יגיל הנקין

יוסף גיל (יגיל) הנקין (נולד ב-1976) הוא ד"ר להיסטוריה, סופר, חוקר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון ומרצה להיסטוריה צבאית במכללה לפיקוד ומטה של צה"ל.

יגיל הנקין

לידה	1976 (בן 45 בערך)
ענף מדעי	היסטוריה
מקום לימודים	אוניברסיטת בר-אילן

במקביל הנקין כותב באתרים "מידה", "דיומא" ו"עין הדג".

ביוגרפיה

נולד לרב יהודה הרצל הנקין, פוסק הלכה ציוני דתי ולרבנית חנה, מייסדת מדרשת נשמת בירושלים והעומדת בראשה. הוא אחיו של הרב איתם הנקין ונינו של הרב יוסף אליהו הנקין, פוסק בולט בארצות הברית במאה ה-20. אחיו אליהו היה אלוף הארץ בהרמת משקולות בשנים 2013–2014.

את עבודת הדוקטורט שלו, "צבא רודזיה ולחימה נגד חתרנות: בחיפוש אחר מצוינות צבאית", כתב במחלקה להיסטוריה כללית באוניברסיטת בר-אילן בהנחיית משה גת ומרטין ון קרפלד, והיא אושרה ב-2009.

עמדותיו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

האסטרטגיה הלאומית של ישראל

הנקין מגדיר כ"אסטרטגיה לאומית" או "אסטרטגיה-רבתי" את "האיחוד של כל סוגי האסטרטגיה של מדינה – צבאית, כלכלית ומדינית – למען אותה מטרה".

לפי הנקין, לאורך כל שנותיה עמדה בבסיס ה"אסטרטגיה הלאומיות" של ישראל "הישרדותה ושגשוגה של מדינת ישראל, כמדינה יהודית ודמוקרטית במרחב שעדיין לא השלים עמה". עם זאת, בפועל היו שתי "אסטרטגיות לאומיות" שונות שהופעלו לסירוגין כאמצעי לאותה מטרה: מהקמתה ועד מלחמת יום כיפור האסטרטגיה הלאומית של ישראל התבססה על קיר הברזל והשארת ההגנה על ישראל בידי ישראל עצמה - לצד שיתופי פעולה עם מדינות נוספות המבוססים על אינטרסים משותפים והשגת תמיכה של מעצמה. כחלק מתפיסת "קיר הברזל" נכללה הבנה כי הסכם עם מדינות ערב אינו "יוצר" אלא "מתאר", כלומר הנחה כי רק כאשר תפסיק בפועל העוינות של ישראל למי משכנותיה, ניתן יהיה לאחר מכן להכריז על כך בהסכם גלוי. מנגד, ממלחמת יום כיפור החלה להשתרש "אסטרטגיה לאומית" שונה שהתבססה על "חסות" (בשונה מהאסטרטגיה הקודמת שהסתפקה ב"תמיכה") של ארצות הברית (מה שהגביל את חופש הפעולה הצבאי שהיה לישראל קודם לכן ושבא לידי ביטוי במלחמת ששת הימים), הסתמכות על גורמים זרים כאמצעי להבטחת ביטחונה של ישראל ואמונה שהסכם שלום עם ארצות ערב יוכל "ליצור" מציאות חדשה ולא רק "לתאר" את המצב שהושג בפועל כבר קודם לכן. "אסטרטגיה לאומית" זו הגיעה לשיאה בהסכמי אוסלו והחלה להיחלש משמעותית משנת 2000. בשנת 2009 נעה המטולטלת שוב עם הקמת ממשלת נתניהו השנייה אשר אימצה מחדש את האסטרטגיה הלאומית של ישראל המבוססת על קיר הברזל והשארת ההגנה על ישראל בידי ישראל עצמה - לצד שיתופי פעולה עם מדינות נוספות המבוססים על אינטרסים משותפים, הסתפקות ב"תמיכה" של מעצמה והבנה כי הסכם עם מדינות ערב אינו "יוצר" אלא "מתאר".

ספריו

• ננצח או שניעלם - *תולדות מלחמת צ'צ'ניה הראשונה 1994–1996. הוצאת מערכות, 2007
• מדריך לאתר הקרב של חוף אומהה. 2014
• מלחמת סיני 1956 והסדר העולמי החדש במזרח התיכון: יציאת מצרים במהופך (אנגלית). Lanham, Maryland : Lexington Books‏, 2015
• מדריך שביל ישראל. הוצאת עומר - אשכול, (עם יעקב סער, מהדורה שלישית) 2016
• כדגים בסבך – רודזיה במלחמה 1965–1980. מודן הוצאה לאור, 2019

קישורים חיצוניים

• יגיל הנקין, ברשת החברתית פייסבוק
• יגיל הנקין, באתר גוגל סקולר
• יגיל הנקין, באתר Academia.edu
• ד"ר יגיל הנקין, באתר מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון

מאמרים מחקריים

• צנחנים נגד גרילה – הדוגמה של רודזיה, אוקטובר 2010, עיתון מערכות
• "מחיר גבוה לדמנו" תפיסות הביטחון הישראליות, מפעולות התגמול ועד ל'צוק איתן', בין הקטבים, גיליון 15, מרכז דדו לחשיבה צבאית בין תחומית, מרץ 2018

מאמרים כלליים

• קוסובו, סומליה, ג'נין: ניתוח השוואתי, תכלת מס' 15, 2003
• כיצד מנצחים ב"מלחמות קטנות", תכלת מס' 24, 2006
• הטרדות, גירושין ומתאבדים: תעתועי הסטטיסטיקה שמשגעים את כולנו, אתר מידה, 24 בנובמבר 2015
• "מה יבטיח את קיומנו?" - האסטרטגיה הלאומית של ישראל, השילוח 2, דצמבר 2016
• "תמרון אסטרטגי", השילוח 10, יוני 2018
• תריסר ימי גבורה – סיפורו של לוטננט קולונל ג'ון פייג', באתר "דיומא", 11 בדצמבר 2020

יגיל הנקין, הקרב על גרוזני, באתר "דיומא", 21 בפברואר 2021

ביקורות ספרים

• מלחמה בתיאוריה, תכלת מס' 25, 2006 (ביקורת על הספר "לוחמה מבוזרת: המלחמה במאה ה-21" של חיים אסא וידידיה יערי)
• חכמת הבדיעבד, תכלת מס' 29, 2007 (ביקורת על הספר "שבויים בלבנון - האמת על מלחמת לבנון השנייה" של עופר שלח ויואב לימור)
• לו יכלו הקירות לברבר, תכלת מס' 37, 2009 (ביקורת על הספר "Hollow Land: Israel’s Architecture of Occupation" מאת אייל ויצמן)

מאמרי דעה

• הקוסם מרחביה ורפובליקת ויימאר, אתר מידה, 26 במאי 2015
• החרב שתלה דיוניסוס, באתר "דיומא", 20 בדצמבר 2020