יהדות אינדונזיה

יהדות אינדונזיה היא אחת מהקהילות היהודיות הקטנות ביותר באזור המזרח הרחוק.

בית כנסת בעיר סורביה

היסטוריה עריכה

  ערך מורחב – יהודי אינדונזיה במלחמת העולם השנייה

קיימות עדויות להתיישבות מוקדמת באיי סונדה אך לא ברור מתי חיו יהודים באיים וכמה יהודים התגוררו בהם. באמצע המאה ה-19 הגיע יעקב ספיר לאינדונזיה, שם פגש יהודי ממוצא הולנדי שסיפר לו כי בג'קרטה (שנקראה אז בָּטַבְיָה) מתגוררות כ-20 משפחות יהודיות (מרביתן קשורות למשטר הקולוניאלי ההולנדי); וכי ידוע לו כי קיימים יהודים גם בסמרנג ובסורביה. ספיר דיווח לאמסטרדם על צורכי הקהילה היהודית באינדונזיה, ונשלח אליה רב; בנוסף, החלה הגירה של סוחרים יהודים מבגדד ומעדן וב-1921 דיווח ישראל כהן, שליח ציוני כי באי ג'אווה יושבים כ-2000 יהודים. בשנות השלושים ובמהלך מלחמת העולם השנייה הגיעו יהודים רבים ממזרח אירופה לאינדונזיה והתיישבו במקום. עדות לשגשוג החיים היהודיים באינדונזיה בתקופה שבין מלחמות העולם היא העיתון הציוני "Erets Israel" שהופיע מ-1926 ועד לתחילת הכיבוש היפני ברציפות. במקביל, עוד טרם הכיבוש היפני סבלו היהודים מאנטישמיות, בעיקר מצד גורמים הולנדיים אשר לאחר מכן השתלבו במפלגה הנאצית ההולנדית. לאחר כבוש הולנד על ידי גרמניה במאי 1940 הגיע גודל הקהילה לשיאו, אך המספרים המדויקים אינם מוסכמים: בעבר נשמעה הטענה כי בקהילה 3,000 חברים, אבל אנשי "טמפו דולו" הזכירו מספר של כ-9,000-10,000. בתקופת הכיבוש היפני באינדונזיה נכלאו יהודים רבים, שהיו תושבים ללא-אזרחות או אזרחים הולנדיים. יהודים אלו היו נתונים ליחס קשה מצד השלטון היפני, והועסקו בעבודות כפייה,[1] כפי שהעיד השבוי אברהם קיסין בספרו "בשבי חילי המיקאדו".

לאחר הקמת מדינת ישראל, ועוד לפני תום מלחמת העצמאות האינדונזית ב-27 בדצמבר 1949, ביקשו רוב חברי הקהילה היהודית לעזוב את אינדונזיה ולעלות לישראל. בעקבות קשיי תחבורה העלייה התעכבה[2], אך רוב היהודים אכן עלו לישראל וחלקם היגרו רבים לארצות הברית ולאוסטרליה, וגודל הקהילה הצטמצם באופן משמעותי. בשנת 1951 עוד התגוררו במדינה 1,500 יהודים ובשנת 1958 ירד מספרם לכ-450. בשנת 1962 הוערך[3] מספר היהודים באינדונזיה בכ-175, בשנת 1963 הוערך מספרם בכ-50, ובשנת 1969 דווח כי נותרו באינדונזיה כ-45 יהודים בלבד, מתוכם כ-20 בג'קרטה וכ-25 בסורביה. ב-1997 הוערך שוב מספר היהודים במדינה על כ-20 בסך-הכל. בשנת 1990 העיד ישראלי שביקר באינדונזיה באמצעות דרכון זר, כי פגש במדינה שתי נשים יהודיות בסמאראנג.

במדינה בית כנסת אחד בעיר מנאדו שבאי סולאווסי והיה גם בית כנסת שני בעיר סורביה, ונהרס ב-2013[4]. ב-22 בנובמבר 2010 דווח העיתון הניו יורק טיימס שבית הכנסת במנאדו הוא הפעיל היחיד באינדונזיה, בנוכחות כ-10 יהודים לאחר שבית כנסת בסורביה נסגר על ידי מפגינים בזמן מבצע עופרת יצוקה. בית הכנסת היה ממוקם בבניין קולוניאלי ישן שהשתייך לרופא הולנדי והוא בית כנסת אורתודוקסי-ספרדי. פעילים של תנועת חב"ד מאוסטרליה שמו להם לאחרונה למטרה לשמר את החיים היהודיים בסורביה, ולייבא לאינדונזיה את משנת חב"ד.

יהדות אינה אחת משש הדתות הרשמיות באינדונזיה. אירועים אנטישמיים מתרחשים באינדונזיה, למרות גודלה המזערי של הקהילה - בעיקר (אך לא רק) על רקע הסכסוך הישראלי-ערבי; בין היתר מוביל בתעמולה אנטישמית העיתון המוסלמי Media Dakwah.

לקריאה נוספת עריכה

  • Jeff Hadler, "Translations of Antisemitism: Jews, the Chinese, and Violence in Colonial and Postcolonial Indonesia," Indonesia and the Malay World, Vol. 32, No. 94, November 2004, pp. 291-313.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ שואה שלהם, באתר ynet, 28 בדצמבר 2010
  2. ^ חבלי עלייה, העולם, 22 בדצמבר 1949
  3. ^ הכהן, מנחם, "דע את עמך", סקירה על הפזורה היהודית בעולם - תשכ"ב 1962, אתר "דעת"
  4. ^ הכהן, שם; תמונה של בית הכנסת ניתן לראות באתר בית התפוצות