טרסות האורז בחונגחה האני
טרסות האורז בחונְגְחֶה הָאנִי (בסינית: 红河哈尼梯田, בפין-יין: Hónghé hāní tītián), או ליתר דיוק "הנוף התרבותי של טרסות האורז בחונְגְחֶה הָאנִי" (באנגלית: "Cultural Landscape of Honghe Hani Rice Terrace"), הן אתר מורשת עולמית של אונסק"ו בנציבות האוטונומית חונְגְחֶה הָאנִי ויִי (红河哈尼族彝族自治州, בפין-יין: Hónghé Hānízú Yízú Zìzhìzhōu) במחוז יונאן שברפובליקה העממית של סין. מרבית התושבים המתגוררים משתייכים לקבוצה האתנית של ההאני, שבניה מתגוררים בדרום מחוז יונאן כ-1,300 שנים. ההאני פיתחו טכנולוגיה לגידול אורז על מדרונות ההרים התלולים המתבססת על מערכת אקולוגית ייחודית המבטיחה יבולים קבועים גם בשנות בצורת.
 | |||||||||
| טרסות האורז ביונאן | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
| מידע כללי | |||||||||
| סוג |
טרסה, cultural heritage of China  | ||||||||
| מיקום |
Honghe Hani and Yi Autonomous Prefecture | ||||||||
| מדינה |
 הרפובליקה העממית של סין | ||||||||
| קואורדינטות | 23°07′02″N 102°44′16″E / 23.117187°N 102.7377°E | ||||||||
  | |||||||||
תרבותם של בני ההאני משקפת את עיסוקם בחקלאות. חגיהם קשורים לשתילת האורז ולקציר, שיריהם מתארים בצורה לירית את הפעולות השונות שעליהם לבצע במהלך הזריעה, השתילה והקציר, ואף מבנה בתיהם וכפריהם נגזרים מהקשר לחקלאות. ההכרזה על המקום כאתר מורשת עולמית נועדה, בין השאר, לשמר מורשת תרבותית ייחודית זו.
הקבוצה האתנית של ההאני עריכה
ערך מורחב – האני (קבוצה אתנית)
האני (哈尼族, בפין-יין: Hāní zúì) היא קבוצה אתנית שבניה מתגוררים בדרום-מזרח אסיה. בסין מתגוררים מעל ל-700,000 נפשות המהווים מעל ל-90% מבני הקבוצה, רובם בדרום מחוז יונאן על רכס הרי אָילָאו בין הנהר האדום לנהר המקונג. בווייטנאם מתגוררים כ-20,000 מבני ההאני, ובלאוס, שבה הם מכונים הוֹ ("Ho"), מתגוררים כאלף מבני ההאני.
המקור של בני ההאני אינו ידוע במדויק, אף שמשערים שאבותיהם הקדומים, שבט צ'יאנג הקדום היגר דרומה מרמת צ'ינגהאי-טיבט לפני המאה השלישית לספירה. על פי המסורת של בני ההאני הם צאצאים של הקבוצה האתנית של בני היי והם התפצלו ממנה כשבט נפרד לפני חמישים דורות. אחת מהמסורות העוברות בעל פה בכל משפחה היא דקלום של שמות האבות הקדומים של ההאני מהמשפחה הראשונה ועד למשפחתו של המדקלם.
ההאני דוברים שפה ייחודית, שפת האני, השייכת לשפות הלולו-בורמזיות, ענף של משפחת השפות הסינו-טיבטיות. על פי המסורת בעל פה היה פעם גם כתב לשפה, אך הוא אבד בעת ההגירה מסצ'ואן.
מרבית בני ההאני מוגדרים כבעלי מעמד סוציואקנומי נמוך. אחוז האוריינות בקרבם הוא 29% בלבד, והממשל המרכזי דרג אותם במקום הנמוך ביותר בין הקבוצות האתניות הרשמיות של סין כשהם מקבלים ציון של 38.3% ב"מדד איכות החיים" בהשוואה לממוצע בסין של 62.7%. הם גם מדורגים במקום הגבוה ביותר בתמותת תינוקות, 107 תינוקות מתוך 1,000, ותוחלת החיים היא רק 58 שנים.[1]
טרסות האורז של בני ההאני עריכה
אבותיהם הקדומים של בני ההאני נאלצו להגר לאזורים בהם הם שוכנים כיום במאה השביעית לספירה. האזור אליו הגיעו, רכס הרי אָילָאו הררי מאוד, גשום, ובעת שהגיעו אליו, מיוער בצפיפות. בני ההאני ביראו חלק מהיער, הקימו טרסות על מורדות ההרים וגידלו בהן אורז, תוך פיתוח מערכת אקולוגית ייחודית המנצלת את תוואי הנוף, את יערות הפסגה ואת כמות המשקעים הגדולה. לאחר יותר מ-1,300 שנים של התרחבות משתרעות טרסות האורז של בני ההאני מדרום לנהר האדום על פני שטח נרחב של יותר מ-1,000 קילומטרים רבועים בארבע נפות בנציבות האוטונומית של חונְגְחֶה הָאנִי ויִי. ארבע הנפות הן: יְוֵּ'אן-יָאנְג (元陽縣, בפין-יין: Yuányáng Xiàn). חונְגְחֶה (红河县;, בפין-יין: Hónghé Xiàn), לוּצ'וּן (绿春县;, בפין-יין: Lǜchūn Xiàn) וגִ'ינְפִּינְג (金平, בפין-יין: Jīnpíng).
הכפר הטבעי עריכה
.jpg)
בני ההאני עוסקים כולם בחקלאות ומתגוררים בכפרים. היחידה הבסיסית של המבנה החברתי של ההאני היא הכפר הטבעי,[2] כשכל הכפרים שווים במדרג החברתי. פעילויות חברתיות עיקריות כדוגמת פסטיבלים והעלאת קורבנות מתבצעות כשהכפר כולו משתתף. רוב התושבים מכפר מסוים הם קרובי משפחה, ובדרך כלל כפר חדש מוקם על ידי כפר אחר, כשהאוכלוסייה בכפר הוותיק גדלה מעבר ליכולת של השדות לספק את צורכי כולם.
מרבית הכפרים שוכנים על מדרון ההר מתחת לפסגה ומעל לטרסות האורז. הכפר בנוי סביב רחוב ראשי המקביל לקו הגובה של המדרון, שממנו יש דרכים למעלה אל היער הקדוש ולמטה אל טרסות האורז. בתי הכפר מסודרים לאורך רחוב זה.
ההאני מתגוררים בבתים בני שתיים או שלוש קומות בנויים חזרן, בוץ, אבן ועץ המכוסים בקש הקרויים בתי פטרייה בשל צורתם.
בכל כפר יש שלוש עמדות מפתח:
- מיגוּ - מוכתר הכפר. בכל כפר יש שני גברים הנבחרים לתפקיד זה בבחירות דמוקרטיות שבהן משתתף ראש המשפחה בכל אחד ממשקי הבית. תפקידם לפתור סכסוכים על קרקעות, חלוקת מים או פיצוי בגין נזקים.
- מוֹפּי - השמאן. הוא אחראי על ביצוע הטקסים הדתיים ושימור המסורת של ההאני באמצעות חינוך הילדים. מכיוון שאין להאני שפה כתובה, אחראי המופי להעביר לדורות הבאים בעל פה את השירה העשירה שנוצרה במהלך למעלה מאלף השנים של קיום ההאני, שירה שבחלקה הגדול היא אוסף של הוראות על אורח החיים וטקסי הדת והוראות מעשיות לביצוע הפעולות החקלאיות השונות.
- האומן - תוארו של הנפח המחשל את כלי העבודה החקלאיים. לאומן יש מעמד חשוב בכפר אף שאין לו סמכות מנהלית או רוחנית, בשל החשיבות הגדולה שמייחסת החברה האגררית של בני ההאני למחרשות ולמגלים.
תפקידים נוספים הנקבעים בבחירות דמוקרטיות, הם האיש האחראי תחזוקת תעלות המים והאיש האחראי על שמירת היערות (בדרך כל המיגו).
תרבות עריכה
לבוש עריכה
הלבוש המסורתי של ההאני עשוי מבד מקומי צבוע בגוון כחול כהה עד שחור. הבחירה בגוון זה נעשתה מצד אחד מטעמים מעשיים, הוא נועד לשמור על החום ולהסוות את הלכלוך של העבודה בשדות, ומטעמים היסטוריים של הפסיכולוגיה הקבוצתית הדוגלת ב"התנתקות מהעולם וחיים בבדידות". הבגדים של ההאני משקפים את נוף מגוריהם. הרקמות על הבגדים וכדוריות הכסף, אותם תופרים לבגדים, מאורגנים כשכבות על גבי שכבות המתפתלות במגוון צורות ודומים בכך לטרסות האורז. נשים נשואות ונשים שילדו נוהגות לסרק את שערן בצורת קרן המכוסה בכיסוי בד המכונה "מוֹחֶה". על המוֹחֶה יש 12 קפלים המתכנסים בבסיס הכיסוי, ואף הם מזכירים את הטרסות.
הגברים לובשים מעיל קצר קל צמוד, מכנסיים ארוכים רחבים, וכיסוי ראש מבד לבן או שחור. הלבוש של הנשים משתנה בהתאם למשפחה המורחבת אליה הן משתייכות. באזור אתר המורשת של טרסות האורז נוהגות הנשים ללבוש מעיל קצר בלא צווארון הנרכס מתחת לבית השחי, ווסט תואם ללא כפתורים, מכנסים רחבים בעלות גזרה ישרה שמותניהם ומפתחם רחב שנועדו להקל על העבודה בשדות.
שירה, מוזיקה ומחול עריכה
במרוצת הדורות פיתחו ההאני תרבות עשירה של שירים, מוזיקה ומחול. השירים נחלקים לכמה סוגות: הָאבָּה (שירי עם), אָאצִ'יקוּ (שירי אהבה), אָאמִיצֶ'ה (שירי ילדים) ושָׁאנ’גֶה (שירי ההרים). תוכן השירים משקף את כל היבטי החיים החברתיים והם מושרים בפעילויות חברתיות כדוגמת הקרבת הקורבנות וחגים, כחלק מהעברת המורשת התרבותית או בעת חיזור. את שירי ההרים נוהגים לשיר גברים ונשים מחוץ לכפר כשהם בחברת בני המין השני. ההאני ידועים בשל שירתם הפוליפונית. בשנת ה-90 של המאה ה-20 נתגלתה בקרבם שירה פוליפונית בת שמונה קולות.[3]
המחול של בני ההאני ססגוני וכולל מגוון תנועות. סוגי המחול כוללים מחולות דתיים, מחולות עבודה ומחול בידורי. מחולות העבודה מתארים בצורה ריאליסטית פעולות מהחיים כדוגמת מחול שתילת האורז, מחול קטיפת הכוסמת, מחול לכידת הדגים וכו'. מחולות עממיים נוספים כוללים את מחול דרורי העץ, מחול המניפה, מחול צינור החזרן וכו'. מחולות דתיים נוהגים לבצע במסגרת לוויות, כשמחול דרורי העץ הוא האופייני ביותר. מחול המניפה החל כמחול דתי אותו ביצעו בלוויות או במסגרת העלאת המנחות במסגרת פסטיבל אָנְגְמָאטוּ ופסטיבל קוּגָ'אגָ'ה.
כלי הנגינה המסורתיים של ההאני כוללים חלילית מקנה חזרן שבה שבעה חורים ופיה מפליז המכונה "לאבי" (俄比) או בָּווּ (Bawu), לאוטה בת שלושה מיתרים המכונה "לאהה", ובת ארבעה מיתרים המכונה סְה-שְׂייֵן (Sixian) וקנה אורז.
דת עריכה
בשל היותם חברה אוטרקית סגורה, לא הייתה כמעט השפעה של דתות חיצוניות על בני ההאני, חלק קטן מההאני אמצו את הבודהיזם מזרם הטהרוואדה. הדת של רוב בני ההאני היא פוליתאיסטית ואנימיסטית. הם מאמינים כי לכל דבר יש נשמה ומעלים מנחות למגוון אלים: "אל השמים", "אל האדמה", "אל העץ", "אל המים" ו"אל משק הבית". על פי אמונתם היו לבני האדם, ליצורים השונים, לעשב ולעצים אב קדמון משותף וכולם חולקים אותו מרחב מחיה.
הם מעריצים במיוחד את החיוּת של העצים, שלהם אורך חיים גדול משל בני האדם. מהערצה זו נולד "פולחן העץ הקדוש". מעל לכל כפר יש חורשה קדושה המכונה גָ'אי שֶׁן לִין (Zhai Shen Lin), שבה אחד העצים, בדרך כלל החזק והגבוה ביותר, נבחר כעץ קדוש ובו שוכנת רוחו של אל הכפר. ההאני מאמינים כי העץ הוא מקור החיוניות של הכפר, האל השוכן בו מגן על הכפר, ומבטיח את פיתוחו. בחודש השני על פי לוח השנה הירחי המיוחד לבני ההאני נוהגים בני הכפר לערוך מול העץ הקדוש טקס המכונה אָנְגְמָאטוּ (Angmatu - העלאת המנחה לאל הכפר).
פולחן חשוב נוסף הוא "הסגידה לנשמת האורז". בני ההאני מאמינים כי על ידי אכילת האורז שזה עתה נקצר הם הופכים את הנשמה של האורז לחומר ובכך מאריכים את חייהם. פולחן זה קשור לפולחן הסגידה לעץ הקדוש. כחלק מ"טקס טעימת האורז החדש" נוהגים בני ההאני לתלות את השיבולת הראשונה של האורז שנקצרה מעל עמוד האבות הקדומים בבתיהם, ובכך הם יוצרים מעין עץ קדוש זוטא בביתם וממזגים בין פולחן העץ הקדוש לפולחן נשמת האורז.
לוח שנה וחגים עריכה
לוח השנה שפיתחו בני ההאני הוא לוח שנה ירחי עם התאמות לעונה החקלאית. ההאני מחלקים את השנה לשלוש עונות: "העונה הקרה" שבה עיקר הפעילות היא תחזוקת הטרסות והכנה לחריש של האביב, "העונה החמה" שבה חורשים, שותלים ומנהלים את הטרסות והעונה הגשומה והפושרת שבה מתבצע הקציר. גם החגים והפסטיבלים העיקריים קשורים לאירועים מרכזיים בחקלאות:
- פסטיבל אָנְגְמָאטוּ (Angmatu – בשפת ההאני "העלאת המנחה לאל הכפר") – הפסטיבל נועד לחגוג את סיום החורף ותחילת האביב, עונת הזריעה, ותחילת הפעילות החקלאית. זהו הפסטיבל הגדול והחגיגי ביותר ומשתתפים בו כל בני הכפרים.
- פסטיבל קוּגָ'אגָ'ה (Kuzhazha – תעתיק לפין-יין של השם בשפת ההאני) – נערך בחודש יוני, תחילת אמצע הקיץ, התקופה שבה האורז מגדל שיבולים ופורח. מטרת הפסטיבל בן שלושת הימים ליצור הפסקה למנוחה לפני הפעילות הנמרצת של הקציר. עם סיום הפסטיבל מתחיל קציר האורז.
- פסטיבל גָ'אלֶטֶה (Zhalete) – שבו ההאני חוגגים את סיום הקציר, כניסת השנה החדשה ותחילת החורף. הפסטיבל מתחיל בהעלאת מנחות של בשר ויין לאל האדמה המגן על הטרסות, כהבעת תודה ושיתוף האלים והאבות הקדמונים ביבול המוצלח. בלילה האחרון של החג נערך "משתה הרחוב הארוך" שבו מחויבים כל הגברים בכפר להשתתף. שולחנות נפרשים לאורך הרחוב לפני ביתו של המופי. כל המשפחות אמורות להביא את האוכל הטוב ביותר שבו ישתפו כפריים אחרים.
אתר המורשת העולמית עריכה
כאתר מייצג לנוף התרבותי של טרסות האורז של בני ההאני נבחר אזור בתחומי הנפה יְוֵּ'אן-יָאנְג, נפה שבה מצוי ריכוז האוכלוסייה הגדול ביותר של בני ההאני. שטח האתר 166 קילומטרים רבועים והוא מוקף באזור חיץ (שבו יש הגבלות בנייה) של 295 קילומטרים רבועים (ובסך הכול 461 קמ"ר). מרכז האתר נמצא ב-23°05′36″N 102°46′48″E / 23.093278°N 102.779981°E. בתחומי האזור שנבחר חיו, נכון לשנת 2012, 37,800 מבני הקבוצה האתנית של ההאני, כ-70% מכלל האוכלוסייה בת 54,100 תושבים שבאתר. בתחומי האתר יש עיירה אחת, שני פלכים, 18 כפרים מנהליים ו-82 כפרים טבעיים.
הטופוגרפיה של האזור מתאפיינת בהרים גבוהים, שביניהם עמקים עמוקים, הנחרצים על ידי נקיקים וקניונים. טופוגרפיה זו היא תוצאה מסחיפה של ההרים באמצעות מי הפלגים והיובלים של מערכות הנהרות של הנהר האדום ונהר טֶנְגְטְיָאו. עקב הסחיפה יש הפרשי גובה גדולים בין מרכז האזור לשוליו המגיע ל-2,795 מטרים בין הפסגה הגבוהה ביותר (2,939 מטרים מעל פני הים) למקום הנמוך ביותר (144 מטרים).
אף שהאקלים של האזור מוגדר מונסון סובטרופי הפרשי הגובה והטופוגרפיה המורכבת יוצרים מגוון אקלימים. יש הפרש של 13.4°C בין הטמפרטורה השנתית הממוצעת של גדות הנהרות שהיא 25°C (הטמפרטורה המקסימלית מגיעה ל-42°C) לבין הטמפרטורה השנתית הממוצעת בפסגות ההרים שהיא 11.6°C. אזור הנהר הוא חם ויבש ולכן יש התאדות רבה. האוויר החם שנושא את הלחות עולה עד לפסגות שם הוא מתקרר ונדחס על ידי שכבות האוויר הקרות. הלחות מתעבה בצורת ערפילים, 180 יום בשנה בממוצע יש ערפל על הפסגות, וגשמים, ממוצע המשקעים הוא כמעט 1,400 מילימטרים בשנה.
חלוקה טופוגרפית עריכה
בשטח האתר שוכנים שלושה אגני ניקוז של הנהרות: מָאלִיגָ'אי (Malizhai), דָאוָאגֶ'ה (Dawazhe) ואָאמֶנְגְקוֹנְג-גֶטָה (Amengkong-Geta). טרסות האורז מרוכזות בכל אגן ניקוז תוך יצירת שלושה גושים נפרדים המכונים:
- בָּדָה (Bada) – שוכן באגן הניקוז של הנהר מָאלִיגָ'אי במרכז צפון האתר על שטח של 47 קמ"ר, ונכון ל-2013 כלל 28 כפרים שבהם כ-4,000 בתי אב וכ-19,000 תושבים. הטרסות בגוש זה משתרעות מגובה של 800 מטרים ועד 1,980 מטרים.
- דְווֹיִישׁוּ (Duoyishu) – שוכן באגן הניקוז של הנהר דָאוָאגֶ'ה במזרח צפון האתר על שטח של 46 קמ"ר, ונכון ל-2013 כלל 29 כפרים שבהם כ-3,850 בתי אב וכ-18,600 תושבים. הטרסות בגוש זה משתרעות מגובה של 820 מטרים ועד 1,960 מטרים. שיפוע המדרונות מתון יחסית ולאורכן נבנו עד 5,000 טרסות.
- לָאוחוּדְזְוֵי (Laohuzui) - שוכן באגן הניקוז של הנהרות אָאמֶנְגְקוֹנְג-גֶטָה בדרום האתר על שטח של 73 קמ"ר, ונכון ל-2013 כלל 25 כפרים שבהם כ-3,440 בתי אב וכ-16,600 תושבים. הטרסות בגוש זה משתרעות מגובה של 603 מטרים ועד 1,996 מטרים. הטופוגרפיה של אזור זה היא של עמקים עמוקים ומדרונות תלולים שלרוחבם מכיוון מזרח למערב נבנו טרסות האורז.
המערכת האקולוגית עריכה
עם השנים פיתחו בני ההאני מערכת אקולוגית שלה ארבעה מרכיבים:
- יערות – אלו נמצאים במקום הגבוה ביותר על פסגות ההרים ומדרונותיהם בדרך כלל בגבהים שמעל ל-2,000 מטרים מעל פני הים וכן בין הטרסות.
- כפרים – הכפרים שוכנים מתחת ליערות בגבהים שבין 1,400 מטרים ל-2,000 מטרים מעל פני הים, ומקבלים את מימיהם ממעיינות הנובעים ביערות
- טרסות האורז – הטרסות שוכנות מתחת לכפרים, בגבהים שבין 600 מטרים ל-2,000 מטרים מעל פני הים ומקבלות את מימיהן מהמים הזורמים דרך הכפרים.
- מערכת המים – זו מערכת כמעט סגורה שבה מים הזורמים מהיערות בראש ההר דרך הכפרים, דרך הטרסות ועד לנהר הזורם בתחתית ההר מתאדים, בעיקר מהטרסות ומהנהרות הזורמים במקומות הנמוכים, ומתעבים כערפל או כגשם המחדש את המעיינות הנובעים ביערות.
בני ההאני השכילו למצוא את האיזון שבין שטח הטרסות לשטח היערות, ומשנות ה-50 של המאה ה-20 כמעט שלא חל שינוי ביחס בין שטחים אלו, כאשר היערות באזור אתר המורשת מהווים כ-51% מהשטח, הטרסות כ-28%, הכפרים פחות מ-2%, והשאר שטחי טרשים, ערבות דשא, פארקים, דרכים ומערכת המים.
יערות עריכה
חלק מהעצים ביערות שבאתר הם צמחייה מקורית וחלקם נשתלו על ידי בני ההאני. סוגי העצים על פי סוגי היערות הם:
- יער גשם סובטרופי דרומי הררי (South subtropical montane rainforest) - שוכן בגבהים שבין 900 מטרים ל-1,600 מטרים. העצים המקוריים כוללים את: Camptotheca acuminata ממשפחת הקרניתיים (Cornaceae), Choerospondias axillaris ממשפחת האלתיים, אלנוס, אפרסמון, חזרן ועוד למעלה מ-20 מינים נוספים, העצים המיובאים כוללים את Engelhardia roxburghiana ממשפחת האגוזיים (Juglandaceae) ומין הדקל caryota urens.
- יער מונסון של עצים ירוקי עד רחבי עלים (Monsoon evergreen broad-leaved forest) – שוכן בגבהים שבין 1,600 מטרים ל-1,950 מטרים. העצים המקוריים כוללים את: Cornus controversa ממשפחת הקרניתיים, Acer buergerianum סוג של אדר, Tetracentron Sinense ממשפחת Trochodendraceae ועוד עשרה מינים. העצים המיובאים כוללים: מיני אלונים ואת Carya tonkinensis מהסוג קאריה ממשפחת האגוזיים.
- יער עצים ירוקי עד רחבי עלים מכוסי טחב שבאמצע ההר (Middle-mountain mossy evergreen broad-leaved forest) – שוכן בגבהים שבין 1,950 מטרים ל-2,650 מטרים. העצים מכוסים בצפיפות בטחבי עלים. העצים המקוריים כוללים את: מין המגנוליה Manglietia insignis ומין הצינית Ilex Canariensis ועוד, המינים המיובאים כוללים את מין הערבה Salix variegate ומין האוכמנית vaccinium bracteatum.
- יער עצים גמדיים מכוסי טחב שבפסגת ההר (Mountaintop mossy elfin forest) – שוכן בגבהים שבין 2,650 מטרים ל-2,800 מטרים. העצים מכוסים בצפיפות בטחבי עלים. העצים המקוריים כוללים את מין הרודודנדרון Rhododendron rex ומין האדר Acer laxiflrum.
- בתה טחבית של פסגת ההר (Mountaintop mossy brushwood) - משתרעת בגבהים שמעל 2,800 מטרים. המינים בחגורת צמחייה זו כוללים את מין האזליאה, Sorbus ferruginea ממשפחת הורדיים, Phoebe microphylla ממשפחת העריים ועוד.
ביערות אלו יש מגוון ביולוגי נרחב של מיני עשבים, פטריות וחרקים. בין היונקים השוכנים ביערות אלו אייל אציל, טיגריס, חזיר בר וחולדת חזרן.
ההאני מעריצים את היערות, מגנים עליהם ואף סוגדים להם. ההאני מסווגים את היערות לפי השימוש שהם עושים בהם:
- יערות של מקורות המים – יערות אלו צומחים מעל גובה 1,900 מטרים והם מקור המים לטרסות האורז של ההאני. יער העצים רחבי העלים מאחסן מים ומשחרר אותם במידה. אזור זה מקבל כמות משקעים גדולה ומכוסה תדיר בערפל. גזעי העצים, הענפים, הקרקע והסלעים מכוסים בצפיפות בטחבי עלים.
- חורשה קדושה - מכונה גָ'אי שֶׁן לִין (Zhai Shen Lin) קיימת בחלקו העליון של כל כפר. שטח החורשה משתנה בין כפר לכפר, בין דונם ל-10 דונם. מלבד תפקידה כמאגר מים ולווית חן לכפר יש לחורשה חשיבות דתית. בחודש השני בשנה הירחית מקריבים חזירים ותרנגולות כקורבן לאל הכפר השוכן בעץ שנבחר כעץ הקדוש (בדרך כלל הגבוה והחסון ביותר) ומתחתיו מקימים מזבח אבן.
- חורשת הכפר – עצים המפוזרים בתוככי הכפר, בדרך כלל עצי פרי וחורשת חזרן. העצים מספקים פירות ועץ להסקה, וחורשת החזרן נשתלת סביב הכפר והיא אחד הסממנים של כפרי ההאני.
- יערות לעץ ולהסקה – כשמם כן הוא, נועדו לספק עצים לבנייה ולנגרות וכן להסקה. תפקידם המשני הוא שמירה על הקרקע והמים.
מערכת המים עריכה
מערכת המים באתר המורשת היא שילוב בין מערכת מים טבעית ומערכת מעשה ידי אדם. בשל המבנה הגאולוגי המיוחד דולפים מים מהקרקע בפסגת ההרים, המים מתלכדים לפלגים הזורמים במורד ההר ונלכדים בתעלות ומשמשים לצורכי הכפרים ולהשקיית הטרסות. המים העודפים זורמים לנחלים דוגמת מָאלִיגָ'אי, דָאוָאגֶ'ה, אָאמֶנְגְקוֹנְג וגֶטָה וכל הנחלים זורמים בסופו של דבר לנהר האדום או לנהר טֶנְגְטְיָאו.
תושבי אתר המורשת חפרו רשת ענפה של תעלות ותעלות משנה על מנת לתעל את המים לכפרים ולטרסות. האורך הכללי של התעלות באתר המורשת הוא 445.83 קילומטרים. באתר יש ארבע תעלות מרכזיות ברוחב שבין 50 סנטימטר למטר ובאורך הכללי של 30 קילומטרים, ו-392 תעלות משנה שרוחבן פחות מ-30 סנטימטרים ואורכן הכללי 415 קילומטרים. תהליך בניית התעלות מתחיל בשימוש בערוצים טבעיים שאת מימיהם מסיטים לבריכות אגירה שנועדו להתמודד עם שיטפונות פתע בגלל סופות גשמים ולבריכות השקעה שבהן שוקעים הבוץ, הטיט והחצץ. מבריכות אלו זורמים המים לתעלות המרכזיות. אלו מזרימות את המים על פני הרכסים ומחלקות אותם לכפרים השונים ולשדות. חיסכון בכוח אדם הושג בזמן חפירת התעלות באמצעות הזרמת מים ופינוי הקרקע והסלעים שעוצרים את זרימת המים. בזמן בניית התעלה המרכזית הושארו פתחים לתעלות המשנה שנועדו לחלק את המים לכפרים על פי גודל הכפר. המים זורמים לטרסות ויורדים בכוח הכבידה מטרסה לטרסה ובסופו של דבר זורמים דרך תעלות הניקוז לנחלים שבתחתית העמק. הסחף ששוקע בתעלות מתנקה באופן טבעי בתקופה שבה יש זרימה חזקה.
בניית ותחזוקת התעלות היא מלאכה אליה נרתמים כל בני ההאני בשל החשיבות הגדולה של תעלות השקיה לעצם קיומם. תעלה מרכזית נבנית במאמץ משותף של כמה כפרים. ההאני יתחזקו בהתנדבות תעלות, גם אם תעלות אלו לא שייכות להם. עקב כך, אף על פי שמערכת התעלות היא בת למעלה מאלף שנים היא מסוגלת להבטיח הספקה רצופה ואפקטיבית של מים גם בימינו.
מכיוון שאין להאני סכרים על מנת לשמור מים לתקופות של מחסור הם משתמשים במים בחסכנות, והם משתמשים במים כמה פעמים. מים שנועדו לשטוף ירקות או ידיים ישמשו אחר-כך לשטיפות הרחבות, אחר-כך יפנו את הביוב, ואז יזרמו דרך תעלות המשנה לטרסות. בתהליך זה שוקעים המוצקים בביוב, וכך נמנע הזיהום שהיה מתרחש לו הביוב היה זורם ישירות לנהרות. בדיקות שנערכו למים הזורמים משדות אלו הראו ירידה משמעותית בכמות החנקות וכמות הזרחות.
חלוקת המים בין השדות מנוהלת על ידי אדם הממונה לתפקיד. בעלי השדות מגיעים להסכם לגבי כמות המים שיקבלו מתעלות ההשקיה וההחלטה ממומשת באמצעות הסטה של חלק יחסי של המים מתעלת ההשקיה באמצעות לוח עץ או אבן. באביב או בתקופה של מיעוט משקעים כשהספקת המים מצטמצמת משתנית השיטה וכל שדה מקבל את כל המים בתעלה בתורו, כאשר בעלי השדות האחרים מקפידים לסגור את הפתחים המובילים לשדות שלהם.
הכפרים עריכה
מתוך 82 הכפרים הכלולים בשטח אתר המורשת נבחרו חמישה כפרים מייצגים, שבהם כ-300 משקי בית ומעל ל-1,500 נפשות. הכפרים הם:
- הכפר הישן שָׁאנְגְג'וּלוּ (Shangzhulu) – גוש בָּדָה, 34 משקי בית
- הכפר התיכון צְ'וֵ'אנְפֿוּגְ'וָאנְג (Quanfuzhuang) – גוש בָּדָה, 69 משקי בית.
- הכפר נְיוֹלְווֹפּוּ (Niuluopu) – גוש דְווֹיִישׁוּ, 85 משקי בית
- הכפר אָאגֶ'קֶה (Azheke) – גוש דְווֹיִישׁוּ, 64 משקי בית
- הכפר שָׁאנְגְג'וּלוּ (Yakou) – גוש לָאוחוּדְזְוֵי, 46 משקי בית
חמשת כפרים אלו נבחרו כמייצגים כפרים מכל אחד משלושת הגושים שבאתר, ונבחרו כפרים שבהם יש מבני מגורים מסורתיים, וגם כפרים שעוברים מודרניזציה . כל הכפרים שוכנים בחלק העליון של אמצע המדרון, אתר אידיאלי למגורי אדם. באזור הנמוך של עמקי הנהרות חם ולח וקיימת סכנת מלריה. על הפסגה קר, לח ומעורפל רוב השנה. באתר של הכפרים האקלים נוח, הטמפרטורה הממוצעת 15°C, יש בממוצע 16 וחצי שעות אור וכמות המשקעים נעה סביב 1,000 מילימטרים. גודל הכפרים נקבע על פי היכולת של השדות השייכים לכפר לספק מזון, וגודל השדות השייכים לכפר מסוים מוגבל בשל העובדה שהתנועה אל השדות היא תמיד ברגל, ומכאן נקבע המרחק שבין הכפר לשדה הרחוק ביותר. כאשר כמות התושבים בכפר מסוים עולה על יכולת ייצור המזון מקימים חלק מהתושבים כפר חדש. הממוצע לכפר בין חמשת הכפרים הנבחרים הוא 60 משקי בית ו-305 נפשות, בממוצע 5.1 נפשות למשק בית. הכפר התיכון צְ'וֵ'אנְפֿוּגְ'וָאנְג הוא הכפר החדש ביותר והוקם בשנת 1963 כאשר שש משפחות מהכפר המורחב צְ'וֵ'אנְפֿוּגְ'וָאנְג עקרו למקום הנוכחי. דרך ראיונות עם המייסדים יכלו האתנולוגים לשחזר את תהליך בניית כפר האני טיפוסי.
הכפר בנוי סביב רחוב ראשי המקביל לקו הגובה של המדרון, שממנו יש דרכים למעלה אל היער הקדוש ולמטה אל טרסות האורז. בתי הכפר מסודרים לאורך רחוב זה. בנוסף יש בכל כפר של האני כמה אתרים ציבוריים: בתחתית הכפר מוקם "שדה מוֹצְ'יוֹ" (Moqiu) המוקף צמחייה. בשטח זה מייבשים את הדגן בתקופת הקציר ומקיימים את הפסטיבלים. בכניסה לכפר יש שער המנצל עצים טבעיים. כמו כן יש בכפר בריכה ציבורית או באר, טחנת קמח הפועלת על מים ומכונת דיש הפועלת על מים.
ההאני מתגוררים בבתים בני שניים או שלוש קומות בנויים, חזרן, בוץ, אבן ועץ המכוסים בקש הקרויים בתי פטרייה בשל צורתם. בשל הלחות הגבוהה הנפלטת מהקרקע באזור ההררי הסובטרופי של יונאן, הקומה הראשונה הנמצאת במגע ישיר עם הקרקע אינה מתאימה למגורים ומשמשת לגדל חיות משק. הדיירים מתגוררים בקומה השנייה והקומה השלישית משמשת לאחסן דגן ומזון המוגנים מפני הלחות באמצעות מבנה הגג דמוי הפטרייה המאפשר אוורור. בני ההאני מחליפים את כיסוי הגג פעם בשנה או בשנתיים.
טרסות האורז עריכה
הטרסות משתרעות בתחום האתר על שטח של 471 קמ"ר, 28.34% מכלל השטח. השטח הממוצע של טרסה הוא כ-120 מ"ר.
הטרסות מתפרשות על המדרון, כאשר הטרסה הגבוהה ביותר בגובה 1,996 מטרים מעל פני הים והנמוכה ביותר בגובה 603 מטרים. מעל 2,000 מטרים הטמפרטורה נמוכה מדי ולא ניתן להבטיח אספקה שוטפת של מים. גם כך בגובה של כ-2,000 האורז גדל בטמפרטורה הנמוכה ביותר בעולם. כ-90% משטח הטרסות בגבהים שבין 900 ל-1,800 מטרים. מרבית הטרסות נבנות על מדרון ששיפועו בין 10 ל-25 מעלות, אם כי במדרונות התלולים ביותר יש טרסות הבנויות על מדרון ששיפועו 60 מעלות. הפרש הגובה בין הטרסה הנמוכה ביותר לגבוהה ביותר עולה על 1,000 מטרים והוא בולט בגוש לָאוחוּדְזְוֵי שבו ההפרש מגיע ל-1,393 מטרים, והטרסות בנויות מכ-3,000 מדרגות. להפרשי הגובה יש השלכה על סוגי האורז, ועל מועדי השתילה והטיפול. בגבהים הנמוכים יותר מגדלים זני תערובת (Hybrid rice), דוגמת אורז דביק מהזן Mengla, בעוד שבגבהים מעל 1,500 מטרים מגדלים זנים מסורתיים. כל הזנים הם וריאציה על הזן המכונה באנגלית Red Cargo rice, זן נטול גלוטן, עשיר במינרלים וויטמינים, עמיד למחלות, ולשינויים בטמפרטורה, שגרגיריו ארוכים וצבעם אדום או ארגמן.
הטרסות נבנות מלמטה כלפי מעלה, ומהשטחים שקל יותר ליישר על ידי חפירה, לשטחים באזור התלול יותר. הסוללה החוסמת את הטרסה בנויה מעפר מהודק בעובי שבין 20 ל-30 סנטימטרים ובגובה ממוצע שבין מטר לשניים, אם כי יש מקרים שבהם הסוללה מגיעה לגובה שבין חמישה לשישה מטרים. הסוללה נבנית כשהיא עוקבת אחרי קווי המתאר של המדרון וחלקה החיצוני גבוה מחלקה הפנימי.
הטיפול בטרסה כולל כ-20 תהליכים המתחלקים ל:
- הכנת השדה: יישור, חפירת תעלת השקיה, חריש, שידוד, דישון, החלקת הסוללות, ותיקונן. הדישון נעשה בעזרת זבל אדם וחיות המשק, וחריש הקובר את העשבים השוטים ושאריות צמחי האורז שאחרי הקציר באדמה.
- שתילה: הכנת הזרעים, השרייתם במים, ניקוז המים, שתילה בערוגות גידול, קטיף הנבטים ושתילתם בטרסות. פעילות זו מתנהלת כפעילות שיתופית. כאשר מוכנים נבטים של איכר אחד משתתפים כולם בשתילתם בשדותיו. כזרעים נבחרים הגרעינים המלאים ביותר מקציר השנה הקודמת, ומדי כמה שנים נוהגים האיכרים בכפרים השונים להחליף ביניהם זרעים. לפני תחילת השתילה באביב מתקיים פסטיבל אָנְגְמָאטוּ.
- תחזוקה: עישוב, הקמת הפרדה בין שדות, שמירה על השדות מפני בעלי חיים.
- קציר: קציר האורז, דיש וייבוש הגרעינים. הקציר מבוצע בסתיו ומבוצע מהטרסות הנמוכות, הראשונות להבשיל, אל הטרסות העליונות. כמו בשתילה, הקציר הוא פעולה שיתופית.
התהליכים הם תוצאה של ניסיון שנצבר למשך למעלה מאלף שנים וההוראות המדויקות, מתי לזרוע, מתי לשתול, מה לשתול וכו' הועברו בעל פה באמצעות שירים מדור לדור, ולהאני יש שיר לכל אחד מהתהליכים. שירים אלו כוללים גם הוראות דתיות על סוג המנחות או הקורבנות שיש לבצע כחלק מכל תהליך.
מלבד אורז מגדלים בני ההאני דגים וברווזים בטרסות המוצפות, ושותלים סויה וכותנה על הסוללות. מלבד ערכם התזונתי עוזרים הדגים הברווזים בניכוש עשבים, תפיסת חרקים ודישון.
קישורים חיצוניים עריכה
- UNESCO Nomination file – המקור למרבית המידע בערך
- יובל נעמן, מחוז יונאן: טרסות יואניאנג – אמנות גידול האורז, באתר GoTravel
- הוויטראז' של הטבע: טרסות האורז המוצפות של סין
- טרסות אורז ביונאן מתוך האתר בעברית של הרדיו הבינלאומי של סין (CRI).
- The marvel of China's multi-generational rice terraces - מאתר ה-BBC
הערות שוליים עריכה
- ^ Hani
- ^ מונח של ממשל סין שבא להבדיל בין כפר מקורי לבין יישוב מנהלי שהוקם על ידי הממשל הסיני ומכונה כפר מנהלי
- ^ Han Shaogong