יגאל עזרתי

יגאל עזרתי
	יגאל עזרתי (אוקטובר 2011)
לידה	6 באוגוסט 1956 (בן 66)
מדינה	ישראל
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב
פרסים והוקרה	פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה (2004); פרס קיפוד הזהב (2021) ;

יגאל עזרתי (נולד ב-6 באוגוסט 1956) הוא במאי, מחזאי ישראלי, מנהל אמנותי של "תיאטרון מקומי" ושל "התיאטרון הערבי-עברי ביפו".

ביוגרפיהעריכה

עזרתי גדל ברמת השרון, אביו היה סוחר בדים יוצא העיר סלוניקי ביוון ואמו ממשפחה דתית ממוצא אשכנזי, ממייסדי כפר אוריה. בצבא שירת כלוחם בנח"ל ובחיל השריון^[1]. לאחר השחרור היה חבר בגרעין הנח"ל של הנוער העובד והלומד שאזרח, בינואר 1977, את היאחזות סוכות בפתחת רפיח, שהפכה לקיבוץ סופה^[2]. השתתף במלחמת לבנון הראשונה, ולאחר שלושה שבועות של לחימה הצטרף, יחד עם עוד כ-160 חיילי מילואים, לתנועת יש גבול. תנועת מחאה נגד המלחמה שחבריה סירבו לשרת יותר במלחמה, לאחר שהמבצע הצבאי המוגבל בהקיפו הפך למלחמה כוללת, ונכבשה בירת לבנון ביירות^[1]. במהלך האינתיפדה הראשונה, בשנת 1988, סירב לשרת בשטחים וישב פעמיים בכלא, כל פעם חודש^[3].

למד לתואר ראשון בחינוך ותיאטרון באוניברסיטת תל אביב, ותואר שני בתיאטרון עם התמחות בתחום הבימוי, אחר כך לימד בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב, כמו גם בבית הספר לדרמה בסמינר הקיבוצים.

בשנת 1983 כתב וביים עזרתי את ההצגה הראשונה שלו, "שחקני מילואים", שעלתה בפסטיבל עכו^[4]. ב-1985 עיבד וביים בפסטיבל עכו את המחזה "שמפרחת", שכתב עמוס קינן, בכיכובה של עדי עציון-זק. ההצגה זכתה לציון לשבח ולביקורות נלהבות^[5].

בשנת 1986 ביים ועיבד במסגרת החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, עיבוד לטרגדיה הקלאסית "איפיגניה באאוליס" מאת אוריפידס בכיכובה של איילת מרגלית^[6].

בשנת 1987 בייים בתיאטרון הספרייה מחזה מקורי מאת אוריה באר "כאילו בחלום"^[7], ואחר כך ביים את המחזה "אדי ופוס" ב"צוותא בהשתתפות עדי עציון וגיל אלון^[8], אות המחזה "אני גבר", בכיכובם של נילי צור וצפריר קוחנובסקי (שגם כתב את המחזה)^[9].

בשנת 1988 נסע להשתלמות בבימוי תיאטרון בלונדון. לאחר לימודיו, ביים שם את ההצגות "אינטימיות", "איש המרתף", "ברגמן" ו"מיס ג'ולי"^[1]. לאחר שחזר לישראל בסוף 1989, ביים במסגרת פסטיבל עכו עיבוד למחזה "אכזר מכל המלך" מאת נסים אלוני^[10].

בשנת 1990 עזרתי ייסד, יחד עם גבי אלדור את "תיאטרון מקומי". תיאטרון בעל אוריינטציה חברתית-פוליטית: העוסק בדמוקרטיה, מיעוטים, זכויות אזרח ודו-קיום יהודי-ערבי. הקבוצה ממחפשת שפה תיאטרונית ייחודית המשלבת בין תנועה וחומרים פוליטיים-חברתיים. המחזה הראשון שהעלה התיאטרון היה תיאטרון תיעודי שכלל שחזור "משפט גבעתי ב'", של חיילי גבעתי שהכו פלסטיני למוות, שהוצג בפסטיבל עכו בשנת 1990, בהשתתפות יוסי ידין ויוסף כרמון^[11]. ב-1991 העלה "תיאטרון מקומי" את ״הערב רוקדים״, בהשתתפות ח'ליפה נאטור ורונית אלקבץ, מחזה בו סיפרו שחקנים יהודים וערבים את תולדותיהם של בית קפה ואולם ריקודים ביפו, מהמאה ה-19 ועד היום^[12]. המחזה הוצג במרג סוזן דלל ובפסטיבל עכו^[13]^[14]. ההצגה עלתה עשרות פעמים במשך שנתיים עד קיץ 1993^[15].

בשנת 1998 אוחד "תיאטרון מקומי" עם התיאטרון "אל-סאראייא" ביפו, שייסד השחקן אדיב ג'השאן, ליצירת "התיאטרון הערבי-עברי ביפו", המשלב בתוכו שתי קהילות תחת קורת גג אחת. העמותה הערבית מאחדת אנשי תיאטרון ויוצרים ערבים. אך שתי להקות אלה מפיקות יחדיו ובנפרד הצגות בשפה העברית והערבית. תיאטרון זה מאפשר לקבוצות אתניות שונות לבוא לידי ביטוי אמנותי. כמו כן מועלות הצגות שבהן אמני תיאטרון, עבריים וערבים משתפים פעולה מלאה מבחינה אמנותית, על הבמה ומחוצה לה. התיאטרון נתמך על ידי עיריית תל אביב ומשרד התרבותץ התיאטרון ממשיך לפעול שנים רבות, הודות לרוח המיוחדת והאמונה שתיאטרון אחר, המאחד קהילות, הוא הכרח מוסרי ואמנותי, שלא היה ממשיך להתקיים, בגלל אילוציו הכלכליים. בתיאטרון הערבי-עברי "רב תרבותיות" היא עובדה ואידאולוגיה. המעורבות התרבותית מתבטאת בשיתוף פעולה עם תושבי יפו, ביצירת קהל עברי וערבי, כולל נשים ותלמידי בתי ספר ערביים ועוד. התיאטרון מעלה עשר הפקות בשנה וכן חמש הפקות לילדים, שלוש או ארבע מתוכן בערבית עם שחקנים ערבים. ייחודו הוא בהעלאת מחזות שנכתבו במקור בערבית ותורגמו לעברית^[16].

בשנת 2016 היה בין יוזמי פסטיבל יאפא לתרבות ערבי ומשמש מנהלו האמנותי, יחד עם ראודה סלימאן^[17].

חיים אישייםעריכה

עזרתי היה נשוי לסופרת אילנה ברנשטיין, אותה הכיר בגרעין הנח"ל בקיבוץ סופה, הם התגרשו לאחר מספר שנים^[1].

עזרתי מתגורר בתל אביב עם בן זוגו אורי ושתי בנותיהם.

מעבודות הבימוי שלועריכה

"שמפרחת" (ההצגה זכתה לציון לשבח, פסטיבל עכו 1985)
העלמה יוליה
"איש המרתף" (ההצגה הועלתה בלונדון)
"פרוטוקולים" (משפט גבעתי, ההצגה הועלתה בפסטיבל עכו 1990)
"הערב רוקדים" (בשיתוף גבי אלדור, זוכי פרס ראשון בפסטיבל עכו 1991 וארבעה ציונים לשבח). ההצגה הועלתה למעלה מ-200 פעם.
"השולחן הכחול", מאת גבי אלדור, זוכי פרס המבקרים בפסטיבל חיפה להצגות ילדים, 1995
"המלך ליר", 1994–1996. שתי גרסאות שונות למחזה מאת שקספיר
"אדון V" (מסע בעקבות מרדכי ואנונו"), מאת יגאל עזרתי. שחקן: יונתן צ'רצ'י. ציון לשבח בפסטיבל תיאטרונטו 1997. הופיעה בלונדון, בפסטיבל אדינבורו, בארצות הברית, בקהיר ובקלן שבגרמניה. עלה שוב ב-2004^[18].
"סמטת הכיסאות הלבנים" מאת גבי אלדור, זכתה בפרס ההצגה הטובה בפסטיבל עכו 1997, והופיעה בגרמניה ובפסטיבל תיאטרון בינלאומי בקרקוב^[19].
"יפורט בחסוי – עצירים מינהליים" (בתיאטרון צוותא 1998)
"הקמצן", על פי מולייר. הוצגה כ-150 פעמים.
"משרתם של שני האדונים", על-פי קרלו גולדוני, בשיתוף עמותת תיאטרון מרוקאי
"רצח פוליטי (3 שנים לרצח)" (בתיאטרון הבימה 1998^[20]

ביים בתיאטרון הערבי-עברי ביפועריכה

"היתומים של יפו"
"הערב שוב רוקדים" (בשיתוף גבי אלדור)
"ועדת האמת והפיוס" (עכו 2000)
"פר גינט" (2003)^[21]
"חזרה לסערה" - עיבוד על פי: "הסערה" מאת ויליאם שייקספיר, מאת אמה סזר (2005)^[22]
"סעדון המשוגע" מאת לנין א-רמלי (2006)^[23]
"קרקס קוראז'" (עיבוד של "אמא קוראז'") (2008)^[24]
"אום כולת'ום" (2014)^[25]
"סעדון אלמג'נון" (בית הספר לאמנויות הבמה בסמינר הקיבוצים בשיתוף עם תיאטרון יפו, 2016)^[26]

פרסים והוקרהעריכה

פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה (2004)
פרס קיפוד הזהב על מפעל חיים (2021)^[27]

קישורים חיצונייםעריכה

אתר התיאטרון הערבי - עברי ביפו

הערות שולייםעריכה

^ ¹ ² ³ ⁴ רותי זוארץ, ‏מייסד התיאטרון הערבי-עברי ביפו מאמין בדו קיום: "יש סיבה לקום בבוקר ולהיאבק בפסימיות", באתר מעריב אונליין, 31 באוגוסט 2015
^ גרעיני שיר ופרח אזרחו את סופה, דבר, 18 בינואר 1977
^ אורן כהן, שני סרבני שטחים מתנועת "יש גבול" חזרו לכלא, חדשות, 12 ביולי 1988
^ שוש אביגל, עכו, סוכות חשמ"ד: תיאטרון אחר, כותרת ראשית, 21 בספטמבר 1983
^ ביקורות:
שוש אביגל, האחר הממוסד ביותר, כותרת ראשית, 9 באוקטובר 1985
אליקים ירון, תנ"ך עכשיו, מעריב, 2 באוקטובר 1985
צביה גרנות, עדי עציון ־־ אלף נשמות ופרצופים, מעריב, 9 באוקטובר 1985
^ איפיגניה היפה, מעריב, 4 באוגוסט 1986
^ חיים נגיד, מחזה מקורי ראשון בתיאטרון הספריה, מעריב, 12 בפברואר 1987
^ חיים נגיד, שידוך חדש,אדי ופוס, מעריב, 23 במרץ 1987
יוסי עוזרד, הצגה - אדי פספוס, חדשות, 7 במאי 1987
אליקים ירון, שחקנית שהיא תיאטרון, מעריב, 22 באפריל 1987
אליקים ירון, אמש בתיאטרון - תפריט דליל, מעריב, 18 בפברואר 1987
^ תלמה אדמון, קשה להאמין שהוא שיכור, מעריב, 6 בנובמבר 1987
^ אליקים ירון, מנת אשליות כסם של חיים, מעריב, 15 באוקטובר 1989
^ חיים נגיד, תיאטרון האימה, מעריב, 1 באוקטובר 1990
^ תמי לוביץ, עוד חדשות - תרבות- גנזי ואלקבץ, 25,632 לילות של ריקודים, חדשות, 15 בספטמבר 1991
^ "הערב רוקדים" - מרגז סוזן דלל, חדשות, 18 באוקטובר 1991
^ שוש אביגל, פסטיבל עכו - מגיע פרס ראשון, חדשות, 25 בספטמבר 1991
^ שוש אביגל, מה יש - ״הערב רוקדים״ - הצגה אחרונה, חדשות, 6 באוגוסט 1993
^ ציפי שוחט, לא עושים הצגות, באתר הארץ, 29 במרץ 2009
^ אורלי נוי, פסטיבל יאפא לאופטימיות: "אנשים חזרו לחיות ביחד, וחוזרים גם לתיאטרון", באתר "שיחה מקומית", 17 במאי 2022
ראודה סלימאן, ‏אין לי ארץ אחרת: פסטיבל יאפא הוא עיר מקלט לתרבות ערבית, באתר "Time Out ישראל", 5 ביולי 2021
^ ציפי שוחט, ההצגה על ואנונו תועלה שוב לרגל שחרורו מהכלא, באתר הארץ, 19 באפריל 2004
^ הארץ, התיאטרון הערבי-עברי ביפו ישתתף בפסטיבל תיאטרון בינלאומי בקרקוב, באתר הארץ, 1 באפריל 2003
^ רצח פוליטי (3 שנים לרצח), באתר ארכיון "הבימה"
^ בכורה לעיבוד של יגאל עזרתי ל"פר גינט", באתר הארץ, 21 באוקטובר 2003
^ ציפי שוחט, חזרה לסערה, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2005
צבי גורן, "חזרה לסערה" –נוכחות כובשת של אשר צרפתי, באתר "הבמה", 24 בנובמבר 2005
^ מיכאל הנדלזלץ, סיור בארץ לא נודעת, באתר הארץ, 10 במאי 2006
^ מיכל בעדני-בן שישו, עכבר העיר, עושים קרקס מהטרגדיה, באתר הארץ, 17 בפברואר 2008
^ מיכאל הנדלזלץ, "אום כולת'ום": דיווה מזרח-מערב, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2014
צבי גורן, אום כולת׳ום - השירה שבאישה, באתר "הבמה", 29 בספטמבר 2014
^ מיכאל הנדלזלץ, "סעדון אל מג'נון": משוגע מי שלא משוגע, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2016
^ חגית גינזבורג, "הסוף" זכתה בפרס קיפוד הזהב להצגות פרינג', באתר הארץ, 26 בנובמבר 2021

[מעריב1-1] ¹ ² ³ ⁴ רותי זוארץ, ‏מייסד התיאטרון הערבי-עברי ביפו מאמין בדו קיום: "יש סיבה לקום בבוקר ולהיאבק בפסימיות", באתר מעריב אונליין, 31 באוגוסט 2015

[2] גרעיני שיר ופרח אזרחו את סופה, דבר, 18 בינואר 1977

[3] אורן כהן, שני סרבני שטחים מתנועת "יש גבול" חזרו לכלא, חדשות, 12 ביולי 1988

[4] שוש אביגל, עכו, סוכות חשמ"ד: תיאטרון אחר, כותרת ראשית, 21 בספטמבר 1983

[5] ביקורות:
שוש אביגל, האחר הממוסד ביותר, כותרת ראשית, 9 באוקטובר 1985
אליקים ירון, תנ"ך עכשיו, מעריב, 2 באוקטובר 1985
צביה גרנות, עדי עציון ־־ אלף נשמות ופרצופים, מעריב, 9 באוקטובר 1985

[6] איפיגניה היפה, מעריב, 4 באוגוסט 1986

[7] חיים נגיד, מחזה מקורי ראשון בתיאטרון הספריה, מעריב, 12 בפברואר 1987

[8] חיים נגיד, שידוך חדש,אדי ופוס, מעריב, 23 במרץ 1987
יוסי עוזרד, הצגה - אדי פספוס, חדשות, 7 במאי 1987
אליקים ירון, שחקנית שהיא תיאטרון, מעריב, 22 באפריל 1987
אליקים ירון, אמש בתיאטרון - תפריט דליל, מעריב, 18 בפברואר 1987

[9] תלמה אדמון, קשה להאמין שהוא שיכור, מעריב, 6 בנובמבר 1987

[10] אליקים ירון, מנת אשליות כסם של חיים, מעריב, 15 באוקטובר 1989

[11] חיים נגיד, תיאטרון האימה, מעריב, 1 באוקטובר 1990

[12] תמי לוביץ, עוד חדשות - תרבות- גנזי ואלקבץ, 25,632 לילות של ריקודים, חדשות, 15 בספטמבר 1991

[13] "הערב רוקדים" - מרגז סוזן דלל, חדשות, 18 באוקטובר 1991

[14] שוש אביגל, פסטיבל עכו - מגיע פרס ראשון, חדשות, 25 בספטמבר 1991

[15] שוש אביגל, מה יש - ״הערב רוקדים״ - הצגה אחרונה, חדשות, 6 באוגוסט 1993

[16] ציפי שוחט, לא עושים הצגות, באתר הארץ, 29 במרץ 2009

[17] אורלי נוי, פסטיבל יאפא לאופטימיות: "אנשים חזרו לחיות ביחד, וחוזרים גם לתיאטרון", באתר "שיחה מקומית", 17 במאי 2022
ראודה סלימאן, ‏אין לי ארץ אחרת: פסטיבל יאפא הוא עיר מקלט לתרבות ערבית, באתר "Time Out ישראל", 5 ביולי 2021

[18] ציפי שוחט, ההצגה על ואנונו תועלה שוב לרגל שחרורו מהכלא, באתר הארץ, 19 באפריל 2004

[19] הארץ, התיאטרון הערבי-עברי ביפו ישתתף בפסטיבל תיאטרון בינלאומי בקרקוב, באתר הארץ, 1 באפריל 2003

[20] רצח פוליטי (3 שנים לרצח), באתר ארכיון "הבימה"

[21] בכורה לעיבוד של יגאל עזרתי ל"פר גינט", באתר הארץ, 21 באוקטובר 2003

[22] ציפי שוחט, חזרה לסערה, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2005
צבי גורן, "חזרה לסערה" –נוכחות כובשת של אשר צרפתי, באתר "הבמה", 24 בנובמבר 2005

[23] מיכאל הנדלזלץ, סיור בארץ לא נודעת, באתר הארץ, 10 במאי 2006

[24] מיכל בעדני-בן שישו, עכבר העיר, עושים קרקס מהטרגדיה, באתר הארץ, 17 בפברואר 2008

[25] מיכאל הנדלזלץ, "אום כולת'ום": דיווה מזרח-מערב, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2014
צבי גורן, אום כולת׳ום - השירה שבאישה, באתר "הבמה", 29 בספטמבר 2014

[26] מיכאל הנדלזלץ, "סעדון אל מג'נון": משוגע מי שלא משוגע, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2016

[27] חגית גינזבורג, "הסוף" זכתה בפרס קיפוד הזהב להצגות פרינג', באתר הארץ, 26 בנובמבר 2021

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]