יאיר פלד

מפקד סיירת הצנחנים בשנות ה-50׳

יאיר פלד (13 בינואר 19327 בספטמבר 1959) היה מפקד סיירת צנחנים. נרצח על ידי בדואים בנגב.

יאיר פלד
יאיר פלד
יאיר פלד
לידה 13 בינואר 1932
יגור, ישראל
נהרג 7 בספטמבר 1959 (בגיל 27)
הר שגיא, מְדִינַת יִשְׂרָאֵל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות צה"ל
תקופת הפעילות 19501952, 1959 (כשנתיים)
דרגה סרן סרן
תפקידים בשירות
מפקד סיירת צנחנים
פעולות ומבצעים
מלחמת סיני  מלחמת סיני
הנצחה
מעלה יאיר, דרך יאיר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שנות ה-50 ביגור. ראשון משמאל: יאיר פלד ובמרכז עדה יגורי

ביוגרפיה עריכה

יאיר נולד ב-1932 בקיבוץ יגור, בן לפינחס ושיינדל פלד, ממייסדי הקיבוץ. ליאיר חמישה אחים: רוחק'ה, יהודה פלד, לימים מפקד עוצבה ותת-אלוף בצה"ל, נעמי, מנחם ואיה. בנעוריו היה מדריך בתנועת הנוער הקיבוצית והרבה לסייר ולארגן טיולים בנגב.

התגייס לנח"ל בשנת 1950, ובאופן חריג שימש בו-זמנית כצוער ומדריך בקורס קצינים. אחרי שחרורו, ב-1954, חזר לקיבוץ יגור, נשא לאשה את מרים לוצ'נסקי, ומונה לרכז החטיבה הצעירה בתנועת הקיבוץ המאוחד.

בהיותו במילואים עבר קורס מ"פים. בשנת 1958, ביוזמת מפקד חטיבת הצנחנים מנחם אבירם וסגנו מוטה גור, חזר והתגייס, בהסכמת הקיבוץ, כמפקד סיירת צנחנים בדרגת סרן. בתפקיד זה, בתקופת הרגיעה היחסית שאחרי מבצע קדש, העביר את הדגש מפעולות תגמול אל עבר יכולות הסיור והניידות הנדרשות מסיירת במלחמה. בהתאם לכך הנהיג בסיירת מסעות אופניים, ושימוש באופנועים וגמלים במטרה לשפר את ניידות הלוחמים. ביזמתו נסלל כביש הפטרולים לאורך גבול מצרים, ונפרץ "מעלה היעלים", שחיבר לראשונה את רמת המדבר עם אזור סדום. שם המעלה הוסב כחודש אחרי מותו ל"מעלה יאיר".

בשנת 1959 יצא לבדו לתרגיל ניווט בדד באזור הר שגיא. בחצותו את ערוץ נחל סרפד הותקף מן המארב בירי ונהרג. הרצח יוחס למסתננים בדואים משבט סאראחין של מטה אל-עזאזמה, שפעלו ככל הנראה בשליחות המודיעין המצרי[1]. מותו זכה לתהודה ציבורית והוא נטמן בחלקה הצבאית בבית העלמין ביגור, בהלוויה בהשתתפות כאלפיים אבלים[2]. הותיר אחריו אשה (לימים אשתו של רפי איתן), ובת, יעל, שנולדה אחרי מותו.

בעקבות רצח פלד הורה אלוף פיקוד הדרום, אברהם יפה על מבצע הגר, שבו פונה הר הנגב מבני שבט הסאראחין. משתפי הפעולה עם הצבא פונו לאזור דימונה והאחרים שבחרו לא לשתף פעולה אולצו לעבור לסיני על ידי תפיסת בורות המים שלהם[3].

הנצחה עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה