יהדות גיברלטר
יהדות גיברלטר היא קהילה יהודית בגיברלטר, אשר בדרום חצי האי האיברי. ראשיתה בימי הביניים וראשית העת החדשה, כאשר התיישבו בה ממגורשי ספרד. בראשית המאה ה-21, היא בעלת אופי ספרדי, בריטי ומרוקאי. בני הקהילה מתפרנסים בעיקר מהיותה של גיברלטר מרכז סחר בינלאומי ומקלט מס. רבים מהם עורכי-דין, רואי-חשבון וסוחרים בינלאומיים. למרות מספרם הקטן של היהודים במקום, הם מהווים אחוז גבוה יחסית באוכלוסייה הכללית בהשוואה לקהילות יהודיות אחרות, ולמעשה רק במדינת ישראל ישנו אחוז גבוה יותר של אוכלוסייה יהודית.
תולדות הקהילה עריכה
היהודים הראשונים שהתיישבו בגיברלטר היו יהודים צאצאים ליהודים מגירוש ספרד ויהודים שהתגוררו בבריטניה.
מסמך מ-1356 מראה שהקהילה הגישה בקשה לתשלום כופר לחילוץ יהודים שנתפסו על ידי שודדי ים. מסמך נוסף מספר כי מספר היהודים האנוסים שנסו מרדיפות באנדלוסיה ובקשו להתיישב בגיברלטר היה 1,473. בשנת 1713, בחוזה אוטרכט, קיבלה לידיה בריטניה את גיברלטר כמושבת כתר בריטית ובין הסעיפים נרשם כי ישנו איסור חמור על מכירת נכסי מקרקעין ליהודים או למוסלמים. הבריטים שישבו במקום העלימו עין מאיסור זה בשל הצורך המעשי לקיים קשרי מסחר עם מרוקו. ספרד נהגה להטיל הסגר על העיר ולכן האספקה לחיל המצב הבריטי הייתה תלויה במרוקו. הסוחרים היהודים במרוקו קבלו על עצמם את העברת האספקה לצבא הבריטי ולאזרחי המושבה והפכו לתושבי המקום, כך משנת 1704 יש נוכחות רצופה של יהודים בעיר. בשנת 1749 הוסרו המגבלות החוקיות על ההתיישבות היהודית בעיר.
בית הכנסת הראשון בעיר הוקם בשנת 1724. בשנת 1749 הגיע מלונדון רבה הראשון של המושבה, הרב אייזק נייטו והקים את קהילת "שער השמים" – את בית הכנסת העתיק של העיר הנושא שם זה. מלבדו הוקם בשנת 1781 בית הכנסת "נפוצות יהודה" – אחד מבתי הכנסת היפים ובעל עושר הקישוטים הגדול ביותר בעיר. באותה שנה הוקם גם בית הכנסת "עץ חיים" ובשנת 1820 בית הכנסת "אבודרהם", וכן קיים בית-כנסת לצעירים הפועל בבניין בית-הספר הקהילתי. אז גם נוסד בית-הקברות העתיק של הקהילה, במעלה הצוק, במקום הנקרא עד היום "שער היהודים". כיום אין קוברים בבית-קברות זה, אלא בבית הקברות החדש, ליד נמל התעופה.
הקהילה היהודית צמחה, עד שבסוף המאה ה-18 נפוצה שמועה כי ספרד תכבוש את השטח מידי בריטניה ולכן רבים עזבו את גיברלטר לאיטליה, אנגליה, הולנד ומדינות נוספות.
במהלך המאה ה-19 זכתה הקהילה לשגשוג וצמיחה והיא רק גדלה לאורך השנים. בין האישים הידועים בתקופה זו היו הרב יהודה ביבאס שנולד בה וכיהן בה כראש ישיבה, רב יוסף אלמאליח (נפטר ב-1823) והרב יוסף קובו (השמיני) שהיה רב הקהילה (נפטר בשנת ה'תר"ג 1843).
במהלך מלחמת העולם השנייה בריטניה הצליחה לשמור על גיברלטר, ומשום כך השואה פסחה על יהודי גיברלטר, אך הפינוי הגדול של תושבי גיברלטר – על ידי הצבא הבריטי, שנזקק לבתים – לא פסח על הקהילה היהודית. חלק גדול מהמפונים העדיף שלא לחזור, והדבר הקטין מאוד את הקהילה היהודית.
בראשית המאה ה-21 עריכה
הקהילה קטנה מאוד, כ-680 נפש מתוך כ-30,000 תושבים.
למרות קוטנה של הקהילה, מדובר בקהילה "חזקה", במובן הדתי, עד כי "בשבת יותר ממחצית חנויות העיר הקטנות סגורות" עקב העובדה שכל יהודי הקהילה שומרים שבת. מוסדות הקהילה כוללים חמישה בתי-כנסת, הפעילים בשבתות ומלאים מתפללים. במטרה לשמור על תפעולם נקבע כי כל אחד מבתי הכנסת העיקריים ישרת את כל הקהילה בימות החול שלשה חודשים. התפילה היא בנוסח הספרדים ובניגונים ספרדיים. אך המנהגים דומים יותר למנהגי יהדות מרוקו. קיים גם שריד למנהגים שהיו קיימים בספרד לפני גירוש ספרד כמו לקרוא את שיר השירים בחול המועד פסח בשפת הלדינו וכן פרקי אבות, שנוהגים לקרוא בין פסח לבין שבועות, אף הם נקראים בלדינו.[1] מנהג נוסף הוא לשיר בערב שבת שיר הידוע בשם "בנדיגאמוס" (נברך),[2] שהוא מעין תחליף לברכת המזון, אותו שרו האנוסים במקום ברכת המזון כדי להסוות את מוצאן. היום שרים אותו בנוסף לברכת המזון. אליהו בירנבוים בביקורו בקהילה מספר כי "אין נישואי תערובת בקהילה".
המרא דאתרא של הקהילה משנת 1985 הוא הרב רון חסיד מאנגליה. נשיא הקהילה הוא חיים לוי.
שלושה בתי-ספר בעיר: לילדים (מעורב) – ובו 90 ילדים, בית ספר תיכון לבנים – 22 תלמידים ובית ספר תיכון לבנות – 16 תלמידות. ישנו "כולל" קטן, שהאברכים שלו (שאינם מבני הקהילה) עוסקים גם בהוראה. רוב בני הקהילה שולטים בעברית. המשך הלימודים הוא באנגליה. בחורים החפצים בכך לומדים בעיקר בישיבת גייטסהד שבאנגליה או בישראל. בגיברלטר אין מוסדות להשכלה גבוהה. חלק מבוגרי בית הספר שלמדו בישיבות חזרו והיו למנהיגי הקהילה. כן קיימות חמש חנויות כשרות ומספר מסעדות כשרות.
היהודים שרים את ההמנון הבריטי בעברית. הם מברכים את המלכה וגם את "בעלה".[3] הנוסח העברי הפותח במילים "אנא צור ישענו" חובר על ידי הרב משה בן נאים שהיה רבה של גיברלטר.[4]
ככל תושבי גיברלטר, גם יהודי גיברלטר הם אזרחים בריטים.
אישים עריכה
הבן המפורסם ביותר של הקהילה – והגיברלטרי המפורסם ביותר בכלל – הוא סר יהושע חסן, (1915–1997), ראש השרים הראשון של גיברלטר. לאחר מלחמת העולם השנייה הנהיג חסן תנועה של גיברלטרים שדרשו שלטון עצמי (מלבד ענייני חוץ וביטחון). בסופו של דבר, נענתה ממשלת הוד-מלכותה לדרישה, ובבחירות נבחר חסן לראש השרים הראשון (chief minister), והחזיק בתפקיד זה כ-20 שנה (1964–1969 ו-1972–1987). בתו של חסן עלתה לישראל ומתגוררת בירושלים. סולומון לוי, אחיין של חסן, מונה בשנת 2008 למשך שנה לתפקיד ראש העיר גיברלטר.
ספורט עריכה
הקהילה היהודית בגיברלטר מקושרת לענף הקטרגל מאז שנות ה-70.[5] לקהילה מקושרות שתי קבוצות, המתחרות במסגרת הליגות של גיברלטר: מכבי גיברלטר[6][7] ומכבי מאסטרס.[8] במסגרת המכביה ה-19, שהתקיימה בשנת 2013, גיברלטר יוצגה באמצעות ענף הקט-רגל[9] בקטגוריות הגברים וגילאי נוער.[10]
לקריאה נוספת עריכה
- אליהו בירנבוים, שבת מול חופי מרוקו, מתוך אתר דעת. פורסם במקור ראשון - מוסף שבת, 7 במאי 2008
קישורים חיצוניים עריכה
- אתר פרטי על יהודי העיר
- עדי שורץ, הצוק הנדיב, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2007
- אילת מאמו שי, יהודי גיברלטר: הגויים מעריצים, הישראלים מסתייגים, באתר ynet, 12 באוקטובר 2014
הערות שוליים עריכה
- ^ ראו בארכיון הפונותיקה כאן
- ^ Bendigamos
- ^
Isambard Wilkinson, Gibraltar rocks to Hebrew 'God Save the Queen', The Telegraph, 13 December 2004
- ^ הקלטה בארכיון הפונותיקה ניתן לשמוע כאן
- ^ Jonathan Marrache, Yitzhak Marrache, Brotherly Love from Gibraltar, The Jerusalem Post, 17.07.2013
- ^ מכבי ג'יברלטר (קטרגל), אתר UEFA
- ^ העמוד הרשמי של מכבי ג'יברלטר
- ^ מכבי מאסטרס (קטרגל), אתר UEFA
- ^ Gibraltar delegation, Maccabiah 2013, אתר המכביה (בשפה האנגלית)
- ^ Gibraltar makes good impression at Maccabiah games, Football Gibraltar, 05.08.2013
