יגאל מרזל

שופט ישראלי

יגאל מרזל (נולד ב-16 במאי 1972) הוא שופט המכהן כמנהל בתי המשפט[1]. בתפקידו הקודם היה שופט בית המשפט המחוזי בירושלים וכן מנהל המרכז להכשרה ולהשתלמות שופטים. דוקטור למשפטים.

יגאל מרזל
יגאל מרזל.jpg
לידה 16 במאי 1972 (בן 50)
ישראלישראל ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

נולד בירושלים (1972) וגדל בשכונת בית הכרם. הוריו, ניצולי השואה שניהם, עלו מצרפת בשנת 1970. אביו פרופ' לרפואת שיניים ואמו שיננית. למרזל אחות ואח. למד בבית הספר הממלכתי דתי בית הכרם. לאחר מכן למד בתיכון הימלפרב בשכונת בית וגן בירושלים[2].

שירת בצה"ל בחיל המודיעין. בשירות המילואים קיבל דרגת סגן אלוף, והוא בעל מינוי של שופט בבית הדין הצבאי לערעורים[1].

למד באוניברסיטה העברית בירושלים, בה עשה שלושה תארים במשפטים, הראשון והשני בהצטיינות יתרה. עבודת הדוקטורט שלו, בנושא "מעמדן החוקתי של מפלגות פוליטיות", בהנחייתו של פרופ' קלוד קליין, פורסמה בשנת 2002[2].

הוא פרסם שני ספרים. אחד על המפלגות בהמשך לעבודת הדוקטורט שלו, והשני על "דיני פסלות שופט". בנוסף פרסם עשרות מאמרים בכתבי עת בישראל ומחוצה לה. תחומי הכתיבה שלו מגוונים: דיני מפלגות ופרלמנטריזם, סדרי דין ופרוצדורה, מכרזים, אתיקה שיפוטית, הכשרת שופטים, מינהל בתי המשפט ועוד.

נמנה ברשימת 40 הצעירים המבטיחים לשנת 2010 של TheMarker[3].

קריירה במשפטעריכה

בשנת 1996 התמחה אצל השופט אהרן ברק בהיותו נשיא בית המשפט העליון ואצל השופט אלון גילון בהיותו רשם בית המשפט העליון[1]. לאחר שקיבל רישיון עריכת דין, בשנת 1997 החל לשמש כעוזר משפטי של הנשיא ברק, תפקיד אותו מילא עד 2003.

לאחר שנה, בה שהה כחוקר אורח באוניברסיטת ניו יורק בלימודי פוסט דוקטורט (2003–2004), החליט מרזל שלא להמשיך במסלול הקידום האקדמי ובחר בשפיטה כאורח חיים.

משרות שיפוטעריכה

בשנת 2004 מונה מרזל לכהונת רשם בבית המשפט העליון.

ב-2005 מונה לכהן, במקביל לתפקידו כרשם, כשופט שלום. בתפקידו זה היה אחראי מלבד עבודת הרשמות בהיקפים המשמעותיים של בית המשפט העליון, גם על מינהל בית המשפט העליון כולו.

החל מ-2008 ואילך היה שותף בהקמת מחלקת המחקר של הרשות השופטת; חבר בוועדת ההיגוי של מחלקת המחקר.

ב-28 באוגוסט 2009 מונה לשופט בית המשפט המחוזי בירושלים[4]. בין השנים 2017–2018 היה מנהל המרכז להכשרה ולהשתלמות שופטים, וישב בדין בסוגים רבים של הליכים ובעיקר בתיקים מינהליים ואזרחיים כמו גם בהרכבי ערעורים.

מרזל ייצג את ישראל בארגון הבינלאומי להשתלמות שופטים - IOJT, המאגד בתי ספר לשופטים מכל העולם. הוא מילא בארגון תפקידים שונים, סגן מזכיר כללי, מזכיר כללי, ובשנת 2017 נבחר לכהן כסגן נשיא הארגון[5].

בין השנים 2012–2006 שימש כחבר בוועדת האתיקה של השופטים, שהחלה לפעול לפי הדין החדש בנדון, בשנת 2007[6].

במשוב של לשכת עורכי הדין (היחיד שנערך בשנת 2015) הגיע מרזל למקום הראשון מבין שופטי המחוזי בירושלים ולמקום השני בכל הארץ בדירוג[7].

מנהל בתי המשפטעריכה

באפריל 2018 מונה מרזל למנהל בתי המשפט[1]. במסגרת תפקידו משמש מזכיר הוועדה לבחירת שופטים[8].

בתפקידו כמנהל בתי המשפט, הוביל מרזל שורה ארוכה של מהלכים ברשות השופטת[9]. מרזל הכניס שיטות ניהול מתקדמות[10][11]. הוא יזם הקמה של יחידה לפיתוח ארגוני בהנהלת בתי המשפט ופיתח באמצעותה הכשרות ניהוליות ממוקדות לנשיאי בתי המשפט ובתי הדין לעבודה ולסגניהם. הוא הוביל מהלך של תכנון שנתי ורב שנתי ברשות השופטת[12].

מרזל מקדם שורה של שיפורים בשירות בתי המשפט[13] תוך דגש על טרנספורמציה דיגיטלית[14][15] והנגשת השירות המשפטי מרחוק[16]. קידם גם את כניסתן והטמעתן של תקנות סדר הדין האזרחי החדשות בבתי המשפט[17], קידם את המדידה של העומס השיפוטי על בתי המשפט[18], והצורך בתוספת שופטים למערכת[19], תוך מהלכים משלימים לשיפור יעילות בתי המשפט.

מועמד לבית המשפט העליוןעריכה

באוקטובר 2021 נמנה בין המועמדים אשר הוועדה לבחירת שופטים בוחנת למשרת שופט בבית המשפט העליון[20]. בהמשך דווח כי הוא נמנה עם מועמדיה של נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות[21]. במהלך תקופה זו המשיך מרזל לנהל את הוועדה לבחירת שופטים למרות היותו מועמד לבית המשפט העליון.[22]

פסיקותיו בבית המשפטעריכה

עשייתו השיפוטית של השופט מרזל משתרעת על פני תקופה של 13 שנה. היא כוללת 5 שנים כרשם בית המשפט העליון ולאחר מכן 8 שנים כשופט של בית המשפט המחוזי בירושלים. מדובר בפסיקה בתחומים שונים: משפט אזרחי, פלילי, מינהלי, סדרי דין, ועוד.

  • כרשם בית המשפט העליון -
    • בעניין תנובה, קבע שככלל כאשר צד זוכה בהליך, הוא זכאי לקבל מהצד שכנגד את מלוא הוצאותיו הריאליות, ובלבד שהן הכרחיות סבירות ומידתיות להליך[23][24].
    • קבע שכאשר מגיש הליך לבג"ץ מבקש למחוק אותו, הוא חייב עדיין בחלק מהאגרה, ולא לקבלתה בשלמותה[25].
    • מרזל גם דן בהחלטה מפורטת באפשרות להוציא נגד בעל דין "צו חוסם" להגשת הליכים, לפי קביעה שיפוטית שמדובר ב"בעל דין טרדן". זאת בגין פתיחת הליכי סרק שלא לצורך ולפי המקובל במדינות רבות בעולם[26].
    • קבע את סדרי העיון בתיקים ישנים של בתי המשפט, שמופקדים בגנזך המדינה[27].
  • כשופט של בית המשפט המחוזי בירושלים
    • פסק דין בהרכב ערעורים בו ישב מרזל להותיר את בריכת ירושלים שבלב העיר כבריכה פתוחה לשימוש הציבור לזמן נוסף, חלף טענת בעלי הקרקע לבטלות ההסכם בחלוף השנים[28]
    • פסק דין בהרכב ערעורים בו ישב מרזל שבו נדחה ערעור על הרשעה ועונש שנגזרו על אדם בגין פגיעה בכבוד דגל המדינה[29].
    • בתביעה של יורשי המנוחים חיים ושרה גורדון ז"ל להשבת רכוש מקרקעין (שטחי פרדסים) שרכשו קודם שנספו בשואה, רכוש שלפי הטענה מוחזק בידי תאגיד בישראל[30][דרושה הבהרה]
    • בשנת 2012 דחה עתירה של ארגוני סיוע נגד החלטת שר הפנים להסיר הגנה קולקטיבית של כ-1,500 אזרחי דרום סודאן, וכפועל יוצא מכך להחזירם לארצם. נקבע בפסק הדין[31] שהעותרים לא הראו עילה חוקית ובסיס משפטי שלפיו יש חובה לקיים מדיניות של הגנה קולקטיבית (להבדיל מבחינה פרטנית של בקשות מקלט). עוד נקבע שהעותרים לא הצליחו להראות שהבירור העובדתי שעשו המשיבים לגבי המצב בדרום סודאן מצביע על סכנה בהרחקת הנתינים לארץ מוצאם ויש לקבל את עמדת הרשות המינהלית בעניין זה. פסק הדין מבוסס בין היתר על המשפט הבינלאומי והוא מעגן את שיקול דעתו הרחב של שר הפנים בנדון[32] בפועל הושבו 1,500 מהם[33][34].
    • ביטל נוהל שמנע סיוע בשכר דירה לזכאים שמתגוררים ביישובים קטנים. העותרות באותו הליך היו אמהות חד-הוריות עם ילדים שמתגוררות בשכירות, אך נמנע מהן סיוע בשכר דירה בשל מיעוט שוכרים ביישובים בהם הם מתגוררים, לעומת הקריטריון בעניין זה בנוהל, שדרש גודל מסוים של יישוב ושל שוק שכירות בו. בפסק הדין נקבע שמדובר בהפליה פסולה ובלתי סבירה של זכאים אלו, תוך שהוראות הנוהל מבוססות על תשתית עובדתית לא מספקת[35].
    • קיבל עתירה של ארגון "רגבים" נגד ראש המינהל האזרחי באיו"ש, תוך שקבע שניתן מכוח עקרונות חופש המידע לקבל מידע על קרקעות שסמוכות ליישובים באזור, גם אם מבקש המידע לא מצביע על אינטרס ישיר בקרקע, ואין לדחות על הסף בקשות בעניין זה רק בשל הטעם שלא מדובר ב"צד לעסקה"[36].
    • התקבלה בפסק דין בקשה לחשוף מכוח חוק חופש המידע חלק משמעותי מפרוטוקולים של בוררות שניהלה מדינת ישראל מול מפעלי ים המלח. פסק הדין דן ביחס שבין מערכות הדינים השונות – דיני הבוררות ודיני חופש המידע, והגיע למסקנה שבוררות שהמדינה צד לה, לא יכולה להיחשב כחסויה ומוגנת מפני העקרונות והסייגים של חופש המידע. זאת בין היתר בשים לב באינטרס הציבורי בקבלת מידע על השימוש במשאבי טבע של הציבור כולו.
    • בפסק דין נוסף שעסק בחופש המידע, קבע כי דו"חות למפקח על הבנקים שהגיש בנק, נהנים מסודיות ואסור למסור אותו לפי דין ועל כן לא ניתן לקבל אותם מכוח חוק חופש המידע[37].
    • פסק שיש לדחות את הבקשה לקבל מכוח חוק חופש המידע, את זהות האקדמאים המבצעים חפירות ארכאולוגיות ברישיון באיו"ש, כמו גם את מקום האחסון של הממצאים. בעניין זה קיבל בית המשפט את טענות המדינה בדבר החשש לפגיעה בחופרים, החשש מחרם אקדמי והחשש לפגיעה ביחסי החוץ של המדינה[38].
    • בהחלטה שנתן בגדרי בקשה לבזיון בית משפט, הוא הטיל על עיריית בית שמש קנס יומי של 5,000 ₪, ככל שלא יבוצע פסק דין מוסכם שעניינו הסרת שלטים פוגעניים כלפי נשים. בית המשפט קבע שהמשיבים מפרים באופן ברור פסק דין שניתן בעניין זה, וזאת הגם שיש להם סמכויות לפעול לפי דין להסרת השלטים. ניתן גם משקל בהחלטה לפגיעה הקשה והנמשכת בהותרת השלטים המפלים[39].

חיים אישייםעריכה

מרזל נשוי ואב לשלושה.

פרסומיםעריכה

ספריםעריכה

  • המעמד החוקתי של מפלגות פוליטיות (2004) - הספר דן בהרחבה ברקע התאורטי להבנת תופעת המפלגות, המפלגות והדמוקרטיה, טיפוסים שונים של מפלגות ובעיות בפעילות מפלגות (כגון מפלגות לא דמוקרטיות). על רקע זה המחקר דן בשאלה מהו המעמד החוקתי הראוי של מפלגות שיאפשר את פעילותן הקריטית בלא הפרעה מזה אך תוך שמירה על גבולות הפעילות מזה ומציע לראות בהן "אורגן חוקתי". לאחר מכן המחקר מציע הבחנות שונות לגבי היישום של התאוריה בשים לב לשיטות בחירות, למערכות מפלגתיות ולצורות ממשל שונות, ולבסוף דן בקצרה גם במעמד החוקתי של מפלגות בישראל.
  • דיני פסלות שופט (2006) - הספר דן בהרחבה ברציונלים של דיני פסלות השופט והיחס בינם לבין דינים אחרים כגון כללי האתיקה של השופטים ונציב תלונות הציבור על השופטים. הספר דן במבחנים העיקריים לקביעה אם מדובר במקרה של פסלות שופט, בהיבטים של פרוצדורה וערעור, ובמצבים שכיחים וגם נדירים של פסלות. הכל תוך שימוש נרחב במשפט ההשוואתי וסקירת כל הפסיקה בנדון.

מאמריםעריכה

  • "השעיית הצהרת הבטלות", משפט וממשל ט' 39 (2006).
  • "דמוקרטיה פנימית במפלגות" (בתוך) בחירת מועמדים בישראל - המצוי והרצוי (ג' רהט, עורך, 2006) עמ' 60.
  • "המעמד החוקתי של האופוזיציה הפרלמנטרית", משפטים לח' 217 (2008)
  • "ניגוד עניינים של חברי הכנסת: נאמן המפלגה או נאמן הציבור?" בתוך ניגוד עניינים במרחב הציבורי - משפט, תרבות אתיקה ופוליטיקה 389 (2009).
  • "מעמד הכנסת לעניין חוקתיות החוק", משפטים לט 347 (2009).
  • "לו יהי כן! על תרומתו של אהרן ברק להבניית שיקול הדעת השיפוטי" בתוך ספר ברק - עיונים בעשייתו השיפוטית של אהרן ברק 103 (2009).
  • "על הצהרת האמונים של השופט" (בתוך) ספר אור 647 (2013)
  • "סדרי דין בעתירות לעניין תוקף החוק" (יופיע ב-2013 בספר לכבודו של השופט אליהו מצא, הוצאת נבו וכתב העת "עיוני משפט").
  • "זכות הערעור או ערעור בזכות? סעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה" (בתוך) ספר שלמה לוין 141 (2013)
  • "הרובד הפנימי של המכרז הציבורי" משפט ועסקים יח - ספר אילה פרוקצ'יה (2015).
  • "פגם בערבות להצעה במכרז ושאלת המידתיות בדיני המכרזים", משפטים מה 203 (2015).
  • "סעיף 18 לחוק יסוד: השפיטה: דיון נוסף בדיון הנוסף" ספר דורית ביניש (קרן אזולאי, איתי בר סימן טוב, אהרן ברק ושחר ליפשיץ, עורכים) (צפוי להופיע 2017).
  • "חובת האמון של הממשלה כלפי הכנסת" חובות אמון בדין הישראלי (רות פלאטו-שנער ויהושע (שוקי) שגב עורכים, 2016).
  • "על שיקול דעתו (הרחב) של שר הפנים לפי חוק הכניסה לישראל" ספר אדמונד לוי 248 (2017).
  • "פסלות שופט: אתגר מראית פני הצדק למבחן החשש הממשי למשוא פנים" ספר שטרסברג-כהן (אהרן ברק, יצחק זמיר, אבנר כהן, מורן סבוראי ואלעד עפארי, עורכים 2017).
  • "The Dissolution of Political Parties: The Problem of Internal Democracy", 4 Int'l J. Const. L. 84 (2006)
  • "Judicial Review of Counter Terrorism Messures - The Israel Model for the Role of the Judiciary During the Terror Era", 38 N.Y.U. J. Int'l L and Pol. 67 (2006)
  • "Hans Kelsen and Political Parties", 39 Isr. L. Rev. 39 (2006)
  • "On Aharon Barak's Activist Image", 47 Tulsa L. Rev 339 (2011)
  • "Establishing a Judiciary Based Research Center - The Israel Experience", 2 Judical Education and Training 35 (2014) (with Keren Weinsall-Marqel).
  • "Revising The Limits On Judicial Expression In The Digital Age: Striving Towards Proportionality In The Cyberintimidation Context", (forthcoming The National Journal of Constitutional Law 2018) (with Karen Eltis).

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא יגאל מרזל בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 4 יגאל מרזל, באתר הרשות השופטת
  2. ^ 1 2 איתי גודר ונועם שרביט, ‏הטאלנט, באתר גלובס, 15 בדצמבר 2005
  3. ^ מגזין TheMarker, 40 הצעירים המבטיחים 2010 - המשפטנים, באתר TheMarker‏, 7 בספטמבר 2010
  4. ^ צמרת פרנט, 21 שופטים מונו לבתי המשפט המחוזיים, באתר כלכליסט, 28 באוגוסט 2009
  5. ^ תומר זרחין, נגמרה הפגרה והשופטים הבכירים טסים לסידני, באתר הארץ
  6. ^ נועם שרביט, ‏ועדת האתיקה: שופט לא ידון לפחות 3 שנים בתיק בו מייצג מעסיקו לשעבר כעו"ד, באתר גלובס, 1 ביוני 2008
  7. ^ חן מענית, ‏השופטים הכלכליים בצמרת משוב השופטים; גרוניס בתחתית, באתר גלובס, 12 בינואר 2015
  8. ^ דבריו אל היועץ המשפטי לבתי המשפט (ציוץ של אברהם בלוך ברשת החברתית טוויטר, 3 באוקטובר 2021)
  9. ^ חן מענית, ‏בתי המשפט יתחילו לפרסם גם החלטות של שופטים שניתנות ב"פיתקית", באתר גלובס, 23 באפריל 2020
  10. ^   אפרת נוימן, צדק, אבל מרחוק: משבר הקורונה הוא הזדמנות להכניס טכנולוגיה לאולמות בתי המשפט, באתר TheMarker‏, 1 באפריל 2020
  11. ^ יסמין גואטה, לראשונה: שידור וידאו ניסיוני של דיון בבית המשפט העליון, באתר TheMarker‏, 16 בנובמבר 2014
  12. ^ מתן ברניר, ‏הסחבת הייתה שם קודם: גם מערכת המשפט צריכה אסטרטגיית יציאה, באתר גלובס, 24 באפריל 2020
  13. ^ טובה צימוקי, סער מקדם הרחבת סמכויות לבתי משפט כלכליים לטובת המאבק בפשיעה בחברה הערבית, באתר ynet, 20 באוקטובר 2021
  14. ^ ענת רואה, כך נערכת מערכת המשפט להשתלט על העומס שיצרה הקורונה, באתר כלכליסט, 2 באוגוסט 2020
  15. ^   ביני אשכנזי, מנהל בתי המשפט מתעקש: נישאר פתוחים בתקופת הסגר, באתר TheMarker‏, 17 בספטמבר 2020
  16. ^ משה גורלי, חוזרים לדיונים: בבתי המשפט מתכננים החזרת התיקים האזרחיים, באתר כלכליסט, 26 במרץ 2020
  17. ^ מתן ברניר, ‏תקנות סדר הדין האזרחי החדשות: עימות בין מערכת המשפט ללשכת עוה"ד, באתר גלובס, 3 בספטמבר 2019
  18. ^ ניצן שפיר, ‏נשיאת העליון ומנהל בתי המשפט: "בכל המדדים הבינלאומיים מצויה תקינת השופטים בישראל בחוסר משמעותי", באתר גלובס, 27 ביולי 2021
  19. ^ משה גורלי, העומס בבתי המשפט: הרבה יותר תיקים, מעט מדי שופטים, באתר כלכליסט, 27 ביולי 2021
  20. ^   חן מענית, שמונה נשים, ערבי אחד ושני להט"בים: אלו המועמדים הבולטים לשיפוט בעליון, באתר הארץ, 30 בספטמבר 2021
  21. ^   חן מענית, חיות תנסה לקדם לעליון את יגאל מרזל ורות רונן, אך צפויה להיתקל בהתנגדות, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2021
  22. ^ אברהם בלוך, המועמד לביהמ"ש העליון ממשיך לנהל את הוועדה לבחירת שופטים, באתר עכשיו 14, 11 באוקטובר 2021;
    אברהם בלוך, פרסום ראשון | השופט יגאל מרזל לא חתם על הסדר ניגוד עניינים, באתר עכשיו 14, 14 באוקטובר 2021
  23. ^ בג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בי נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה, המסחר ואחרים, ניתן ב-30 ביוני 2005
  24. ^ משה גורלי, "אין מדיניות אחידה בפסיקת הוצאות", באתר כלכליסט, 5 ביולי 2015
  25. ^ בג"ץ 6490/04 נאדר מוחמד עלי צביח ואחרים נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, ניתן ב-12 בינואר 2005
  26. ^ בשג"ץ 4748/06 שלמה שקד נ' גב' רוית תפוחי, רכזת בכירה לקרן הנשיא ואחרים, ניתן ב-2 באוגוסט 2006
  27. ^ בג"ץ 1/49 ערן שני-יראקצ'י נ' סלומון שלמה בז'רנו ואחרים, ניתן ב-28 בפברואר 2006
  28. ^ ע"א 48255-10-10 פסק דין מיום 20.2.2014
  29. ^ ע"פ 31749-05-15 פסק דין מיום 17.12.2015
  30. ^ ה"פ 11619-05-10 פסק דין מיום 29.9.2013
  31. ^ עת"מ 53765-03-12 פסק דין מיום 7.6.2012
  32. ^ עומרי אפרים ואביאל מגנזי, בית המשפט אישר: ניתן לגרש אזרחי דרום סודן, באתר ynet, 7 ביוני 2012
  33. ^ ישראל גירשה 1,500 מבקשי מקלט לדרום סודאן. זה מה שעלה בגורלם, באתר הארץ
  34. ^ עומרי אפרים, מחיר הגירוש לדרום סודן: 2 אחים מתו תוך חודש, באתר ynet, 9 באוקטובר 2012
  35. ^ עת"מ 1036-12-11 פסק דין מיום 18.6.2013
  36. ^ עת"מ 32725-05-12 פסק דין מום 27.6.2013
  37. ^ עת"מ 221133-05-12 פסק דין מיום 2.6.2012
  38. ^ עת"מ 37527-07-14 פסק דין מיום 21.11.2016.
  39. ^ עת"מ 49319-05-15 החלטה מיום 7.6.2017.