אינקובוס

לפי אגדות מימי הביניים, האינקובוס (incubus, ברבים: אינקובי, מהפועל הלטיני incubo שמשמעו "סיוט") הוא שד בעל דמות גברית, שמפתה נשים לשכב עמו או, לחלופין, אונס אותן בשנתן. האינקובוס יכול לשכב עם נשים כדי לעבר אותן, כמו באגדה על מרלין, ויכול לעיתים להביאן עד לתשישות או למוות על ידי כך שהוא ניזון מאנרגיית החיים שלהן.

ציור של אינקובוס מ-1870.

הנרי פוסלי, "הסיוט" (Der Nachtmahr")‏, 1781. בציור מפורסם זה נראה אינקובוס ישוב על אישה חולמת.

לאינקובוס קיימת מקבילה ממין נקבה, "סוקובוס" (Succubus).

מקורות

בימי הביניים נשים נחשבו לחלשות יותר ובעלות דמיון רב משל הגברים. ההשפעה של הדמיון כך האמינו יכולה להשפיע הן על חייה הדתיים והן על אמונתה באמונות תפלות. הדמיון משפיע על הרגש הנפשי ומחדיר בנפש רגשות רעים. דמיון זה נתפס גם כמאפשר לשד להשפיע על האישה. השדים חודרים אל הדמיון באמצעות נוזלי הגוף וכאשר הם חודרים לדמיון הם משדרים תמונות הדומות למציאות אותה הם רואים.

בנוסף לדמיון, הנשים נחשבו לנושאות כוח רע. השיוך לרוע ולטומאה בא בין היתר בהקשר מיני ובאמירה שנשים מסוימות הן מכשפות. הדמיון הנשי היה לקרקע פורייה לחיבור שבין נשים לבין שד מסוג אינקובוס, הנכנס לתוך החלל המיני. שדים ורוחות הם חסרי גוף ועל כן הם יכולים ללבוש ולפשוט צורה לפי הצורך, וכל רצונם הוא לרצות את הגוף הפיזי אתו בו הם נמצאים ולכן הם יכולים להיות גם ממין זכר וגם ממין נקבה. ג'ון נידר בן המאה ה-15 הסביר שנשים סבלו יותר מגברים ממפגש עם שדים, נשים באמצעות הדמיון וגברים בהתמודדות עם הפרעה בזקפה ובניסיון להתגבר על היצר.

כאשר האישה מסכימה להינשא לשד הוא עושה פעולה טקסית בה הוא שם יד אחת על רגליה והשנייה על ראשה ובכך חותם את הקשר ביניהם. ברגע שהיא מסכימה לקשר, נוצר הסכם מחייב שלא ניתן לבטלו, וגם אם האישה תנסה להימנע מעונש בהצהרה שהיא לא הסכימה, הקשר אינו מופסק. המפגש המיני של האישה עם השד הוא פעולה שנעשתה בהסכמה. הדרך היחידה שבה האישה יכולה להינתק מקשר עם שד היא על ידי התוודות בתזמון מדויק או באמצעות הצלה על ידי קדושים.

לפי מָלֶאוּס מָלאֶפיקארום (Malleus Maleficarum), או "פטיש המכשפות", הסוקובי אוספות את הזרע מהגברים שהן שוכבות איתם, והאינקובי משתמשים בו להפרות נשים. ילדים שנולדו כתוצאה מכך אמורים להיות יותר רגישים להשפעת שדים.

דמויות דומות לאינקובי מוזכרות לראשונה ברשימת שמות המלכים השוּמרים ב"כתבי לברטו" משנת 2400 לפנה"ס. נמצאה טבלה ובה נמנים שמו של גילגמש ושמו של אביו המוזכר כשד לילוּ. נאמר כי לילוּ מטריד ומפתה נשים בשנתן, והוא אחד מארבעה שדים שהיו שייכים למעמד ערפדים או סוג של רוחות רפאים. ואילו לילית, מהמיתולוגיה היהודית האזוטרית, היא שדה נשית המטרידה גברים ומופיעה בחלומות ארוטיים שלהם.

מראה

בדומה לשדים, לא קיים תיאור מדויק ואחיד למראם של האינקובי. למרות זאת, לעיתים, בדומה לסוקובוס, האינקובי מתוארים כגברים יפים ומפתים בעלי מאפיינים חיצוניים המשויכים לשדים (כנפיים, קרניים וכדומה), ולעיתים מתוארים כדמונים שעירים ונמוכים. במיתולוגיה הרומנית, דמות האינקובוס הקרוי "זבורטור" ("המעופף") היא של גבר צעיר ויפה תואר.

ביהדות

הרב מאיר מלובלין קיבל שאלה לפיה שד בשם טרכט הופיע בפני אשה בדמות אדם, פעם כבעלה ופעם כפריץ. השאלה הייתה האם היא מותרת לבעלה. המקור מתאר דיון ארוך שבו הוא דן בשאלה אם ביאת שד היא כמו ביאת אדם או כמו של בהמה. אם אנו מקבילים את מעשה השד למעשה אדם הרי שהיא אסורה לבעלה כמו במקרה של ניאוף, אך אם המעשה דומה למעשה של בהמה אזי האיסור אינו נתפס כניאוף ועל כן היא מותרת לבעלה. הרב מאיר מלובלין סבר שהיא אינה נחשדת בזנות ועל כן מותרת לבעלה, מאחר שמפגש מיני בין אדם לבין כל דבר שהוא אינו אדם, כלומר בהמה או רוח, אינו נחשב כביאה במובנה הרגיל.

”	יש מיני רוחות המתדמין לאשה כבעלה בחזיון לילה, ובאין עליה בחלום, ומדבר זה אפשר דאחד מני אלף אינה ניצלת"	“
– הרב יצחק בנימין וולף, נחלת בנימין סוף מצוה סג

המקרה השני מופיע בספר חיים שאל של חיים יוסף דוד אזולאי ובו תיאור דומה. בשאלה מתואר מקרה של קבוצת נשים שהתגלתה בפניהם דמות שהורתה להם לבצעה מעשים שונים, היה חשד שגם במקרה זה מדובר בשד כי הדמות הופיעה בחדר סגור בפני אישה הנמצאת לבדה. במקרה זה קבוצת נשים מעיר אחת המתקבצות בבתים אחת של השנייה וכאשר אחת הנשים חולה התרופה שלהן היא לצאת במחול. בעלת הבית בשלב מסוים נכנסת לחדר לבד ושם מתגלה בפניה דמות, ההשערה היא שמדובר בדמות של שד. גם כאן השואלים מבקשים לדעת האם הנשים מותרות לבעליהן. המשיב עונה באריכות ובדומה לתשובתו של ר' מאיר מלובלין, מנמק שביאת שד אינה כביאת אדם, ושאם במקרה של אדם מעשה זה ייחשב כאיסור, במקרה של שד או בהמה אין מדובר באיסור המונע מנשים לחזור לבעליהן. נקודה נוספת בה נוגע המשיב היא בשאלת מעמדו של ילד ומתי ניתן לומר שהוא הופך לבוגר. אם הילד הוא בוגר הרי הוא איש ולכן האיסורים חלים עליו, אם הוא עדיין ילד המעשה אמנם שלילי אך אין מדובר במעשה ביאה של בוגר.

המקרה השלישי מופיע בספר 'מחנה חיים' של הרב חיים סופר וגם בו סיפור על אישה שנבעלה לשד שנכנס לחדרה כשהחדר היה נעול.

שאלות דומות מופיעות במספר ספרי שו"ת. השאלה נידונה בהרחבה בספרות השו"ת אך בלי להזכיר את שם השד.

במקור נוצרי מופיע סיפור דומה לזה המופיע במקורות היהודיים. בסיפור מתוארת נזירה שהייתה בטוחה בהיותה טהורה וראויה לאהבתו של האל. לילה אחד בזמן שעסקה במדיטציה בחדרה התגלתה בפניה דמות שבלילה הראשון הייתה בדמות מלך שטען שהוא האל, ובלילות הבאים הופיעה בדמויות שונות, עד שהבינה שהיא שגתה ומי שהתגלה בפניה הוא למעשה שד.

ראו גם

• לילית (מיתולוגיה)
• שיתוק שינה

לקריאה נוספת

• Valerie I.J. Flint, The rise of magic in early medieval Europe, P.105

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אינקובוס בוויקישיתוף

• דותן ארד, כך הפכה אגדת עם על משכב אישה ושד לשאלה הלכתית, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 21 במאי 2023