פתיחת התפריט הראשי

יאיר חיים בכרך

רב גרמני

הרב שמעון[1] יאיר חיים בַּכָרָךְ (מכונה על שם חיבורו חַוֹת יאיר; ה'שצ"ח, 1638א' בטבת ה'תס"ב, 1 בינואר 1702) שימש כרב בקובלנץ, מיינץ (מגנצא) ובסוף ימיו בוורמס (וורמייזא). היה מגדולי האחרונים באשכנז.

הרב יאיר חיים בָּכָרָך
Havat.jpg
שו"ת חַוֹת יאיר, למברג, ה'תרנ"ד
לידה 1638
ה'שצ"ח
האימפריה הרומית הקדושההאימפריה הרומית הקדושה ליפניק, כתר בוהמיה
פטירה 1 בינואר 1702 (בגיל 64 בערך)
א' בטבת ה'תס"ב
האימפריה הרומית הקדושההאימפריה הרומית הקדושה וורמס
מקום קבורה גרמניהגרמניה בית העלמין בוורמס, ריינלנד-פפאלץ
תלמידיו רבי דוד אופנהיים
חיבוריו חַוֹת יאיר ועוד

ביוגרפיהעריכה

ייחוסועריכה

אביו היה רבי משה שמשון, אב"ד ודרשן בוורמייזא ובפראג, וכונה "רב המדינה"; נפטר בוורמייזא בכ"ט בניסן ה'ת"ל (1670). סבו אבי-אביו היה רבי אברהם שמואל בכרך, דרשן בפראג ורבן של העיר וורמייזא ומדינת פפאלץ, ומחבר הספר שמן המאור.

אשתו של רבי אברהם שמואל, סבתו של רבי יאיר חיים, הייתה חוה בכרך (1585–1652), בתו של הרב יצחק כ"ץ רבן של וינה, ניקלשבורג ומורביה כולה, נכדת המהר"ל מפראג, ואחות רבי נפתלי הכהן כ"ץ מלובלין ורבי חיים הכהן כ"ץ רבן של ניקלשבורג, פרנקפורט דמיין, פוזנא ומורביה, וראש ישיבה בפראג; חוה בכרך הייתה למדנית נודעת, חידשה הלכות, וסופר עליה שהייתה מתפלפלת בהלכה עם תלמידי אביה. היא שגידלה את הרב בכרך בילדותו.

אמו, הרבנית טופריש, הייתה בתו של רבה של מורביה. נפטרה בי"א באדר ה'תכ"ב.[2]

נעוריו ונישואיועריכה

נולד בשם חיים בלייפניק שבמוראביה בשנת שצ"ח (1638); לפי טענה אחרת, נולד בעיר מאהרישברוד בשנת ה'שפ"ח (1628). השם "יאיר" נוסף לו לאחר מחלה. בגיל 12 עבר לוורמייזא יחד עם אביו, שהחל לכהן כרב הקהילה בעיר. בשנת ה'תי"ג נישא לדינה מפולדא (נפטרה שנתיים אחריו, בכ"ד בטבת 1704). בגיל 23 הוסמך להוראה בפרנקפורט, ולאחר כשנה כיהן כנראה לתקופת מה כרב העיר מגנצא. בשנת 1666 נבחר לרבנות העיר קובלנץ הסמוכה, אך מסיבה לא ידועה לא נבחר מחדש לאחר שלוש שנים, והוא שב לוורמייזא בשנת 1669 כמלמד וחבר קהילה פרטי.

שהותו בוורמייזאעריכה

לאחר פטירת אביו בשנת ה'ת"ל שימש תקופה מסוימת כממלא מקומו, אך לא נתמנה כרב באופן רשמי. במקומו, בחרה קהילת וורמייזא ברבי אהרן תאומים כאב"ד העיר. רבי יאיר חיים חיבר מאוחר יותר ספר ביקורת חריף על חיבורו של הרב תאומים "מטה אהרן", פירוש להגדה של פסח, אולם הוא לא הוציא את הספר לאור, ואסר לפרסמו גם בעתיד. בהקדמה לאחד מספריו גולל הרב בכרך את סיפור המחלוקת בינו לבין הרב תאומים, אך לא הדפיס את ההקדמה וגם עליה הטיל איסור לפרסום. חלקים מדבריו התפרסמו בכל זאת במאה ה-19, במאסף "ביכורים" של אהרן ילינק[3]. על אי-מינויו לרבנות וורמייזא כתב הרב בכרך בשו"ת שלו כי לא מקובל היה למנות למשרה רמה זו אדם שהוא בעל-הבית פשוט, ולכן לא היה ראוי למנותו לתפקיד[4].

הוא שהה בוורמייזא במשך 20 שנה, במהלכם גלה ממנה לתקופה קצרה עם שריפת העיר במהלך מלחמת תשע השנים. כאשר שב לוורמייזא בשנת 1699, בריאותו רופפת והוא כמעט חירש, מינתה אותו הקהילה כרב העיר, לאחר שהרב תאומים עבר לכהן ברבנות העיר קראקא.

הרב בכרך לא האריך ימים ברבנותו, ונפטר כעבור שנתיים, ביום א' טבת תס"ב (1701), והוא בן שישים וארבע שנים. הוא נטמן בבית העלמין העתיק בוורמייזא. על מצבתו נחקק: "שמו נשמע בתורה ובחכמה כעקביא, אשר עליו העזרה ננעלת, "יאיר נתיב" בחבוריו ותשובותיו, אשר השיב לכל נפש משכלת"[5].

הכרהעריכה

רבי יאיר חיים חיבר כארבעים ספרים בתחום ההלכה, והחשוב והמוכר שבהם הוא שו"ת חַוֹת יאיר, שהקנה לו תהילת עולם. שמו של הספר נגזר משמו שלו ומשמה של סבתו המפורסמת חוה, אשר לזכרה הקדיש את ספרו זה[6]. השו"ת נחשב לאחד מספרי ההלכה החשובים ביותר באשכנז. הוא יצא לאור לראשונה בשנת 1699, בסיועו של שמשון ורטהיימר, קרובו מנישואין (אשתו הייתה אחות חמיו של ורטהיימר).

בהקדמתו מתנצל המחבר על שגיאות שאולי נפלו בדבריו מחמת התלאות הרבות שעבר, וקורא לעצמו "אפר כירה" שאינו יכול להתגאות; למרות זאת, הוא כותב כי החליט לפרסם את מכתביו, לשם שמיים.

מלבד גדולתו כרב וכפוסק, נחשב הרב בכרך גם כשליח ציבור מומחה: רבי יוזפא שמש כתב עליו, "כי לא נמצא בקהילתינו חזן כמוהו, הן בידיעת פירוש המחזור עם כל הכוונות כי הוא חריף ובקי ולמדן גדול וחשוב, והן בחזנות בניגוני החזנות השייכים לימים נוראים, כי הוא אומן גדול באומנות החזנות ויש לו קול נעים".[7]

המורה והסופר חתן פרס ישראל הרב יהושע בכרך הוא מצאצאיו, ובבית אחד מנכדיו שביישוב הנוקדים נמצאת ספרייה ובה כתבי יד מקוריים של הרב יאיר בכרך[8]. בהקדמתו לספר "חות יאיר" ביקש רבי יאיר חיים כי צאצאיו יוציאו לאור כתבים רבים נוספים שלו שלא יכול היה להדפיס בגלל הצרות והתלאות הרבות שעבר ונדודיו הרבים; בהתאם לכך, דאג יהושע בכרך להוסיף בספרי סבו חלקים חסרים רבים שמצא בכתבי יד שנשמרו בספרייתו, והוציאם לאור.

דרכו התורנית וחיבוריועריכה

הרב בכרך היה במובנים רבים פוסק מקורי, וכתביו מראים על סגנון עצמאי[9]. הוא נודע גם בידיעותיו הכלליות ובמדעים שונים כמתמטיקה ומוזיקה. על מחויבותו לאמת כתב בפתח אחת מתשובותיו: "כתב ראש הפילוסופים היוני: אהוב סקראט, אהוב אפלטון, רק האמת אהוב יותר"[10].

על אף שהעריך את חשיבותה של תורת הנסתר וכתב "שהיא בלי ספק נשמת התורה", לא עסק הרב בכרך בלימוד הנסתר וחשש "כי הדרך להגיע אל ידיעתה מסוכן מאד", ועדיף "לעמוד על עקרי הדת ומשפטי המצוות"[11]. כמו כן התנגד בחריפות לפלפול מוגזם[12].

כתב מספר מאמרים על אסטרונומיה מנקודת מבטה של ספרות חז"ל, אך היות שחש שהוא אינו בקי דיו בתחום, שרף את כל כתביו בעניין זה ואף ייעץ לידידו: "אל תוסף עוד ראות פני בחקירות בחכמה זו, כי איתי הייתה, ולרוב יגיעה ומיעוט השגה שלחתיה לנפשה; וגם אתה עשה כן"[13].

פסקיועריכה

מפסיקותיו הידועות:

היה מראשוני הפוסקים שזיהו את חילזון הפורפורא כחילזון שמפיקים ממנו תכלת לציצית[17].

מספריועריכה

צאצאיועריכה

  • שמואל זנוויל (אשתו רבקה, בת מאיר, בן יהודה).
  • שמשון (אשתו שרה דינה, בת משולם אליעזר זוסמן).
  • אווה/חוה (אשת יהודה לייב אופנהיים).
  • גרשון.
  • לייב.
  • מלכה.
  • לא ידוע
  • חיים.

מתלמידיועריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • יעקב כ"ץ, בין יהודים לגויים, עמודים 166-167
  • ביוגרפיה עליו מאת דוד קאופמן, Zur Gesch. Jüdischer Familien: I., R. Jair Chajjim Bacharach, 1638–1702, und Seine Ahnen, 1894 (בגרמנית)

קישורים חיצונייםעריכה

כתביו
מאמרים

הערות שולייםעריכה

  1. ^ כך מופיע שמו בממורבוך של קהילת וורמייזא. נדפס בתוך קבץ על יד ג (תרמ"ו), עמ' 22.
  2. ^ דוד קויפמאנן, "ספר המלואים: הוספות ותקונים לס' הזכרת נשמות וורמיישא", קובץ על יד ה (תרנ"ג–תרנ"ד), עמ' 15.
  3. ^ ראו בערך עליו באנצ' היהודית.
  4. ^ חות יאיר רל, עמ' ב, מצוטט במבוא למנהגים דק"ק וורמיישא (מכון ירושלים, תשמ"ח), עמ' 55.
  5. ^ תמונת מצבתו באתר מיי צדיק(הקישור אינו פעיל, 26 בדצמבר 2017)
  6. ^ ראו בסוף הקדמתו לספר זה: "ואכן, חות יאיר: יאיר המיוחס לאשה חסידה חוה". לפי הסברו של אברהם גוטסדינר, הארי שבחכמי פראג, בתוך: אזכרה ח"ג, ירושלים: מוסד הרב קוק ומוסד ביאליק, תרצ"ז, עמ' שלח, הערה 21, כוונתו למשחק מילים עם ההגייה היידית של "חות יאיר" שנשמעת כמו: חאַווֶעס יאיר, כאומר: חוה'ס יאיר, יאיר של חוה, המבטא את העובדה שהמחבר מייחס את עצמו כנכדה של אותה אשה מפורסמת, חוה.
  7. ^ יוזפא שמש, מנהגים דק"ק וורמיישא (מכון ירושלים, תשמ"ח), סימן קל"ג בהגהה. נאמר שם שכיוון שלא היה ש"צ מומחה כמותו נבחר כש"צ בשחרית יום א' של ראש השנה ובמוסף יום הכיפורים שנת ה'תל"א, אף על פי שהיה אבל על אביו. בקשו ממנו להיות ש"ץ אף בתפילת גשם במוסף שמיני עצרת, אך הוא סירב מפני האבלות (שם סימן קפד).
  8. ^ לפי הרשום בספרייה זו, נרצחו אשתו ושלש בנותיו בפוגרום, והוא כתב על כך שיר קינה.
  9. ^ לדוגמה ראו דבריו בחות יאיר סוף סימן קנ"ה: "ואף כי הטור והרא"ש הלכו בדרך התוספות דפסקו כך - מכל מקום הרשות בידי לומר על אבוהון דכולהו, שהוא התוספות, שצריך לעיין"".
  10. ^ חות יאיר, סימן ט'.
  11. ^ חות יאיר, סימן ר"י.
  12. ^ חות יאיר', סימן קכ"ד.
  13. ^ חות יאיר, סוף סימן רי"ט.
  14. ^ http://www.daat.ac.il/daat/tfila/kadish/legufo-2.htm, חות יאיר, סימן רכ"ב.
  15. ^ חות יאיר, סימן קמ"א.
  16. ^ פסיקת בית המשפט הישראלי בעניין הפלה מלאכותית במשפטו של קטין אשר שמו לא הותר לפרסום, נגד עיריית ירושלים.
  17. ^ מקור חיים, ספרו על שו"ע, סי' י"ח.
  18. ^ באתר המכון
  19. ^ שלמה רסקין, קברי צדיקים באשכנז, (גרמניה 2004) עמ' 100.


תקופת חייו של הרב יאיר חיים בכרך על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים