יאלו (כפר)
יאלו (בערבית: يالو) היה כפר ערבי ששכן עד שנת 1967 באזור מובלעת לטרון. הכפר נכבש במלחמת ששת הימים, תושביו פונו ובתי הכפר נהרסו על ידי צה"ל, מאוחר יותר הוקם במקום פארק קנדה. חלק מהתושבים גורשו לירדן וחלקם התיישב בכפרים אחרים ביהודה ושומרון.[1]
 | |
| שרדי בית הקשתות שעמד במרכז הכפר | |
| מדינה |
 ירדן |
|---|---|
| שפה רשמית | ערבית |
| על שם |
איילון  |
| שטח | 14,992 דונם (1945) |
| סיבת נטישה | מלחמת ששת הימים |
| תאריך נטישה | 7 ביוני 1967 |
| סוג יישוב יורש | פארק |
| יישובים יורשים | פארק קנדה |
| דת | מוסלמים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 1,644 (1961) |
| קואורדינטות | 31°50′26″N 35°01′21″E / 31.8405°N 35.0226°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| , | |
  | |
.jpg)
.jpg)
היסטוריה עריכה
בתקופת הברונזה המאוחרת בארץ ישראל התקיימה באתר הכפר העיר איילון, שהיתה היישוב הגדול באזור ומוזכר במכתבי אל עמארנה (המתוארכים לאמצע המאה ה-14 לפנה"ס) כיישוב החולש על צומת הדרכים הראשית בין השפלה להר[2]. ב-1968, במסגרת הסקר הארכאולוגי של ישראל, נמצאו מממצאים שמהם עלה כי היה מיושב החל מתקופת הברונזה. כמו כן, נזכר ברשימת הערים שהחריב שישק הראשון במסעו לארץ ישראל בשנת 925 לפנה"ס לערך. בתקופה הרומית והביזנטית כונה היישוב במקום בשם "אלוס" או "יאלו".
בשנת 1133 הקים פולק מאנז'ו את מבצר "קסטלום ארנולדי" (Castellum Arnoldi) בראש התל, וזה חלש על הדרך העולה לירושלים דרך בית חורון. המבצר חרב בשנת 1187 בידי צלאח א-דין. שרידי החומה הצלבנית המערבית וחלק מהחומה הדרומית עדיין עומדים על תילם במקום.
בשנת 1863 ביקר בכפר חוקר ארץ ישראל ויקטור גרן וכתב שגרו בו כ-400 תושבים "שבתיהם נבנו על גבעה בין שני עמקים. במבנים גדולים ומודרניים, בכפר ניתן לראות שרידי חומרי בניין עתיקים יותר המשולבים במבנים וישנם גם בורות קדומים."[3]
בסקר של הקרן לחקר ארץ ישראל משנת 1882 מתואר הכפר כ"כפר על גבעה המוקף במטעי זיתים. אספקת המים לכפר מגיעה מבורות מים".[4]
בשנת 1873 ערך הארכאולוג וחוקר ארץ ישראל הצרפתי שארל קלרמון-גנו חפירות בכפר, וגילה שרידי כנסייה גדולה מימי הביניים.[5]
בתקופת המנדט הבריטי עריכה
בתקופת המנדט הבריטי השתייך הכפר לנפת רמלה. במפקד 1922, שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, מנתה אוכלוסיית יאלו 811 תושבים, כולם מוסלמים.[6] במפקד 1931 מנתה האוכלוסייה 963 תושבים, ששכנו ב-245 בתים.[7]
על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל הוערכה אוכלוסיית הכפר בכ-1,220 תושבים, ושטחו הוערך כ-14,992 דונם טורקי, מתוכם כ-15 דונם שטחים ציבוריים.[8]
ב-27 בדצמבר 1947 תקף ארגון ההגנה את הכפר ופוצץ שלושה בתים, כתגובה על תקיפת שיירות בדרך לירושלים.[9]
בתקופת השלטון הירדני עריכה
ב-2 בנובמבר 1950 נורו שלושה ילדים תושבי הכפר, שניים מהם למוות, בידי חיילי צה"ל ליד הכפר דיר איוב שבמובלעת לטרון, כ-400 מטר בתוך השטח הירדני. האירוע הכה גלים בירדן ובבריטניה, וירדן עשתה בו שימוש במטרה לגרום לשינוי באופן התנהלותה של ישראל במסתננים, אולם שינוי כזה לא התחולל בעקבות האירוע.[10] ב-29 בינואר 1951 תקפה מחלקה של צה"ל בית בכפר ואחד מתושביו נפצע מהטלת רימונים. הפשיטה על הכפר נערכה בתגובה לפעולות קטלניות של מסתננים אלימים.[11] ב-20 במאי 1953 ערך גדוד 890 של צה"ל פשיטה על הכפר והרס מבנים ורכבים, כחלק מפעולות התגמול.[12]
על פי מפקד האוכלוסין הירדני משנת 1961, מנה הכפר בשנה זו 1,644 תושבים.[13] בשטחי הכפר גידלו התושבים דגנים, עצי זית, שקדיות, קטניות וענבים.[14] מסביב לכפר היו מספר מעיינות מים, והתושבים ניצלו את מימיהם לשתייה, השקיה ולשימוש ביתי. למעיין הראשי בכפר קראו מעיין "אל ג'בּאר", והוא הוביל מים למבנה עתיק שנקרא "בית הקשתות". במעיין נוסף (שנקרא כיום "עין איילון") נבנתה בריכת אגירה מבוטנת בגודל 2.5 על 2.5 מטרים. בכפר היו שני בתי ספר (הראשון נבנה בשנת 1947), מסגד אחד וכמה חנויות.
לאחר 1967 עריכה
במלחמת ששת הימים גירש צה"ל את תושבי הכפרים בית נובא, עמואס ויאלו והרס את בתיהם. הרמטכ"ל בזמן המלחמה, יצחק רבין, אמר שהוא נתן את הפקודה להרוס את הכפרים כדי שלא ישמשו מחסה לקומנדו מצרי, וזאת לאחר שבתחילת המלחמה הכפר היה כמעט ריק מתושביו, שהוחלפו בחיילים ירדנים.[15] האלוף עוזי נרקיס אמר שלהערכתו הכפרים נהרסו ביוזמה מקומית כנקמה על השתתפותם במצור על ירושלים ובקרבות הקשים באזור בזמן מלחמת העצמאות.[15] העיתונאי עמוס קינן נכח ותיעד את הגירוש והריסת הכפרים, ואף כתב דו"ח על המקרה,[16] בו הוא סיפר על מקרה אחד של ביזה, שלאחריו נעצרו הבוזזים, והרס רכוש פרטי.[17] שטחם הכולל של שלושת הכפרים בעת הריסתם היה כ-15,000 דונם, והתגוררו בהם כ-6,000 איש.[18] באוקטובר 1967 רצח שוטר משמר הגבול, ממניע לאומני, סמוך לשרידי הכפר, שני ערבים עובדי מע"ץ.[19]
באוגוסט 1968 ביקר משה דיין ברמאללה. בפגישה הועלתה בעיית תושבי שלושת היישובים. דיין מסר בפגישה כי המלחמה עם ירדן פרצה בגלל יריות מאזור לטרון לנמל התעופה לוד, וכי מדובר באזור ביטחוני ולכן התושבים לא יוחזרו אליו והכפרים לא ישוקמו. על פי דבריו, ממשלת ישראל הצהירה על מוכנות לתרום לפתרון הומניטרי, בין אם במציאת מקום אחר להשתקע בו או במתן פיצויים.[20] בתגובה פנו תושבי הכפרים באיגרת מחאה למזכ"ל האו"ם או תאנט, בטענה שישראל מנסה לכפות עליהם למכור את אדמות הכפרים. הם דחו את דרישת הפיצויים ודרשו להחזיר אותם למקום.[21]
ב-1973 ייסדה הקרן קיימת לישראל את פארק קנדה, אתר פיקניק ונופש שחלקו בשטח הכפר, כאות הוקרה לקהילה היהודית בקנדה, שתרמה את הכסף הרב לפיתוחו[22]. במקום שבו עמד הכפר הוקם מוזיאון פעיל בשם "מצודת יאלו"[23].
קישורים חיצוניים עריכה
- הכפרים עמואס, יאלוּ ובית-נוּבא בלטרון שנהרסו עד היסוד (נכתב על ידי יוסף אלגזי להארץ 11.7.1997)
הערות שוליים עריכה
- ^ יוסף אלגזי, הכפרים עמואס, יאלוּ ובית-נוּבא בלטרון שנהרסו עד היסוד, הארץ, 11 ביולי 1997
- ^ צבי אילן, קדמוניות עמק אילון, דבר, 24 בספטמבר 1976
- ^ Guérin, 1868, pp. 285-286.</
- ^ Conder and Kitchener, 1883, SWP III, p. 13</
- ^ Clermont-Ganneau, 1896, pp. 70 ff.
- ^ Barron, 1923, Table VII, Sub-district of Ramallah, p. 16
- ^ Mills, 1932, p. 47
- ^ נתונים מסקר הכפרים (1945), שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
- ^ פעולות עונשין של ה"הגנה" נגד מתקיפי השיירות מהמארב, הַבֹּקֶר, 29 בדצמבר 1947
- ^ בני מוריס, מלחמות הגבול של ישראל, 1949–1956, עמ' 195–197.
- ^ בני מוריס, מלחמות הגבול של ישראל, 1949–1956, עמ' 220–221.
- ^ התנפלויות על כפרים בירדן, דבר, 22 במאי 1953
- ^ Jordan. Dāʼirat al-Iḥṣāʼāt al-ʻĀmmah Dept. of Statistics Press, 1964
- ^ מוסטפא מוראד אלדבאע', ארצנו פלסטין, דאר אל-הדא, כפר קרע, 2002
- ^ 1 2 כתבה של רשות השידור הקנדית על פארק קנדה ראיון עם יצחק רבין בדקה 15:20 וראיון עם עוזי נרקיס בדקה 18:20
- ^ עמוס קינן, לא כל הארץ פארק קנדה, דבר, 17 בנובמבר 1981
- ^ הדו"ח של עמוס קינן
- ^ עמוס כרמלי, דיין: הפלסטינאים חיסלו ישותם ב-48, דבר, 28 ביוני 1973
- ^ שוטר משמר-הגבול שנידון למאסר־עולם - מערער, על המשמר, 1 בדצמבר 1968
אנשי משמר-הגבול שרצחו שני ערבים - יועמדו לדין, דבר, 13 באוקטובר 1967 - ^ משה דיין בביקור ברמאללה, דבר, 11 באוגוסט 1968
- ^ כפריים ערביים פנו במחאה לאו תאנט, על המשמר, 11 באוגוסט 1968
- ^ יואב קווה, מהר לפני שייגמר, באתר הארץ, 1 באפריל 2007
- ^ תום שגב, שלטים לכפרים, באתר הארץ, 30 באוגוסט 2001
