טרו אוקמוטו
טרו אוקמוטו (Tarō Okamoto; ביפנית: 岡本太郎; 26 בפברואר 1911 – 7 בינואר 1996). הוא אמן יפני, קוביסט וסוריאליסט, אשר הושפע ביצירותיו האוונגרדיות מתרבות ג'ומון ומתרבות ריוקיו. בשנותיו האחרונות הופיע לעיתים קרובות בתוכניות טלוויזיה כהופעות אקסצנטריות.
 | |
| לידה |
26 בפברואר 1911 Futago, יפן  |
|---|---|
| פטירה |
7 בינואר 1996 (בגיל 84) Keio University Hospital, יפן |
| מקום קבורה |
בית הקברות טאמה |
| מקום לימודים |
|
| זרם באמנות |
ניהוגה |
| יצירות ידועות |
Tower of the Sun, Myth of Tomorrow, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| פרסים והוקרה |
קצין בלגיון הכבוד (1984) מפקד מסדר האמנויות והספרות |
  | |
ביוגרפיה עריכה
בצעירותו עריכה
אוקמוטו נולד במחוז קנאגאווה ליד טוקיו שביפן. אביו, איפיי אוקמוטו (Ippei Okamoto), היה קריקטוריסט ועיתונאי; ואמו, קנוקו אוקמוטו (Kanoko Okamoto), סופרת ומשוררת. לאחר לידתו אביו החל לצייר קריקטורות ביקורתיות בסגנון ייחודי והפך למוכר וידוע בקרב הציבור ביפן. עם זאת, האב נהג להוציא כסף רב על שתייה חריפה, ולכן נותר עני. אמו של אוקאמוטו גדלה במשפחה עשירה והייתה בוהמיינית, לאחר מותה טען אוקאמוטו כי הייתה אם גרועה ולא רצתה שיטריד אותה בעבודתה. כך גדל ללא חינוך בביתו, והיה מבצע מעשי קונדס ושובבות.
בשנת 1917 נכנס אוקמוטו לבית-ספר ממלכתי באאויאמה (Aoyama) שבטוקיו, אך גורש ממנו לאחר שלא הסתגל למערכת. לאחר מכן נכנס פעמיים לבית-ספר פרטי וסולק ממנו. לבסוף עבר לבית הספר הפרטי קייאו-גיג'וקו (Keiō Gijuku) וגר באכסנייתו, שם הוערך על ידי אחד ממוריו, למרות שציוניו היו נמוכים יחסית. אוקמוטו גם נחשב אהוד בקרב חבריו. בהשפעת אביו הקריקטוריסט, חיבב אוקמוטו מילדותו את תחום הציור, ולמרות היסוסיו לגבי העיסוק בציור כמקצוע, כשבגר הלך ללמוד אמנות באוניברסיטת טוקיו.
חייו בצרפת ו"תגלית פיקאסו" עריכה
זמן קצר לאחר מכן נסע אביו עם אשתו ובנו לאירופה, בעקבות מינויו לשליח עיתונאי לוועדת פירוק נשק בלונדון (London Naval Treaty) שנערכה בשנת 1930. אוקמוטו קיווה ללמוד אומנות בפריז. הוא התגורר שם במשך עשר שנים לאחר מכן. תחילה גר באכסניית בית-ספר תיכון בסביבת פריז ולמד שם צרפתית, ובהמשך התקבל לאוניברסיטת סורבון ולמד אצל פרופ' מרסל מוס ואחרים אתנולוגיה וכן מקצועות כגון אומנות, פילוסופיה, סוציולוגיה, פסיכופתולוגיה, פולקלור ועוד. בתקופה זו חבר גם לאמן הסוריאליסטי אנדרה ברטון. בשנת 1932 חזרו הוריו ליפן בלעדיו, ושם מתה אמו בשנת 1939.
באחד הימים ראה אוקמוטו תמונה מופשטת של פבלו פיקאסו שהוצגה בסטודיו בו ביקר, הוא הושפע ממנה והחל בהמשך לנטות אחר פיקאסו ואמנות מופשטת.
גיוסו במלחמת העולם השנייה ואחריה עריכה
לאחר "תגלית פיקאסו" עסק אוקמוטו באמנות, אך בזמן המערכה על צרפת של גרמניה הנאצית ב-1940, חזר ליפן והמשיך לציור בסטודיו שהקים באאויאמה. הוא השתתף במספר תערוכות שבהן הציג את יצירותיו, וזכה בפרס מפורסם, ניקה (Nika). בגיל 32 (ב-1942) התגייס אוקמוטו לצבא יפן ונשלח לזירה הסינית. במהלך שירותו איבד תקווה לניצחון יפן על בעלות הברית.
בשנת 1945 נוצחה יפן על ידי ארצות הברית, ואוקמוטו נשבה והיה נתון במאסר בסין במשך שנה. כשחזר ליפן פתח סטודיו חדש באואנו (Ueno), במקום הסטודיו הראשון שנשרף במתקפה אווירית עם כל יצירותיו. הוא החל מחדש לצייר והניב יצירות רבות בתקופה קצרה. בשנת 1948 ייסד את קבוצת "לילה" לאומנות אוונגרדית, יחד עם הסופר והמבקר קיוטרו הרדה (Kiyoteru Harada), בקבוצה השתתפו גם יוטקה הניה (Yutaka Haniya) וקובו אבה (Kōbō Abe). בתקופה זו פגש את טושיקו הירנו (Toshiko Hirano) שמונתה למזכירתו, ובהמשך הוא אמץ אותה לבת.
בשנת 1951, במהלך ביקור במוזיאון בטוקיו, ראה כלי חרס מתקופת ג'ומון והתרשם עמוקות מסגנונם. לאחר מכן גיבש את דעתו וכתב על כך בספרו "תורת כלי חרס ג'ומון". מאז העריך מחדש את תרבותם של אנשי תרבות ג׳ומון, וכן את מסורתם של אנשי אוקינאווה וטוהוקו, וגילה בהם, מה שהיה בעיניו, מקורות טהורים של תרבות יפנית, לדבריו. בשנת 1954 העתיק את סטודיו שוב לאאויאמה והוציא לאור את ספרו "אומנות היום - מי ידמיין עידן?" שבו הצהיר שאומנות לא נמצאת בכפות הידיים אלא מתחת לכפות הרגליים, כלומר אומנות היא יסוד של חיים, ומתח ביקורת חריפה על אומנות מבוססת בעידן המודרני. ספרו הפך לרב-מכר והיווה השראה עבור אמנים צעירים.
ב-1964 הוציא את ספרו "מסתרי יפן". ספר נוסף שהוציא הוא "גילוי מחדש של יפן - טופוגרפיה של אמנות".
מגדל השמש עריכה
לקראת התערוכה העולמית אקספו 70' באוסקה בשנת 1970, התבקש אוקמוטו לעצב פסל שיהווה את סמל האקספו. הוא הקים מגדל גדול ואוונגרדי בשם "מגדל השמש", בגובה 65 מטרים. הפסל מציג את העבר (החלק התחתון של הפסל), ההווה (החלק האמצעי) והעתיד (החלק של הפנים) של הגזע האנושי. מבקריו השמרנים טענו כי המגדל נראה כמו "בקבוק חלב מפלצתי" וכינו אותו "בושה יפנית". אוקמוטו גם התבקש להציג בתוך המגדל תמונות של גיבורים בכל רחבי העולם, המתאימים לנושא התערוכה "התקדמות האנושות וההרמוניה שבה", אך סירב לבקשה משום שלטענתו העולם מבוסס על אנשים אלמונים, ובמקום זאת הציג במגדל תמונות של עמים שונים וכליהם. באמצעות המגדל הביע אוקמוטו אנטיתיזה לתרבות מודרנית, המעשירה חיי אדם החומרניים ומדלדלת את החיים הרוחניים. בסיום האקספו נשאר המגדל באותו מקום עד היום, נחשב אהוב על התושבים, ומהווה מעין סמל למחוז אוסקה.
הופעות בטלוויזיה עריכה
משנות ה-70 החל אוקמוטו להופיע בתוכניות טלוויזיה, ביניהן מופעים בהן כינה על כל דבר מפורסם "אומנות מפוצצת!". על הופעותיו אלו הוא התפרסם בקרב ההמונים ביפן, ונתפס כקיטש או משוגע. בשנת 1987 שיחק באופרת סבון של ערוץ הטלוויזיה הממלכתי NHK, שם התגלה במשחקו הפשוט.
מותו עריכה
בגיל 80 המשיך אוקמוטו לעסוק באמנות. הוא תרם לעיר קווסאקי שבמחוז קנאגאווה את רוב יצירותיו, עבור מוזיאון שהוקם בה לכבודו. ב-1996 נפטר אוקמוטו בגיל 84, בעקבות אי-ספיקה של מערכת הנשימה, בשל מחלת פרקינסון ממנה סבל. אוקמוטו שנא טקסי קבורה קודרים, ולפיכך נערכה לו במותו מסיבת פרידה שבה הוצגו יצירותיו האחרונות. בשנת 1998 הפך ביתו באויימה, בו כלול הסטודיו שלו, ל"מוזיאון הזיכרון של טרו אוקמוטו". ב-1999 נפתח המוזיאון הממלכתי של טרו אוקמוטו בעיר קווסאקי.
אישיותו עריכה
אוקמוטו שנולד במשפחה אומנותית וגדל ללא חינוך ביתי, היה משוחרר מחשיבה מסורתית מילדותו. הוא התנגד לסמכות, שלטענתו פוגעת בזכויות האדם וחירותו. בספרו "אומנות היום" הצהיר: "אל תהיה בכישרון, בחן ובנוחיות", כלומר אומנות מתהווה לא רק בכישרון, בחן ובנוחיות אלא גם במגושם, בכיעור ובטירוף, שדווקא הם מקסימים את לבבות האנשים. בשל אישיותו האקסצנטרית, יצירותיו לא היו מספיק מוערכות במהלך חייו, ולאחר מותו פעלה טושיקו, בתו המאומצת, לשכנע בדבר המהות של אומנותו. כיום הוא מוערך על ידי רבים, בעיקר אמנים צעירים.
ביחסיו עם נשים נודע אוקמוטו כ"פלייבוי", ומעולם לא נשא אישה. הוא היה פמיניסט, ותיעב את תפיסת האהבה המסורתית. ייתכן כי בתו המאומצת טושיקו הייתה עבורו גם בת-זוג לחיים, וקיבלה את בקשתו להיות בחברת נשים רבות אחרות. נראה כי למנהגיה המשוחררים של אמו, ולחופש המיני שהיה חלק מחייו בצרפת, הייתה השפעה על חייו אלו ביפן.
חוץ מאומנות, אוקמוטו היה חובב ספורט, בייחוד סקי. הוא התיידד עם מטפס ההרים והגולש המקצועי, יואיצ'ירו מיורה (Yuichiro Miura). אוקמוטו גם עיצב בגדים צבעוניים ללבוש במהלך הסקי, לאחר שמאס בבגדים הלבנים המסורתיים.
קישורים חיצוניים עריכה
- המוזיאון לאמנות של טרו אוקמוטו, קווסאקי
- מוזיאון הזיכרון של טרו אוקמוטו (אורכב 12.11.2008 בארכיון Wayback Machine)
- טרו אוקמוטו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)