יאן ראוכוורגר

יאן ראוכוורגר (נולד בטורקמניסטן בשנת 1942) הוא צייר ישראלי. עבודותיו הוצגו במגוון מקומות בישראל ומחוצה לה, בין השאר במוזיאון ישראל ובמוזיאון תל אביב לאמנות.

יאן ראוכוורגר

יאן ראוכוורגר (1989)
לידה	1942 (בן 82 בערך) איראמאלי, טורקמניסטן
תחום יצירה	ציור
פרסים והוקרה	פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול
בן או בת זוג	אירה ראוכוורגר גלית ראוכוורגר
janrauchwerger.com

יאן ראוכוורגר, גלריה גורדון, 2022

אודות

ראוכוורגר נולד בעיירה באיראמאלי (Baýramaly) שבטורקמניסטן לסופיה ולמרדכי (מקס) רייכוורגר, במשפחה בת שני ילדים. אביו, מרדכי, עזב את משפחתו בגיל 13 ורצה לחיות כצייר. נזרק מן האקדמיה הסובייטית כיוון שסבו, יוסף, היה רב. דודו, אחי אביו, נספה בגולאג בשנות ה-30, לשם נשלח לאחר שהורשע כפעיל ציוני. בעקבות פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלטה המשפחה מאוקראינה לתוככי ברית המועצות והשתקעה בטורקמניסטן. אחרי המלחמה המשפחה חזרה לקייב. יוסף, סבו של יאן, שימש כרב הראשי של פולין בשנת 1946.

בשנים 1954–1961 למד במחלקה לציור בבית הספר התיכון שעל יד האקדמיה לאמנות בקייב. בגיל 19 גויס לצבא הרוסי שם שירת (בשנים 1961–1964) כצייר צבאי. אחרי הצבא למד בפקולטה לגרפיקה שימושית במכון הפוליגרפי במוסקבה (1964-1968). במהלך הלימודים באקדמיה לאמנות הוא הכיר את הצייר ולדימיר וייסברג, אשר בעקבותיו שינה את סגנונו לחלוטין.

בשנת 1972 עלה ארצה עם הוריו, אחיו ואשתו, אירה, פסלת וציירת (שהתפרסמה בארץ בזכות פיסול בובות מבדים). הוא התגורר בצפת והתחיל ללמד ציור במכון אבני בתל אביב, אחר כך עבר לתל אביב, לבת ים ולבסוף בשנת 1979 התיישב ביפו. הוא לימד במשך השנים בבית הספר לאמנות קלישר בת"א, בבצלאל בירושלים ובמדרשה למורים לאמנות בבית ברל. שהה תקופה ארוכה לצורך עבודה בפריז ובשנים 1998–2001 שהה בלונג איילנד סיטי שבניו יורק.

בשנת 1986 זכה בפרס אוסקר הנדלר מטעם קיבוץ לוחמי הגיטאות. בשנת 1997 הוענק לו פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול. בשנת 2007 הוענק לו פרס רפפורט לאמן ישראלי בכיר. בשנת 2004 נערכה לכבודו תערוכה רטרוספקטיבית במוזיאון ישראל.

הוא נישא לראשונה בעת לימודיו באקדמיה, כשהיה בן 22, ומנישואים אלה הוא אב לאנדרי. לאחר מכן התגרש ונישא לאחת מתלמידותיו. הוא נישא בשלישית לאירה, ומנישואים אלה הוא אב למירה ומוטי, פסל. בתחילת שנות ה-80 הוא התגרש מאירה ובשנת 1986 נישא לגלית אלוני, אמנית וגרפיקאית, ולזוג שני בנים. אלוני היא אחד מן המודלים החוזרים ביצירותיו העכשוויות של ראוכוורגר.

הנושאים השכיחים בציוריו של ראוכוורגר הם נופים, דוממים וציורי דיוקן. אלה האחרונים כוללים דיוקנאות רבים של רעייתו, גלית, ושל אמנים רבים, ובעיקר סופרים, משוררים ואנשי רוח. בנוסף לציור הוא עוסק גם בפיסול ובהדפס.

בשנת 2012 הציג ראוכוורגר תערוכת יחיד בשם "ציוני דרך, יאן ראוכוורגר" בגלריה בינט שבתל אביב. בין היתר הוצגו בתערוכה ציורי שמן על בד וציורי פסטל על נייר מתקופות שונות בחייו. הגלריה, שבאמצעות תערוכת היחיד של ראוכוורגר ציינה יובל להיווסדה, ייצגה אותו במשך שניים וחצי עשורים והיא מחזיקה באוסף הגדול ביותר של עבודותיו.

יאן ראוכוורגר, גלריה גורדון, 2022

הוא מתגורר ופועל ביפו.

יאן ראוכוורגר, גלריה גורדון, 2022

מבחר תערוכות יחיד בישראל

• 1985 - מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, קיבוץ אשדות יעקב מאוחד.
• 1989 - המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן.
• 1990 - מוזיאון הנגב לאמנות, באר שבע.
• 1996 - הגלריה לאמנות, אוניברסיטת חיפה.
• 1997 - בית ראובן, תל אביב.
• 2004 - מוזיאון ישראל, ירושלים (רטרוספקטיבה).
• 2008 - מוזיאון תל אביב לאמנות.
• 2020 - מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית
• 2022 - גלריה גורדון

ספרים וקטלוגים אודות יצירתו

• מרדכי עומר, יאן ראוכוורגר, עבודות 1983-86, גלריה אפרת, תל אביב, 1987.
• חיים פינקלשטיין,יאן ראוכוורגר - עבודות על נייר, עיריית באר שבע, מוזיאון הנגב לאמנות, 1990.
• עוזי אגסי, ארבע שעות גג - יאן ראוכוורגר, דיוקנאות בשירה ובציור, הוצאת אבן חושן, רעננה, 1997.
• דומיניק נאהאש, "הציורים האמריקאיים של יאן ראוכוורגר", בתוך: יאן ראוכוורגר 2000 1998, הוצאת גלריה בינט, 2001.
• רות אפטר-גבריאל (אוצרת), טלי תמיר, במבט קרוב - יאן ראוכוורגר: עבודות מ-1979 עד 2003, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2004.
• מיכל פלג, פנים - שיחות עם יאן ראוכוורגר, הוצאת כרמל, ירושלים, 2007.
• מרדכי עומר (עורך), יאן ראוכוורגר - דיוקן, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2008.
• ניצה בן-ארי (עורכת), יאן ראוכוורגר, סוס אדום / אריה לבן - ילדות בשירה ובציור, חלפי הוצאה לספרי אמנות, 2009.
• עדי פוטרמן, יאן ראוכוורגר - פסטל על נייר, גלריה זימאק אמנות עכשווית, תל אביב, 2011.
• איה לוריא, "יאן ראוכוורגר: הפרדס הגדול", בתוך: זמן דיוקן 2, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, 2020.

לקריאה נוספת

• אילנה טייכר, דוד גרשטיין (אוצרים), גדעון עפרת (טקסט), לקראת ריאליזם ישראלי חדש, מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, אשדות יעקב, 1987.
• מרדכי עומר, "דיוקנאות", בתוך: מאמרים על אמנות ישראלית, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים, 1992.
• מאירה פרי-להמן, טובל במים, טובל באור: מאה שנות צבעי-מים בישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1999.
• מרדכי עומר (אוצר), מיכל היימן, תמר הרמן, גופי-עצמי - אמנות בישראל 1978-1968, בתוך: 60 שנות אמנות בישראל, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2008.
• גליה בר אור, אמנות ישראלית מאוסף גבי ועמי בראון, המשכן לאמנות עין חרוד, 2009.
• אריק קילמניק, גדעון עפרת ואירנה גורדון, 100 שנות אמנות הדפס בישראל, סדנת ההדפס ירושלים, 2015.
• יניב שפירא, בת-שבע גולדמן-אידה ואחרים, נפש עירומה: חיים סוטין והאמנות הישראלית, המשכן לאמנות עין חרוד, 2019.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יאן ראוכוורגר בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של יאן ראוכוורגר
• יאן ראוכוורגר, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
• אביבה לורי, דברים שרואים מיאן, באתר הארץ, 8 במרץ 2004
• יאן ראוכוורגר - קורות חיים
• קורות חיים (אורכב 03.06.2020 בארכיון Wayback Machine),
• דנה גילרמן, זריצקי נגע בבד, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2006
• חמדה רוזנבאום, איך מציירים בית ואיך חיים בתוכו, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2007
• תמונות ממגוון תערוכותיו
• דורון בראונשטיין, יאן ראוכוורגר: "צייר צריך להיות חזק. לעמוד מול החיים. זאת מלחמה קשה ויומיומית.", בבלוג "חי תרבות", 24 בפברואר 2021
• אברהם בלבן, עמי שנער, פגישה ברחוב יפת עם גלית ויאן ראוכוורגר, באתר הארץ, 2 ביוני 2022