יגאל עזרתי

במאי ומחזאי ישראלי

יגאל עזרתי (נולד ב-6 באוגוסט 1956) הוא במאי, מחזאי ישראלי, מנהל אמנותי של "תיאטרון מקומי" ושל "התיאטרון הערבי-עברי ביפו".

יגאל עזרתי
יגאל עזרתי (אוקטובר 2011)
יגאל עזרתי (אוקטובר 2011)
לידה 6 באוגוסט 1956 (בן 66) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
יגאל עזרתי במבנה התיאטרון הערבי-עברי ביפו

ביוגרפיהעריכה

עזרתי גדל ברמת השרון, אביו היה סוחר בדים יוצא העיר סלוניקי ביוון ואמו ממשפחה דתית ממוצא אשכנזי, ממייסדי כפר אוריה. בצבא שירת כלוחם בנח"ל ובחיל השריון[1]. לאחר השחרור היה חבר בגרעין הנח"ל של הנוער העובד והלומד שאזרח, בינואר 1977, את היאחזות סוכות בפתחת רפיח, שהפכה לקיבוץ סופה[2]. השתתף במלחמת לבנון הראשונה, ולאחר שלושה שבועות של לחימה הצטרף, יחד עם עוד כ-160 חיילי מילואים, לתנועת יש גבול. תנועת מחאה נגד המלחמה שחבריה סירבו לשרת יותר במלחמה, לאחר שהמבצע הצבאי המוגבל בהקיפו הפך למלחמה כוללת, ונכבשה בירת לבנון ביירות[1]. במהלך האינתיפדה הראשונה, בשנת 1988, סירב לשרת בשטחים וישב פעמיים בכלא, כל פעם חודש[3].

למד לתואר ראשון בחינוך ותיאטרון באוניברסיטת תל אביב, ותואר שני בתיאטרון עם התמחות בתחום הבימוי, אחר כך לימד בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב, כמו גם בבית הספר לדרמה בסמינר הקיבוצים.

בשנת 1983 כתב וביים עזרתי את ההצגה הראשונה שלו, "שחקני מילואים", שעלתה בפסטיבל עכו[4]. ב-1985 עיבד וביים בפסטיבל עכו את המחזה "שמפרחת", שכתב עמוס קינן, בכיכובה של עדי עציון-זק. ההצגה זכתה לציון לשבח ולביקורות נלהבות[5].

בשנת 1986 ביים ועיבד במסגרת החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, עיבוד לטרגדיה הקלאסית "איפיגניה באאוליס" מאת אוריפידס בכיכובה של איילת מרגלית[6].

בשנת 1987 בייים בתיאטרון הספרייה מחזה מקורי מאת אוריה באר "כאילו בחלום"[7], ואחר כך ביים את המחזה "אדי ופוס" ב"צוותא בהשתתפות עדי עציון וגיל אלון[8], אות המחזה "אני גבר", בכיכובם של נילי צור וצפריר קוחנובסקי (שגם כתב את המחזה)[9].

בשנת 1988 נסע להשתלמות בבימוי תיאטרון בלונדון. לאחר לימודיו, ביים שם את ההצגות "אינטימיות", "איש המרתף", "ברגמן" ו"מיס ג'ולי"[1]. לאחר שחזר לישראל בסוף 1989, ביים במסגרת פסטיבל עכו עיבוד למחזה "אכזר מכל המלך" מאת נסים אלוני[10].

בשנת 1990 עזרתי ייסד, יחד עם גבי אלדור את "תיאטרון מקומי". תיאטרון בעל אוריינטציה חברתית-פוליטית: העוסק בדמוקרטיה, מיעוטים, זכויות אזרח ודו-קיום יהודי-ערבי. הקבוצה ממחפשת שפה תיאטרונית ייחודית המשלבת בין תנועה וחומרים פוליטיים-חברתיים. המחזה הראשון שהעלה התיאטרון היה תיאטרון תיעודי שכלל שחזור "משפט גבעתי ב'", של חיילי גבעתי שהכו פלסטיני למוות, שהוצג בפסטיבל עכו בשנת 1990, בהשתתפות יוסי ידין ויוסף כרמון[11]. ב-1991 העלה "תיאטרון מקומי" את ״הערב רוקדים״, בהשתתפות ח'ליפה נאטור ורונית אלקבץ, מחזה בו סיפרו שחקנים יהודים וערבים את תולדותיהם של בית קפה ואולם ריקודים ביפו, מהמאה ה-19 ועד היום[12]. המחזה הוצג במרג סוזן דלל ובפסטיבל עכו[13][14]. ההצגה עלתה עשרות פעמים במשך שנתיים עד קיץ 1993[15].

בשנת 1998 אוחד "תיאטרון מקומי" עם התיאטרון "אל-סאראייא" ביפו, שייסד השחקן אדיב ג'השאן, ליצירת "התיאטרון הערבי-עברי ביפו", המשלב בתוכו שתי קהילות תחת קורת גג אחת. העמותה הערבית מאחדת אנשי תיאטרון ויוצרים ערבים. אך שתי להקות אלה מפיקות יחדיו ובנפרד הצגות בשפה העברית והערבית. תיאטרון זה מאפשר לקבוצות אתניות שונות לבוא לידי ביטוי אמנותי. כמו כן מועלות הצגות שבהן אמני תיאטרון, עבריים וערבים משתפים פעולה מלאה מבחינה אמנותית, על הבמה ומחוצה לה. התיאטרון נתמך על ידי עיריית תל אביב ומשרד התרבותץ התיאטרון ממשיך לפעול שנים רבות, הודות לרוח המיוחדת והאמונה שתיאטרון אחר, המאחד קהילות, הוא הכרח מוסרי ואמנותי, שלא היה ממשיך להתקיים, בגלל אילוציו הכלכליים. בתיאטרון הערבי-עברי "רב תרבותיות" היא עובדה ואידאולוגיה. המעורבות התרבותית מתבטאת בשיתוף פעולה עם תושבי יפו, ביצירת קהל עברי וערבי, כולל נשים ותלמידי בתי ספר ערביים ועוד. התיאטרון מעלה עשר הפקות בשנה וכן חמש הפקות לילדים, שלוש או ארבע מתוכן בערבית עם שחקנים ערבים. ייחודו הוא בהעלאת מחזות שנכתבו במקור בערבית ותורגמו לעברית[16].

בשנת 2016 היה בין יוזמי פסטיבל יאפא לתרבות ערבי ומשמש מנהלו האמנותי, יחד עם ראודה סלימאן[17].

חיים אישייםעריכה

עזרתי היה נשוי לסופרת אילנה ברנשטיין, אותה הכיר בגרעין הנח"ל בקיבוץ סופה, הם התגרשו לאחר מספר שנים[1].

עזרתי מתגורר בתל אביב עם בן זוגו אורי ושתי בנותיהם.

מעבודות הבימוי שלועריכה

ביים בתיאטרון הערבי-עברי ביפועריכה

פרסים והוקרהעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 4 רותי זוארץ, ‏מייסד התיאטרון הערבי-עברי ביפו מאמין בדו קיום: "יש סיבה לקום בבוקר ולהיאבק בפסימיות", באתר מעריב אונליין, 31 באוגוסט 2015
  2. ^ גרעיני שיר ופרח אזרחו את סופה, דבר, 18 בינואר 1977
  3. ^ אורן כהן, שני סרבני שטחים מתנועת "יש גבול" חזרו לכלא, חדשות, 12 ביולי 1988
  4. ^ שוש אביגל, עכו, סוכות חשמ"ד: תיאטרון אחר, כותרת ראשית, 21 בספטמבר 1983
  5. ^ ביקורות:
    שוש אביגל, האחר הממוסד ביותר, כותרת ראשית, 9 באוקטובר 1985
    אליקים ירון, תנ"ך עכשיו, מעריב, 2 באוקטובר 1985
    צביה גרנות, עדי עציון ־־ אלף נשמות ופרצופים, מעריב, 9 באוקטובר 1985
  6. ^ איפיגניה היפה, מעריב, 4 באוגוסט 1986
  7. ^ חיים נגיד, מחזה מקורי ראשון בתיאטרון הספריה, מעריב, 12 בפברואר 1987
  8. ^ חיים נגיד, שידוך חדש,אדי ופוס, מעריב, 23 במרץ 1987
    יוסי עוזרד, הצגה - אדי פספוס, חדשות, 7 במאי 1987
    אליקים ירון, שחקנית שהיא תיאטרון, מעריב, 22 באפריל 1987
    אליקים ירון, אמש בתיאטרון - תפריט דליל, מעריב, 18 בפברואר 1987
  9. ^ תלמה אדמון, קשה להאמין שהוא שיכור, מעריב, 6 בנובמבר 1987
  10. ^ אליקים ירון, מנת אשליות כסם של חיים, מעריב, 15 באוקטובר 1989
  11. ^ חיים נגיד, תיאטרון האימה, מעריב, 1 באוקטובר 1990
  12. ^ תמי לוביץ, עוד חדשות - תרבות- גנזי ואלקבץ, 25,632 לילות של ריקודים, חדשות, 15 בספטמבר 1991
  13. ^ "הערב רוקדים" - מרגז סוזן דלל, חדשות, 18 באוקטובר 1991
  14. ^ שוש אביגל, פסטיבל עכו - מגיע פרס ראשון, חדשות, 25 בספטמבר 1991
  15. ^ שוש אביגל, מה יש - ״הערב רוקדים״ - הצגה אחרונה, חדשות, 6 באוגוסט 1993
  16. ^ ציפי שוחט, לא עושים הצגות, באתר הארץ, 29 במרץ 2009
  17. ^ אורלי נוי, פסטיבל יאפא לאופטימיות: "אנשים חזרו לחיות ביחד, וחוזרים גם לתיאטרון", באתר "שיחה מקומית", 17 במאי 2022
    ראודה סלימאן, ‏אין לי ארץ אחרת: פסטיבל יאפא הוא עיר מקלט לתרבות ערבית, באתר "Time Out ישראל", 5 ביולי 2021
  18. ^ ציפי שוחט, ההצגה על ואנונו תועלה שוב לרגל שחרורו מהכלא, באתר הארץ, 19 באפריל 2004
  19. ^ הארץ, התיאטרון הערבי-עברי ביפו ישתתף בפסטיבל תיאטרון בינלאומי בקרקוב, באתר הארץ, 1 באפריל 2003
  20. ^ רצח פוליטי (3 שנים לרצח), באתר ארכיון "הבימה"
  21. ^ בכורה לעיבוד של יגאל עזרתי ל"פר גינט", באתר הארץ, 21 באוקטובר 2003
  22. ^ ציפי שוחט, חזרה לסערה, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2005
    צבי גורן, "חזרה לסערה" –נוכחות כובשת של אשר צרפתי, באתר "הבמה", 24 בנובמבר 2005
  23. ^ מיכאל הנדלזלץ, סיור בארץ לא נודעת, באתר הארץ, 10 במאי 2006
  24. ^ מיכל בעדני-בן שישו, עכבר העיר, עושים קרקס מהטרגדיה, באתר הארץ, 17 בפברואר 2008
  25. ^   מיכאל הנדלזלץ, "אום כולת'ום": דיווה מזרח-מערב, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2014
    צבי גורן, אום כולת׳ום - השירה שבאישה, באתר "הבמה", 29 בספטמבר 2014
  26. ^   מיכאל הנדלזלץ, "סעדון אל מג'נון": משוגע מי שלא משוגע, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2016
  27. ^   חגית גינזבורג, "הסוף" זכתה בפרס קיפוד הזהב להצגות פרינג', באתר הארץ, 26 בנובמבר 2021