסנקו זה כמו לנסות להסביר חשבון דיפרנציאלי לתלמיד שאינו יודע את לוח הכפל". ליסנקו מצידו תיעב את המדע המערבי ותוך שימוש במונחים אידאולוגיים של התקופה תיאר את המדע המערבי כ"מכשיר בשירות הדיכוי האימפריאליסטי". בהתייחסו לשימוש של הגנטיקאים במערב בזבובי הפירות כמודל מחקר, הוא טען שהגנטיקאים האלה הם "אוהבי זבובים ושונאי אנשים".  מדע הגנטיקה הוכרז בבריה"מ כ"מפעל בורגני ריאקציוני". [3] 

הדים לאידאולוגיה של ליסנקו במדינת ישראל מופיעים בספר "גנטיקה" שתורגם מרוסית והתפרסם בהוצאת ספריית הפועלים בשנת 1950[4]. בסוף הספר מובאת בתרגום הרצאה של ליסנקו מ 1948 בה הוא דוחה את "מדע הכרומוזומות". להדגיש את המעורבות הפוליטית העמוקה בעבודתו, ליסנקו מציין בפתיח כי קיבל את אישור המפלגה להרצאתו.

עם מותו של סטלין ב-1953 נשאר ליסנקו בתפקידו ונהנה מתמיכה מסוימת של חרושצ'וב, אך כעת ניתנה למדענים אחרים האפשרות לבקרו בפומבי. בשנת 1956 עם פרסום זוועותיו של סטלין, נזנחה גם שיטתו של ליסנקו[5].

בשנת 1962 יצאו שלושה מבכירי המדענים של ברית המועצות, יעקב בוריסוביץ' זלדוביץ', ויטאלי גינזבורג ופיוטר קאפיצה כנגד ליסנקו, המדע הכוזב שלו, ואחריותו לרצח פוליטי של מדענים מתחרים. מהלך זה היה חלק ממהלך רחב יותר של התנערות מההשפעה האידאולוגית הקומוניסטית על המדע בברית המועצות. בשנת 1964 כבר התמלאו העיתונים במאמרים כנגד ליסנקו ותורתו, מאמרים שדרשו להשיב את המחקר המדעי לתחומי החקלאות והביולוגיה. ליסנקו הודח מתפקידו והיה במעצר בית בחווה חקלאית בלניננסקי גורי, ליד מוסקבה. לאחר פרישתו של חרושצ'וב ב-1965, הודיע רשמית נשיא האקדמיה למדעי החקלאות כי חסינותו של ליסנקו לביקורת פגה, וועדת מומחים תישלח לחוותו לבדיקת ממצאיו. כמה חודשים לאחר מכן פורסם מאמר ביקורתי מדעי שמחק לחלוטין את המוניטין (הכוזב ממילא) של ליסנקו בברית המועצות, אם כי השפעתו בסין עוד נמשכה לאחר מכן, עד מותו בשנת 1976.

עניין מחודש בליסנקו ומורשתו עריכה

בשנים האחרונות יש עניין מחודש במורשתו של ליסנקו בטענה שהליסנקואיזם מוסבר ע"י תופעת האפי-גנטיקה (תגלית המסבירה באמצעות שינויים מולקולריים את קיומה של השפעה סביבתית מוגבלת על תורשת תכונות דרך ויסות הביטוי של גנים). באווירת הלאומנות הגוברת ברוסיה תחת פוטין יש ניסיון לשיקום תדמיתו של ליסנקו וקשריו למשטר הסובייטי, ולהעמיד את הליסנקואיזם כתיאוריה מדעית רלוונטית, במעמד זהה למדע הגנטיקה והאבולוציה. קיימים נימוקי נגד רבים המדגישים כי ליסנקו לא חזה בשום אופן את האפי-גנטיקה, והתיאוריה שלו ששללה גנים ופסלה את הגנטיקה המדעית לא מאפשרת הבנה של האפי-גנטיקה. אבל יותר מכל, יש לשים לב בוויכוח המתעורר שוב להשפעה הקשה של הכנסת אידאולוגיה פוליטית לתוך הדיון המדעי. [6]   

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא טרופים ליסנקו בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה