פתיחת התפריט הראשי

יגיל הנקין

היסטוריון צבאי ישראלי

יגיל הנקין (נולד ב-1976) הוא ד"ר להיסטוריה, סופר, חוקר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון ומרצה להיסטוריה צבאית במכללה לפיקוד ומטה של ​​צה"ל.

יגיל הנקין
אין תמונה חופשית
לידה 1976 (בן 43 בערך)
ענף מדעי היסטוריה
מקום לימודים אוניברסיטת בר-אילן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

במקביל הנקין כותב באתר מידה ובאתר עין הדג.

ביוגרפיהעריכה

נולד לרב יהודה הרצל הנקין, פוסק הלכה ציוני דתי ולרבנית חנה, מייסדת מדרשת נשמת בירושלים והעומדת בראשה. הוא נינו של הרב יוסף אליהו הנקין, פוסק בולט בארצות הברית במאה ה-20 ואחיו של הרב איתם הנקין.

את עבודת הדוקטורט שלו "צבא רודזיה ולחימה נגד חתרנות: בחיפוש אחר מצויינות צבאית" כתב במחלקה להיסטוריה כללית באוניברסיטת בר-אילן בהנחיית משה גת ומרטין ון קרפלד והיא אושרה ב-2009.

עמדותיועריכה

האסטרטגיה הלאומית של ישראלעריכה

הנקין מגדיר כ"אסטרטגיה לאומית" או "אסטרטגיה-רבתי" את "האיחוד של כל סוגי האסטרטגיה של מדינה – צבאית, כלכלית ומדינית – למען אותה מטרה"[1].

לפי הנקין, לאורך כל שנותיה עמדה בבסיס ה"אסטרטגיה הלאומיות" של ישראל "הישרדותה ושגשוגה של מדינת ישראל, כמדינה יהודית ודמוקרטית במרחב שעדיין לא השלים עמה". עם זאת, בפועל היו שתי "אסטרטגיות לאומיות" שונות שהופעלו לסירוגין כאמצעי לאותה מטרה[1]:
מהקמתה ועד מלחמת יום כיפור האסטרטגיה הלאומית של ישראל התבססה על קיר הברזל והשארת ההגנה על ישראל בידי ישראל עצמה - לצד שיתופי פעולה עם מדינות נוספות המבוססים על אינטרסים משותפים והשגת תמיכה של מעצמה. כחלק מתפיסת "קיר הברזל" נכללה הבנה כי הסכם עם מדינות ערב אינו "יוצר" אלא "מתאר", כלומר הנחה כי רק כאשר תפסיק בפועל העוינות של ישראל למי משכנותיה, ניתן יהיה לאחר מכן להכריז על כך בהסכם גלוי[1].
מנגד, ממלחמת יום כיפור החלה להשתרש "אסטרטגיה לאומית" שונה שהתבססה על "חסות" (בשונה מהאסטרטגיה הקודמת שהסתפקה ב"תמיכה") של ארצות הברית (מה שהגביל את חופש הפעולה הצבאי שהיה לישראל קודם לכן ושבא לידי ביטוי במלחמת ששת הימים), הסתמכות על גורמים זרים כאמצעי להבטחת ביטחונה של ישראל ואמונה שהסכם שלום עם ארצות ערב יוכל "ליצור" מציאות חדשה ולא רק "לתאר" את המצב שהושג בפועל כבר קודם לכן. "אסטרטגיה לאומית" זו הגיעה לשיאה בהסכמי אוסלו והחלה להיחלש משמעותית משנת 2000[1].
בשנת 2009 נעה המטולטלת שוב עם הקמת ממשלת נתניהו השנייה אשר אימצה מחדש את האסטרטגיה הלאומית של ישראל המבוססת על קיר הברזל והשארת ההגנה על ישראל בידי ישראל עצמה - לצד שיתופי פעולה עם מדינות נוספות המבוססים על אינטרסים משותפים, הסתפקות ב"תמיכה" של מעצמה והבנה כי הסכם עם מדינות ערב אינו "יוצר" אלא "מתאר"[1].

ספריועריכה

  • ננצח או שניעלם - *תולדות מלחמת צ'צ'ניה הראשונה 1994–1996 (2007), הוצאת מערכות (ההוצאה לאור של צה"ל)[2]
  • מלחמת סיני 1956 והסדר העולמי החדש במזרח התיכון: יציאת מצרים במהופך (2015) (אנגלית), הוצאה לאור - Lanham, Maryland : Lexington Books[3]
  • מדריך שביל ישראל (עם יעקב סער, מהדורה שלישית, 2016) - הוצאת עומר - אשכול[4]
  • מדריך לאתר הקרב של חוף אומהה (2014)


מאמרים מחקריים בולטיםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה