יאבלוקו
המפלגה הדמוקרטית המאוחדת הרוסית "יאבלוקו" (ברוסית: Росси́йская объединённая демократи́ческая па́ртия ЯБЛОКО) היא מפלגה פוליטית סוציאל-ליברלית, הנחשבת היום לאחת ממפלגות האופוזיציה הליברלית ברוסיה. המפלגה הייתה בפרלמנט במשך עשור בלבד, מ-1993 ועד 2003, והייתה תמיד באופוזיציה לממשלה. על אף שאינה מיוצגת בפרלמנט הארצי מאז, המפלגה ממשיכה ליהנות מתמיכה ציבורית יציבה במרכזים העירוניים של המדינה, לרבות בבירה מוסקבה, וסנקט פטרסבורג וכן במחוז קרליה, ומחזיקה מספר נציגים בפרלמנטים הפדרליים והמוניציפליים שברחבי המדינה.
 | |
| מדינה |
 רוסיה |
|---|---|
| מייסד |
גריגורי יאבלינסקי, Yury Boldyrev, Vladimir Lukin  |
| מנהיגים | ניקולאי ריבאקוב |
| תקופת הפעילות | 1993–הווה (כ־31 שנים) |
| אידאולוגיות | סוציאל-ליברליזם, ליברליזם חברתי, פרו-אירופאיזם |
| מטה | רוסיה, מוסקבה |
| מיקום במפה הפוליטית |
מרכז (פוליטיקה) |
| ארגונים בינלאומיים |
מפלגת הברית של ליברלים ודמוקרטים באירופה, האינטרנציונל הליברלי |
| https://eng.yabloko.ru/ האתר הרשמי | |
  | |
המפלגה היא חברה במפלגה האירופית של הליברלים, הדמוקרטים והרפורמטורים ודוגלת בהתפתחות דמוקרטיה מהסוג המערב-אירופי ברוסיה.
היסטוריה עריכה
המפלגה הוקמה ב-1993 על בסיס סיעת "יאבלינסקי - בולדירב - לוקין" (שראשי התיבות של שמם הפכו לשם המפלגה), שזכתה לתמיכה של 7,86% וכיוון שעברה את אחוז החסימה, זכתה למקום בדומה.
ב-1995 המפלגה שוב נכנסה לפרלמנט, אחרי שעברה את אחוז החסימה וזכתה לתמיכה של 6,89%.
ב-1999 המפלגה חברה אל סרגיי סטפאשין ושוב קיבלה מושבים בודדים בבית התחתון בפרלמנט עם תמיכה של 5,93%.
נציג המפלגה התמנה ב-1999 לשר פדרלי (שר האוצר מיכאיל זאדורנוב) אך בניגוד לדעת ראשי המפלגה ולכן הוא הוצא מתוך שורותיה. כיום יו"ר השירות הפדרלי למלחמה במונופולים, איגור ארטמייב הוא חבר המפלגה ונציגהּ היחיד בממשל הפדרלי.
האופוזיציה הדמוקרטית עריכה
בתקופת נשיאותו של בוריס ילצין המפלגה הביעה את התנגדותה למהלכים דרסטיים בתחום החברתי, הכלכלי והפוליטי. במאי 1999, חברי הסיעה הצביעו כדי להדיח את ראש המדינה - וזכו לתמיכה גורפת.
הביקורת על הנשיא ועל מדיניות הממשלה, הגיעה לכדי הצבעה נגד טיוטת התקציב ובכל זאת המפלגה הייתה מוכנה לשתף פעולה באופן קונסטרוקטיבי עם הרשות המבצעת. מצב זה התאפשר כאשר הממשלה רצתה להרחיב את בסיס התמיכה שלה בחברה, כמו בבחירות 1996, כשהקמפיין הדגיש את סכנת החזרה של הקומוניסטים לשלטון. לכן יאבלינסקי הציע להצטרף לממשלה. מנהיג המפלגה התנה זאת כתנאי להפסקת הלחימה בצ'צ'ניה, לביצוע שינויים רציניים במדיניות החברתית והכלכלית. בנוסף, הוא דרש לפטר את ראש הממשלה ויקטור צ'רנומירדין, ראש שירות הביטחון הנשיאותי של רוסיה, אלכסנדר קורז'אקוב, סגן ראשון לראש הממשלה, אולג סוסקובץ, שר ההגנה, פאבל גראצ'ב, ראש סגל הקרמלין, ניקולאי ייגורוב, מנהל פס"ב, מיכאיל ברסוקוב. תנאים אלה לא התקבלו, ולכן יאבלינסקי וצוותו סירבו לבסוף להצטרף לממשלה.
חלק מחברי המפלגה, בכל זאת קיבלו את ההצעה להצרף לממשלה, ביניהם מיכאיל זאדורנוב שהיה לשר האוצר, ואוקסנה דמיטרייבה, ובשל צעדם זה הם גורשו מן המפלגה. נכון לעכשיו, חברי המפלגה אינם בממשלה, אלא מחזיקים בנציג בוועדת הבחירות המרכזית של רוסיה, ואיגור ארטמייב העומד בראש השירות הפדרלי למאבק במונופולים.
אחרי ילצין עריכה
בחירתו של ולדימיר פוטין, לנשיא הפדרציה הרוסית במרץ 2000 הביאה לשינוי קיצוני במצב הפוליטי במדינה. ראש המדינה החדש, בניגוד לקודמו, נתמך על ידי חלק ניכר מהאוכלוסייה. עם זאת, בקרב מצביעי "יאבלוקו" פוטין לא זכה לתמיכה.
עד סתיו 2001, יאבלוקו פעלה כאופוזיציה לפוטין, בפרט במהלך העימות סביב ערוץ הטלוויזיה NTV. המפלגה מתחה ביקורת על ממשלתו של מיכאיל קסיאנוב וביוני 2003, הסיעה הצביעה בעד הבעת אמון בממשלה, אשר, לעומת זאת, לא אושרה על ידי הדומה.
ב-26 באפריל 2002, המפלגה נרשמה ברשם המפלגות של משרד המשפטים הרוסי תחת השם "המפלגה הדמוקרטית הרוסית יאבלוקו" וליו"ר נבחר גריגורי יאבלינסקי. בשנת 2006, לאחר שהצטרפה מפלגת "רוסיה הירוקה" ותנועת "אמהות החיילים", השם שונה לברית הרוסית של המפלגה הדמוקרטית "יאבלוקו". בשנת 2008, ליו"ר המפלגה נבחר סרגיי מיטרוחין.
ב-2003 המפלגה לא הצליחה לגרוף תמיכה עממית רחבה ולא עברה את אחוז החסימה ולכן הפכה למפלגת אופוזיציה חוץ פרלמנטרית. אולם, מנהיג המפלגה גריגורי יאבלינסקי טען כי בליל הבחירות, במהלך ספירת הקולות, הוא קיבל שיחת טלפון מולדימיר פוטין שבירך אותו על שהמפלגה גברה על אחוז החסימה, אף שהמפלגה זכתה ל-4.30% בלבד.
לאחר שנת 2003, בשל היעדר במספר מספיק של קולות, המפלגה לא יכלה להיכנס לדומה, והפכה למפלגת אופוזיציה,[1] ועם הזמן התבססה כאופוזיציה ליברל-דמוקרטית. אחרי התבוסה ההרסנית של המפלגה בבחירות לדומה בשנת 2007 היא הביעה את התנגדותה לדמיטרי מדבדב והמפלגה החלה להאשים את הרשויות בהיותן משטר טוטליטרי. ב-2007 התמיכה במפלגה ירדה לשפל חסר תקדים, כשבבחירות לפרלמנט המפלגה גרפה 1,59% בלבד. המפלגה פועלת באופן אינטנסיבי נגד מדיניות החניות בתשלום במוסקבה, והייתה מהמתנגדות למלחמת צ'צ'ניה הראשונה כמו גם לשיפור ההתייחסות לזכויות האדם והאזרח ברוסיה, כמו גם לביצוע הפרטה חכמה של נכסי המדינה.
ב-4 בפברואר 2011, סרגיי מיטרוחין עמד במרכזה של שערורייה תקשורתית כשהתבטא בגסות נגד מגיש טלוויזיה באתר האינטרנט של "קומסומולסקאיה פראבדה". בבחירות 2011 קיבלה כ-3.4% מקולות המצביעים ובבחירות 2016 הצטמק כוחה עוד יותר ועמד על 1,8% בלבד ולא גרפה אפילו את מינימום 3% התמיכה המעניקים תמיכה כספית מהמדינה.
מדצמבר 2015 עד דצמבר 2019 בראש המפלגה עמדה אמיליה סלאבונובה, פוליטיקאית ממוצא בשקירי. בדצמבר 2019 מונה במקומה ניקולאי ריבאקוב.
בבחירות הכלליות לשנת 2021 נכשלה המפלגה שוב להיכנס לדומה והשיגה רק 1.34% מהקולות. ראשי המפלגה העלו טענות על זיופים קשים מצד מפלגת השלטון, לרבות בבירה מוסקבה שבה בטרם העדכון הסופי של התוצאות היה אמור נציג המפלגה להשיג את המושב של מרכז העיר. טענות דומות הועלו גם על ידי המפלגה הקומוניסטית שהייתה אמורה גם היא להרוויח מספר מושבים אף גדול יותר. לצד זאת בבחירות המקומיות שהתרחשו באותם הימים הצליחה המפלגה לשמור על כוחה בפרלמנטים הפדרליים של קרליה, סנט פטרסבורג ופסקוב וכן להגדיל את כוחה בדומה העירונית של מוסקבה.[2]
בכירים בממשל עריכה
נכון לשנת 2021 המפלגה מיוצגת במספר מצומצם של מוסדות שלטון מקומיים, לרבות בפרלמנטים הפדרליים. במוסקבה מכהנים מספר נציגי המפלגה כאשר דריה בסדינה בולטת בהופעות נגד הרוב השולט. בכיר נודע נוסף הוא איגור ארטמייב המשמש כמנהל השירות הפדרלי למלחמה במונופולים.
אידאולוגיה עריכה
המפלגה היא תנועה דמוקרטית שמאגדת קבוצות פוליטיות המייצגים זרמים אידאולוגיים שונים - ליברלים, דמוקרטים ונוצרים דמוקרטים. בתהליך ליצירת המפלגה היה צורך להסכים על ה"נישה" בספקטרום המפלגתי ולבסוף הוחלט שיאבלוקו תהיה מפלגה ליברל-דמוקרטית חברתית. היה צריך גם להחליט איזה נוסחה של הליברליזם יכול לבטא באופן המדויק ביותר את ה"אני מאמין" האידאולוגי. הגורם המכריע בהחלטה זו היה קשור לשינויים שהתרחשו במדינה.
לדברי מייסדי מפלגת "יאבלוקו", הדגם האירופי של הליברליזם עדיף על זה שבארצות הברית. את הרעיון האידאולוגי מאחורי זה ביטא מנהיג המפלגה בעבר, גריגורי יאבלינסקי:
המודל שלנו מבוסס על בסיס אידיאולוגי של הצורך לשלב בין גישות ליברליות וחברתיות ברוסיה הדמוקרטית. זוהי תכונה של רוסיה, שבה אנחנו צריכים להיות ליברלים על מנת להגן על רכוש פרטי, לתבוע קיצוץ במסים, את החופש המרבי ליזמים, עידוד בקנה מידה גדול של יוזמה פרטית, כי בלי זה אי אפשר ליצור "עוגה חברתית". אבל אנחנו לא יכולים לשכוח כי רוסיה היא מדינה שלא יכולה להתקיים בלי חינוך חינם, רפואה חינם ללא איכות. אנחנו לא יכולים לשכוח כמה אנחנו מנוונים [בתחומים מסוימים], כמו שיש לנו בתחומים שהם היום עדיין אינם משתלבים בגישה הליברלית... אנחנו חייבים לעשות הכל כדי שיסודות הכלכלה הליברלית יהיו עמוקים ככל האפשר, ובמקביל לטפל בבעיות בסדר העדיפויות החברתי של המדינה
במחצית הראשונה של שנות ה-90, הרעיונות הסוציאליסטיים לא היו פופולריים בכלל בתנועה הדמוקרטית. התרחקות המפלגה ממדיניות הדמוקרטיה החברתית באה לידי ביטוי ביחס של המפלגה לעיקרון זה של צדק חברתי. בשנת 1995, אמר גריגורי יאבלינסקי כי "התזה של צדק חברתי הוא אחד מהתזות המסוכנות ביותר שעלולות להתקיים. פעמים רבות הוכח כי המאבק למען צדק חברתי במוקדם או במאוחר מסתיים בטרגדיה נוראה. לכן, עבור המדינה שלנו תהיה התזה הנכונה היא לא על צדק חברתי, של הקבילות חברתית. זה מצב דינמי, שטוען כי בשלבים שונים בתנאים שונים בחברה מסכימים עם חלק או עלויות חברתיות אחרות. במיוחד בתקופת הרפורמה. ואם, לעומת זאת, כדי לארגן את כלכלה יעילה, אנו מתחילים שוב לחפש צדק, ומוסכם שהוא לא קיים, כי זהו ויכוח מופשט, שאנו רואים שוב ושוב שהוא מעודד אנשים [לפתח] קונפליקט חברתי"
מצע המפלגה עריכה
המפלגה תומכת ב:
- הפיכת רוסיה למדינת רווחה
- היווצרות כלכלת שוק יעילה
- אימוץ הדרך האירופית לפיתוחה של רוסיה; ביטול הצורך בוויזה עם מדינות האיחוד האירופי ועידוד הצטרפותה של רוסיה לאיחוד
- יצירת צבא קבע מקצועי
- הנהגת רמות מיסוי נמוכות
- עידוד שוויון בין נשים לגברים
- שמירה על שלמותה הטריטוריאלית של רוסיה בגבולות הנוכחיים;
- חיזוק הניהול הסביבתי והפיכת המדינה ל"מדינה ירוקה" השומרת על הסביבה
המפלגה מתנגדת ל:
- לאומנות;
- כל סוג של אפליה;
- בולשביזם וסטליניזם.
המפלגה תומכת מאוד בלהט"ב וכמה מחבריה הבולטים הם להט"בים. ב-2011 המפלגה פעלה רבות נגד אפליית הלהט"בים ברוסיה. עם זאת, ישנם פלגים שמרניים בתוככי המפלגה, שעדיין מסתייגים מפני תמיכה בלהט"בים.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של יאבלוקו
.svg){kind=icon}
הערות שוליים עריכה
- ^ מפלגת האופוזיציה הגדולה ביותר ברוסיה, "יאבלוקו"
- ^ Author: Yabloko, Regional and Local Elections 2021 Archives, Russian Democratic Party YABLOKO (באנגלית)