ידידיה צבי שטרן

פרופסור למשפטים, סגן נשיא המכון הישראלי

ידידיה צבי שטרן (נולד ב-13 במרץ 1955) הוא נשיא המכון למדיניות העם היהודי, ופרופסור למשפטים. כיהן כדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן. כיהן כסגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה והוא הוגה דעות בענייני דת ומדינה.

ידידיה צבי שטרן
כתבת "הארץ" נטע אחיטוב מראיינת את ידידיה שטרן, פברואר 2015
כתבת "הארץ" נטע אחיטוב מראיינת את ידידיה שטרן, פברואר 2015
לידה 13 במרץ 1955 (בן 69)
אנגליה
ענף מדעי מדעי המדינה
תלמידי דוקטורט עמיחי רדזינר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס צלטנר (2009) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שטרן בדיון עם עמית סגל ובני בגין

ביוגרפיה עריכה

נולד באנגליה, שם שהה אביו, הפרופסור לחינוך אליעזר שטרן, בשליחות כמנהל בית המדרש למורים מטעם הסוכנות היהודית. אמו הייתה הד"ר לספרות ולשון דינה שטרן. נשוי לד"ר קרן פרידמן-שטרן, פסיכולוגית, אב לשמונה ילדים ומתגורר בירושלים.

בהיותו כבן שנה שבה משפחתו לישראל. למד בישיבת ההסדר כרם ביבנה, ואת לימודיו האקדמיים החל בשנת 1979 בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן. הוא סיים בהצטיינות את חוק לימודיו והתמחה בעריכת דין אצל שמואל תמיר, אצל מי שהיה שר המשפטים (1982) חיים הרצוג, ולאחר שזה התמנה לנשיא המדינה – אצל עו"ד יעקב נאמן (1983). המשיך לתואר שני ודוקטורט באוניברסיטת הרווארד בתחום המשפט העסקי תחת הדרכתו של פרופ' לואיס לוס (Louis Loss), איש הוועדה לניירות ערך ולבורסות בארצות הברית. לאחר לימודיו הצטרף לפירמת עורכי הדין במנהטן Weil, Gotshal & Manages ועבד בתחום רכישת חברות ומיזוגים (1986–1987).

עם שובו לישראל הצטרף שטרן לפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, ובה מילא מגוון תפקידים: הוא ייסד בה את המרכז למשפט מסחרי והיה למנהלו הראשון (1988–1992); כיהן כדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה (1994–1998); הקים את 'צביון – מרכז לחקר ישראליות, יהדות ודמוקרטיה' (2001–2003); יזם את ההוצאה לאור של הפקולטה למשפטים והיה יושב הראש הראשון שלה (2005–2007). ושימש יועץ לענייני פיתוח אקדמי לנשיא ולרקטור של אוניברסיטת בר-אילן (1998–1999).

תחומי מומחיותו: דיני תאגידים חברות, ממשל תאגידי בחברות, משפט עברי, משפט והלכה, דת ומדינה ומשפט ציבורי.

פרופ' שטרן מרצה באוניברסיטאות ברחבי העולם. בין היתר שימש כ–Visiting Scholar בפקולטה למשפטים באוניברסיטת הארוורד (1989) וכ-Distinguished University Professor באוניברסיטת מונש הגדולה באוסטרליה (2009–2011).

לאחר רצח יצחק רבין, על ידי תלמיד בפקולטה בראשה עמד, החליט שטרן להקדיש חלקים גדולים מזמנו לנושאים של דת ומדינה, הלכה ומשפט ועיסוק במתן פשר למהותה של "מדינה יהודית ודמוקרטית". בין היתר הצטרף כעמית בכיר למכון הישראלי לדמוקרטיה (1999 ואילך) וייסד ומשמש עד היום כעורך ראשי (עם פרופ' אבי שגיא) של כתב העת "תרבות דמוקרטית" (1999 ואילך). שטרן ייסד ועומד בראש התוכנית "יהדות וזכויות אדם" (עם הפרופסורים חנוך דגן ושחר ליפשיץ) במכון הישראלי לדמוקרטיה (2010 ואילך), אשר שמה לה למטרה להכשיר את הדור הבא של אינטלקטואלים ישראלים אשר יעסקו במפגש שבין היהדות על מופעיה השונים (דת, לאום ותרבות) לבין עולם הערכים והתרבות הליברלית על מופעיה השונים.

בשנת 2008 מונה שטרן כסגן נשיא למחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה והוא אחראי על שניים מארבעת המרכזים שבמכון: "לאום, דת ומדינה" ו"ממשל וכלכלה".

שטרן נחשב למומחה במתחים שבין יהדות לדמוקרטיה. הוא חבר בבמות ציבוריות רבות, ומרצה וכותב מבוקש ביותר בתחומי דת ומדינה ומתח בין חילונים ודתיים. הוא תורם באופן קבוע מפרי עטו לעיתונות הישראלית והבין-לאומית.

בזירה המחקרית שטרן חיבר וערך למעלה מעשרים ספרים וחיבר כחמישים מאמרים מדעיים בתחומי התמחותו שפורסמו בכתבי עת מדעיים בישראל ובעולם (באנגלית, בצרפתית, בגרמנית ובאיטלקית).

שטרן היה חבר בוועדות מקצועיות וציבוריות מגוונות. בין היתר עמד בראש הוועדה לקביעת המעמד המשפטי של סוכני הביטוח בישראל (1996); חבר בוועדת השופטים של פרס ישראל בתחום חקר המשפט (1997); חבר בוועדה המייעצת למפקח על הביטוח ושוק ההון (1998–2001); חבר מייסד של "פורום תקנה" למניעת הטרדות מיניות בציבור הדתי (2006 ואילך); חבר בוועדת החקירה הממלכתית לבדיקת טיפול המדינה במפונים מגוש קטיף (2009); חבר בוועדה הציבורית לקידום השוויון בנטל (2012).

שטרן כיהן כדירקטור בחברות שונות ובהן החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה (2006–2009) ובנק לאומי לישראל (2012 ואילך).

בנובמבר 2009 נכלל בין ארבעת המועמדים למשרת היועץ המשפטי לממשלה שהוועדה לאיתור מועמדים לתפקיד העבירה לממשלה, אולם כעבור זמן הסיר את מועמדותו לתפקיד – לדבריו בשל עמדתו העקרונית שיש לפצל את סמכויות היועץ המשפטי לממשלה.[1]

בשנת 2009 מונה על ידי שרת החינוך יולי תמיר לתפקיד יו"ר ועדת המקצוע ללימודי אזרחות של משרד החינוך. כעבור כשלוש שנים הופסקה כהונתו משום שתקופת מינויו הסתיימה כבר חודשים קודם לכן.[2] לטענתו הופסק מינויו עקב התנגדותו לשינויים בהוראת המקצוע, שהובלו על ידי יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד ד"ר צבי צמרת.[3]

באוקטובר 2020 נבחר שטרן לנשיא ומנכ"ל המכון למדיניות העם היהודי (JPPI).

בשנת 2023 משמש חבר ועדה שהקים נשיא המדינה יצחק הרצוג כדי לפשר בין מתנגדי הרפורמה המשפטית לתומכיה.

השקפתו עריכה

שטרן העיד על עצמו:

הנני שייך לאותם חלקים באוכלוסייה היהודית בישראל אשר כפופים, בו זמנית, למרות כפולה - של הריבון המדינתי ושל ריבונו של עולם. אנו שומרים מצוות מכוח אחריותנו הדתית ונוטרים חוק מכוח אחריותנו האזרחית. עבורי ועבור שכמותי, השניות הנורמטיבית, במופעה הנוכחי בישראל, יוצרת קושי אקזיסטנציאליסטי ממשי, בעל אופי ייחודי, שיש לו נפח מעשי חשוב בהווייתנו. אנו מחויבים במלוא המשמעות וללא שום סייג (למעט סייגים המעוגנים בתפישות דמוקרטיות מקובלות) לשלטון החוק. בו-בזמן אנו מחויבים במלוא המשמעות וללא שום סייג להלכה (כפרשנותה בחוגים הדתיים אליהם כל אחד משתייך). ... עצם הקיום התודעתי בשניות נורמטיבית, ששני חלקיה דומיננטיים כל כך, איננו קל עבור מי שהינו מודע ורגיש לכפל המחויבויות המקנן בו.

ידידה צ' שטרן: "עושר שמור לבעליו לרעתו: על מקומם של המשפט ושל ההלכה בחברה הישראלית", אלפיים 23, 2002

נישואים בישראל עריכה

בשנת 2003 צוטט שטרן בעיתון הארץ בהתייחסו למונופול האורתודוקסי בדיני אישות בישראל: "יש בו פגיעה אחת מרכזית בזכויות האדם, והיא נוגעת לאי היכולת של אנשים להינשא על פי רצונם". עוד הוסיף, "כיוון שלהלכה יש גנים יסודיים שלא מאפשרים כל סוג של נישואים - ברור שהמדינה צריכה לספק אפשרות לנישואים מחוץ למסגרת ההלכתית. קוראים לזה נישואים אזרחיים".[4]

באוגוסט 2021 פרסם מאמר דעה באתר ynet, שכותרתו: "דרך האמצע שתאפשר לדולגופיאט להתחתן". זאת, בתגובה לשיח הציבורי שהתקיים באותה העת סביב אי יכולתו של האלוף האולימיפי להינשא לארוסתו. במאמר הציג שטרן את הצעתו של פרופסור שחר ליפשיץ, שמדינת ישראל תכיר בשני מסלולים מקבילים: נישואים דתיים בצד ברית זוגיות חילונית. "הפתרון המתבקש הוא ביטול המונופול הדתי בנושאי דין אישי והכרה של מדינת ישראל בתוקפם של נישואים וגירושים אזרחיים, כנהוג במדינות העולם הליברליות."[5]

פרסים עריכה

ספריו עריכה

  • רכישת חברות, מכון הארי סאקר, הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, 1996.
  • פסיקת הלכה בשאלות מדיניות, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 1999.
  • יהדות פנים וחוץ: דיאלוג בין עולמות, ירושלים. הוצאת מאגנס עורך עם א' שגיא וד' שוורץ, 1999
  • מדינה, משפט והלכה א. מנהיגות ציבורית כסמכות הלכתית, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2000.
  • מדינה, משפט והלכה ב. עושר שמור לבעליו לרעתו: מקומם של המשפט ושל ההלכה בחברה הישראלית, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2002.
  • המשפט בישראל: מבט לעתיד, רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן. 2003, (עורך עם י' זילברשץ)
  • מדינה, משפט והלכה ג. דת ומדינה: תפקידה של ההלכה, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2004.
  • מדינה, משפט והלכה ד. מה יהודי במשפט הישראלי, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2006.
  • דברים ושברי דברים: על יהדותה של מדינה דמוקרטית, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2007 (עורך עם א' רביצקי).
  • הרצל אז והיום: 'מדינת היהודים' במדינת היהודים, הוצאת כתר, הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן ומכון שלום הרטמן. 2008, (עורך, עם א' שגיא)
  • הבעלות בחברה העסקית - תאוריה, דין, מציאות, אוניברסיטת בר-אילן, לשכת עורכי הדין בישראל והמכון הישראלי לדמוקרטיה, 2008.
  • תכלית החברה העסקית, אוניברסיטת בר-אילן, לשכת עורכי הדין בישראל והמכון הישראלי לדמוקרטיה, 2008.
  • צדק שלי, צדק שלך - צדק בין תרבויות (עורך), מרכז זלמן שזר והמכון הישראלי לדמוקרטיה, 2010.
  • מולדת יחפה – מחשבות ישראליות, עם עובד והמכון הישראלי לדמוקרטיה, 2011 (עם א' שגיא).
  • רבנות: האתגר, עם עובד והמכון הישראלי לדמוקרטיה, 2011 (עורך, עם ש' פרידמן)
  • כשיהדות פוגשת מדינה, ידיעות ספרים והמכון הישראלי לדמוקרטיה, 2015 (עם אחרים).

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ידידיה צבי שטרן בוויקישיתוף

ממאמריו עריכה

הערות שוליים עריכה