יאיר חיים בכרך

הרב יאיר חיים בָּכָרָך
	שו"ת חַוֹת יאיר, לבוב, ה'תרנ"ד
	שו"ת חַוֹת יאיר, לבוב, ה'תרנ"ד
לידה	1638; ה'שצ"ח; ליפניק, כתר בוהמיה
פטירה	1 בינואר 1702 (בגיל 64 בערך); א' בטבת ה'תס"ב; וורמס
מקום קבורה	בית העלמין בוורמס, ריינלנד-פפאלץ
תקופת הפעילות	? – 1 בינואר 1702
תלמידיו	רבי דוד אופנהיים
חיבוריו	חַוֹת יאיר ועוד
אב	משה שמשון בכרך
אם	חוה בכרך

הרב שמעון^[1] יאיר חיים בַּכָרָךְ (מכונה על שם חיבורו חַוֹת יאיר; ה'שצ"ח, 1638 – א' בטבת ה'תס"ב, 1 בינואר 1702) שימש כרב בקובלנץ, מיינץ (מגנצא) ובסוף ימיו בוורמס (וורמייזא). היה מגדולי האחרונים באשכנז, וידוע במיוחד בשל ספר השו"ת "חות יאיר".

ביוגרפיה

ייחוסו

אביו היה רבי משה שמשון, אב"ד ודרשן בוורמייזא ובפראג, וכונה "רב המדינה"; נפטר בוורמייזא בכ"ט בניסן ה'ת"ל (1670). סבו אבי-אביו היה רבי אברהם שמואל בכרך, דרשן בפראג ורבן של העיר וורמייזא ומדינת פפאלץ, ומחבר הספר שמן המאור.

אשתו של רבי אברהם שמואל, סבתו של רבי יאיר חיים, הייתה חוה בכרך (1585–1652), בתו של הרב יצחק כ"ץ רבן של וינה, ניקלשבורג ומוראביה כולה, נכדת המהר"ל מפראג, ואחות רבי נפתלי כ"ץ מלובלין ורבי חיים הכהן כ"ץ רבן של ניקלשבורג, פרנקפורט דמיין, פוזנא ומוראביה, וראש ישיבה בפראג; חוה בכרך הייתה למדנית נודעת, חידשה הלכות, וסופר עליה שהייתה מתפלפלת בהלכה עם תלמידי אביה. היא שגידלה את הרב בכרך בילדותו.^[^{דרוש מקור]}

אמו, הרבנית טופריש, הייתה בתו של רבה של מוראביה. נפטרה בי"א באדר ה'תכ"ב.^[2]

נעוריו ונישואיו

נולד בשם חיים בלייפניק שבמוראביה בשנת שצ"ח (1638) אחרי דוד רבי חיים הכהן כ"ץ שנפטר בשנת שצ"ה; לפי טענה אחרת, נולד בעיר מאהרישברוד בשנת ה'שפ"ח (1628). השם "יאיר" נוסף לו לאחר מחלה. בגיל 12 עבר לוורמייזא יחד עם אביו, שהחל לכהן כרב הקהילה בעיר. בשנת ה'תי"ד נישא לדינה מפולדא (נפטרה שנתיים אחריו, בכ"ד בטבת 1704)^[3]. בגיל 23 הוסמך להוראה בפרנקפורט^[4], ולאחר כשנה כיהן כנראה לתקופת מה כרב העיר מגנצא. בשנת 1666 נבחר לרבנות העיר קובלנץ הסמוכה, אך מסיבה לא ידועה לא נבחר מחדש לאחר שלוש שנים, והוא שב לוורמייזא בשנת 1669 כמלמד וחבר קהילה פרטי.

שהותו בוורמייזא

לאחר פטירת אביו בשנת ה'ת"ל שימש תקופה מסוימת כממלא מקומו, אך לא נתמנה כרב באופן רשמי. במקומו, בחרה קהילת וורמייזא ברבי אהרן תאומים כאב"ד העיר. רבי יאיר חיים חיבר מאוחר יותר ספר ביקורת חריף על חיבורו של הרב תאומים "מטה אהרן", פירוש להגדה של פסח, אולם הוא לא הוציא את הספר לאור, ואסר לפרסמו גם בעתיד. בהקדמה לאחד מספריו גולל הרב בכרך את סיפור המחלוקת בינו לבין הרב תאומים, אך לא הדפיס את ההקדמה וגם עליה הטיל איסור לפרסום. חלקים מדבריו התפרסמו בכל זאת במאה ה-19, במאסף "ביכורים" של אהרן ילינק.^[5] על אי-מינויו לרבנות וורמייזא כתב הרב בכרך בשו"ת שלו כי לדברי הממנים "לא יעשה כן במקומינו למנות בעל בית בקהילתינו לרב מורה צדק עלינו".^[6]

הוא שהה בוורמייזא במשך 20 שנה. בי"ג בסיוון ה'תמ"ט (1689) הוחרב רחוב היהודים בוורמייזא בידי הצבא הצרפתי שכבש את העיר במלחמת תשע השנים. יהודי הקהילה גורשו והתפזרו בקהילות שונות, והרב בכרך התיישב בפרנקפורט.^[7] כעבור עשר שנים (1699), הותרה שיבת היהודים לוורמייזא, ועמם שב הרב בכרך. אז, בריאותו רופפת והוא כמעט חירש, מינתה אותו הקהילה כרב העיר (הרב תאומים עבר עוד קודם לכן לכהן ברבנות העיר קראקא).

הרב בכרך לא האריך ימים ברבנותו, ונפטר כעבור שנתיים, ביום א' טבת תס"ב (1701), והוא בן שישים וארבע שנים. הוא נטמן בבית העלמין העתיק בוורמייזא. על מצבתו נחקק: "שמו נשמע בתורה ובחכמה כעקביא, אשר עליו העזרה ננעלת, "יאיר נתיב" בחבוריו ותשובותיו, אשר השיב לכל נפש משכלת".^[8]

הכרה

רבי יאיר חיים חיבר כארבעים ספרים בתחום ההלכה, והחשוב והמוכר שבהם הוא שו"ת חַוֹת יאיר, שהקנה לו תהילת עולם. שמו של הספר נגזר משמו שלו ומשמה של סבתו המפורסמת חוה, אשר לזכרה הקדיש את ספרו זה.^[9] השו"ת נחשב לאחד מספרי ההלכה החשובים ביותר באשכנז. הוא יצא לאור לראשונה בשנת 1699, בסיועו של שמשון ורטהיימר, קרובו מנישואין (אשתו הייתה אחות חמיו של ורטהיימר).

בהקדמתו מתנצל המחבר על שגיאות שאולי נפלו בדבריו מחמת התלאות הרבות שעבר, וקורא לעצמו "אפר כירה" שאינו יכול להתגאות; למרות זאת, הוא כותב כי החליט לפרסם את מכתביו, לשם שמיים.

מלבד גדולתו כרב וכפוסק, נחשב הרב בכרך גם כשליח ציבור מומחה: רבי יוזפא שמש כתב עליו, ”כי לא נמצא בקהילתינו חזן כמוהו, הן בידיעת פירוש המחזור עם כל הכוונות כי הוא חריף ובקי ולמדן גדול וחשוב, והן בחזנות בניגוני החזנות השייכים לימים נוראים, כי הוא אומן גדול באומנות החזנות ויש לו קול נעים”.^[10]

המורה והסופר חתן פרס ישראל הרב יהושע בכרך הוא מצאצאיו, ובבית אחד מצאצאיו שביישוב נוקדים נמצאת ספרייה ובה כתבי יד מקוריים של הרב יאיר בכרך.^[11] בהקדמתו לספר "חות יאיר" ביקש רבי יאיר חיים כי צאצאיו יוציאו לאור כתבים רבים נוספים שלו שלא יכול היה להדפיס בגלל הצרות והתלאות הרבות שעבר ונדודיו הרבים; בהתאם לכך, דאג הרב יהושע בכרך להוסיף בספרי סבו חלקים חסרים רבים שמצא בכתבי יד שנשמרו בספרייתו, והוציאם לאור.

דרכו התורנית וחיבוריו

הרב בכרך היה במובנים רבים פוסק מקורי, וכתביו מראים על סגנון עצמאי.^[12] הוא נודע גם בידיעותיו הכלליות ובמדעים שונים כמתמטיקה ומוזיקה. על מחויבותו לאמת כתב בפתח אחת מתשובותיו: ”כתב ראש הפילוסופים היוני: אהוב סקראט, אהוב אפלטון, רק האמת אהוב יותר”.^[13]

על אף שהעריך את חשיבותה של תורת הנסתר וכתב "שהיא בלי ספק נשמת התורה", לא עסק הרב בכרך בלימוד הנסתר וחשש "כי הדרך להגיע אל ידיעתה מסוכן מאד", ועדיף "לעמוד על עקרי הדת ומשפטי המצוות".^[14] כמו כן התנגד בחריפות לפלפול מוגזם.^[15]

כתב מספר מאמרים על אסטרונומיה מנקודת מבטה של ספרות חז"ל, אך היות שחש שהוא אינו בקי דיו בתחום, שרף את כל כתביו בעניין זה ואף ייעץ לידידו: "אל תוסף עוד ראות פני בחקירות בחכמה זו, כי איתי הייתה, ולרוב יגיעה ומיעוט השגה שלחתיה לנפשה; וגם אתה עשה כן".^[16]

חיבר ספר על שולחן ערוך אורח חיים בשם מקור חיים, במתכונת ספרי המגן אברהם והט"ז, אך בטרם סיימו התפרסמו שני החיבורים הללו והוא נאלץ לערוך אותו מחדש כדי להתייחס לפסקיהם. מרבית חיבור זה אבד, אך נתגלה במאה העשרים תקציר ובו סכומי הדינים היוצאים מהחיבור, ללא הדיון ההלכתי.

פסקיו

מפסיקותיו הידועות:

אל לבת לומר קדיש על אביה, אף כשאין לו בנים.^[17]
יש לנדות חוטא, אף אם חוששים שיחטא יותר בשל כך.^[18]
אין באיסור הפלה מלאכותית משום רצח, אלא השחתת זרע בלבד. פסיקה זו שימשה בדיון בבית המשפט הישראלי.^[19]

היה מראשוני הפוסקים שזיהו את חילזון הפורפורא כחילזון שמפיקים ממנו תכלת לציצית.^[20]

מספריו

חות יאיר, שאלות ותשובות - (פפד"מ תנ"ט) - HebrewBooks.org, (לבוב תרנ"ו) - HebrewBooks.org.
חוט השני, מכיל בעיקר תשובות של אביו וסבו (פפד"מ תל"ט) - HebrewBooks.org, - HebrewBooks.org; (מונקאטש תרנ"ו) - HebrewBooks.org. (כתב יד הספר באתר UniversitätsbibliothekUB)
מקור חיים, חיבור על שולחן ערוך, אותו נאלץ להגיה מחדש כדי להתייחס לחיבורי טורי זהב ומגן אברהם שהתפרסמו בינתיים. הגהתו לא הושלמה. חיבורו זה אבד עם השנים ותקציר שלו התגלה באקראי בשנות ה-70, ופורסם רק ב-1982 על ידי מכון ירושלים.^[21]
מר קשישא, כללים בתלמוד ובמורה נבוכים לרמב"ם.
עץ חיים, אבד.
פירוש והגהות על הרי"ף.

צאצאיו

שמואל זנוויל (אשתו רבקה, בת מאיר, בן יהודה).
שמשון (אשתו שרה דינה, בת משולם אליעזר זוסמן).
אווה/חוה (אשת יהודה לייב אופנהיים).
גרשון.
לייב.
מלכה.
לא ידוע
חיים.

מתלמידיו

רבי דוד אופנהיים, בעל השו"ת "נשאל דוד"^[22]

לקריאה נוספת

יצחק טברסקי, כרמי הורוביץ (ע), כמעיין המתגבר: הלכה ורוח ביצירת חכמי ימי הביניים, ירושלים: מרכז זלמן שזר, 2000, פרק 22, הלכה ורוחניות במאה השבע עשרה: מקרה בוחן של ר' יאיר חיים בכרך, עמ' 505-524.
יעקב כ"ץ, בין יהודים לגויים, עמודים 166–167
יונה עמנואל, בעיות סוציאליות וסכסוכי עבודה בשו"ת חות יאיר, בספר "לבב שלם", ע' 34-23, ירושלים תשל"א
ביוגרפיה עליו מאת דוד קאופמן, Zur Gesch. Jüdischer Familien: I., R. Jair Chajjim Bacharach, 1638–1702, und Seine Ahnen, 1894 (בגרמנית)
יצחק דוב פלד, ר' יאיר חיים בכרך, בתוך: מפתח השמות "חלקי אבנים", נספח לשו"ת "נשאל דוד", ירושלים תשמ"ב, עמ' רלג, באתר היברובוקס

קישורים חיצוניים

חוות יאיר באתר ויקיטקסט
דוד הלחמי, רבי חיים יאיר בכרך (בעל שו"ת „חוות יאיר”), חכמי ישראל, תל אביב תשי"ח, חלק א', עמ' ק"ד, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
לואיס גינזבורג וגוטהרד דויטש, ‏"בכרך, יאיר חיים", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)

כתביו

חוות יאיר באתר ספריא
חוות יאיר, לבוב, תרנ"ו, באתר HebrewBooks
חוט השני, מונקאטש, תרנ"ו, באתר HebrewBooks

מאמרים

שימוש בית המשפט הישראלי בפסיקת החוות יאיר בעניין הצלת יהודי רוצח, מעונש במדינה זרה, ובעניין הסגרתו אליה.
על פתיחת קברים: בית המשפט הישראלי ופסיקת החוות יאיר
אלחנן ריינר, מעשה שאירע בק"ק ווירמייש"א ברעש הגדול שנת שצ"ו, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2006
- רפאל בנימין פוזן, מגדלים פסיכולוגיסטיים, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2006, תגובה חריפה על הקריאה של אלחנן ריינר
  - אלחנן ריינר, שערי פירושים לא ננעלו, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2006, תגובה לתגובה
יאיר חיים בן משה שמשון בכרך, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ כך מופיע שמו על מצבתו וכן בממורבוך של קהילת וורמייזא. נדפס בתוך קבץ על יד ג (תרמ"ו), עמ' 22.
^ דוד קויפמאנן, "ספר המלואים: הוספות ותקונים לס' הזכרת נשמות וורמיישא", קובץ על יד ה (תרנ"ג–תרנ"ד), עמ' 15.
^ אולם, לפי האנציקלופדיה היהודית, הוא התחתן בגיל 14 עם שרלין, בתו של הרב של פולדה, רבי משולם אליעזר ברילין הנקרא זוסמן ברילין. הוא למד עוד כשבע שנים אצל זיסמן ואצל בנו יצחק וקיבל את סמיכתו בידי רבי מנדל בס (או, פס) הנקרא רבי מנדיל רבי יצחק רבי אביגדורש מפרנקפורט, תלמיד רבי יואל סירקיש.
^ בחות יאיר, סימן קנ״ט כתב שהיה בשנת ת״כ, אם כן היה בן 22.
^ לואיס גינזבורג וגוטהרד דויטש, ‏"בכרך, יאיר חיים", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית).
^ רבי יאיר בכרך, חות יאיר <דפו"ר>, הקדמה לספר מקור חיים, נדפס כנספח לספר חוות יאיר, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
^ ראו תיאורו בהקדמה לשו"ת חות יאיר.
^ תמונת מצבתו באתר מיי צדיק
^ ראו בסוף הקדמתו לספר זה: ”ואכן, חות יאיר: יאיר המיוחס לאשה חסידה חוה”. לפי הסברו של אברהם גוטסדינר, הארי שבחכמי פראג, בתוך: אזכרה ח"ג, ירושלים: מוסד הרב קוק ומוסד ביאליק, תרצ"ז, עמ' שלח, הערה 21, כוונתו למשחק מילים עם ההגייה היידית של "חות יאיר" שנשמעת כמו: חאַווֶעס יאיר, כאומר: חוה'ס יאיר, יאיר של חוה, המבטא את העובדה שהמחבר מייחס את עצמו כנכדה של אותה אשה מפורסמת, חוה.
^ יוזפא שמש, מנהגים דק"ק וורמיישא (מכון ירושלים, תשמ"ח), סימן קל"ג בהגהה. נאמר שם שכיוון שלא היה ש"צ מומחה כמותו נבחר כש"צ בשחרית יום א' של ראש השנה ובמוסף יום הכיפורים שנת ה'תל"א, אף על פי שהיה אבל על אביו. בקשו ממנו להיות ש"ץ אף בתפילת גשם במוסף שמיני עצרת, אך הוא סירב מפני האבלות (שם סימן קפד).
^ לפי הרשום בספרייה זו, נרצחו אשתו ושלש בנותיו בפוגרום, והוא כתב על כך שיר קינה.
^ לדוגמה ראו דבריו בחות יאיר סוף סימן קנ"ה: ”ואף כי הטור והרא"ש הלכו בדרך התוספות דפסקו כך - מכל מקום הרשות בידי לומר על אבוהון דכולהו, שהוא התוספות, שצריך לעיין"”.
^ חות יאיר, סימן ט'.
^ חות יאיר, סימן ר"י.
^ חות יאיר, סימן קכ"ד.
^ חות יאיר, סוף סימן רי"ט.
^ הרב יהודה הנקין, לגופו של קדיש הצופה, כ"ג אייר תשס"ד 14.5.04; חות יאיר, סימן רכ"ב.
^ חות יאיר, סימן קמ"א.
^ פסיקת בית המשפט הישראלי בעניין הפלה מלאכותית במשפטו של קטין אשר שמו לא הותר לפרסום, נגד עיריית ירושלים.
^ מקור חיים, ספרו על שו"ע, סי' י"ח.
^ באתר המכון
^ שלמה רסקין, קברי צדיקים באשכנז, (גרמניה 2004) עמ' 100.

תקופת חייו של הרב יאיר חיים בכרך על ציר הזמן
ציר הזמן

[1] כך מופיע שמו על מצבתו וכן בממורבוך של קהילת וורמייזא. נדפס בתוך קבץ על יד ג (תרמ"ו), עמ' 22.

[2] דוד קויפמאנן, "ספר המלואים: הוספות ותקונים לס' הזכרת נשמות וורמיישא", קובץ על יד ה (תרנ"ג–תרנ"ד), עמ' 15.

[3] אולם, לפי האנציקלופדיה היהודית, הוא התחתן בגיל 14 עם שרלין, בתו של הרב של פולדה, רבי משולם אליעזר ברילין הנקרא זוסמן ברילין. הוא למד עוד כשבע שנים אצל זיסמן ואצל בנו יצחק וקיבל את סמיכתו בידי רבי מנדל בס (או, פס) הנקרא רבי מנדיל רבי יצחק רבי אביגדורש מפרנקפורט, תלמיד רבי יואל סירקיש.

[4] בחות יאיר, סימן קנ״ט כתב שהיה בשנת ת״כ, אם כן היה בן 22.

[5] לואיס גינזבורג וגוטהרד דויטש, ‏"בכרך, יאיר חיים", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית).

[6] רבי יאיר בכרך, חות יאיר <דפו"ר>, הקדמה לספר מקור חיים, נדפס כנספח לספר חוות יאיר, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)

[7] ראו תיאורו בהקדמה לשו"ת חות יאיר.

[8] תמונת מצבתו באתר מיי צדיק

[9] ראו בסוף הקדמתו לספר זה: ”ואכן, חות יאיר: יאיר המיוחס לאשה חסידה חוה”. לפי הסברו של אברהם גוטסדינר, הארי שבחכמי פראג, בתוך: אזכרה ח"ג, ירושלים: מוסד הרב קוק ומוסד ביאליק, תרצ"ז, עמ' שלח, הערה 21, כוונתו למשחק מילים עם ההגייה היידית של "חות יאיר" שנשמעת כמו: חאַווֶעס יאיר, כאומר: חוה'ס יאיר, יאיר של חוה, המבטא את העובדה שהמחבר מייחס את עצמו כנכדה של אותה אשה מפורסמת, חוה.

[10] יוזפא שמש, מנהגים דק"ק וורמיישא (מכון ירושלים, תשמ"ח), סימן קל"ג בהגהה. נאמר שם שכיוון שלא היה ש"צ מומחה כמותו נבחר כש"צ בשחרית יום א' של ראש השנה ובמוסף יום הכיפורים שנת ה'תל"א, אף על פי שהיה אבל על אביו. בקשו ממנו להיות ש"ץ אף בתפילת גשם במוסף שמיני עצרת, אך הוא סירב מפני האבלות (שם סימן קפד).

[11] לפי הרשום בספרייה זו, נרצחו אשתו ושלש בנותיו בפוגרום, והוא כתב על כך שיר קינה.

[12] לדוגמה ראו דבריו בחות יאיר סוף סימן קנ"ה: ”ואף כי הטור והרא"ש הלכו בדרך התוספות דפסקו כך - מכל מקום הרשות בידי לומר על אבוהון דכולהו, שהוא התוספות, שצריך לעיין"”.

[13] חות יאיר, סימן ט'.

[14] חות יאיר, סימן ר"י.

[15] חות יאיר, סימן קכ"ד.

[16] חות יאיר, סוף סימן רי"ט.

[17] הרב יהודה הנקין, לגופו של קדיש הצופה, כ"ג אייר תשס"ד 14.5.04; חות יאיר, סימן רכ"ב.

[18] חות יאיר, סימן קמ"א.

[19] פסיקת בית המשפט הישראלי בעניין הפלה מלאכותית במשפטו של קטין אשר שמו לא הותר לפרסום, נגד עיריית ירושלים.

[20] מקור חיים, ספרו על שו"ע, סי' י"ח.

[21] באתר המכון

[22] שלמה רסקין, קברי צדיקים באשכנז, (גרמניה 2004) עמ' 100.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]