יהדות העולם על ביתא ישראל: המאה ה-16 - המאה ה-18

במהלך תקופה זו שבין המאה ה-16 למאה ה-18 מגיעות ליהדות העולם עדויות ממקור ראשון על יהודים בחבש. כמו כן רבנים ממשיכים לכתוב על מוצאם של ביתא ישראל, במהלך אמצע המאה ה-16 אנו נתקלים בעדויות על עזרתם של היהודים לאימפריה העות'מאנית לאחר מכן הכתבים ממשיכים לתאר את ממלכת ביתא ישראל אף על פי שזו נכבשה וסופחה לאימפריה האתיופית במהלך האינקוויזיציה האתיופית (1624–1627) ככל הנראה הידיעה על תבוסת ממלכת היהודים לא הגיעה לתפוצות ישראל.

תקופת ההישרדות

ערך מורחב – תקופת ההישרדות

הרדב"ז

לרבי דוד בן שלמה אבן זמרא ממגורשי ספרד ששימש כגדול רבני יהדות מצרים מגיעה שאלה הלכתית הנוגעת לאישה עגונה, שאלה זו שמתחילה ככזו נגמרת בפסק הלכה הקורא לפדות את יהודי ביתא ישראל שבויי המלחמה הנמכרים לעבדות והכרה מלאה בעדה בתור עדה יהודית מהמניין:

מעשה היה באשה כושית מארץ כוש הנקרא אלחבש שנשבית ושני בניה עמה וקנה אותה ראובן ושאלנו את פיה מה טיבה ואמרה שהייתה נשואה ואלו בניה מבעלה הנקרא שמו פלוני ובני זה שמו פלוני ובאו עליהם אויבים והרגו את כל האנשים שהיו בב"ה ואת הנשים והטף שבו ויבוזו, ונתברר שהיא מזרע ישראל משבט דן אשר שוכנים בהרי כוש, ומאותו הזמן עד עתה היו מחזיקים אותה בחזקת עגונה, ובתוך זמן זה בא עליה ראובן אדונה והוליד ממנה בן וגדל והרי הוא רוצה לקחת אשה מקהל ישראל ולבוא בהם ושאלת ממני אם הוא ראוי לבוא בקהל ומה תקנתו?

— דעת חכמי ישראל על יהודי אתיופיה, תחומין, ד' 317.

שאלה זו מוצגת לאחר שאישה זו מתבררת כיהודייה מביתא ישראל, יהודייה זו נשואה ובעלת משפחה וילדים, אויבים אשר מגיעים לביתה הורגים את כולם אך את הנשים והטף הם לקחו למכירה לעבדות, לאחר שיחה איתה יהודי זה שפדה אותה מגלה שהיא משתייכת ליהודי אתיופיה יהודי זה מביא ממנה ילדים, וכעת השאלה היא האם ילדי האישה שהיא עגונה יכולים לבוא בקהל ה'?

הרדב"ז לא מסתפק בתשובה ברורה, כותב על היהודים בממלכת ביתא ישראל שהם ככל הנראה משתייכים לקראים:

... שהרי הדבר מפורסם דלעולם יש מלחמה בין מלכי כוש שיש בה שלש מלכויות, קצתו ישמעאלים, קצתו ארמיים המחזיקים בדתם (נוצרים), וקצתו ישראלים משבט דן וכפי הנראה הם מכת צדוק ובייתוס הנקראים קראין שהרי אינם יודעים תורה שבעל פה ואין מדליקין נרות בלילי שבת ולא ישבות המלחמה ביניהם ובכל יום שבים אלו מאלו.

— דעת חכמי ישראל על יהודי אתיופיה, תחומין, ד' 317.

לאחר שאלה זו מובאת שאלה נוספת לפתחו של הרב לאחר שזה פסק הלכה הנותנת אישור שהקראים יבאו בקהל ישראל, בשאלה זו נשאל על עבד יהודי-אתיופי אשר נקנה על ידי יהודי אחר ומה דינו של עבד זה:

שאלת ממני אודיעך דעתי במי שקנה עבד חפשי מאותם היהודים הדרים בארץ כוש, איך יתנהג עמו אם יוצא בשש או לא וכל הדינים הנוהגים בעבדים אם נוהגים בו או לא?

— דעת חכמי ישראל על יהודי אתיופיה, תחומין, ד' 317.

הרדב"ז עונה לאותו יהודי מכיוון שהוא קנה עבד יהודי לא חלים על אותו עבד דיני עבדות וכאשר יהודי זה קנה את היהודי הוא ביצע מצוות פדיון שבויים:

הילכך זה שקנה העבד החפשי כיון שנתברר לו שהוא יהודי אין זה אלא פדיון שבויים לא קנין עבדים והמצווה הייתה מוטלת על כל ישראל לפדותו כדי שלא יטמע בין הגויים וכ"ש הוא... מצווה על כל ישראל לפדותו וכיון שקדם זה וקנה אותו זכה הוא במצווה רבה אבל אין לו דין עבד כלל.

— דעת חכמי ישראל על יהודי אתיופיה, תחומין, ד' 317.

קראים או פרושים

לאור התנגשות בין פסקי ההלכה שהביא הרדב"ז הוא מביא תשובה סופית לגבי השתייכותם של ביתא ישראל לקראים או לרבנים שהרי אין מצווה להחיות את הקראים ולפדותם:

ואע"ג דאיכא ספק אחרינא שהרי כל אלו החאבישיש הדרים בארץ כוש הם מתנהגים כדת הקראין שהם צדוק ובייתוס ואין אנו מצווים לא לפדותם ולא להחיותם? מ"מ מסתברא לי דהני מילי אלו שהם דרים בתוך הרבנים ורואים דברי חכמים ומלעיבים ומלעיגים עליהם, על אלו ועל כיוצא בהם אמרו מורידין ולא מעלין והם המשפחה הארורה אשר כתב הרמב"ם ז"ל...

— דעת חכמי ישראל על יהודי אתיופיה, תחומין, ד' 317.

תשובתו של הרדב"ז הפותרת זו הייתה שביתא ישראל אינם משתייכים לקראים והם משבט דן מכיוון שהם אינם יודעים את המשנה שלא כמו הקראים ומתעלמים ממנה, בזאת הוא פוסק שביתא ישראל הם כתינוק שנשבה, הרדב"ז גם מביא תשובה לספק שיכול להיות שהם מהקראים ופוסק ששבט דן גלה קודם חורבן בית המקדש הראשון:

אבל אלו הבאים מארץ כוש הם משבט דן בלי ספק ומפני שלא היו ביניהם חכמים בעלי קבלה תפשו להם פשטי הכתובים, אבל אם היו מלמדים אותם לא היו פוקרים בדברי רבותינו ז"ל והוי כתינוק שנשבה לבין הגויים, תדע שהרי צדוק ובייתוס בבית שני היו ושבט דן גלה קודם ואפילו אם תמצא לומר שהדבר ספק-מצווה לפדותם.

— דעת חכמי ישראל על יהודי אתיופיה, תחומין, ד' 317.

בהמשך מביא הרב בעיית חיתון נישואים עם בני העדה:

אבל לעניין יוחסין אני חושש שמא קדושיהן קדושין וגיטם אינו כתקון חז"ל שהרי אינם יודעים כלל בטיב גיטין וקדושין.

— דעת חכמי ישראל על יהודי אתיופיה, תחומין, ד' 317.

המוהריק"ש

הרב יעקב קשטרו (המוהריק"ש) אחד מתלמידיו של הרדב"ז חוזר על פסיקת רבו על ביתא ישראל שאין הם משתייכים לקראים:

היהודים החבשים אף על פי שנוהגים כקראים אנו מצווין לפדותם ולהחיותם כי משבט דן הם ולא למדו מצדוק.

— דעת חכמי ישראל על יהודי אתיופיה, תחומין, ד 318.

הרב גם מביא דוגמאות ומקרים על ילדים שנולדו לגברים אשר לא ידעו שהנשים שפדו הם נשאות ובדבריו מביא תשובה:

ומעשים בכל יום שממזר נושא שפחה שטבלה לשם עבדות לטהר זרעו לבא בקהל וכן נעשה מעשה במצרי' בחבשייא יודית שהייתה נשואה בארצה וילדה במצרים בן מאיש יודי שבא עליה בשוגג ונשא שפחה וטהר זרעו בזמן חכמי הדור שלפנינו ז"ל.

— דעת חכמי ישראל על יהודי אתיופיה, תחומין, ד 318.

ישראל מפירושא

רבי ישראל מפירושא כותב באחד מאיגרותיו (1517–1523) על פגישה עם יהודי מאתיופיה שנמכר לעבדות במצרים אך נפדה על ידי יהודי המקום, יהודי זה מספר לרב על מספר יהודי ממלכת ביתא ישראל כמו כן גם על שלטונם:

סיפר לנו שבארצו יש כמה אלפים ורבבות יהודים, ויש להם מלך גדול שעושה בכל יום מלחמה עם הנוצרים הסמוכים אליו, והוא בצד הנילוס.

— ישראל מפירושא, אגרות א"י, יערי עמ' 175

בהמשך רב זה כותב על חסרונם של התלמוד אצל יהודי אתיופיה כמו כן על השבטים אשר מתגוררים בממלכת היהודים כל זה הוא שמע מהנגיד של יהודי מצרים יצחק הכהן שולאל:

כי נתאכסן בביתו יהודי אחד, שהייתה לו לשון כושי... כי אמר, בארצם אין ספר בכתב מתורה שבעל פה ושבארצו יש ד' שבטים, שבט שמעון, יששכר ועוד שנים שכנים לנוצרים.

— ישראל מפירושא, אגרות א"י, יערי עמ' 175

משה באסולה

רבי משה באסולה כתב (1521–1523) שפגש יהודי שבוי מאתיופיה שנמכר על ידי הערבים ליהודי מצרים והגיע לירושלים מספר לרב שמוצאם של יהודי אתיופיה הוא ממספר גולים משתי תקופות עיקריות:

ואמר שיש מהם מבית ראשון, ויש מהם מבית שני.

— משה באסולה, אגרות א"י, יערי עמ' 162

אברהם בן אליעזר הלוי

המקובל רבי אברהם בן אליעזר הלוי, ממגורשי ספרד שעלה לארץ ישראל וחי בירושלים וכתב על הממלכה היהודית באתיופיה. הלוי, שהיה מתעסק לרוב בחישובי גאולה ובוא המשיח, חשב שהגאולה קרבה והמלחמה של יהודי אתיופיה כנגד האימפריה הנוצרית הם המבשרים על בואה. באחד מהאיגרות שלו משנת ה'רפ"ה (1525) כותב הלוי:

... מעניין עשרת השבטים יש לאדו' לדעת שיש במצרים מקום אחד נקרא סואקי"ם מהלך נ ומשם יש אומרים מהלך ג' ימים ויש אומר ה' לפלס"ה והדרך קשה מאוד ופלאס"ה היא מלכות חזקה של יהודים גבורי כח נוסעים וחונים באהלי שער לרעות מקניהם...

— אברהם בן אליעזר הלוי, אגרות א"י, יערי עמ' 314

על פי הלוי, מיקומה של ממלכת היהודים - הנקראת בפי קיסרי אתיופיה הנוצרית בשם "פלאשה" ובאיגרתו בשם "פלאסה" היא בין שלושה לחמישה ימים מהעיר סואקי"ם המזוהה עם עיר הנמל סואכין הנמצאת בסודאן דהיום.

דוד הראובני

ערך מורחב – דוד הראובני

תקופת התבוסה

ערך מורחב – תקופת התבוסה

יצחק בן אברהם עקריש

בספר "קול מבשר" מאת רבי יצחק בן אברהם עקריש (ה'ר"ן-ה'ש"ם, 1490–1580 לערך), שהתחקה אחר ידיעות ששלחו לוחמי האימפריה העות'מאנית כאשר נלחמו כנגד האימפריה האתיופית יחד עם בעלי בריתם המקומיים, בני ביתא ישראל. בהקדמה לספר מתאר עקריש בפרוטרוט ובשבועה שלוש ידיעות על הממלכה היהודית, מהן שתיים התפרסמו לדבריו במצרים ובקושטנדינא. תחילה מתאר ר' עקריש את מסעו בספינה מקושטנדינא למצרים בשנת השכ"ב (1562), כיהודי יחיד בין "ישמעאלים ותוגרמים וערביים". אחד הנוסעים הזקנים האחרים בספינה טען כי לחם מגיל 15 בשירות מושל מצרים דאז סולימאן הראשון. ר' עקריש מעיד כי לסיפורי הזקן ניכרה השפעה מפתיעה על אחד הנוסעים האחרים בספינה, שביקש מעקריש לתשאל את הזקן. לאחר דין ודברים ביניהם שואל הנוסע, המזוהה על ידי עקריש כיהודי אנוס, את הזקן:

אמר התוגר לזקן: אחלה פניך שתודיעני אם אולי באותם המקומות שהלכת אם ידעת או שמעת שיהיה כעת ליהודים שום מלכות או שלטון, כי אפילו המצריים יש היום מקומות בספרד שיש להם מנהיג ושר כמו דוכוס, ואלו היהודים לא נמצא בעולם שיש להם מלכות או שררה, לא שמענו ולא ראינו.

— קול מבשר, יצחק בן אברהם עקריש

הזקן החל לתת מידע קצת יותר מפורט ואומר שיש להם זה מלכות גדולה הנמצאת בהרים גבוהים:

השיבו הזקן ואמר: יש להם מלכות ושלטנות גדול ואגיד לך מה שראיתי בעיני בהיותי נוסע בדוגיות עם המשנה סולימאן פאשה. א' נסענו דרך ים דרך הודו שהיא מול המזרח מקום אשר לא עבר בה איש ואחר ימים ראינו גדולים וגבוהים לשמים גבהם דבר גוזמא והכירו בהם שהיה מקום ישוב. ושאל המשנה את התייר הנקרא פילוטו בלע"ז ואמר לו: כנראה שאלו ההרים שבהם ישוב, שדומה מקום נעבד ונחרש.

— קול מבשר, יצחק בן אברהם עקריש

בתשובה זו של הזקן אומר לו את המיקום של אותם יהודים אשר חיים באתיופיה, בהרי גבוהים שהם הרי סאמיאן, ממשיך ואומר שאין להם תועלת באנשים אלו אלא רק במקומם מושבם שהוא ממוגן היטב מפני התקפות:

השיב התייר ואמר למשנה: אדוני, באלו המקומות יש אומה חזקה וקשה, אין לנו תועלת מהם. (...) מפני שיושבים בהרים גבוהים שיגין עליהם תוספת על גבורתם, ואין מקום לעלות אליהם באילי הברזל.

אמר לו המשנה: מאי זו אומה הזו ומאי זה דת הם?

— קול מבשר, יצחק בן אברהם עקריש

המשנה כאן שואל אותם בבירור מי זה העם הזה והתייר עונה לו שהם יהודים, המשנה צחק ואמר שלא יכול להיות שהם יהודים והם גיברי מלחמה, יועצי המשנה החלו להרהר איך יכול להיות שהאימפריה העות'מאנית שכבשה שטחים רבים אנה יכולה בלי היהודים האלה ולמה היא לא כובשת אותם:

השיב התייר: אדוני, יהודים הם.

וכשמוע המשנה שם יהודים, לעג ושחק: אם הם יהודים אי אפשר שהם כל כך גבורים כאשר אמרת.

צוה לחתור ולעלות ליבשה וקרא לשריו ולעבדיו בעלי עצה, לקחת עצה איך יעלה למלחמה.

ויען התייר והיועצים ואמרו למשנה: ראה מה אתה עושה ופקח עיניך כי לא יהיה תפארתך על הדרך הזה, כי אם תנצחם ואמרו שנצחת יהודים, והם הם ינצחוך יאמרו שכבשת ארץ תימן ועדן ולבסוף נפלת כנפול בני עולה ביד היהודים ואיך תסיב פניך אל המלך אדוניך.

וכשמוע המשנה כן, נתחרט ושב לו...

ואני יצחק כשמעי את הדברים האלה מפי הזקן מסיח לפי תומו, שמחתי ונתתי שבח והודאה לש"י שזכני לשמוע אלו הדברים וכיוצא בהם.

— קול מבשר, יצחק בן אברהם עקריש

בהמשך מעיד רבי עקריש כי שמע מפי הרופא הרב שמואל סולם במצרים, כי חודש לפני כן זומן הרופא בדחיפות אל השר (כנראה הסולטאן סולימאן הראשון). לאחר חקירה תקיפה קצרה, מסר לו השר איגרת שהגיעה מ"דושדמור", המזוהה כעוזרמור, מפקד טורקי שלחם בחבשים בימי גלאוודיוס. באיגרת נכתב כי הכוח העות'מאני ניצל הודות לשר יהודי ששלח לעזרתם שנים עשר אלף פרשים:

שלום לך, השר היושב במצרים! שלח לי חיל ואילי הברזל, שאלמלא שר אחד של יהודים שעזרני למלחמה עם י"ב אלף פרשים הייתי מסתכן בעצמי ומאבד כל חיילותי.

— מתוך קול מבשר, יצחק בן אברהם עקריש

אברהם בן יצחק הלוי אבן מיגאש

הרב אברהם אבן מיגאש כותב בספרו "כבוד אלקים" (1585) על ביתא ישראל ועל ממלכתם "פלאסה" כך:

ואמנם שאר הגלויות שגלו בני ישראל מארצם ככתוב בספר מלכים ובדברי הימים וענה בם חובם ככתוב שם במשפטם ובעונותינו מהם נטמאו בין הגויים ומהם פנו והלכו אל ארץ. והיו שם מלכים ושרים כמו בארץ פלאס"ה אשר בארץ החבש שאומרים עליו שהוא מלך גדול ואדיר בין המלכים.

— אברהם בן יצחק אבן מיגאש, כבוד אלקים, דף קכד

עידן הנאורות

מנשה בן ישראל

הרב, הדרשן והמדינאי מנשה בן ישראל כותב בספרו "מקוה ישראל" שעוסק בחקר עשרת השבטים כותב על ביתא ישראל מפי עדויות ששמע מנוסעים מאתיופיה שהגיעו לאירופה, בן-ישראל כותב גם על מקור המנהגים היהודים בנצרות האתיופית וכן כותב על מקום מושבם של ביתא ישראל וכן על מלכם:

וגם יושבין קצת מעשרת השבטים במדינת עטיא"פיא ומדינת אבא"סיא והיא מלכות פאפ"יאן ועוד היום יושבין ברומא אומה אחת נקראים אביסי"ניא על שם אותה המדינה אבא"סיא והם מעדים על דבר זה ואחד מהם היה נקרא שמו ברט"רו וכתב שעל שפת נהר הנילוס יושבים ב' אומות גדולות ואחת מהם אומה ישראלית ויש להם מלך אדיר. וגם ר' אברהם פריצול כתב זאת בספרו הנזכר ששמע זאת משני רבנים שהיו שם וגם העידו הרבני' דבר הזה על אמתתם לפני הערקו"לים דוכס פירארא. וגם הוא הוא בלי ספק שמהם קבלו האביסיניא מצוות מיל' ושבת ושאר הנהגות ישראל שנהוגין עוד היום. וגם הסופר נאמן פטולו"מוס בספרו צורת עולם כתב שבאפר"יקא שלא היה נודע לסופרים קדמונים באשר שלא היו יודעים מקור נהר הנילוס. ומקור התחלת נהר הנילוס הוא נן ההרים הגדולים הנקראים בפי הקדמוני' מונ"טסר"ע ל"אלינ"א ששם יושבים היהודים לאין מספר ונכנעים למלך פאפ"יאן ומעלין לו מס.

— מקוה ישראל, פרק ח', דפים לה' - לו'

לקריאה נוספת

• מנחם ולדמן, דעת חכמי ישראל על יהודי אתיופיה, תחומין, כרך ד', (תשמ"ג) 1983
• אהרון זאב אשכלי, יהודי חבש בספרות העברית
• אהרון זאב אשכלי, ספר הפלשים - יהודי חבש תרבותם ומסורותיהם, מוסד הרב קוק, תש"ג 1943
• יצחק בן אברהם עקריש, קול מבשר, ה'ר"נ - ה'ש"ם, 1490–1580 לערך

קישורים חיצוניים

• יעקב מלקמו, סולומון מברטו, זיוה מקונן, שושנה סמואל, אורלי אוסדון, רחמים מלקו, מורשת יהדות אתיופיה - קהילת "ביתא ישראל" באתיופיה ובישראל (אורכב 20.04.2009 בארכיון Wayback Machine), המינהל לחינוך התיישבותי ועליית הנוער במשרד החינוך, 2002
• מנחם ולדמן, דעת חכמי ישראל על יהודי אתיופיה(הקישור אינו פעיל), תחומין
• אברהם בן יצחק אבן מיגאש, כבוד אלקים
• מנשה בן ישראל, מקוה ישראל

הערות שוליים

הקודם: המאה ה-9 - המאה ה-15

יהדות העולם על ביתא ישראל המאה ה-16 - המאה ה-18

הבא: המאה ה-19